ברכת שים שלום חלק ב

1. כשיאמר שים שלום יכוין כי שלום הוא התמימות והשלימות וכן הקיום וההתמדה בדברים הרוחניים, וכשיאמר טובה יכוין שהכל יהיה רק לטובה וברכה שיהיה בטובה ריבוי ותוספת, חיים של הנפש וקיום מצוות בזריזות, חן מתנת חינם וחסד ממקור החסדים צדקה שלא ינכו מזכויותיו, ורחמים אם תתגבר מידת הדין יכניענה בקו הרחמים, כולנו כאחד כאברהם אבינו שנקרא אחד. עי' בספר צידה לדרך (מאמר א' כלל א' פל"ו) כי מילת שלום היא שלום ותמים, וייאמר על העדר מלחמה וקנאה ובריאות הגוף ועמידתו בשלוה, וכן מעלות שכליות ומדות טובות ולכן חתמו בו התפילה ע"כ. ובספר העיקרים (מאמר ד' פנ"א) כתב כתב כי שלום הוא טוב גמור שאין בו שינוי והתהפכות, ובו קיום והתמדה בקניינים הרוחניים ואין בהם שינוי העדר וחסרון, ובו ההסכמה בין שני הפכים ושלימות החכמה והתורה. וביאור הברכה כך הוא: טובה – כתב הב"ח (סי' קי) פירושה כמו והטוב בעיניך עשה שאם יראה בעיניך לתת לי עושר ועל ידו אעשה טוב וישר בעיניך עשה תן לי, אך אם חס ושלום אשבע וכיחשתי אל תתן לי אלא כדי פרנסתי ע"כ. וזה כמו שפירשו שתמלא משאלות לבנו לטובה וכתב המהר"ל (נתיב העבודה ח') כי הרבה דברים שהאדם חומד ואינם לטובתו או לבריאותו ולכן אמר לטובה שהיא טובה במהותה ובעצמה. וברכה – פירש"י (סוטה י.) שכל לשון ברכה הוא דבר המרבה ומצוי בו שובע (וכ"מ מהגמ' ב"מ מב.) והרד"ק (יחזקאל ג, יב) ביאר כי לשון ברכה הוא תוספת טובה. חיים – כתב הרב תולעת יעקב (סוד התפילה כל בקשת חיים היא על החיים הנצחיים כאמור ובחרת בחיים כי בזה אנחנו מדביקים הנפש בחייה במקום מוצאה. וכתב בחסד לאברהם (ד' יז) שסוד החיים הוא אור אין סוף השופע ומשתלשל דרך המדריגות עד הגיעו אל נפש האדם, וכשהגוף יהיה מסייע בעבודת ה' יתברך יהיה קרוב יותר לקדושה ששם החיים הנצחיים. ועי' בספר חיי עולם הבא לרבנו אברהם אבולעפיא שהחיים יבואו באמצעות השגת השכל ועל ידו תדבק הנפש בשם יתברך שמו, וזה סיבת עולם הבא. והרב חיד"א ביאר כי חיים פירושו לעשיית המצוות ולהגות בתורה בזריזות והתעוררות כל נימי הנפש ואיברי הגוף ועושה אותם בזריזות וזה כוונת הפסוק אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, ופשיטא שחי עושה המצוות, אלא ביאר בנחל שורק (עקב, מהרו בנייך) שכשעושה בזריזות מבריח הסטרא אחרא כי הוא בחינת תשובה מאהבה ולזה ייקרא חיים. וכן איתא ברש"י בדברי הימים (א' יא, כב) וז"ל "מנהג בני אדם כשרואים אדם זריז אומרים זה כולו חי". חן – מלשון חינם, כן פירש רבנו אברהם איבן עזרא (בראשית ו' ח') והכוונה שאנו מבקשים חינם אפי' אם אין בנו מעשים, ומצודת ציון (ירמיהו טז יג) ביאר שהוא מלשון חנינה. וכן מבואר ברש"י (דברים ג' כג) שהצדיקים הגם שיש להם מעשים טובים אין מבקשים מהמקום אלא מתנת חינם. וחסד – עי' ברש"י (שמות לד ו') שמבאר שהנהגתו ית' כאשר אין זכויות מספיק, מנהיג במידת החסד. וכיוצ"ב ביארו הרד"ק (יהושע ב' יב) שהוא הטובה שיעשה עם אחר שאין לו גמול עליו. וכ"כ מצודת דוד. ורחמים – הוא כאשר יש שיתוף של מידת הדין או שליטתה אנחנו מבקשים רחמים כי בזוהר (בלק קצח:) כתב שהם שלשה קוים שלש ההגות ימין הוא בחסד, שמאל הוא דין, ואמצע הוא רחמים. ועפי"ז אנו מבקשים שאם מידת הדין פועלת או שולטת שיעורר השם יתברך