ביאור אלוקי נצור

1. תפילת אלקי נצור נתקנה בגמ' על ידי מר בריה דרבינא, ויתפלל ויכוין בה להכניע את יצרו הרע ובפרט בענייני הדיבור, ושיקנה מידת הסבלנות ויינצל מביטול תורה, וכיון שפעולת התפילה היא בלשון ובשפתים לכן ביקש עליהם שלא יפגום בהם ויהיו מכוונים עם הלב. בגמ' (ברכות יז.) "מר בריה דרבינא כי הוה מסיים צלותיה אמר הכי אלהי נצור לשוני מרע ושפתותי מדבר מרמה ולמקללי נפשי תדום וכו'". עי' להר"ר דוד אבודרהם שביאור את תפילת אלקי נצור, שטוב ורע מסורים ביד האדם, והוא מבקש מאת השם לסייעו לעשות טוב, ולמקללי נפשי תדום, כלומר לא מיבעיא שאני שואל שיזכני שלא אחרף לזולתי תחילה, אלא תזכני לסבול קללתי, וזוהי שומעין חרפתן ואינם משיבין, ונפשי כעפר וכו' לרמוז כמו שעפר הכל רומסין אותו ברגליהם ועולה על ראשיהם וגם לבסוף הכל צריכין לו, כך המשפיל עצמו בעולם הזה יהיה לראש לעולם הבא. והביאו בכה"ח (סי' קכא סק"ד). ובספר חרדים (פרק ס"ז) כתב "ורבותינו ז"ל בסוף תפילותינו סדרו לנו אלהי נצור לשוני מרע וגו', לפי שעוון לשון הרע הוא עוון פלילי ואמרו (בבא בתרא קסה:) שאין אדם ניצל מעוון אבק לשון הרע בכל יום אם לא יהיה על משמרתו כארי לפיכך סידרו לנו לשון זה שמשמעותו על עוון לשון הרע, אבל קושטא דמילתא דתפילה זו היא שיצילנו השם מיצר הרע, אלא שהוא אף על פי שנראה אחד הוא נחלק לשנים כדאיתא בזוהר בכמה דוכתי (וכן הוא בפרשת משפטים קיז:) הזכר יוצרו קוראו רע והנקיבה בעלת מרמות ותחבולות ועל שניהם אנו אומרים נצור לשוני מרע ושפתי מדבר מרמה כי שניהם יחדיו הם שהחטיאו את חוה, ומסיים ולמקללי נפשי תדום לפי שעוון המחלוקת גדול, ונפשי כעפר לכל תהיה רוצה לומר שכל כך נרגיל במידת הסבלנות עד שיהיה לנו ההרגל טבע שני שנהיה כעפר שדשים בו ואינו מרגיש, ולפי שעוון ביטול תורה כנגד כולם אנו מתפללים פתח לבי בתורתך, ולפי שרפיון הידים במצוות גרמא בנזיקין לכך אנו מתפללים ואחרי מצוותיך תרדוף נפשי, וכל הקמים עלי לרעה כמשמעו וגם בכללו כל בני אדם הבאים להחטיאני ולגרום לי שארד בגהינם וכשם שצריך להתפלל על עצמו כך צריך להתפלל על זרעו שיהיו יראי שמים". עכ"ל.  ועי' בסדר היום (תפילת עמידה) שכתב "כי אנו מתפללים על הלשון ועל השפתים שבהם התפללנו תפילתינו, ואפשר שלא התפללנו כראוי, ולכן אנו מתפללים שלא יחשב לנו עוון ופשע אם לא כיוננו כראוי כי אין בלשוננו עולה ולא בשפתינו רשע, לרמות ולהיות אחד בפה ואחד בלב כי פינו ולבנו שוים ושפתותינו וכליותינו אחד אום לא עשינו הראוי לא במרד ולא במעל חס ושלום ואנו מתפללים שינצור לשוננו מכל דבר מרמה ושיהיו פינו ולשוננו מכוונים עם לבנו, וגם אם באזננו שמענו דבר שלא כראוי נפשנו תדום ולא יצא מפינו רע ואפי' בנפשנו לא ישאר רישומה ומשטמה אלא ונפשנו כעפר לכל תהיה שלא תרגיש עלבונה לא מעט ולא הרבה, אבל כל עניין פינו ושפתותינו לא יהיה כי אם בעסק התורה והמצוות". ועי' במהרש"א (ברכות יז.) שלא ישבחוני ויכבדוני אלא אהיה כעפר שאינו כלום ולא יקללו אותי ע"כ. ועי' בתוס' (ברכות יז. ד"ה ונפשי) שכתבו שיבקש עבור זרעו וזרע זרעו עד עולם. ובראשית חכמה (שער ענוה פ"ג אות ט"ל) כתב שככל שיקבל בזיונות תתעלה נפשו יותר. ופירש בשם רבנו שלמה אלקבץ "ונפשי כעפר לכל תהיה – שהעפר דורסים עליו והוא נותן להם לחם וירקות ופירות, כן אני אהיה.  ועי' באבודרהם שפירש שרדיפת המצות מועילה לבטל רדיפת השונאים.
