שצריך לכווין רגליו בשעת התפילה ושלא לאחוז חפץ המטרידו מתפילתו

1. טוב לכוין רגליו גם בשעה שאומר קדושה עם הציבור. כ"כ בתרומת הדשן (סי' כח) שטוב לכוין את רגליו בשעה שאומר קדושה עם השליח ציבור דכיון דאמרינן נקדש את שמך כשם שמקדישין אותו בשמי מרום, ובשמים מקדישים ברגל ישרה, יש לנו להתדמות להם בכל היכולת, ואין בזה משום יוהרא והדיוטות. וכ"פ מרן השו"ע (סעי' ד'). וצריך לעמוד כך עד אחר האל הקדוש. כן כתב האליה רבה (סק"ז) חסד לאלפים (אות ה') כה"ח (פלאג'י סי' טו אות ח"ן) וכה"ח (סופר סקט"ז). אולם בספר נוה שלום (סק"ד) כתב לדחות דברי הא"ר, ושלדעת התה"ד יש בזה משום יוהרא, וכ"כ בספר תורת חיים (סופר סק"ה) שלא ראה נזהרים בזה, ושאין ראיה לזה מדברי המהרי"ל שהיה נזהר שלא לדבר עד סיום האל הקדוש. וכך מובא בשם הגר"ח קנייבסקי (בספר שאלת רב עמ' קצו) שגם בשאר ימות השנה לא נהגו כן. ועי' בספר יוקח נא (סק"ו) שהאריך ליישב את דברי הא"ר, ומ"מ כתב שכיון שבלאו הכי דין זה לעניין קדושה הובא בתה"ד ובשו"ע בלשון חומרא, הרוצה להקל בזה בברכת האל הקדוש אין מזניחין אותו, והמחמיר תע"ב. ועי' בשו"ת שבט הלוי (ח"ג סי' טו אות ו') שביאר לשיטת הא"ר שהטעם שצריך לעמוד עד אחר האל הקדוש הוא משום שבסוף הברכה מסתיימת הקדושה, ובפרט לאלו שאומרים בתפילה "לדור ודור וכו' קדושתך נקדיש" שהוא ממש מעין סיום הקדושה. וכ"כ הגרש"ז אויערבך (הליכות שלמה תפילה פ"ח דבר הלכה אות ס' שנהג כן בעצמו) שצריך לחוש לדיעה זו ולא להפסיק מעמידתו עד אחר האל הקדוש, חוץ מראש השנה ויום הכיפורים שמאריכים הרבה בברכה השלישית, שבהם מספיק לעמוד עד סיום הקדושה, ועי' בזה בשו"ת יחוה דעת (ח"ה סוף סי' יא).
2. אף כאשר אומר קדיש טוב ונכון לכוין את רגליו. כן פסק מרן הגרע"י בהליכות עולם (ח"א עמ' צב).
3. מנהג העולם שאומרים את הקדושה כאשר פניו מכוונות לכיוון המזרח, כמו בתפילה. התהילה לדוד (סק"א) כתב שלכאורה אין צריך. ובספר פאת שדך (תפילה עמ' קח אות עו) כתב שמנהג העולם שאף כשעומד ועונה קדושה מחוץ לבית הכנסת הדרך היא לעמוד כלפי המזרח ואין לשנות.
