שלוש פסיעות ועושה שלום

1. כמה טעמים נאמרו בשלש פסיעות: א) כנגד שלשה מילין שהתרחקו ישראל בהר סיני. ב) כנגד שלש מחיצות שנכנס משה רבנו אל השכינה שהם חושך ענן וערפל. ג) שבתפילה האדם נמצא במקום קדוש ושכינה מעליו וצריך לשלש פסיעות לצאת למקום חול. ד) כנגד שלשה רובדים מאבן שהיו בין כבש למזבח. ה) מחיות הקודש שנאמר בהם ורגליהם רגל ישרה ודרשו רבותינו רגליהם שתים רגל שלש. ו) משום דרך ארץ כתלמיד הנפטר מרבו ופוסע לאחוריו. ז) על פי הקבלה כנגד שלש עולמות בריאה יצירה עשיה, כי בעמידה נמצינו באצילות. בארחות חיים (סי' כז) כתב טעם לשלש פסיעות כנגד שלשה מילין שרחקו ישראל בהר סיני בשעת מתן תורה (עי' מדרש תהלים קיט, ו') וטעם נוסף כתב שנמצא בהגדה (פסיקתא זוטרתא שמות כ) שמשה רבנו נכנס לפנים משלש מחיצות חשך ענן וערפל, וכשיצא יצא משלשתם. ובשבלי הלקט (סי' יח) כתב בשם הגאונים שכשאדם עומד בתפילה עומד במקום קדושה ושכינה למעלה מראשו וכיון שנפטר מתפילתו צריך לפסוע שלש פסיעות לאחוריו כדי שיצא ממקום קדושה ויעמוד במקום חול. וראיה לדבר כיון שחוזרים לאחוריהם נותנים שלום זה לזה, כלומר עד עכשיו היינו במקום קדוש ויצאנו למקום חול ע"כ. ובב"י (סי' קכג) כתב שמצא כתוב בשם רבנו האי גאון טעם שלש פסיעות כיון דתפילות כנגד תמידים תקנום (ברכות כו:) וכשהכהן עולה למזבח עם איברי התמיד היה עולה דרך ימין ומקיף ויורד דרך שמאל, ובין כבש למזבח היו שלשה רובדין של אבן (עי' זבחים פז:) ויורד בהם שלש פסיעות של עקב ואנו עושים כמותם.
2. כשעדיין פוסע שלש פסיעות אין לומר עושה שלו וכו', אלא כשיסיים שלש פסיעות ובעודו כורע פונה לשמאלו ואומר עושה שלום במרומיו, ויהפוך פניו לימינו ויאמר הוא ברחמיו יעשה שלום עלינו, ויפנה לפניו ויאמר ועל כל עמו ישראל ואמרו אמן, וכוונת ואמרו אמן – למלאכים השומעים אותו הוא אומר כן. עי' ב"י (סי' קכג) בשם רבנו הגדול מהר"י אבוהב "שמפשט הגמ' והפוסקים נראה שאין לומר עושה שלום רק אחר שיסיים הפסיעות, אבל מה אעשה שכל העולם אין נוהגים כן בזה הדרך וצ"ע". וכתב ע"ז הב"י "ומה לנו ולמנהג טעות שלא נהגו כן" וכ"כ א"ר ושלמי צבור (קל"ה ע"א) וחסד לאלפים (סי' קכג אות כד) וכה"ח (פלאג'י (סי' טו אות מ'). ועי' בהראבי"ה (ח"א ברכות סי' צו) שכתב שיש לומר עושה שלום במרומיו כשמשתחוה לשמאלו והוא יעשה שלום עלינו משתחוה לימינו, ומסיים ועל כל ישראל. והנה הראבי"ה לא הזכיר לשון השתחויה באמצע, אמנם מרן השו"ע (סי' קכג סעי' א') פסק שכורע בפסיעות פעם אחת, ובעודו כורע פונה לשמאל ולימין ולאמצע. ומה שאומר "ואמרו אמן" ואפי' שאינו שליח ציבור והוא יחיד וכן מצינו בברכת המזון, כתב המטה משה (סי' קנד) שלמלאכים השומרים אותו הוא אומר כן, וכ"כ המג"א (סי' סו אות ז') והא"ר (סי' קכג סק"ג) והביאו בארחות ציון (ח"א פ"ז אות צו) ועוד עי' בשיבת ציון (שבת ח"א עמ' רלה).
3. כשעושה שלש פסיעות בסיום העמידה יש לכרוע גופו וירכין גם ראשו מעט, אך אין צריך לעשות כל הסדר של הכרעת הראש והכרעת הגוף וזקיפת הראש וזקיפת הגוף כסדר הכריעות שיש בעמידה. כתב הרמב"ם (פ"ה מהלכות תפילה ה"י) "המתפלל כורע חמש כריעות בכל תפילה ותפילה, בברכה ראשונה בתחילה ובסוף, ובהודיה בתחילה ובסוף וכשגומר התפילה כורע ופוסע שלש פסיעות לאחוריו". עכ"ל. וכתב עוד (שם הלכה יב) "כל הכריעות האלו צריך שיכרע בהם עד שיתפקקו כל חוליות שבשדרה ויעשה עצמו כקשת". ועי' להרב בן איש חי (ש"א פרשת בשלח אות כד) שכתב "אחר יהיו לרצון האחרון יפסע שלש פסיעות לאחוריו וכו', ויכרע מעט קודם הפסיעות ובעודו כורע יפנה לשמאל". ומרן הגרע"י בהליכות עולם (ח"א עמ' קמג) תמה עליו מדוע כתב "ויכרע מעט" הרי כריעה זו דומה לשאר הכריעות שבעמידה והוכיח מהרמב"ם ומהזוהר שהשוו כריעה של הפסיעות לכריעות שבעמידה. ובארחות ציון (שם אות צז) כתב ליישב שכוונת הרב בן איש חי לומר דאף שבעינן כריעה, מ"מ לא צריך את כל תנאי הכריעות דהיינו שתי כריעות ושתי זקיפות, אלא מספיק כריעה בלבד.
4. אחר שסיים עושה שלום והכריעות אומר: יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שתבנה בית המקדש במהרה בימינו ותן חלקנו בתורתך לעשות חוקי רצונך ולעובדך בלבב שלם. כ"כ הרמ"א (סי' קכג סעי' ז') וביאר הטעם משום שאמרו והשב העבודה לדביר ביתך, ועל כן אנו מבקשים אח"כ על בנין בית המקדש, גם אמר ברכנו כולנו באור פניך וכו', והיא התורה, על כן אומרים גם כן ותן חלקינו בתורתך. ועי' עוד בזה בברכ"י (סי' קכג סעי' ב') שכתב שהנוסח הנכון לומר "שתבנה בית המקדש" ולא "שיבנה בית המקדש".