פסוק שקודם יהיו לרצון ועושה שלום

1. יאמר פסוק מהתנ"ך שהאות הראשונה שבו היא אות ראשונה משמו, והאות האחרונה שבו היא אות האחרונה משמו. ויאמרנו בכל התפילות ובחול ובשבת, וסגולתו שלא ישכח שמו ליום הדין ויינצל מחיבוט הקבר בר מינן. בספר מיכה (ו' ט') קול ה' לעיר יקרא ותושיה יראה שמך, פירש"י תושיה קורא להם הנביא אשר רואה את שמך אשר נותן להם לב להתבונן ולראות דרכיך, ובהגה שם "מכאן שכל מי שאומר בכל יום מקרא המתחיל ומסיים כמו שמתחיל ומסיים שמו, התורה מצילתו מגיהינם". ועי' בא"ר (סי' קכב אות ב') שהביא זה בשם ב"י. ובקיצור של"ה (קונטרס עץ חיים בסופו) כתב כי הוא מסוגל שלא ישכח שמו ביום הדין. ועי' בארחות ציון (פ"ז אות צג) שהביא דבמסכת חיבוט הקבר (פרק ב') איתא "שאלו את רבי אליעזר כיצד דין הקבר? בא לו מלאך המוות ויושב על קברו ומכה אותו בידו ואומר לו קום הגידה לי שמך, ואמר לו גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שאיני יודע מה שמי, מיד מכניס רוחו ונשמתו בגופו ומעמידו ומחייבו בדין". ע"כ. ובזוהר הקדוש (זוהר חדש רות מב.) איתא גבי רבי זמיראה שיצא לשדה באונו וראה בקיעות באדמה, ואמר לו ערבי אחד בא ואראך פלאות, והרכין אזנו ושמע צועקים וי וי והבין שזה אחד מפתחי גיהנם והנה ראה איש אחד שדנים אותו המלאכים בדינים קשים, נרדם וראהו בחלום ושאל אותו מה היו מעשיו והשיבו שלא הניח עבירה שלא עבר, ושאל אותו מה שמו והשיבו הרשעים שוכחים את שמם. ע"כ תוכן דברי הזוהר. ורבינו האריז"ל בשער הגלגולים (הקדמה כ"ג) כתב וז"ל "כי אחר שנקבר האדם אז בא מלאך אחד על קברו ושואל לו מה שמך והוא משיב לו גלוי וידוע לפניו יתברך שאיני יודע שמי". וכלן כתב ביפה ללב (ח"א קונטרס יושר לבב קכב, ג) שנכון לאמרו בכל שלש תפילות שביום קודם יהיו לרצון אחרון, ואחר עשה למען שמך וכו'. והטעם שאדם שוכח את שמו, כתב האור החיים הקדוש (דברים לא א) כי היות ששמו של האדם הוא נשמתו כנודע והרשע הולך בשרירות לבו ואחרי תאוותיו ושוכח בחייו שמו היא נשמתו שאינו דואג להאירה ולהכתירה והרי כשמת נמחקים אותיות שמו ונשברים כי איברי נשמתו מפוזרים הם, ולכן תיקנו לומר הפסוק שיגביר כח נשמתו ורוחניותה ותאיר. ועוד עי' בזה ביערות דבש ח"ב דרוש ה') ובשו"ת מבשרת ציון (חאו"ח סי' טו).
