אל ישאל אדם צרכיו בשלש ראשונות ולא בשלוש אחרונות

1. אל ישאל אדם צרכיו בשלש ראשונות ולא בשלש אחרונות, ודוקא צרכי יחיד, אבל צרכי ציבור מותר לשאול אף בג' ראשונות ואחרונות. גרסינן בפ"ב דמגילה (יז:) "תניא ק"כ זקנים ומהם כמה נביאים תיקנו י"ח ברכות על הסדר. ואמר רב יהודה אל ישאל אדם צרכיו לא בשלש ראשונות ולא בג' אחרונות אלא באמצעיות, דאמר רבי חנינא ג' ראשונות למה הן דומין? לעבד שמסדר שבח לפני רבו, אמצעיות למה הם דומים? לעבד שמבקש פרס מרבו. אחרונות למה הם דומים? לעבד שקיבל פרס מרבו שמשבחו והולך לו. וכ"פ הטשו"ע (סי' קיב סעי' א') ומ"מ כתבו הבה"ג ור"ת ור"י שדווקא צרכי יחיד אין לשאול בהם אבל צרכי ציבור שרי, שהרי ג' ברכות אחרונות, זה צרכי רבים, והטעם שמותר לשאול צרכי רבים הוא משום שזה שבח וכבוד לרב שרבים צריכין לו, ולכן אגב זה שהעבד מסדר שבחו של הרב, מבקש ממנו צרכי רבים. וכתב הטור שמחמת כן נהגו במקומו לומר קרוב"ץ (ראשי תיבות – קול רנה וישועה באהלי צדיקים, דהיינו פיוטים) בשלש ראשונות, ועוד שאומר יעלה ויבא בברכת רצה, אלמא צרכי רבים שרי. ולכן אומרים בעשרת ימי תשובה 'זכרינו לחיים' 'מי כמוך' 'וכתוב' 'ובספר חיים' וכ"פ הטשו"ע. וכ"כ בערוך השלחן (סעי' א') שמטעם זה אומרים בברכה השלישית 'ובכן תן פחדך'.

ועי' ב"י שמביא בשם שבלי הלקט (תפילה סי' יח) מצאתי אגדה מאי על הסדר זה סדר עולם שכך מצינו י"ח ברכות של תפילה מעולם היו מתוקנות זו אחר זו כיון שבאו אנשי כנסת הגדולה כללום ותקנום כסדרן. כשניצל אברהם מאור כשדים פתחו מלאכי השרת ואמרו מגן אברהם. כשנעקד יצחק אמרו מחיה המתים. כשבא יעקב ופגע בשערי רחמים והקדיש שמו של הקדוש ברוך הוא אמרו האל הקדוש. כשלימד גבריאל את יוסף שבעים לשון אמרו חונן הדעת. כשעשה ראובן מעשה בלהה ונקנסה עליו מיתה ושב בתשובה וחיה דכתיב (דברים לג ו) יחי ראובן ואל ימות אמרו הרוצה בתשובה. כשעשה יהודה מעשה תמר ואמר (בראשית לח כד) הוציאוה ותשרף ואמר (שם כו) צדקה ממני ונסלח לו אותו עון אמרו חנון המרבה לסלוח. כשאמר הקדוש ברוך הוא במצרים לישראל (שמות ו ו) וגאלתי אתכם אמרו גואל ישראל. כשריפא רפאל את אברהם אמרו רופא חולים. כשזרע יצחק ומצא מאה שערים אמרו מברך השנים. כשבא יעקב למצרים ונתקבצו השבטים עם יוסף אמרו מקבץ נדחי עמו ישראל. כשאמר הקדוש ברוך הוא למשה (שמות כא א) ואלה המשפטים אמרו מלך אוהב צדקה ומשפט. כשטבעו המצרים בים סוף אמרו שובר אויבים ומכניע זדים. כשאמר הקדוש ברוך הוא ליעקב (בראשית מו ד) ויוסף ישית ידו על עיניך ובטח על דברו ואחר כך נתקיים אמרו משען ומבטח לצדיקים. כשבנה שלמה בית המקדש אמר בונה ירושלים. כשעברו ישראל בים סוף ואמרו שירה אמרו מצמיח קרן ישועה. כשנאנחו ישראל ויזעקו ושמע יי' נאקתם כדכתיב (שמות ב כד) וישמע אלהים את נאקתם אמרו שומע תפילה. כשירדה שכינה במשכן אמרו המחזיר שכינתו. כשהכניס שלמה הארון לפני ולפנים ונענה נתן הודאה ושבח אמרו הטוב שמך ולך נאה להודות. כשנכנסו ישראל לארץ ונתקיים להם (ויקרא כו ו) ונתתי שלום בארץ אמרו המברך את עמו ישראל בשלום ע"כ. ובספר ארחות חיים כתובה אגדה זו יותר באורך וכתוב שם שהמחזיר שכינתו לציון אמרו כשחזרה שכינה בבית שני.

1. יש מאשכנזים שנהגו לומר פיוטים בימים מיוחדים בשלש ברכות ראשונות של חזרת הש"ץ, כגון ביום שמתחילים לשאול בו טל ומטר, והספרדים נהגו שלא לומר פיוטים בשלש ברכות ראשונות כלל, ומ"מ בימים נוראים אומרים "סדר קדושה" שתיקנו רבי יהודה הלוי וחבריו, ויאמרם הסומך ליד הש"ץ והש"ץ ישתוק בשעת אמירתם, ואם אין מי שיאמרם זולת הש"ץ רשאי לאומרם ואין בזה חשש הפסק. עי' בשיירי כנסת הגדולה (הגב"י אות א') שהביא בשם הרב דוד אגוזי לא היה אומרם מפני תלונת ההגהות, ויש לתת סמך למנהגינו דכיון דמעין קדושה נינהו כקדושה עצמה דמיא, כשם שאומרים ה' שפתי תפתח בין גאולה לתפילה, משום דכגאולה אריכתא דמיא. אמנם בסי' נא (בהגה"ט אות ג) כתב דראיתי מן המהדרין שאין אומרים פיוטים דראש השנה ויום הכפורים משום הפסק. והביאו ברכי יוסף (סי' קיב אות ב') ועי' בכה"ח (סק"ד) שכתב ועל כן יש נוהגים בערי ספרד שיש להם סדר קדושות כמו לרבי יהודה הלוי וכדומה במחזור של חזרות העמידות של יום הכיפורים לאומרם אדם אחר ולא הש"ץ החוזר העמידה כי חוששים שמא יהיה זה הפסק בחזרת העמידה אם יאמרם הש"ץ