ביאור ברכת על הצדיקים

1. בברכת "על הצדיקים" יתפלל על חמש מדריגות בישראל שהם, החסידים, הצדיקים, שארית עמך, הסופרים הם מלמדי התורה, גרי הצדק, ואחר כך אנחנו, ויבקש על הצדיקים שיחיו וייטב להם כי בטובתם אנחנו חיים, ויתפלל שגם אם אין בנו מעשים הנה רצוננו לתקן מעשינו ובזכות הבטחתך תעשה בקשתינו. עי' בסדר היום (תפילת עמידה) שכתב וז"ל "שיש חמש מדריגות: צדיקים, חסידים, שארית עמך, סופריהם, גרי הצדק, ורק אח"כ הזכיר שאר העם במילת ועלינו, ואפי' שחסידים גדולים מצדיקים תפס לשון הפסוק תרוממנה קרנות צדיק, ואפי' שאין אנחנו מאותם המדריגות יהמו רחמיך עלינו לראות בצרותינו ותלאותינו, ותן שכר טוב אפי' שאין מעשינו מיושרים כל כך חפצינו לעשות רצונך ותהיה כוונתינו רצויה אפי' שאין מעשינו רצויים, ותן חלקנו עם אותם שהבטחתם באמת גם במעשה, ושים חלקנו עמהם כיון שהבטחת לנו גדולה, וזהו תרוממנה קרנות צדיק ויבושו המתהללים באלילים וזה לא נבוש, ועל חסדך נשעננו ואין כבוד לשמך שנבוש בהבטחתך חלילה ולא יכלמו לנצח כל החוסים בך". עכ"ל. וביערות דבש (ח"א דרוש א') כתב "ישים אל לבו להתפלל בטובת הצדיקים כי בטובתם אנו חיים, וכל זמן שצדיקים בעולם, ברכה וטובה וחיים בעולם, ומכל שכן בזמן הזה שאנו בתכלית השפלות ושחים עד עפר והרשעים בתכלית הרוממות, ובאמרו לא נבוש ישים ללבו דלא יעול בכיסופא בעלמא דאתי קמי מלכא קדישא כי מה היא הבושה בעולם הזה לפני מי הוא מתבייש לפני אדם חציר ינתן הבל ורעות רוח, הלא כל כצל עובר ובקט מים הם לעטרת תפארת ונשכח הכל, וכמעט שהכסף והקירבה אל הרשויות משכיח הכל הכבוד והבושה, לא כן בעולם הבא שהוא נכסף ומבויש בעיני יוצא בראשית וכל מלאכי מעלה מביישים אותו וכרוזא קרי בחיל סורו טמא אל תגעו למו דא פלניא דעבר על פולחנא דמריה, טב ליה דלא אתברא, ווי ליה ווי לנשמתיה, ואפי' נשמות קרוביו עומדים מרחוק ואומרים לו ווי לך מה עשית אשר הבאת עלינו בושה וכלימה הזו מה עשית למה עכרתנו וגרמת לנו כל הבוז והקלון הזה, וזו תכלית הבושה והכלימה, ולכן היטב דיבר עקביא בן מהללאל (עדויות פ"ה מ"ו) "מוטב שאקרא שוטה כל ימי ולא אהיה רשע שעה אחת לפני המקום". עכ"ל. וביסוד ושורש העבודה (שער ה' פ"ד) כתב שבחתימת הברכה יכוין במחשבתו – אני גם כן משענתי ומבטחי רק עליך יתברך שמך".
2. ביאור הברכה: על הצדיקים – הם המתנהגים ביושר. כך פירש היעב"ץ (בסידור). וחסידים – העושים לפנים משורת הדין. כ"כ היעב"ץ שם, ורבנו יעקב בן יקר (רבו של הרמב"ן בפירוש הסידור עמ' נד) כתב שחסיד הוא בעל תשובה שגדול הוא מאוד בעיני המקום, וכ"כ האבודרהם וא"ר (סי' קיח סק"ב) ופמ"ג (א"א סי' קיח), ודעת הרוקח בפירוש התפילה (אות נז) שחסידים היינו בעלי מעשים השומעים חרפתם ואינם משיבים. והרמח"ל (מסילת ישרים פי"ט) פירש שחסיד הוא המרחם ומטיב וגומל חסד עם הבריות. ולכן יש לכוין על העושים לפנים משורת הדין שזה כולל הכל. זקניהם – הם פרנסים הממונים על הציבור. כן איתא במדרש תהילים (פרק ח' אות ג') "בני אם ערבת לרעך - בתלמידי חכמים הכתוב מדבר, בשעה שהזקן מתמנה אומר לו הקב"ה עד שלא נתמנית לא היית נתפס על הציבור ועכשיו שנתמנית נעשית ערב על הציבור". לכן צריך להתפלל עליהם ביותר. ועי' בעולת תמיד (פכ"ב) שביאר שהם התלמידי חכמים וגם יכוין לעורר רחמים על הזקנים שבאו לזקנה מופלגת שיאריכו שנותיהם בטוב ובנעימים. ועל פליטת בית סופריהם – הם התלמידי חכמים הסופרים כל הלכות ואותיות שבתורה. בגמ' ר"ה (טז.) אמר רב יוסף כמאן מצלינן האידנא