2. אחרי שיאמר וכל הקמים עלי לרעה מהרה הפר עצתם וקלקל מחשבותם יוסיף ויאמר "יהיו כמוץ לפני רוח ומלאך ה' דוחה, קבל רינת עמך שגבנו טהרנו נורא" ויכוין בשם היוצא מראשי תיבות אלו שהוא קר"ע שט"ן. עי' בפרי עץ חיים (שער העמידה פרק כ') וז"ל "הרב יוסף דן כתב ששמע מהרב (האריז"ל) קודם יהיו לרצון יאמר פסוק יהיו כמוץ לפני רוח ומלאך ה' דוחה, ויכוין כי ראשי תיבות עולה פ"ר שהוא גימטריא סנדלפו"ן, והוא גימטריא רי"ו דין, וסופי תיבות גימטריא קמ"ד, ושניהם ביחד גימטריא כה"ת שבזה השם הרג משה רבנו את המצרי". עכ"ל. ועי' בחסד לאלפים (סי' קיד אות כג) שהוסיף לומר גם קבל רנת עמך שגבנו טהרנו נורא.
3. הרגיל ונזהר לומר ארבעה דברים אלו זוכה ומקבל פני שכינה: "עשה למען שמך, עשה למען ימינך, עשה למען תורתך, עשה למען קדושתך" ואין תפילתו חוזרת ריקם, ואומר פסוק "למען יחלצון ידידיך הושיעה ימינך וענני". כן איתא ברוקח (סי' שכג) בשם אגדת שמואל שכל הרגיל בארבעה דברים הללו זוכה ומקבל פני שכינה. ועי' בטור (סי' קכד) שגרס "שמך, ימינך, תורתך, קדושתך". וכ"פ מרן השו"ע (שם) ובארחות חיים (תפילה סי' כא) כתב שהאומרם אין  תפילתו חוזרת ריקם. וביסוד ושורש העבודה (שער ה' פ"ה) כתב שיכוין באמרו עשה למען שמך, יתפלל בלב נשבר על שמו הקדוש המחולל בין הגויים עובדי פסילים שונים, ולמען ימינך יכוין כי בגלות השיב אחור ימינו, ולמען תורתך יכוין כי בימינו נמסרו רזי תורה וסודותיה לחיצונים ויכניס בלבו צער גדול על זה, ולמען קדושתך יכוין שקדושתו מחוללת עתה בעוונותינו. ורבינו האריז"ל כתב בשער הכוונות (דל"ח ע"ב) לומר פסוק למען יחלצון ידידיך וכו', ומקורו מדברי הטור (סי' קכב), וכתב הרקאנטי (בראשית ג' יב) "כי על עניין הזה תיקנו להזכיר גלות השכינה עם גלותינו". וכ"כ במצודת דוד (תהילים ס' ז') "בכדי שישראל ידידיך יהיו נחלצים מהצרות לזאת הושיעה לי בימינך וענני". וכתב רבינו האריז"ל שיכוין בראשי תיבות למען יחלצון ידידיך בשם יל"י שהוא אחד מע"ב שמות הקודש והוא המברר כל ניצוצי הקדושה ומעלה אותם למקומם.