הלכה יומית - מהלכות נפילת אפים - א

 נפילת אפים - חלק א'

• אחר שסיים הש"ץ את תפילת החזרה בשחרית ובמנחה, נופלים על פניהם ואומרים דברי תחינה. מקור הדין לנפילת אפים איתא בתענית (יד:) ובמגילה (כב:) ובבא מציעא (נט:) ועוד מקומות, והביאוה בעלי הסידורים הקדמונים אחר תפילת שמונה עשרה (סדר רב עמרם גאון והרמב"ם ומחזור ויטרי ועוד) ועי' בשו"ת הריב"ש (סי' תיב) שנפילת אפים אינה חובת התפילה, אלא מנהג שהיה גם בימי חז"ל, וציין למה שאמרו במגילה ובבבא מציעא על רב ורבי אליעזר בן הורקנוס שלא נפלו על פניהם, ומחמת כן יש מנהגים חלוקים על ימים מסויימים אם נופלים על פניהם, והביא שכן דעת רבינו יצחק אבן גיאת ורב שר שלום גאון, שנפילת אפים רשות. וכן הביא הטור בשם רב נטרונאי גאון, שנפילת אפים רשות, וכן הסכים מרן הב"י ושמחמת כן אין נופלים על פניהם בבית החתן. וכן הסכימו הרמ"א בדרכי משה (סק"ה) והב"ח והט"ז (סקי"א) ופר"ח (אות א') ופמ"ג (סק"ח) ועוד. אמנם את הראיה מרבי אליעזר בן הורקנוס יש לדחות על פי מה שכתבו כמה ראשונים שרבי אליעזר היה אומר נפילת אפים, אלא שמכיון שהיה מפסיק בין תפילה לבין נפילת אפים לא היתה תפילתו נשמעת כל כך. ועי' ביפה ללב (סק"ב סוף ד"ה והגם) שלפי דעת הזוהר הקדוש אמירת נפילת אפים חובה, אמנם אף הוא כתב דלפסק הלכה קיי"ל דלא כהמקובלים, וכ"כ בכה"ח (סקנ"ג) שלדעת רבינו האריז"ל אמירת נפילת אפים חובה היא. אמנם בהלכה ברורה (בירור הלכה אות א') כתב לדחות את הראיה דאף רבינו האריז"ל והמקובלים מודים שהיא רשות, וכוונתם רק לומר שאין לבטלה בחינם מחמת טעם כל דהו, ואף הפוסקים שכתבו שנפילת אפים רשות מודים שאין לבטלה מחמת טענה כל דהו, ומ"מ נפק"מ במקום שיש ספק אם לומר נפילת אפים, קיי"ל דשב ואל תעשה עדיף ואין צריך ליפול על פניו.
• פועלים המשכימים קום ואין להם זמן להתפלל כל התפילה מתחילה ועד סוף רשאים לדלג על נפילת אפים כדי שיספיקו לומר דברים אחרים שהם מעיקר הדין. עי' בשו"ת יחוה דעת חלק ב' (סי' ח' עמ' מ') וביביע אומר חלק ג' (חאו"ח סי' יא אות ח') שנקט שנפילת אפים רשות ולכן כתב דפועלים משכימי קום שאין להם זמן להתפלל כל התפילה מתחילה ועד סוף רשאים לדלג על נפילת אפים כדי שיספיקו לומר דברים אחרים שהם מעיקר הדין.
• אסור להפסיק בדברים בין תפילה לנפילת אפים ולכתחילה יש להיזהר שאפי' שיחה קלה לא ידבר עד אחר נפילת אפים. עי' בב"י שכתב שאסור לדבר בין תפילה לנפילת אפים ואם מדבר על ידי כך אין תחינתו שמתחנן בנפילת אפים מתקבלת כל כך. אמנם המג"א כתב על זה דדוקא כשמפסיק ועוסק בדברים אחרים לגמרי, אבל שיחה בעלמא לית לן בה, והביאו המשנ"ב (סי' קלא סק"א), אמנם בסי' נא (סק"ט) כתב המשנ"ב שכשיש נפילת אפים לא ידבר עד אחר נפילת אפים. ועי' עוד בכה"ח (סק"א) שהביא בשם הזוה"ק פרשת תרומה (קכח: בסופו) שכתב וז"ל "כיון דמטו לשים שלום כדין עביד שמושא ההוא נהר דנפיק מעדן וכו', ולא אצטריך בר נש ולא אחרא לאשתכחא תמן ולא למשאל שאלתין אלא למינפל על אנפין". הרי לפנינו שאין להפסיק בין התפילה לנפילת אפים. וכ"כ בשעה"כ (דף נ"א ע"ג) בנוסח התפילה דבין חזרת העמידה לנפילת אפים אין לו להפסיק כלל ועיקר זולתי באמירת הוידוי, וכן בין שמו"ע להלל אין להפסיק, וכ"כ באשל אברהם (בוטשאטש אות '). ואפי' יחיד בביתו אין לו להפסיק בין תפילה לתחינה וכ"מ מלשון בית יוסף וכ"פ כה"ח (סק"ג)
• אם שמע קדיש או קדושה אפי' אם נמצא באמצע נפילת אפים, עונה עמהם. כן פסק המשנ"ב (סק"א) בשם האחרונים וז"ל "ואפי' בתוך נפילת אפים גם כן מותר לענות אמן יהא שמה רבא וכל דבר קדושה". ועי' בספר אשי ישראל (בסוף הספר תשובה ריז) דאף שהמשנ"ב כתב "מותר" כוונתו הוא ש"חייב" לענות אמן. וכ"כ המטה יהודה (אות א') ומחזיק ברכה (אות ז') חסד לאלפים (אות יג) ועוד. אמנם החיוב לענות דברים שבקדושה כגון קדיש קדושה וברכו, אבל אין להפסיק לאמירת "ויהי בנסוע הארון" כתב בשו"ת שבט הלוי (ח"ז סי' יב) שלא יפסיק, וכן לאמירת עלינו לשבח כתב בספר אשי ישראל (סי' רלח) שלא יפסיק.  והנה בקשר גודל (סי' יט אות יד) כתב שעל דרך הסוד אם עונה קדיש או קדושה וכדומה יש פקפוק בזה, וכתב על זה כה"ח (סק"ב) לא ידענא מה יש פקפוק בזה על דרך הסוד אם עונה קדיש או קדושה וכדומה, וכ"כ השער תשובה אות א' שהמנהג פשוט לענות קדיש וקדושה וברכו וכל דבר שבקדושה אחר שגמר תפילת שמונה עשרה קודם נפילת אפים או בתוך נפילת אפים כיון שנפילת אפים רשות.

כתב וערך:

הרב ירון אשכנזי שליט"א