אקצירי ואמריעי, ופירש"י: קצירי – חולים, מריעי – רבנן. וכתב רבי יעקב בן יקר (עמ' נד) שחכמי ישראל הם כחולים, והר"ן (נדרים מט:) פירש התלמידי חכמים הם תשושי כח. ועוד פירש שם (עמ' נא) שהם בעלי תשובה שנפלטו מהעבירה. ובגמ' קידושין (ל.) "לפיכך נקראו ראשונים סופרים שהיו סופרים כל האותיות שבתורה שהיו אומרים ו' דגחון חציין של אותיות של ספר תורה, דרש דרש חציין של תיבות, והתגלח של פסוקים". ועל פי זה כתב היעב"ץ (בסידור) שהם בעלי המסורת וגם החכמים המעתיקים ודורשי הכתובים בכללם. ועל גרי הצדק – כפשוטו, והטעם שאנו מזכירים את הגרים במקום זה, כתב האבודרהם (תפילת שמונה עשרה) על שם ואהבתם את הגר כי גרים הייתם, וכ"כ ביערות דבש (ח"א דרוש א') ובסדר היום (שם) שהם שהחזיקו בדת האמת מלב ונפש והם חשובים משאר העם. ועלינו – אף על פי שאין אנו נמצאים במדריגות של כל הנ"ל, אפי' הכי יהמו רחמיך לחוס עלינו לראות בצרותינו ותלאותינו ובהביטך אליהם - יהמו נא רחמיך ה' אלוקינו. ותן שכר טוב – הוא הרוחני שהוא ודאי טוב, וגם למי שאין בידו מעשים טובים, תן לו שכר טוב בשכר שבוטח בך באמת. ועי' בסידור בית יעקב (עמ' רסג) שהקשה היעב"ץ מה עניין בקשת השכר והרי נאמן הוא בעל מלאכתינו שישלם שכר פעולתינו? אלא הכוונה על השכר הרוחני שהוא טוב בודאי, להוציא האוכל שכרו בעולם הזה, שאינו שכר טוב. ורבי יהודה בן יקר (סידור התפילה עמ' נא)פירש על פי המדרש תנחומא (כי  תישא כז) "וחנותי את אשר אחון – הראה הקב"ה למשה אוצר של בעלי תורה ואוצר של בעלי צדקות ואוצר של מכבדיהם, ועוד הראה לו אוצר גדול מכולם ואומר לו הללו למי, למי שיש לו מעשים טובים אני נותן לו כל זה בשכרו, ומי שאין לו, חינם אני עושה ונותן לו מזה". עכ"ל המדרש, ועפי"ז פירש שזה הפירוש לכל הבוטחים בשמך, פירוש בוטחים בשמך שתעשה להם חנם ואין להם שום בטחון בשכר מעשים טובים.
3. באומרו "ושים חלקנו עמהם" כתב רבנו האריז"ל שיכוין מכיון שאין צדיק בארץ אשר לא יחטא, אם חס ושלו המצוות שעשינו הפסדנו אותם וניתנו לצדיקים, תן אותם בפיקדון לצדיקים שאינם רוצים ליהנות משל אחרים, וממילא כשנתקן מעשינו יחזירו לנו המעשים הטובים לזכותינו. עי' בשער הכוונות (דל"ו ע"ד) וז"ל "ובאמרך ושים חלקנו עמהם צריך לכוין במלות אלו שלכאורה נראים כתפילת שוא וברכה לבטלה שמאחר שהאדם הוא בעל בחירה ורצון איך יתפלל שהשם יתברך ישים חלקו עם הצדיקים, והרי ניתנה הבחירה ביד האדם ואם נאמר שהכוונה היא שאף שיחטא יתפלל עתה להשם יתברך שישים חלקו עמהם, הנה הקושיא כפולה ומכופלת כי הצור תמים פעלו לתת לאיש כדרכיו אם טוב ואם רע, אך אמנם הכוונה היא כי כאשר האדם חוטא לפעמים ועושה עבירות המכבות את המצוות, אז מונע מעצמו שכר מצוותיו שעשה, והנה ביני ביני כל זמן שלא שב בתשובה אותם האורות והמלאכים והסניגורים הנעשים מאותם המצוות שעשה, ניתנים לצדיק הראויים לו כפי מה שגזרה חכמתו יתברך בסוד יכין רשע וצדיק ילבש (איוב כז יז) אמנם יש איזה צדיקים גדולי המעלה שאינם רוצים ליהנות מזולתם אלא משלהם, וכשלוקחים ההארות הנזכרות הם בידם בתורת פיקדון בלבד בנאמנות, וכאשר ישובו בעליהם בתשובה יחזירו להם אותם ההארות שלקחו מהם, ולכן אנו מתפללים לפניו יתברך כי הנה אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא וכמעט שהאדם מוכרח לחטוא, ולכן אותם ההארות של חלקנו וגורלנו שהרווחנו על ידי מעשה המצוות שעשינו בעולם הזה ואינם ניתנים לנו מחמת חטאתינו ישימם עם הצדיקים הגדולים הרשומים הנ"ל". עכ"ל.