האם בזמנינו יש להחמיר בשתיית רביעית לגבי ענין של שמונה עשרה

1. דרך מיל או שינה כל שהוא מפיגין את היין, ודווקא כאשר שתה רביעית, אבל אם שתה יותר, השינה משכרת יותר, והדרך טורדתו, אמנם אף בשתה הרבה יין, אם ישן הרבה, השינה מפיגה את היין. כן איתא בגמ' עירובין (סד.) וכתב רש"י דסגי בחדא מנייהו, או דרך מיל או שינה כל דהוא, וכ"פ השו"ע (סי' צט סעי' ב'). ומה שכתבנו שאם ישן הרבה, השינה מפיגה, כן איתא בכסף משנה (הלכות ביאת מקדש פ"א ה"ה) והביאו מג"א (סי' צט סק"ד) וגר"ז (אות ג') ומשנ"ב (סקי"ג) וכה"ח (סקי"ז).
2. ומה שאמרנו שדרך טורדתו, היינו במהלך ברגליו, אבל אם רכוב הדרך מפיגה. כן כתב הטור בשם בה"ג, דברכוב דרך מפיגתו, וכ"פ השו"ע (שם) וכתב כה"ח (סקי"ח) דאם שתה רביעית אין הבדל בין רכוב למהלך, שבשניהם בעינן דרך מיל, אמנם אם שתה יותר מרביעית, בזה אמרינן דאם מהלך, אין הדרך מפיגה את היין, ואם רכוב מפיג, ולא כתבו כמה צריך להיות השיעור כדי שהדרך תפיג את השכרות, לומר שהכל תלוי לפי כמות היין ששתה. ובמשנ"ב (סקי"ב) כתב שיש אומרים דאף בשתיית רביעית אם הוא רוכב, בעינן דווקא ג' מילין. וכתב השבט מוסר (פי"א) שהרוצה שישקוט השכרות ישתה חומץ, או יאכל כרוב, או שקדים המרים, והביאו כה"ח (סקי"ט) ובמשנ"ב (סי' שכח סקקכ"ז) כתב שיסוך כפות ידיו ורגליו בשמן ומלח, או שישאף טבק.
3. ולהלכה מי ששתה רביעית יין ויותר, ירגיש בעצמו האם יכול להתפלל, ואם מרגיש בעצמו שעבר זמן שפג יינו מותר להתפלל, בפרט ביינות שלנו שהם יינות חלשים, ואינם משכרים כל כך. כתב המרדכי בעירובין (סי' תקיב) שאין אנו נזהרים עתה בשתוי משום דבלאו הכי אין אנו מכוונים כל כך בתפילה בזמן הזה. וכ"כ הגהות מיימוניות (פ"ד מהלכות תפילה אות כ) בשם התוספות שרק השיכור שתפילתו תועבה צריך ליזהר אבל בשתוי יכול להתפלל, משום שאין אנו מכוונים כל כך בתפילה. וכ"כ בתרומת הדשן (סימן מ"ב) בעניין האיסור לחכם להורות כאשר הוא שתוי יין, כמ"ש בגמ' עירובין (סד.) "שתה רביעית יין אל יורה" שהקשה על הסמ"ג (לאוין ש פג.) וסמ"ק (סי' קלג) ואשירי (שם סי' ה) שכתבו פסק זה דשתה רביעית יין אל יורה בסתם ולא חילקו שאם שתה יינות שלנו, יכול להורות, וכי לא כתבוהו לצורך זמנינו וארצותינו שאין בהם יינות חזקים כל כך? ותירץ שלא חילקו לפי שלא ידעו את השיעור המדוייק אימתי נאסר החכם להורות כאשר שתה יין שלנו, דהא פשיטא שאם ישתה ממנו הרבה דמשכר ליה, ולכן סתמו דבריהם כפי המובא בגמ', אבל לעולם יש לומר דברביעית שהוא דבר מועט אין לאסור ביינות שלנו. עכת"ד התה"ד. ומדבריו נלמד לענייננו, שאם שתה רביעית או יותר יכול להקל ולהתפלל, אם אינו שתוי. אמנם הב"י הביא ספר אהל מועד (תפלה דרך ג נתיב י) בשם הגאונים שלא חילקו בין יינות שלהם ליינות שלנו, אלא שכל אחד שהוא שתוי סגי ליה לפי מה שמרגיש בנפשו שיפוג יינו. וכן הקשה הלחם יהודה (דף יח ע"ג) על התה"ד דהא הגמ' לא חילקה ביינות שלהם, בין אם שתה יין האיטלקי שהוא יין חזק מאד, לבין אם שתה יין פשוט, אלא אסרה כל היכא ששתה רביעית, א"כ אף אנו אין לנו לחלק בין יינות שלהם ליינות שלנו, וכ"פ מרן השו"ע שאם הוא שתוי סגי ליה לפי מה שמרגיש בעצמו שהיין פג. והרמ"א פסק כתה"ד והגמ"י דביינות שלנו שאינם חזקים כל כך, מותר להתפלל, וכל שכן אם מתפללים מתוך הסידור שבידו, שאין חוששים לשכרות מעט. והב"ח נוקט כהלחם יהודה, שאין לחלק בין יין שלנו ליינות שלהם, ודלא כהרמ"א. וכתב הפמ"ג דודאי שלכתחילה אין לעשות כן אף לדעת הרמ"א, ולא כתב הרמ"א אלא ליישב המנהג, אבל להלכה אם מרגיש בעצמו שדעתו מבולבלת קצת לא יתפלל לכתחילה עד שתתיישב דעתו, אלא אם רואה שעומד לעבור זמן תפילה וכ"כ המשנ"ב (סקי"ז) וכה"ח (סקכ"ב). שיכור שהתפלל בודאי שלא יצא ידי חובה ותפילתו תועבה, ואינו יכול להתפלל עד שיעידוהו חבריו שיכול לדבר בפני מלך. בודאי שבשיכור לכו"ע תפילתו תועבה ואסור להתפלל, ולכן אם התפלל כאשר הוא שיכור צריך לחזור ולהתפלל כמ"ש התוס' (שם) וכ"פ הט"ז (סק"ג). וכתב התורת חיים (סופר סק"ו) שמשמע בשולחן ערוך (סעי' ג') שצריך שחבריו יעידו עליו שנתפקח, ולא די שאומר כן על עצמו ושכן כתב בשו"ת הלכות קטנות (ח"א סי' קפג).
4. בחגים וימים טובים שדרך לשתות מעט ופעמים ששתה מעט יותר מהרגלו והוא שתוי מעט, ובכללם יום פורים, במקום שאינו יכול להמתין שיפוג יינו יכול להתפלל מנחה. כן כתב המשנ"ב (סקי"ז) שביום טוב יכול להתפלל מנחה אע"פ ששותה קצת, דאי אפשר להמתין עד שיפוג יינו, וכתב המגן גיבורים (אלף המגן סק"ח) שיום פורים דינו כיום טוב. ועי' בים של שלמה (שם סי' ה') שביום טוב יש מצוה לשמוח (משום חציו לכם), הקב"ה מקבל תפילתו גם במצב הזה, מאחר שהוא שמח וטוב לב בשמחתו של מקום.