המסופק אם הזכיר טל ומטר או לא

1. בכל מקום שאנו אומרים חוזר לברכה שטעה בה, הני מילי שטעה בשוגג, אבל אם במזיד התכוין ואמר טעות, חוזר לראש התפילה. כן כתב ראבי"ה (ס"ס תתמו). וכן פסקו הטור והשלחן ערוך (סימן קיד סעיף ז). ועי' בדומה לזה בשו"ת יביע אומר חלק ב' (סימן ט).
2. אם נסתפק בימי הקיץ אם הזכיר משיב הרוח ומוריד הגשם, אם היה הדבר בתוך ל' יום מיום טוב הראשון של פסח, צריך לחזור, מפני שחזקה שעדיין לא התרגלה לשונו לומר "מוריד הטל" אבל אחר ל' יום אינו חוזר. כן איתא בירושלמי (תענית פ"א ה"א) ועי' בתוס' (ברכות יב: ד"ה והלכתא) שהביאו את דברי הירושלמי להלכה, וכ"ד הסמ"ג (עשין יט) והרא"ש (תענית פ"א סי' א') ועוד ראשונים. וכ"פ הטשו"ע (סעי' ט'). ועי' בהגהות רבינו פרץ לסמ"ק (סי' יא אות יג) בשם תוס' ר"י שחלק על זה, וכן בספר הבתים (הלכות תפילה שער חמישי סי' ד') כתב שהרי"ף והרמב"ם לא הביאו את הירושלמי ועפי"ז נוקט ספר הבתים שזה לא להלכה וכל מי שמסופק אם התפלל או לא, אינו חוזר ומתפלל, ולעניין הלכה נקטינן כדעת השו"ע.
3. ואם היה הדבר בחורף, והוא מסופק אם הזכיר "משיב הרוח ומוריד הגשם" או שאמר "מוריד הטל" אינו צריך לחזור אפי' בתוך ל' יום אחר שמיני עצרת, שהרי אפי' אם לא הזכיר משיב הרוח, בודאי הזכיר מוריד הטל, וכיון שהזכיר טל אינו חוזר, (אבל למנהג כמה מעדות אשכנז שבימות החמה אינם אומרים "מוריד הטל" אלא אומרים "מחיה מתים אתה רב להושיע מכלכל חיים בחסד" א"כ יש חשש שמא לא הזכיר כלל טל, ולכן אם זה תוך ל' יום צריך לחזור לראש, כדין הטועה בתוך ג' ראשונות. עפ"י המבואר לעיל בגמ' שאם הזכיר טל אינו חוזר, ולכן לאלו הנוהגים לומר "מוריד הטל" בקיץ, אינו צריך לחזור, ולאלו הנוהגים שלא לומר כלום בימות החמה צריך לחזור. וכ"פ בהלכה ברורה (אות יג).
4. אמנם אם נתעורר לו ספק לגבי שאלת טל ומטר ב"ברכת השנים" שכל שהוא בתוך ל' יום מהיום שמתחילים לשאול, וכן בימות הקיץ כל שהוא בתוך ל' יום מהיום שמפסיקים מלשאול ומסתפק אם הזכיר טל ומטר, צריך לחזור. בירושלמי (פרק קמא דתענית) המתפלל ואינו יודע אם הזכיר טל ומטר או לא, קודם ל' יום חזקה מה שהוא למוד מזכיר, מכאן ואילך מה שצריך מזכיר. והובא בתוס' ברכות (יב:), ובתענית (ג:), ובפסקי מהר"ם ריקאנטי (סי' לב), ובטור (סימן קיד). וכתב הטור, הילכך עד ל' יום אם ספק לו אם הזכירו או לאו, צריך לחזור, דמסתמא לא הזכיר. והוא הדין נמי ל' יום אחר הפסח מסתמא הזכיר, וצריך לחזור. והנה בשו"ת הלק"ט חלק א' (סימן עח) מבואר שאין חילוק בזה אם נסתפק ועודנו באמצע התפלה, או שנסתפק לאחר שסיים תפלתו, בתוך שלשים יום צריך לחזור, ולכן מי שנזכר בתפלתו שהוא ראש חודש וכשסיים תפלתו נסתפק אם הזכיר יעלה ויבא חוזר, כי בשעה אחת יבהלוהו אלף רעיונות ובודאי שלא הזכיר וכו'. ע"ש. אבל הגאון יעב"ץ בספר מור וקציעה (סימן קיד) כתב, שמה שאמרו בנסתפק אם אמר מוריד הגשם וכו', אין נקרא ספק אלא כששם אל לבו הספק בעודנו עומד באותה ברכה, או על כל פנים כשעומד באותה תפלה, אבל אם נסתפק אחר התפלה, וכל שכן אם נכנס הספק בלבו אחר זמן מופלג אין צריך לחזור. ודלא כהלק"ט. ע"ש. והביאו להלכה בכף החיים (סימן קיד ס"ק מח). אבל מרן החיד"א בברכי יוסף (סימן תכב סק"ג) ובספר קשר גודל (סימן כא אות ח), הביא להלכה מה שכתב הגאון מהר"י מולכו בתשובה כת"י, מי שנזכר בברכת רצה שהוא ראש חדש, ואחר שסיים תפלתו נסתפק אם אמר יעלה ויבא, חוזר, ואף על פי שברצה נזכר שהוא ראש חדש, ודאי שתיכף שכח וסירכיה נקט שלא אמר יעלה ויבא. ע"כ. (וזהו אליבא דמרן הבית יוסף (סימן תכב) דסבירא ליה שבספק אם אמר יעלה ויבא צריך לחזור. וכן מבואר בחידושי הרשב"א (ברכות ל:). ובמאירי ברכות (כט:). ובפי' הרשב"ץ שם. ובס' הרוקח (סי' רל). ושלא כהרמ"א שם שפסק שאין צריך לחזור. וכתב בספר ברית כהונה (מערכת י' אות א') שהמנהג להורות בזה כדעת מרן). ועיין בשו"ת זכרון יעקב (סימן ד). ע"ש. ועיין בשו"ת שארית יהודה (חאו"ח ס"ס יא) שכתב להקשות על הגאון יעב"ץ, ממש"כ המגן אברהם (סימן קכו סק"ג), שאם לא הזכיר ראש חדש בשחרית והתפלל מוסף, אין צריך לחזור ולהתפלל שחרית, משום דלא גרע דין דיעבד ליחיד מדין לכתחלה לרבים, וגם משום דהוי ספק, ולדברי המור וקציעה בלאו הכי אין צריך לחזור ולהתפלל משום דהוי כנזכר לאחר זמן. וצריך עיון. ע"כ. ודבריו תמוהים, דהתם מיירי שנזכר בבירור שלא אמר יעלה ויבא בשחרית, והספק אינו אלא מכח פלוגתא דרבוותא אם לאחר שהתפלל מוסף אינו חוזר, או שאף על פי כן חוזר. וזה פשוט מאד. ומכל מקום להלכה נראה שהעיקר כד' הלק"ט ומהר"י מולכו והחיד"א. וכן פסק בסידור בית עובד (בדיני יעלה ויבא אות ח). ועוד אחרונים. ועי' בזה בשו"ת רב פעלים ח"ב (חאו"ח סי' יז) בבן איש חי (פרשת בשלח אות טו) ובהליכות עולם חלק א' (עמוד קלב), וכן פסק בהלכה ברורה (אות יג).

