שלוש פסיעות ועושה שלום חלק ב

1. כשעדיין פוסע שלש פסיעות אין לומר עושה שלום וכו', אלא כשיסיים שלש פסיעות ובעודו כורע פונה לשמאלו ואומר עושה שלום במרומיו, ויהפוך פניו לימינו ויאמר הוא ברחמיו יעשה שלום עלינו, ויפנה לפניו ויאמר ועל כל עמו ישראל ואמרו אמן, וכוונת ואמרו אמן למלאכים השומעים אותו הוא אומר כן. כן איתא במרן הב"י (סי' קכג) בשם רבנו יצחק אבוהב "שמפשט הגמא והפוסקים נראה שאין לומר עושה שלום רק אחר שיסיים הפסיעות אבל מה אעשה שכל העולם אין נוהגים כן בזה הדרך וצריך עיון". וכתב ע"ז הב"י "ומה לנו ולמנהג טעות שלא נהגו כן" וכ"כ בחסד לאלפים (סי' קכג סעי' כד) וכה"ח (פלאג'י סי' טו אות מ') וברכ"י (סי' קכג אות א'). והראבי"ה (ח"א ברכות סימן צו) כתב שיש לומר עושה שלום במרומיו כשמשתחוה לשמאלו, והוא יעשה שלום עלינו משתחוה לימינו, ומסיים ועל כל ישראל. וכ"פ מרן השו"ע (סי' קכג סעי' א'). ומה שאומר "ואמרו אמן" ואפי' שאינו שליח ציבור והוא יחיד, כן מצינו בברכת המזון שכתב המטה משה (סי' קנד) שלמלאכים השומרים אותו הוא אומר כן, וכ"כ המג"א (סי' סו סק"ז) וא"ר (סי' קכג אות ג') וכף החיים פלאג'י (סי' טו אות מ').
2. לאחר שפסע ג' פסיעות לא יחזור תיכף למקום שעמד להתפלל משום שדומה לעבד הנפטר מרבו וחוזר לאלתר והוא ככלב ששב אל קיאו, אלא ימתין עד שיגיע שליח ציבור לקדושה, או שימתין מעט, ולכן אם סיים תפילתו כאשר שליח ציבור נמצא בחזרה סמוך לקדושה, לא יפסע, כי לא יספיק לחזור למקומו, אלא ישאר במקומו ואחר ברכת האל הקדוש יפסע. בגמ' (יומא נג:) "אמר רבי אלכסנדרי אמר רבי יהושע בן לוי המתפלל צריך שיפסע שלש פסיעות לאחוריו ואח"כ יתן שלום, אמר ליה רב מרדכי כיון שפסע שלש פסיעות התם איבעיא ליה למיקם, משל לתלמיד הנפטר מרבו אם חוזר לאלתר דומה לכלב ששב אל קיאו, תניא נמי הכי המתפלל צריך שיפסיע שלש פסיעות לאחוריו ואח"כ יתן שלום, ואם לא עשה כן ראוי לו שלא התפלל". וכ"פ הטשו"ע (סי' קכג סעי' ב'). וכתב הא"ר (סק"ה) דלכתחילה יעמוד במקום שפסע עד קדושה, אבל כשהמקום דחוק ואתו לאינצויי יחזור למקום שעמד כששליח ציבור יתחיל תפילתו. ובספר צידה לדרך (מאמר א' כלל ב' פ"ג) כתב שיזהר לא לחזור למקומו הראשון עד שישהה לפחות זמן מהלך ארבע אמות. ועי' למרן הב"י (סי' קכג) שהביא בשם רבינו ירוחם נתיב ג' (ח"ג כה:) שישהה מעט כמו שמצינו בירושלמי (ברכות ד' ו') שישהה בין תפילה לתפילה כדי שתתחולל דעתו עליו דהיינו כדי הילוך ד' אמות. וכן הוא על פי הקבלה כמ"ש בשער הכוונות (ט"ל ע"ב) "ובהגיע האדם אל נקדישך ונעריצך וכו', צריך האדם לחזור ולפסוע שלש פסיעות לפניו במקום שהיה עומד בהיותו מתפלל בלחש ויסתום עיניו בכוונה גמורה". ע"כ. ועי' עוד בבן איש חי (ש"א פרשת וישלח אות כד).
