דיני תפילת הדרך

1. היוצא לדרך מברך תפלת הדרך נוסח הברכה הוא בלשון רבים שמתוך כך תפילתו נשמעת יותר, ואם אמר בלשון יחיד "שתוליכני לשלום" וכו' יצא בדיעבד. כן איתא בגמ' ברכות (כט:) שהיוצא לדרך אומר תפילת הדרך, ושם איתא "אמר אביי לעולם לישתתף איניש נפשיה בהדי ציבורא, היכי נימא יהי רצון מלפניך יי' אלהינו שתוליכנו לשלום וכו', ופירש רש"י שמתוך שמתפלל אותה בלשון רבים תפילתו נשמעת. וכ"פ השו"ע (סי' קי סעי' ד'), שיתפלל תפילת הדרך לשון רבים, ומ"מ כתב המשנ"ב (סקי"ח) שאם אמר בלשון יחיד "שתוליכני לשלום" יצא ידי חובה בדיעבד. ומ"מ יש לומר "ותנני לחן ולחסד" לשון יחיד על פי הסוד כמ"ש בעולת תמיד (סק"ז) ומשנ"ב (סקי"ח) וכה"ח (סקל"ח), אמנם בספר יוקח נא (סק"ח) למהר"א הכהן מסלוניקי (סק"ח) הביא בשם קיצור השל"ה כתב "ותננו" לשון רבים ושכן צריך לומר בלשון רבים, וכיום הרבה נוהגים לומר לשון רבים, וכ"כ בהלכה ברורה (אות ט').
2. אם יכול לעמוד בשעה שמברך תפילת הדרך, כגון שנמצא ברכבת או באוטובוס, הנה מה טוב, אבל מצד הדין אינו מעכב ויכול לאומרה אף בישיבה, ואם נוהג במכונית, מעיקר הדין אינו צריך אפי' לעצור את המכונית כשאומר תפילת הדרך, ומ"מ יש בזה מידת חסידות לעצור את המכונית בצד הדרך אם אין סכנה בדבר, ולומר תפילת הדרך ביישוב הדעת. בגמ' ברכות (ל.) איתא "והיכי מצלי לה? רב חסדא אמר מעומד, רב ששת אמר אפילו מהלך. רב חסדא ורב ששת הוו אזלי באורחא, קם רב חסדא וקא מצלי, אמר ליה רב ששת לשמעיה מאי קא עביד רב חסדא? אמר ליה קאי ומצלי (שצריך לעמוד). א"ל אוקמן נמי ואצלי (אעמוד אף אני ואתפלל) מהיות טוב אל תקרא רע". ופירש רש"י הואיל ואני יכול להתפלל מעומד שהרי חבורתי עומדת לא אקרא רע להתפלל מהלך ואף על פי שמותר. וכתבו הרי"ף (כ:) והרא"ש (פ"ד סי' יח) כרב חסדא, דהא רב ששת נמי קאי ומצלי. אמנם התוספות (ד"ה והיכי) נקטו כרב ששת שא"צ מעומד, וכ"כ רבינו יונה (כ: ד"ה ר' חסדא) בשם רבני צרפת דהלכה כרב ששת דלא עבד רב ששת עובדא כוותיה דרב חסדא משום דסבר דהכי הלכתא אלא משום מהיות טוב אל תקרא רע אבל מן הדין סגי ליה במהלך עכ"ל וכן דעת הרשב"א (ל. ד"ה היכי) וכתב ב"י לבאר דאף הרי"ף והרא"ש לא פסקו כרב חסדא אלא במקום שיכול ליזהר בזה, כגון שבני חבורתו ממתינים לו וכעובדא דרב חסדא ורב ששת ומשום מהיות טוב אל תקרא רע, אבל מן הדין סגי ליה במהלך וכדרב ששת. אבל אם היה רוכב על גבי בהמה, כתב רבינו יונה ברכות (שם ד"ה ובתפלת יוצא לדרך) שאין צריך לרדת מעל גבי הבהמה, וכ"פ מרן בשו"ע דאם אפשר יעמוד מלילך כשיאמרנה, ואם היה רוכב אין צריך לירד מעל גבי בהמה.
