שאין להוסיף על תואריו של הקב"ה בתפילה

1. אין להוסיף על תואריו של הקב"ה יותר מ"האל הגדול הגבור והנורא" אמנם כל האיסור הוא דווקא בתפילה, מפני שאין לשנות ממטבע שטבעו חכמים, אבל בתחנונים או בקשות ושבחים שאדם אומר מעצמו לית לן בה, ומ"מ לכתחילה ראוי למי שרוצה להאריך בשבחי המקום שיאמר אותו בפסוקים. בגמ' ברכות (לג:) "ההוא דנחית קמיה דרבי חנינא, אמר: האל הגדול הגבור והנורא והאדיר והעזוז והיראוי החזק והאמיץ והודאי והנכבד. המתין לו עד דסיים, כי סיים אמר ליה: סיימתינהו לכולהו שבחי דמרך? למה לי כולי האי? אנן הני תלת דאמרינן - אי לאו דאמרינהו משה רבינו באורייתא, ואתו אנשי כנסת הגדולה ותקנינהו בתפלה - לא הוינן יכולין למימר להו, ואת אמרת כולי האי ואזלת! משל, למלך בשר ודם שהיו לו אלף אלפים דינרי זהב, והיו מקלסין אותו בשל כסף, והלא גנאי הוא לו!" בזה.  ועי' בספר מורה נבוכים (ח"א פרק נט) בעניין זה. ועוד עי' בגמ' מגילה (יח.) "כל המספר בשבחו של מקום יותר מדאי נעקר מן העולם". משום שנראה כגנאי. והטעם שאומרים "הגדול הגבור והנורא"  ואין חוששים לשבחו של מקום, כיון שמשה רבינו עליו השלום אמרם ולכן באו אנשי כנסת הגדולה ותקנוהו בתפילה. ונחלקו הראשונים האם איסור זה נאמר בכל מקום או רק בתפילה, דלהרמב"ם (פ"ט מהלכות תפילה ה"ז) איסור זה נאמר בכל מקום ולא רק בתפילה, ומאידך הרא"ש (פ"ה סי' טז) כתב שדווקא בתפילה אין לעשות כן, אבל בבקשות שמבקש בינו לבין עצמו ושאר שירות ותשבחות, אין איסור, וכתב שכן דעת שבולי הלקט (סי' יח), וכ"כ מהר"י אבוהב כתב טעם לחלק, דכשמתפלל בינו לבין עצמו ואומר תוארים, נראה שאומר התוארים כי הוא צריך אותם לבקשתו, ואין כאן הפחתת כבוד כלפי מעלה, כי רוצה רק לעורר מידות העליונות, משא"כ בתפילה שהמטרה בברכה הראשונה להזכיר שבחו של מקום ולא לצורך בקשות, לכן יש בזה הפחתת כבוד כאשר מרבה בתוארים. וכ"כ הרשב"א (לג: ד"ה הני) בשם רבינו האי. ורבינו יונה (כג: ד"ה גמ') כתב שהנכון לצאת ידי כל ספק שמי שירצה להאריך בשבח המקום ברוך הוא, שיאמר אותו בפסוקים, וכיון שאומר פסוקים, אין בכך כלום.
2. ומ"מ כל האיסור הוא להזכיר שבחי המקום ברוך הוא בעצמו, אבל סיפור הניסים והנפלאות ודרכי ההשגחה, מותרים ואף מצוה לספרם. כן הביא בב"י בשם הרא"ה (ברכות פ"ה עמ' צז) דאף על גב דשתיקותא מעליותא כלפי שמיא, הני מילי באדכורי שבחא בדידיה דרחמנא, כגון אדיר ונורא ואמיץ דאנן לית לן דעה לאדכורי שבחיה, אבל לספר נפלאותיו וניסיו וגבורותיו כל המוסיף הרי זה משובח וזהו כל ספר תהילים ותושבחות הצדיקים ע"כ. וכ"פ הטשו"ע (סעי' ט').
3. הסיבה שאנו אומרים "אלוקי יעקב" ואין אומרים "אלוקי ישראל" היא משום שכך נגלה הקב"ה ליעקב בחלום הסולם, וכן למשה רבינו בסנה אמר לו "אנכי אלהי אביך אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב". הקשו המפרשים הרי אמר לו הקדוש ברוך הוא ליעקב, לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך. ואמרו רבותינו ז"ל, לא שיעקר יעקב ממקומו, אלא ישראל עיקר ויעקב טפל (ברכות יג א), ואם כן למה תיקנו להזכיר שם הטפל ולא שם העיקר. ובשו"ת יין הטוב (סימן לד) כתב, שהטעם לזה מפני שהקב"ה בעצמו כינה עצמו כך, כאשר נגלה למשה רבינו בסנה, ואמר לו אנכי אלהי אביך אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב. וכמו כן כששלחו להוציא את ישראל ממצרים, אמר לו הקדוש ברוך הוא כה תאמר אל בני ישראל, ה' אלהי אבותיכם אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב שלחני אליכם, זה שמי לעולם וזה זכרי לדור דור. וכתב הרמב"ן שם, בכל הדורות כאשר יזכירו אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב ישמע אל ויענם. ע"ש. ועל זה תיקנו לנו אנשי כנסת הגדולה להזכיר כן בתחלת תפלתינו, כדי לעורר זכות אבות וברית אבות לבנים יזכור לקבל תפלתינו ברצון. וראה עוד בזה בשו"ת יהודה יעלה אסאד (סימן י'). ע"ש.

