ביאור ברכת תשכון

1. בברכת תשכון יכוין למסור נפש בשביל בניין ירושלים, כי עיקר מזון העולם תלוי בבניינה ובבניין בית המקדש, וכמה חסרון טובה יש עתה, ועיקר התפילה מכוונת לעניין זה שתשוב השכינה למקומה כבתחילה. עי' בסדר היום (תפילת העמידה) שכתב "אחר שקרנות הצדיק מתרוממות בהבטחה, ויבושו ויבהלו כל עובדי פסל, מבקשים בנין ירושלים כי זאת שמחת הצדיק בשלימות כי בהיותה חריבה בעוונותינו אין שחוק בפינו ואנו צריכים להתאבל עליה וכל שמחתינו נהפכה ליגון ואבל, אבל כשהשכינה תשכון בתוך ירושלים והבניין יהיה שלם כראוי תהיה שמחתינו שלימה וזו עיקר תפילתינו שתשוב השכינה למקומה כבתחילה והצדיק יבוא בעיר ויהיה העולם מתוקן על מכונו והכל שלם". עכ"ל. ורבנו יהונתן אייבשיץ ביערות דבש (ח"א דרוש א') כתב "בברכת ולירושלים ואת צמח אין צורך להאריך כי צריך להוריד דמעה מאין הפוגות על בנין ירושלים והחזרת קרן דוד כי היא תכלית שלימות האנושי ואם אין לנו ירושלים ומלכות בית דוד למה לנו חיים, ולירושלים יקרא כסא ה' וכן בדוד שישב ממש כעין מרכבה עליונה, ואם מלאכי מעלה קוראים בבכי וקינה על חורבן ירושלים יום ולילה לא יחשו והם אבילי ציון, ואיך נחשה אנו ולא נבכה על חילול ה' שהתחולל בבניין ירושלים ואבדן מלכות בית דוד, וחייב כל אדם לומר בלבו רבונו של עולם הריני מוסר נפשי על קדושת שמך ואם אין אני כדאי לראות בבניין ציון והחזרת מלכות בית דוד אמות על קדושת שמך ועיני לא יהיו רואות, אפס בנה ירושלים והצמח קרן דוד למען יתקדש שמך ותרחם על בניך העלובים הנטושים בגולה, הסובלים על ייחודך ומקדשים שמך ברבים, היות כי בעוונותינו הרבים חורבן ושיממות מקדש תפארתינו ואבדן מלכות בית דוד ידוע לכל כמה העדר וחסרון טובה שגורם לנו, ומי אשר לו רק נשמת ישראל הלא לבבו נשבר בקרבו בזכרו חורבן ירושלים וזכרון מלכות בית דוד שנפסק בעוונותינו הרבים. ועי' בספר בית אלהים להמבי"ט (שער היסודות פס"א) שכתב "שעיקר מזון הארץ תלוי בירושלים ובבנין בית המקדש כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים ומשם תתפשט לארץ ישראל ולחוצה לארץ". ע"כ. ועיי"ש עוד שנוסח ברכה זו ישאר גם אחר ביאת המשיח כי שאר ברכות התפילה נאמרים בלשון הודאה כמו נודה לך ה' אלוקינו על שתקעת בשופר גדול לחירותינו, על שהשבת שופטינו כבראשונה, שלא היתה תקוה לרשעים, שהצמחת קרן לדוד עבדך, אבל ברכת תשכון תשאר כפי שהיא ויוסיף בה תיבת "לעולם" דהיינו "תשכון בתוך ירושלים עירך לעולם כאשר דיברת, וכסא דוד עבדך לעולם בתוכה תכין.
2. כשאומר וכסא דוד עבדך מהרה בתוכה תכין, יכוין במחשבתו להתפלל על משיח בן יוסף שלא יהרג על ידי ארמילוס הרשע, כי בכל דור הוא בא בגלגול וכשאין זכות בדור הוא מת וחוזר בגלגול ובדור האחרון אם תהיה זכות יחיה ויכין את גאולת ישראל. כ"כ בשער הכוונות (דף לז ע"א) "ובאומרך וכסא דוד עבדך מהרה בתוכה תכין צריך לכוין כוונה זו אשר פירשו שמעיה ואבטליון למורי ז"ל יום אחד כאשר הלכנו לגוש חלב להשתטח על קבריהם ושם אמרו לו הם עצמם שצריך לכוין במלות אלו בשלש תפילות שבכל יום ויום לכוין להתפלל להשם יתברך על משיח בן יוסף שיחיה ולא ימות על ידי ארמילוס רשיעא כמו שכתבו רבותינו ז"ל (סוכה נב.) על הפסוק חייב שאל ממך נתת לו זה משיח בן יוסף, ונודע מספר הזוהר ברעיא מהימנא (כי תצא רעו:) דמשה רבנו סביל כמה מכתשין בגין דלא יתקטיל משיח בן יוסף ועליו אנו מתפללים וסכא וכו' בתוכה תכין עכ"ד, וכתב עוד שם (דף נא ע"ג) "ופעם אחת נסתכל מורי ז"ל במצח אדם אחד ואמר לו שכל ימיך לא התפללת תפילת שמו"ע שלימה, והיה זה בשביל שהיה מדלג וכסא דוד עבדך והודה לו האיש ההוא שכך היה נוהג". עכ"ד. ומקור החיוב להתפלל עליו שיחיה מצינו בזוהר הקדוש ומהם בתיקוני הזוהר (זוהר חדש די"ב ע"ד) "אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה, דאי אנת הוות בעי רחמי עלייהו לא אתחרבו, והכי אחזי ליה רמז בסוף יומיא בגין דיהא בעי רחמי עלייהו ולא ימות משיח דאיהו מסטרא דשמאלא" וכן הוא בזוהר בראשית (השמטות רנג.) וברעיא מהימנא בהעלותך (קנג:) וברעיא מהימנא פנחס (רכג.) שכתב שדוד המלך עשה עצמו בתפילתו עני ודל בשביל שמשיח בן יוסף יחיה.
3. טעם סיבת מיתת משיח בן יוסף מפני שהוא נכדו של ירבעם בן נבט שעבד עבודה זרה והחטיא את ישראל, וכן מפני שהוא גלגולו, וכתבו המפרשים שלכן הוא מזבח כפרה עליו ועל ישראל, ואפשר שעל ידי תפלתינו ותשובתינו יחיה. בזוהר חדש (בלק צב.) שכתב שמשיח בן יוסף הוא משבט אפרים שבנו של ירבעם שמו אביה, וביום שמת אביה נולד בנו זה וניטל מבית ירבעם למדבר והלכו עימו מאה ושבעים איש משבט אפרים כולם זכאים שלא היו בחטאו של ירבעם, ומאותו הבן יוצא משיח בן יוסף, וכתב הרמ"ק בספר אור החמה (ח"ד קט"ו ע"ג) "ובזה ידעת למה איחר כל כך זמן הקב"ה לירבעם ליפרע ממנו כדי שיוולד משיח בן יוסף וידעת כי דור שלשים הם מכלל הנענשים בעון אבותם כמו שכתוב ומכאובינו הוא סבלם.... כי ירבעם החטיא את ישראל בעבודה זרה ואין תיקון חס ושלום בעוון הזה לישראל ולמשיח אלא על ידי המיתה כי עוון חילול ה' אינו מתכפר אלא במיתה". ועי' עוד בזה בספר ארחות ציון (פ"ז סעי' נז).