4. בשעה שמתפלל שמו"ע לא יאחז בידיו כל דבר שיש לחוש שאם יפול מידו יבוא לידי בזיון, כגון ספר תורה או תפילין או ספר מכתבי הקודש וכל דבר הטעון גניזה ואפי' ספר מודפס, מפני שמחמת שנותן לבו שלא יפלו מידיו מסיח דעתו ואינו מכוין בתפילתו כראוי. וכן לא יאחז בידיו דבר שיש לחוש שאם יפול מידיו ישבר או יתקלקל או יאבד או יזיקנו, כגון כלי העשוי להשבר, או ככר לחם, או מעות, או סכין. אבל מותר לאחוז לולב בימי חג הסוכות, שמכיון שאחיזת הלולב בחג הסוכות היא מצוה, אינו נטרד מכוונת התפילה מחמתו. בגמ' ברכות (כג:) תנו רבנן: לא יאחז אדם תפילין בידו וספר תורה בזרועו ויתפלל, ולא ישתין בהן מים, ולא יישן בהן לא שינת קבע ולא שינת עראי. אמר שמואל: סכין, ומעות, וקערה, וככר הרי אלו כיוצא בהן. ובגמ' סוכה (מא:) איתא דמר בר אמימר העיד על אביו בפני רב אשי, שאביו היה מתפלל עם הלולב, והקשתה הגמ' מהברייתא דברכות, ותירצה דהתם לאו מצוה נינהו וטריד בהו, הכא מצוה נינהו ולא טריד בהו. ופירש"י דמתוך שחביבה עליו המצוה אין משאה ושימורה כבד עליו ולא טריד. ומדייק הב"י מהגמ' הנ"ל שכל האיסור הוא דווקא בדברים שיש בהם הפסד, אבל בדברים שאין בהם הפסד ואינו טרוד שמא יתקלקלו מותר לאוחזם בשעת תפילה. אמנם רבינו יונה כתב שאין להתיר אלא דבר מצוה בלבד, ולא שאר דברים. וכ"פ השו"ע (סי' צו סעי' א'). ובתה"ד (סי' יז) כתב דהא דאמרה הגמ' ספר תורה, לאו דווקא, דה"ה לכל כתבי הקודש. ועי' בביאור הגר"א (סק"א) דהאיסור הוא לאחוז כל דבר הטעון גניזה, ואפי' ספר מודפס, וכ"פ המשנ"ב (סק"ג). אמנם מחזורים וסידורים לצורך התפילה מותר לאחוז בשעת התפילה, כיון שכוונתו להתפלל במדוייק, אינו טרוד בהחזקתם. כן פסק התה"ד (שם) התיר לאחוז בשעת התפילה, דכיון שאוחז אותם לצורך התפילה שיתפלל מדוייק, ליכא למימר שליבו טרוד עליו כמו ספר תורה או תפילין, ששם אינו תופסו אלא לשמירה ולא לעשות בהם מצוה עכשיו, אבל את המחזורים והסידורים אוחזן לעשות בהן מצוה כעת, ולכן מותר. וכ"כ רבינו יונה (טו. ד"ה ואסור). וכ"פ השו"ע (סעי' ב'). וכתב המשנ"ב (סק"ו) דהיכא שמתיירא מפני הגנבים אפשר שהתירו לו לאחוז אותם. וצריך להיזהר בזה אף בשעת קריאת שמע ופסוקי דזמרה. כ"פ המשנ"ב (סק"א) והלכה ברורה (אות א').
5. ואם אחז בידו והתפלל, בדיעבד אינו צריך לשוב ולהתפלל, אמנם אם יודע שלא כיון אפי' בברכת אבות, ואם ישוב להתפלל, יצליח לכוין באבות, יחזור ויתפלל. כן פסק המשנ"ב (סק"ב). ומ"מ כתב במחזיק ברכה (סק"א) בשם ספר קול בוכים להמהר"א גלאנטי (סוף דף נט) על הפסוק "סתם תפילתי", סת"ם ר"ת ספר תפילין מעות, שמי שאוחזן בידו בשעת תפילה אין תפילתו נשמעת, והביאו כה"ח (סק"ב).
6. נפל ספר על הארץ ואינו יכול לכוין, מותר להגביהו כשיסיים הברכה שהוא עומד בה, ואם יכול לכוין לא יפסיק מתפילתו. וכל שכן שאין לרמוז באצבע וכיוצא בשעת תפילה. (משנ"ב סק"ז).
7. אם התחיל להתפלל שמו"ע ונתבלבל, מותר לו לילך לספריה להביא סידור כדי שיוכל להמשיך תפילתו. כן איתא במשנ"ב (סק"ז) בשם חיי אדם (כלל כד אות ט'). ובספר אשי ישראל מובא בשם הגר"ח קנייבסקי, (סוף הספר תשובה קיד) שאפי' לצורך אמירת על הניסים שאינו מעכב בדיעבד אם לא אמרה, נמי שרי לילך לארון ספרים וליקח סידור. ומ"מ אם יכול לרמוז לאנשים שיביאו לו סידור, עדיף שיעשה כן ולא ילך בעצמו. כך מבואר בשו"ע (סי' קד סק"א) שאם קטן מפריעו בתפילה, ירמוז לו שישתוק בלא שיזוז ממקומו, ורק אם אינו מועיל, ירחיק עצמו מן הקטן. וכן אם באמצע התפילה נתעורר לו ספק האם צריך לחזור או לא, כגון ששכח להזכיר איזה דבר, רשאי לחפש אחר סידור שכתוב שם ההלכה, או להפסיק באמצע ולפתוח הספרים לבדוק ההלכה. כן איתא בחוות יאיר (מקור חיים אות ב') וכ"פ בהלכה ברורה (בירור הלכה סק"ג).