3. ישתדל שיעשו לו לויה, שכל המתלווה אפי' ד' אמות בעיר, אינו ניזוק, ולא יאמר הנוסע למלוין אותו שיחזרו ממנו, והמלוה לחבירו יזהר שלא יפרד ממנו מתוך הבכיה. כן איתא בגמ' סוטה (מו:) והביאו הא"ר (סקט"ו) וברכ"י (אות ד') וכה"ח (סקט"ו). ועי' ברמב"ם (פי"ד מהלכות אבל ה"ג) שכופין ללויה והביאו הברכ"י. ועי' בחזקוני (פרשת שופטים) על הפסוק ועיננו לא ראו, מכאן למלוה חבירו שצריך לעמוד במקומו עד שיתעלם מעיניו. וכתב עוד כה"ח (סקי"ח וסקי"ט) בם שמירת הנפש (אות נא) שלא יאמר הנוסע למלוין אותו שיחזרו ממנו. ועוד הביא שם (באות נג) בשם ספר הזכירה שלא יפרד מחבירו מתוך הבכיה כי הוא סכנה גדולה.
4. כשיוצא לדרך טוב ליתן צדקה שנאמר "צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו". כן כתב הא"ר (אות ח') בשם הרב עמק ברכה, והוסיף שם שלא יעבור מליתן או להפריש לצדקה בכל יום קודם החזיקו בדרך.
5. אדם הנפרד מחבירו לא יאמר לו לך בשלום, אלא לך לשלום. כ"כ המשנ"ב (סקי"ז) ומקורו מהגמ' ברכות (סד.) והנפרד מחבירו לא יפטר ממנו אלא מתוך דבר הלכה, שמתוך כך זוכרהו. גמ' עירובין (סד) וכ"פ הברכ"י (אות ה') ועי' בן איש חי שטוב לומר לחבירו כשנפרד ממנו "יחיד ורבים הלכה כרבים" משום שיש בזה רמז לשם הוי"ה. ושמעתי ביאור נוסף שכידוע מאז שנגזרה עלינו גלות והוגלינו לבין האומות, ניטש ויכוח בין עם ישראל לקב"ה מי יעשה את הצעד הראשון, ובורא עולם אומר "שובו אלי ואשובה אליכם" ואנו אומרים "השיבנו ה' אליך ונשובה" וכלל בידינו שיחיד ורבים הלכה כרבים, א"כ הלכה כעם ישראל אפי' שהרבים נחלקים על יחיד מומחה, ולכן משתמשים דווקא בהלכה זו. ועי' כה"ח (סקכ"ה) שכתב לגבי אדם ההולך לדרך ארוכה כפי מה שהיה נהוג בזמנם, דרך שכרוכה בסכנות נוהגים ליקח ג' אנשים מאוהביו, ולעמוד אצל המזוזה ולהניח ידו עליה ויקרא פרשת שמע ישראל עד ובשעריך, ואח"כ יאמר שיר למעלות אשא עיני וכו' עד עושה שמים וארץ, והם אומרים אל יתן למוט רגליך וכו' עד סוף המזמור, וכן יעשו ג' פעמים, ואח"כ אומר ויהי נועם וכו' עד אבטח בו, והם אומרים כי הוא יצילך מפח יקוש וכו' עד ושילומת רשעים תראה, והא חוזר ואומר כי אתה ה' מחסי וכו', והם חוזרים ואומרים לא תאונה אליך רעה וכו' עד סוף המזמור וכך יעשו ג' פעמים, וכשאומרים כי מלאכיו יצוה לך יכוונו בשם יוה"ך כי הוא מועיל לשמירה, ואח"כ אומר פרשת ברכת כהנים מן וידבר עד אמור להם והם אומרים יברכך וכו' עד סוף הפרשה, וכן יעשו גם כן ג' פעמים ואח"כ אומרים פסוק הנה אנכי שולח מלאך לפניך וכו', גם כן ג' פעמים וראשי תיבות אלו ל'מעלות ו'יהי י'ברכך ה'נה הם לוי"ה.