דין שיכור ושתוי לעניין תפילה

1. מי שהוא שיכור, אינו רשאי להתפלל עד שיפוג היין ממנו, ואם התפלל תפילתו תועבה וצריך לחזור ולהתפלל, ומי שהוא שתוי אינו רשאי להתפלל עד שיפוג היין ממנו, ואם התפלל יצא ידי חובת תפילה בדיעבד, ואינו חוזר ומתפלל. איזהו שיכור ואיזהו שתוי? שתוי היינו כל ששתה רביעית יין או יותר, אבל עדיין יכול לדבר כראוי בפני המלך, ושיכור היינו שאינו יכול לדבר כראוי לפני המלך. כן איתא בגמ' עירובין (סד.) וכ"פ הרמב"ם (פ"ד מהלכות תפילה הי"ז) והטשו"ע (סי' צט סעי' א') ועי' בסידור רס"ג (עמ' ל') שכתב "והשיכור אל יתפלל אלא אם כן דעתו מיושבת עליו עד כדי שהיה יכול לדבר לפני מלך". ומדברי הרמב"ם והטשו"ע מתבאר להדיא שכל ששתה רביעית אינו רשאי להתפלל, וכ"כ הכס"מ (שם) בדעת הרמב"ם, וכ"כ המהר"י אבוהב (סי' צט). ועי' ברכ"י (סק"א) שאפי' אם מעט יין אינו משכר אותו כלל, כגון שרגיל בשתיית יין, בכל אופן לא יתפלל. אמנם מדברי התוס' (עירובין סד. ד"ה שתה) משמע שאם שתה רביעית יכול להתפלל, וכך למד בדעתם הלחם משנה, אולם הגר"א למד שהתוס' נוקטים כהרמב"ם שאסור להתפלל אף אם שתה רביעית, ולכן להלכה אפי' אם שתה רביעית יין אל יתפלל. וכ"פ הפר"ח (סי' צט סק"א).
2. ואמרו חז"ל (ברכות לא:) ששיכור המתפלל הרי הוא כאילו עובד ע"ז. ונתנו הפוסקים רמז לאיסור השיכור בתפילה, מהפסוק "יין ושיכר אל תשת" ןשכר אל תשת ר"ת  "ואם שתה כדי רביעית אסור להתפלל תפילת שיכור תועבה". נחלקו הפוסקים האם גם מי שהתפלל כששתה רביעית גם כן נחשב כעובד ע"ז או לא. דלהפמ"ג (א"א סק"ב) אפי' אם שתה רביעית יין הוי כעובד ע"ז, וכ"ד הפר"ח (סק"א). אמנם כה"ח (סק"ז) תמה על זה דאי הכי היה לנו לאסור בשתוי אפי' בדיעבד, ואילו אנן קיי"ל שאם התפלל כאשר היה שתוי בלבד, שיצא ידי חובה ואינו צריך לשוב ולהתפלל. ובהלכה ברורה (בשער הציון אות ב') נוקט כדברי הכה"ח ושכן מוכח להדיא באור זרוע (ח"א סי' צט) ובחידושי אגדות להרשב"א שבעין יעקב (ברכות לא:) ובשו"ע הגר"ז (סעי' א'). אמנם בספר האשכול (ח"א סי' יב עמ' כד) משמע שכל זמן שלא הסיר יינו מעליו על ידי שינה או הליכה, אפי' שתה רביעית הרי הוא כעובד ע"ז.
3. דין מי ששתה רביעית יין, שנקרא שתוי ואינו רשאי להתפלל לכתחילה אפי' יכול לדבר לפני המלך, היינו דווקא כששתה רביעית יין בבת אחת, היינו דוקא ביין שאינו מזוג במים, אבל אם היה היין מזוג במים, רשאי להתפלל. ואם שתה יותר מרביעית, אע"פ שהיה היין מזוג במים, ואע"פ ששתאו שלא בבת אחת, אינו רשאי להתפלל. כן פסקו הרמב"ם (פט"ו מהלכות תפילה ה"ד) והטשו"ע (סי' קכח סעי' לח) לעניין נשיאת כפיים, וכתב המג"א (סי' צט סק"א) דה"ה לעניין תפילה, דדוקא שתאו בבת אחת אסור להתפלל, וכ"כ האליה רבה (סק"א) וכ"כ המחצית השקל (סק"א) והפמ"ג (א"א סק"א) וכתבו דה"ה לעניין מה שאמרו בנתן בתוכו מים, ושאם שתה יותר מרביעית אפי' בשתי פעמים או מזג בו מים אל יתפלל, וכ"פ המשנ"ב (סק"ב) וכה"ח (סק"א).
4. ואין לחלק בין אם שתה יין לבין אם שתה שאר משקים המשכרים, כגון שיכר, אמנם אם הוא משקה חריף ביותר, יש להחמיר בו אפי' בשתה פחות מרביעית, כל ששיעור האלכוהול שבו הוא כשיעור שיש בממוצע ברביעית יין. עי' בט"ז (סי' קכח סקל"ה) שלעניין נשיאות כפים אפי' שתה שאר דבר המשכר אסור, אבל המג"א (שם סקנ"ה) כתב להקל בזה לעניין נשיאות כפים בשתה שאר משקין, אלא אם כן הוא שיכור כלוט דאז פטור מכל המצוות, ובפמ"ג (סי' צט א"א סק"א) כתב עפי"ז להחמיר אף בשאר משקין לעניין תפילה, ובמגן גיבורים (על שלטי גיבורים סק"ג) כתב שלעניין תפילה אף המג"א יודה להחמיר, וכ"פ בהלכה ברורה (אות ב') להחמיר בזה. ועי' משנ"ב (סק"א) שכתב שאם השיכר חריף מאד יש להחמיר אף בפחות מרביעית.
5. אם שתה יין בתוך הסעודה יש אומרים שרשאי להתפלל לאחר מכן, כל שיכול לדבר כראוי לפני המלך, ומ"מ הדבר תלוי לפי מה שרואה בעצמו, שאם רואה שאין היין ששתה בתוך הסעודה משפיע עליו, ויכול להתפלל כמו בשאר זמנים שלא שתה יין, רשאי להתפלל אפי' לכתחילה. במג"א (סק"א) כתב בשם הסמ"ק (סי' קלג) שיין שבתוך הסעודה אינו משכר, ושיש אומרים (בסי' תעג סעי' ג') שאף יין שקודם הסעודה אינו משכר. אמנם אין דבר זה מוסכם ויש הסוברים שם שיין קודם הסעודה  משכר, ולכן נקטינן להיזהר שלא לשתות יין קודם הסעודה, ועי' עוד במג"א בשם הגהת סמ"ק (שם אות א') שאם שתה יין בסעודת שמחה כגון ביום טוב אינו רשאי להורות ועי' בירושלמי (פסחים פ"י ה"ו) שיין שבתוך המזון אינו משכר, ושאחר המזון משכר, ובביאור הגר"א (סי' תעג סק"ח) נקט דיין שקודם המזון משכר, ועי' בפמ"ג (א"א סק"ג) שהכל לפי מה שמבין בדעתו, וכן הסכימו המשנ"ב (סק"ב) וכה"ח (סק"ג) וכן פסק בהלכה ברורה (אות ד') שהכל תלוי באדם עצמו כמ"ש.