2. פוסע שלש פסיעות ועוקר תחילה רגלו השמאלית גודלה בצד עקב ימין, ועוקר ימין בצד עקב שמאל, ועוקר שמאל שנית בצד עקב ימין ומשוה הימין עם השמאל ופונה שלש פניות, לשמאלו לימינו ולאמצע. בגמ' (יומא נג:) "אמר רבי אלכסנדרי אמר רבי יהושע בן לוי המתפלל צריך שיפסע שלש פסיעות לאחוריו ואח"כ יתן שלום". ע"כ. ובב"י (סי' קכג) הביא בשם הרי"ף והרא"ש דהיינו שיכרע גופו ויפסע הפסיעות ובעודו כורע יהפוך פניו לשמאלו ויאמר עושה שלום במרומיו ושוב יהפוך פניו לימינו ויאמר עושה שלום במרומיו ושוב יהפוך פניו לימינו ויאמר הוא ברחמיו יעשה שלום עלינו, ויהפוך פניו לאמצע ויאמר ועל כל עמו ישראל ואמרו אמן. וכתב שאם שאין להוסיף על שלש פסיעות אלו דהוי כיוהרא, ופירש השלמי ציבור (דל"ה ע"ג) שכאילו הוא חולק כבוד לשכינה יותר מאחרים. והנה מנהג המקובלים לעשות שלש פסיעות שלימות דהיינו עקירת שמאל, עקירת ימין, עקירת שמאל ורק לאחר מכן עוקר ימין להשוות רגליו, כפי המבואר בשער הכוונות (דל"ח ע"ב) וכה"ח (סי' קכג סקכ"ד) ובן איש חי (ש"א פרשת בשלח אות כד), אמנם מנהג העולם לעשות שלש פסיעות דוקא שהם עקירת שמאל ועקירת ימין ואח"כ עקירת שמאל להשוות לימין, וכמו שכתב מרן בב"י (סי' קכג) בשם הארחות חיים.
3. גם שליח ציבור צריך לפסוע ג' פסיעות כשמתפלל בלחש וכשיגמור את תפילת החזרה בקול רם אינו צריך לפסוע שלש פסיעות. כן כתב הרמב"ם בפ"ט מהלכות תפילה (ה"ג) וז"ל "אחר שיפסיע שליח ציבור שלש פסיעות לאחוריו ויעמוד, מתחיל ומתפלל בקול רם מתחלת הברכות להוציא את מי שלא התפלל". ואח"כ (הלכה ה') כתב "ואחר שישלים כל התפילה, ישב ויפול על פניו". ודייק הב"י מדבריו שרק בתפילה ששליח ציבור מתפלל בלחש צריך לפסוע שלש פסיעות, אבל בתפילה שמתפלל בקול רם לא. ושכן כתוב בתרומת הדשן (סימן י"ג) דשליח ציבור אינו פוסע לאחוריו לאחר תפילתו שמתפלל בקול רם, אלא ממתין הוא עד קדיש תתקבל שחכמים תיקנו שיאמרנו שליח ציבור אחר כל תפילה. ואף שפעמים מפסיקין בקריאת ס"ת וסדר קדושה והלל ואבינו מלכנו וכה"ג, מכל מקום עיקר קדיש תתקבל נתקן על תפילת שמו"ע. ומאידך מדברי האבודרהם (עמ' קיט) נראה שחולק על תרומת הדשן, שכתב "ולאחר שמסיים שליח ציבור חזרת התפילה אינו צריך לפסוע שלש פסיעות לאחוריו אם התפלל בלחש עם הציבור, אבל אם לא התפלל בלחש, פוסע שלש פסיעות לאחוריו". ע"כ דלתה"ד משמע שהסיבה שאין הש"ץ עושה ג' פסיעות הוא משום שסומך על קדיש תתקבל, ולפי טעם זה אפי' אם התפלל יחיד וכעת עולה ש"ץ, בכל אופן יסמוך על קדיש תתקבל, ואילו לאבודרהם אם התפלל יחיד יפסע בסוף תפילתו. ומכל מקום כשמתפלל בלחש צריך הש"ץ לפסוע כמו כל יחיד ויחיד, וכ"פ הרשב"א והב"י. ודלא כמ"ש בספר אהל מועד (תפלה דרך א נתיב ט) ששליח ציבור כשמסיים שים שלום אינו פוסע אחר שהתפלל תפילת לחש אלא בסוף כל תפילתו לאחר הקדיש, וכתב ב"י דלא קיימא לן הכי כיון דכל הנך רבוותא סבירא להו שפוסע, אבל בסוף החזרה אינו צריך לפסוע דהא פוסע בקדיש תתקבל, וכ"פ בשו"ע (סי' קכג סעי' ה').