ומה שלא תיקנו לומר אלהי השמים והארץ, כתב הרשב"א בתשובה (סימן תכג), היינו מפני שהאבות הן הן המרכבה, וגם אנו מכוונין להזכיר זכות אבות בתחלת תחנונינו, והוא הענין שזכר משה בתפלתו בעת הצורך הגדול, באמרו זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך. וביומא אמרו, האיר כל המזרח עד שבחברון, כדי להזכיר זכות ישני חברון. ועוד, שהוא הענין שזכר השי"ת למשה תחלת דבר ה' בו, כאמרו אנכי אלהי אביך אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב ולא אמר אליו אנכי אלהי השמים ואלהי הארץ. ע"ש.

ומה שאנו אומרים ג' פעמים אלהי אברהם אלהי יצחק וכו', ולא סגי בפעם אחת לומר אלהי אברהם יצחק ויעקב, ועוד, למה אנו אומרים גבי יעקב ואלהי בוא"ו, ולא גבי יצחק, כתב בשו"ת פנים מאירות חלק א' (סימן ל"ט) דמצינו בדברי הימים (כח, ט'), שאמר לו דוד לשלמה בנו, ואתה שלמה בני דע את אלהי אביך ועבדהו, והיינו דצריך להגיע לידיעת ה' גם מצד השכל והחקירה, ולא רק מצד מנהג אבותיו, ומצינו שאברהם אבינו היה חוקר ראשון שחקר והכיר את הבורא, ואם היינו אומרים אלהי אברהם יצחק ויעקב, היינו יכולים לומר שיצחק ויעקב סמכו על אמונת אבות בלבד, לכך אנו אומרים אלהי אצל כל אחד, להודיע שכל אחד מצד עצמו עמד על החקירה ומצא שאין אחד אלא אלהינו. והוא חיזוק אמונתינו. ומה שאנו אומרים ואלהי בוא"ו אצל יעקב, על פי הסוד יש טעם גדול, ואין לנו עסק בנסתרות, ועיין בזוהר פרשת וארא. ע"כ. ובשו"ת לב חיים חלק ב' (סימן קל) הוסיף עוד טעם, שהוא כדי להודיע שכל אחד משלשה אבות בפני עצמו הוא ראוי והגון מצד זכותו לבד ליחד שם אלהותו עליו. ע"ש.

1. תקנו לומר "חסדי אבות" אצל גאולה "ומביא גואל לבני בניהם" לומר שאף אם תמה זכות אבות, בכל אופן גאולתו לעולם קיימת, שהרי הבטיח בה בשמו הגדול, וכשם ששמו קיים לעולם ולעולמי עולמים כך גאולתינו לעולם קיימת. כן כתב הטור, וכתב ע"ז הלבוש שלפי זה הפירוש של הברכה הוא שהקב"ה זוכר חסדי אבות לבניהם לגאולם, ואף אם תמה זכות אבות מביא גואל לבני בניהם למען שמו הקיים לעולם.