את מידת הרחמים עלינו. וברכנו אבינו כולנו כאחד – זה אברהם אבינו שנקרא אחד, שנאמר בו כי אחד קראתיו ואברכהו  וארבהו, כן יברך אותנו כמוהו וכך פירש הרוקח בסידור התפילה (אות סד) ובשבלי הלקט (סי' כד) וב"י (סי' קכב). באור פניך – במד"ר (ויקרא כט, ד') "ה' באור פניך יהלכון, רבי אבהו פתר קרא בחמשה זקנים שהם נכנסים לעבר את השנה מה הקב"ה עושה? מניח סנקליטיא שלו מלמעלה ויורד ומצמצם שכינתו ביניהם מלמטה, מלאכי השרת אומרים הא תקיף הא תקיף, הא אלהא הא אלהא, מי שכתוב בו אל נערץ בסוד קדושים רבה מניח סנקליטין שלו ומצמצם שכינתו ביניהם למטה, למה? שאם טעו בדבר הלכה הקב"ה מאיר פניהם הדא הוא דכתיב באור פניך יהלכון". ולפי"ז נמצא בקשת הארת פנים הוא שלא נטעה בדבר הלכה. ובמדרש תהילים (פ"ד אות י') "אמר רבי יוחנן אמרו ישראל לפני הקב"ה אין לנו אלא הארת פניך שנאמר ה' אלהים צבאות השיבנו האר פניך ונוושעה". וכתב רבינו יונה בשערי תשובה (שער א' מב) שפירושו עניין הרצון כי יתכן היות האדם עושה עוון ושב ונסלח לו ונפדה מהיסורים, אך אין לה' חפץ בו ומנחה לא ירצה מידו, ותאות הצדיקם מההצלחות להפיק רצון מהשם ושיחפוץ בהם, ורצונו הם החיים האמיתיים והקיימים והאור הגדול הכולל כל הנעימות, וכן התפלל דוד הרב כבסני מעוני וגו', וביקש על הרצון, אל תשליכני מלפניך ורוח קדשך אל תיקח ממני, והתפלל ואמר השיבה לי ששון ישעך שיהיו נסי השם וישעו מצויים אתו ושתצלח עליו רוח אלקים כאשר בתחילה". עכ"ל. וטוב בעיניך – כתב האבודרהם (שמונה עשרה) כלומר ויהיה טוב בעיניך לברך את עמך ישראל ברוב עוז ושלום, ועל שם ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום.
2. כשחותם ברכת המברך את עמו ישראל בשלום אמן, אומר פסוק יהיו לרצון, כי דוד המלך אמרו אחר שמונה עשר פרקים בתהילים, ונזכר רצון בפסוק זה והוא רומז לכתר העליון מכל הספירות, וכל השערים נפתחים ואין מונע ומעכב לבקשתו ויכול לחדש אותות ומופתים. מקור אמירתו של יהיו לרצון בסוף התפילה מצינו בגמ' (ברכות ד:) "אמר רבי יוחנן בתחילה אומר ה' שפתי תפתח, ולבסוף הוא אומר יהיו לרצו אמרי פי". ועוד שם (ט:) אמר רבי יהודה בריה דרבי שמעון בן פזי הואיל ולא אמרו דוד אלא לאחר שמונה עשרה פרשיות, לפיכך תקנו רבנן לאחר שמונה עשרה ברכות. וכתב המקובל רבנו יוסף גיקיטיליא בספרו שערי אורה (שער תשיעי ספירה שניה) "ועתה צריכים אנו להודיעך סוד שני מקראות שקבעו חכמים אחד בראש התפילה והוא אדני שפתי תפתח, והשני בסוף יהיו לרצון, וצריך אתה לדעת כי הראשון הקבוע בראש התפילה הוא השער שבו נכנסים בני עולם לבקש רחמים לפני ה' יתברך וכו', וסוף התפילה ההגונה שהיא מתגברת ועולה מספירה לספירה עד שמגעת עד הרצון שהוא דבוק בכתר ולפיכך אמר בסוף יהיו לרצון, וכשהתפילה מגעת למקום הרצון אז כל השערים למעלה ולמטה נפתחים לפניו ואין שם מעכב ומונע על בקשותו שהרי בעולם הרחמים הוא ואז יפיק כל צרכיו ושאלותיו ואין דבר עומד לפניו שהרי ממקום הרצון הוא שואב ויכול לחדש אותות ומופתים חדשים כאילו באותה שעה נברא העולם ואין דבר עומד לפניו, והוא סוד שאנו מתפללים יהיו לרצון כלומר שיתחדש הדבר שאנו מתפללים עליו ממקור הרצון והמחשבה כמו שנתחדש העולם מאותו המקור, והמבין זה עליו נאמר וטהר ידים יוסיף אומץ".