3. אם סיים תפילתו קודם לשליח ציבור, לא יחזיר פניו כלפי הציבור, דהיינו לצד מערב, שלא יטריד את כוונת המתפללים, או כדי שלא יחשדוהו שדילג בתפילה, אלא ימתין בשקט ופניו כלפי הקודש. עי' בט"ז (סק"ה) דאע"פ שעדיין עומד במקום שכלו פסיעותיו לא יחזיר פניו לראות העומדים אחריו, כי יגרום לביטול כוונה לאותם המתפללים עדיין כשיסתכל בהם. והלבוש (סעי' ו') כתב טעם אחר שאסור להחזיר פניו מפני שנראה שדילג ויחשדוהו שלא התפלל כל תפילת הציבור, ועוד שהופך פניו מן השכינה שהצבור עומדים לפניו יתברך, והביאו מגן אברהם (סק"ט) והוסיף על זה וז"ל "וכשמתחיל הש"ץ רשאי להחזיר פניו, אבל לחזור למקומו אסור עד שמגיע לקדושה". וכדעת הרמ"א פסקו השלמי צבור (קלו ע"ב) בית עובד (אות י') חסד לאלפים (אות כד) כה"ח (פלאג'י סי' טו אות מו) וכה"ח (סקכ"ב) ועוד.
4. אף שליח ציבור כשפותח תפילת החזרה, חוזר ואומר "ה' שפתי תפתח" ובסיום תפילתו אומר "יהיו לרצון אמרי פי". עי' בב"י שהביא שיש אומרים ששליח ציבור בשעת חזרת הש"ץ  מתחיל מיד בברכת אבות ואינו פותח בשניה אדני שפתי ואינו משלים יהיו לרצון אמרי פי ואחר שפסע בראשונה אינו צריך להמתין אלא יכול לחזור למקומו מיד כשירצה להוציא הרבים עכ"ל וכתב ע"ז הב"י בסוף סימן קי"א (ד"ה כתב בכתבי) בשם התה"ד (סי' קי) שצריך הש"ץ לומר בתחילת החזרה ה' שפתי תפתח, ולפי זה אפשר דכשם שסובר שפותח באדני שפתי תפתח סובר ג"כ שמשלים יהיו לרצון אמרי פי. ופסק השו"ע (סי' קכג סעי' ו') שכשיחזור הש"ץ התפילה יאמר גם כן ה' שפתי תפתח, והרמ"א הוסיף "אבל אינו אומר בסוף התפילה יהיו לרצון". ומקור הדין מופיע בדרכי משה (אות ה') שכתב על דברי מרן שאין נוהגים לומר יהיו לרצון אחר תפילת הש"ץ. והנה אף שמרן השו"ע לא הזכיר בב"י שיאמר יהיו לרצון, מ"מ נראה שכך דעתו כמ"ש בב"י, וכ"כ במאמר מרדכי (אות יג) וסיים דאנו נוהגים לאמרו. ועי' בכה"ח (סק"ל) שציין שלפי מה שמבואר בסי' קכב (בכה"ח שם סק"י) שבפסוק יהיו לרצון יש י' יודי"ן כנגד ט' יודי"ן שיש בד' הויו"ת עסמ"ב אשר כל סודות תפילת שמו"ע תלויים בהם, נראה שגם אחר החזרה צריך לאמרו, וכתב שכן דקדק השלמי צבור (דף מז ע"א) וכ"פ בהלכה ברורה (אות ל') וילקוט יוסף (סעי' ח')