הלכה יומית - מהלכות נפילת אפים - ד

 נפילת אפים - חלק ד'

• כוונת הוידוי כשאומר תבא לפניך תפילתינו שישמע ה' תפילתו בזכות הכוונה שמכוין, ואל תתעלם מלכינו מתחינתינו שבזה תתקבל התחינה, שאין אנחנו עזי פנים כי המתפלל ומבקש ואינו שב בתשובה נקרא עז פנים, וקשי עורף הוא המסרב להודות בטעותו ומשליך האחריות על יצרו, אבל באמת ברא לו השם תורה תבלין. עי' בספר חמדת ימים (ח"ד ימים נוראים דף יט ע"ג) שכתב דהא דתקנו הקדמונים בנוסח הוידוי תבא לפניך תפילתינו ואל תתעלם מלכנו מבקשתינו, רוצה לומר שאין בושה וכלימה כמו שהאדם בא לפני בוראו ומתפלל ולבו ועיניו משוטטים אנה ואנה, ולכן אמר תפילתינו היא תפילת הלב ולא תפילת הפה והלשון בלא כוונת הלב, ואמר ואל תתעלם מלכנו מבקשתינו כי הוידוי צריך להאמר בלשון תחנונים ובקשה, ואמר עוד שאין אנחנו עזי פנים וקשי עורף, היינו שאין אנחנו מאותם שאינם מתוודים באמרם שהם צדיקים ואין בהם חטא, כי שתים רעות עשו, האחת שחטאו, ועוד שמכחישים עשיית החטא, אבל אנחנו אין עושים כן. ועי' בספר בית דוד (סי' תקיט) שכתב על פי הרב ראשית חכמה (שער התשובה פ"א אות טו) וז"ל "מי שבא בראש השנה ויום הכיפורים לומר כתבנו לחיים ולשאול סליחה וכפרה בלי התעוררות תשובה וכן כל יום שואל בתפילה כמה שאלות בי"ג אמצעיות שבעמידה, הרי זה נקרא עז פנים, כי יאמר לו הקב"ה אתה מבקש ממני שאעשה בקשתך ומה היא התשובה שעשית". עכ"ל. ולכן אנו אומרים שאין אנו עזי פנים לבקש בקשות בלי תשובה, ואמר וקשי עורף שיש האומרים שאנוסים הם מחמת יצרם והם בעיניהם צדיקים הם שלא חטאו, לכן אמר וקשי עורף כי ברא הקב"ה יצר הרע וברא לו תורה תבלין. והסיבה שאנו אומרים "אבל חטאנו עוינו פשענו אנחנו ואבותינו ואנשי ביתנו" כתב רבינו יונה (שערי תשובה שער א' אות מ') "ויש עליו להזכיר עוונותיו ועוונות אבותיו כי היה נענש עליהם באחזו מעשי אבותיו בידו, וככתוב והתודו את עוונם ואת עוון אבותם". וכן כתב בספר חסידים (סי' תריא), וכ"כ בארחות צדיקים (שער התשובה) שהטעם שמזכירים עוונות אבותינו הוא כדי שלא ייענש על עוון אבותיו כשאוחז במעשיהם. אמנם האלשי"ך הקדוש (ויקרא  פכ"ג פס' כה) שאנו מתוודים על עוונות של גלגולים קודמים וז"ל "אך במאמרינו זה נשכיל על דבר, נמצא טוב טעם אל מסדרי תפילותינו כי זאת היתה עם לבבם כי לא בלבד נתודה על אשר חטאנו בגלגול הזה, כי אם גם בגלגולים הראשונים, כי הלא אבותינו אשר קדמונו הן הם גלגולינו הראשונים כי במי ומי היו גילגולינו אם לא באבותינו שבכל הדורות שלפנינו". טעם נוסף מצאנו בדברי החמדת ימים (שם) שכאשר האדם חוטא הוא פוגם באבותיו שנשמותיהם עימו בסוד העיבור ונמצא שהפך אותם מצדיקים לרשעים, לכן אנו מתוודים בכפליים גם על חטאתינו וגם על מה שעשינו לאבותינו בחטאתינו.
• כשאומר וסרנו ממצוותיך וממשפטיך הטובים ולא שוה לנו, יחשוב שלא די שלא עשינו את המצוות כראוי בשמחה, אלא אפי' לא השוונו את המצוות להבלי העולם הזה שאחריהם אנו רודפים כל הזמן. בספר עץ יוסף (אוצר תפלות קצה:) כתב שבאמרנו זה אנו מכוונים שלא די שלא עשינו המצוות עיקר אלא גם לא השווינו אותם אפי' להבלי העולם הזה שאחריהם רדפנו להשיגם. ובחמדת ימים (ח"ד דף כ' ע"ג) כתב שאנו מתוודים על ביטול מצוות עשה ומכוונים שהנאת העבירה היתה זמנית, אך הפגם הנולד ממנה הוא רוחני ונצחי.
• מותר לומר וידוי בין ביום ובין בלילה חוץ ממוצאי שבת שאין לומר וידוי עד חצות לילה מכח קדושת הארת שבת עד חצות, וכתבו האחרונים שגם במוצאי ראש חודש וחנוכה ימנע מלאומרו עד חצות ושב ואל תעשה עדיף. עי' בברכ"י (או"ח סי' תקפא סעי' ב') שיכול לומר את הוידוי אימתי שחפץ מלבד במוצאי שבת שאסור לאמרו עד שיעבור חצות לילה שעדיין יש קדושת שבת דכך קיבלנו משם האר"י זצ"ל ובחסד לאלפים (סי' קלא סעי' ח') שאפשר שהוא הדין למוצאי ראש חודש ומוצאי חנוכה וכדומה ושב ואל תעשה עדיף, וכ"כ הבן איש חי (שנה א' פרשת כי תשא אות ז').
• הנכנס לבית הכנסת ומצא ציבור אומרים וידוי, יאמר עמהם אפי' שהוא כבר התפלל ואמר וידוי, משום הרואים שיאמרו שאינו מתוודה, והגם שדעת מרן ז"ל שאין צריך להתוודות עמהם, מכל מקום מהיות טוב יש לחוש לדעת האחרונים בזה. מרן השו"ע (בסי' תרג סעי' ג') כתב שאפי' אם שומע הוידוי משליח ציבור והוא התוודה כבר צריך לעמוד". וכתב הרמ"א בהגה (שם) שיחזור ויתוודה עם השליח ציבור. ומקור מחלוקתם הוא בדברי רבנו יצחק אבן גיאת במאה שערים (ח"א עמ' נח) והמנהיג (הלכות כיפור סי' נג) שכותבים שאינו צריך להתוודות עמהם, אבל בספר העיטור (הלכות יום הכפורים דף קח ע"ב) כתב שיחזור ויתוודה עם השליח צבור, ובשיירי כנה"ג (סי' תרז הגה"ט אות ג') כתב שכל זה דווקא ביום הכפורים מפני הרואים שיאמרו שאינו מתוודה, אך בשאר ימות השנה שאין חיוב להתוודות מה בכך שיאמרו". אמנם הרב חסד לאלפים (סי' קלא סעי' ה') כתב שיעמוד ויתוודה עם השליח ציבור, וכן פסק הגאון החיד"א בקשר גודל (סי' יט אות ו') שיעמוד ויתוודה, וכ"כ הרב בן איש חי (שנה ראשונה פרשת כי תשא אות ז').

כתב וערך:

הרב ירון אשכנזי שליט"א