ויש להסתפק אם טעה שלש פעמים אחר שלשים יום אם נסתלקה חזקתו, כמו בשור שנגח והועד בג' פעמים, וחזר בו שלשה ימים דשפיר מהני לסלקו מחזקת מועד, כמ"ש התוס' בבא קמא (כג ב) ד"ה שיהו, שידוע כי המהר"ם מרוטנבורג למד מהא דאמר ר' מאיר ריחק נגיחותיו חייב, קירב נגיחותיו לא כ"ש, הילכך כיון שלאחר שלשים יום אם הוא מסופק אין צריך לחזור, ה"נ אם חזר תשעים פעמים משיב הרוח ומוריד הגשם שפיר מהני. וא"כ גם בחזרה מן החזקה שטעה ג' פעמים בשלשה ימים לאחר שלשים נסתלקה חזקתו, (לפמ"ש התוס' שם ששלש פעמים ביום אחד לא מהני. ויש לחלק). וע' ביו"ד (סי' קפט ס"ב) בדין וסת קבוע בג' פעמים שאינו נעקר בפחות מג' פעמים. אך לא דמי להכא שנקבע בשלשים יום. ולכאורה אפילו להט"ז דס"ל שאם לא התפלל בתוך השלשים יום, יומים, או יותר, אעפ"כ די בשלשים יום, זהו כשלא טעה אח"כ, אבל בנ"ד שטעה ג' פעמים הוכיח סופו על תחלתו כי לא רגל על לשונו ונסתלקה חזקתו. וכ"ש להמג"א שחולק על הט"ז דבעינן כמספר התפלות של שלשים יום בדוקא. ועיין בפתח הדביר (סק"ו). וצ"ע.

והנה הדין שהובא בירושלמי לענין הזכרה, הוא הדין כן גם לענין שאלת טל ומטר, וכמו שכתב מרן הב"י (סי' קיד) בשם האהל מועד. וכן פסקו הט"ז והמג"א שם. וכן הסכימו שאר אחרונים שם. ואין חילוק בזה בין אשכנזים לספרדים. ודלא כהרב שיורי כנה"ג שכ' לחלק בזה, דליתא. וכן מבואר בשו"ת בית דוד (חאו"ח סי' מז) ובשו"ת נשמת חיים אבולעפייא (סי' ז) וכן פסק בספר תפלה לדוד (סי' רנז).

1. אם הוא שליח צבור קבוע, די לו בשמנה עשר יום, כדי שיתרגל לשונו לומר כהוגן, בצירוף החזרות של שחרית ומנחה. כן פסק מרן הגרע"י בתשובה שהובאה בילקוט יוסף (סעי' ח') ושכ"כ הרב מאמר מרדכי (סי' קיד ס"ק טו). וכן הסכים בספר שלמי צבור (דף קכא ע"ד). וכן פסק מרן החיד"א בקשר גודל (סי' יד אות יח).