יהיו לרצון שקודם אלהי נצור

1. אחר שסיים שמונה עשרה קודם שאמר יהיו לרצון, אינו רשאי לענות, שכל עוד שלא אמר יהיו לרצון אינו נחשב שסיים את התפילה. אבל אם שמע דברים שבקדושה אחר שסיים אמירת פסוק יהיו לרצון, יקצר באמירת אלקי נצור ויוכל לענות כל דבר שבקדושה, ואם לא עשה כן אבל אמר את ה"יהיו לרצון" הראשון, יכול לענות דברים שבקדושה שמותר לענות בקריאת שמע, דהיינו חמש אמנים ראשונים שבקדיש, וכששומע קדושה עונה "קדוש" ו"ברוך" בלבד ואינו אומר "ימלוך" (וכן במוסף אינו אומר אלא "קדוש" ו"ברוך"), ויכול לענות "ברכו" וכן "מודים דרבנן" אבל יאמר "מודים אנחנו לך" בלבד  ולא יוסיף, ואינו עונה אמן דברכות אלא אמן שאחר ברכת כהנים (הברכה והפסוקים) וברכת העולים לתורה. מקור הדין איתא בהראבי"ה (ח"א סי' מז וסוף סי' סו). ובשו"ת הרשב"א (ח"ז סי' תה) כתב שאחר י"ח ברכות קודם יהיו לרצון אינו רשאי להפסיק לקדיש או לקדושה, כיון שיהיו לרצון הוא מכלל התפילה, אבל לאחר יהיו לרצון שרשאי לומר תחנונים אפי' כסדר יום הכיפורים יכול להפסיק שאינן מכלל התפילה, והרשות בידו לקצר, ומה שהקילו חכמים (ברכות כט.) לעניין מי שטעה ולא אמר יעלה ויבוא, שאפי' הוא בתוך התחנונים שלאחר התפילה כל שלא עקר רגליו חוזר לעבודה, ומשמע שדין התחנונים שלאחר התפילה כתפילה עצמה, יש לומר דדווקא לעניין זה הקילו חכמים, אבל אין לנו לתת לתחנונים חומר עיקר תפילה שלא להפסיק לקדיש ולקדושה. עכת"ד. והנה הט"ז כתב לדייק מדברי מרן השו"ע (סי' קכב סעי' א') שאם הוא רגיל לומר תחנונים אחר תפילתו, פוסק כדרך שפוסק בברכות קריאת שמע, ואם אינו רגיל תמיד לומר תחנונים אחר תפילתו, פוסק כדרך שפוסק בברכות קריאת שמע, ואם אינו רגיל לומר תחנונים תמיד אלא רק לפרקים, פוסק כמו שירצה. ומשמע שהט"ז סובר שאם הוא רגיל לומר תחנונים אחר תפילתו, דינו כשהוא באמצע אלוקי נצור דינו כמי שנמצא באמצע קריאת שמע וברכותיה, וכ"כ הפמ"ג (מש"ז סק"א) ומבואר מדבריו דהא דשרי לומר דברים שבקדושה היינו כשאינו רגיל לומר תחנונים, אבל אם רגיל לומר תחנונים, דינו כנמצא באמצע ברכות קריאת שמע דאינו יכול לענות דברים שבקדושה, ומה שהתירו לענות אמן דהאל הקדוש ושמע קולנו (לדעת הרמ"א), היינו למנהג האשכנזים שמקילים לענות אמן דהאל הקדוש ואמן דשומע תפילה, ועי' בהלכה ברורה (סי' קכב סעי' א') שפסק כן דמי שנמצא באמצע אלקי נצור, דינו כנמצא באמצע קריאת שמע, ושכן פסק מרן הגרע"י (בשו"ת יחוה דעת ח"ה סי' י') ובשו"ת יביע אומר (ח"ו חאו"ח סי' מח אות ד') ובהליכות עולם (ח"א פרשת בשלח אות ט').
2. אחר שסיים יהיו לרצון שאחר אלקי נצור, רשאי לענות אפי' אמן דברכות ואפי' ברוך הוא וברוך שמו, וכן רשאי לומר "עלינו לשבח" עם הציבור. כן איתא במאמר מרדכי, ושלמי ציבור (פז ע"ב) וחסד לאלפים (סי' סו סקכ"ה) ומשנ"ב (סק"ד) וכה"ח (סק"א) וכן פסק בשו"ת יחוה דעת (ח"ה סוף סי' י'), ועי' בשו"ת שלמת חיים (ח"א סי' לז) שכתב שרשאי לומר אף עלינו לשבח, והביאו מרן הגרע"י בשו"ת יחוה דעת (שם) ובהלכה ברורה (שער הציון אות ט').
3. אין לומר תחנונים עד שיאמר קודם לכן יהיו לרצון. כ"כ הרשב"א (בתשובה ח"ז סי' תה) שיהיו לרצון הוא מכלל תפילת שמו"ע, ולכן צריך לאומרו מיד אחר י"ח ברכות בלא הפסק של תחנונים, וכ"כ הרשב"א (ברכות יז.) בשם הראב"ד שצריך לומר יהיו לרצון לאחר סיום י"ח ברכות כמו שאמר דוד המלך לאחר י"ח מזמורים וכ"כ רבינו יונה והביאם ב"י. ועי' במשנ"ב (סק"ח) בשם החיי אדם "נכון וראוי לכל אדם להתפלל בכל יום ביחוד על צרכיו ופרנסתו, ושלא ימוש התורה מפיו וזרעו וזרע זרעו, ושיהיו כל יוצאי חלציו עובדי השם באמת, ושלא ימצא ח"ו פסול בזרעו, וכל מה שיודע בליבו שצריך לו, ואם אינו יודע לדבר צחות בלשון הקודש יאמרנה אף בלשון אשכנז, רק שיהיה מקירות ליבו".
4. טוב יותר לקבוע תפילות על העניינים הנצרכים לו, אחר שסיים כל תפילת שמונה עשרה, מלקבעם בברכת שומע תפילה, כדי שכשיצטרך לענות קדיש או קדושה יהיה יוכל לענות אחר אמירתו יהיו לרצון. כן איתא במשנ"ב (סק"ח) ובכה"ח (סי' קיט סקי"ב בשם החיי אדם) וכיוצא בזה כתב בשו"ת אור לציון (ח"ב פמ"ה הכ"א).