שאלת טל ומטר בימות החמה ובימות הגשמים

1. מזכירים גבורות גשמים בברכת מחיה המתים, אלא שבימות החמה אומרים "מוריד הטל" ובימות הגשמים אומרים "משיב הרוח ומוריד הגשם" ומ"מ אם בימות החמה אמר "משיב הרוח ומוריד הטל" אין מחזירין אותו, אף שהזכיר משיב הרוח, וכן אם בימות הגשמים הזכיר "מוריד הטל" אין מחזירין אותו. בגמ' ברכות (ג.) "תנא: בטל וברוחות לא חייבו חכמים להזכיר, ואם בא להזכיר - מזכיר. מאי טעמא? - אמר רבי חנינא: לפי שאין נעצרין. וטל מנלן דלא מיעצר? דכתיב ויאמר אליהו התשבי מתשבי גלעד אל אחאב חי ה' אלהי ישראל אשר עמדתי לפניו אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי, וכתיב לך הראה אל אחאב ואתנה מטר על פני האדמה. ואילו טל לא קאמר ליה". וכתב הר"ן (א. ד"ה גמ') הביא בשם יש מפרשים שהגמ' חידשה שני דברים: א) שלא חייבו חכמים להזכיר כלל טל בימות החמה או רוח בימות הגשמים. ב) אפי' אם בא להזכיר שלא בזמנם מזכיר ואין בכך כלום, שכיון שאין נעצרים אין הזכרתן מעלה ולא מורדת בשום זמן. והר"ן עצמו חולק דאם כן מדוע תיקנו חז"ל להזכיר טל ורוח בתפילה? ולכן ביאר שכוונת הגמ' שאפי' שיש טל דברכה שיכול להיעצר, וגם בטל עצמו יכול להיות יותר ופחות, מ"מ מכיון שאינו נעצר לגמרי, לכן לא חייבו חכמים להזכיר, דאין החיוב אלא במה שהוא נעצר לגמרי, ואף על פי כן אם בא להזכיר כדי שיתוספו בזמן הראוי להם מזכיר וזכור לטוב. והנה כיום נוהגים כולם להזכיר בימות החמה מוריד הטל, ובימות הגשמים משיב הרוח ומוריד הגשם, אמנם באשכנז היה המנהג בימות החמה שלא להזכיר כלל, וכן כתב הטור, אמנם המנהג בספרד היה להזכיר וכ"פ הרמב"ם וכן המנהג כיום בכל קהילות ישראל. וכן פסק מרן השו"ע (סי' קיד סעי' ג'). ועי' בב"י שהביא בשם הר"ן (שם א. ד"ה וצריך) שהקשה דלפי דברי הגמ' טל ורוחות שניהם שוים שאינו חייב להזכיר, ואם בא להזכיר מזכיר, ואילו מנהגינו שאת הרוח אנו מזכירים רק בימות הגשמים, ואת הטל אנו מזכירים רק בימות החמה, אמנם בברכת השנים אנו שואלים את הטל בין בימות החמה ובין בימות הגשמים, ואילו את העבים איננו מזכירים כלל,  וצריך ביאור מדוע? ותירץ שיש לחלק - שהטל מתבקש בין בימות החמה בין בימות הגשמים, כמובא בגמרא (שם ד.) שאמר הקדוש ברוך הוא לישראל אני אהיה לך דבר המתבקש לעולם שנאמר (הושע יד ו) אהיה כטל לישראל, ומאידך רוח מתבקש בימות הגשמים בלבד, כדי לנגב לחות הארץ שהוא מרובה, אבל בימות החמה לא. ועל פי זה מבאר שהרוח שאינו חשוב כל כך, מזכירים אותו בחורף בלבד ורק בברכת מחיה המתים, והטל שהוא חשוב יותר, בקיץ מזכירים אותו במחיה המתים, ובחורף בברכת השנים, אמנם הגשמים שהם עיקר הברכה הנזקקת לעולם, מזכירים אותם פעמים, בין בברכת מחיה המתים, ובין בברכת השנים. ומה שאין מזכירים עננים, הוא מפני שאין תועלתן ניכר לבריות ואם יאמרו מעלה עננים ומוריד הגשם יראה להם שהוא לשון יתר ושלא לצורך.
2. ולכן בימות הגשמים אם לא אמר משיב הרוח ומוריד הגשם, אלא המשיך לומר מוריד הטל, אם נזכר באמצע הברכה, טוב שיחזור לומר מוריד הגשם וימשיך משם והלאה, ואם אמר ברוך אתה ה' מחיה המתים, ימשיך אתה קדוש וכו', ולא יפסיק לומר "משיב הרוח ומוריד הגשם" בין ברכה לברכה. ואם הזכיר שם ה' אינו רשאי לומר למדני חוקיך ולחזור מאתה גיבור, אלא יסיים מחיה המתים, וימשיך כסדר. וכל שהזכיר שם ה' שוב אינו חוזר. כל זה מבואר בשלחן ערוך (סימן קיד סעיף ה' ו'). ולאפוקי ממה שכתב בבן איש חי (פרשת בשלח אות טז) וזו לשונו: בימות הגשמים אם שכח לומר מוריד הגשם ואמר מוריד הטל אינו חוזר. ועם כל זה אם נזכר קודם שהתחיל אתה קדוש, יאמר שם משיב הרוח ומוריד הגשם, שכיון שלא התחיל בברכה שאחריה לא נקרא סיום הברכה לענין זה. ע"כ. ובשו"ת יביע אומר חלק א' (חאו"ח סימן כב אות י - יג), ובשו"ת יחוה דעת חלק א' (עמוד רפד), ובהליכות עולם חלק א' (עמוד קלד) תמה על זה, שהרי בכל דבר שאין מחזירים אותו, כיון שסיים הברכה אף על פי שעדיין לא התחיל בברכה שאחריה, אינו חוזר משום הפסק, כמו שמתבאר להדיא בשלחן ערוך שם (וכן בסימן רצד סעיף א) ולכן פסק שאם סיים מחיה המתים ימשיך ולא יאמר שם "משיב הרוח ומוריד הגשם". ועי' בזה בילקוט יוסף (סי' קיד סעי' ב') שמפלפל בדעת הרב בן איש חי, ועוד עי' בכף החיים (סי' קיד סק"מ).
3. שליח צבור ששכח להזכיר בימות הגשמים "מוריד הגשם", וגם לא אמר מוריד הטל, והתחיל לומר נקדישך, דינו כאילו התחיל ברכת אתה קדוש, שהקדושה היא תחלת ברכת אתה קדוש, וצריך לחזור לראש התפלה. כן פסק בילקוט יוסף (סי' קיד סעי' ג') בשם מר אביו זצוק"ל ושכן פסק בשו"ת גנת ורדים בקונטרס גן המלך (סימן קנב). וכן הסכים בספר תפלה לדוד (סימן קפט). וכן בהגהות רבי עקיבא איגר (סימן קיד סעיף ו').