הלכות הזכרת טל ומטר

הלכות הזכרת טל ומטר (מתוך ילקוט יוסף סי' קיד)

1. החל מתפלת מוסף של יום טוב ראשון של פסח, מפסיקים לומר "משיב הרוח ומוריד הגשם", ואומרים במקום זה "מוריד הטל". בגמרא תענית (ג ב) שאם אמר מוריד הגשם בימות החמה מחזירים אותו. וכן פסקו הטור והשלחן ערוך (סימן קיד סעיף ד). ואם טעה בימות החמה והזכיר "מוריד הגשם", אם נזכר באמצע הברכה חוזר לראש הברכה, ומתחיל אתה גבור לעולם ה' וכו', ואם התחיל מ"רב להושיע מוריד הטל", גם כן יצא. כן מתבאר בספר שלמי צבור (דף קיז ע"ב), בשם המאמר מרדכי. וכן הסכים המנחת אהרן (כלל טז סימן יב, דף קכ"ה ע"ג). ועיין בספר תהלה לדוד (סימן קיד סוף סק"ד) שאפילו אם חזר מוריד הטל וכו', לפי מנהגינו, וסיים ברכתו, יצא. ע"ש. ואם נזכר אחר שאמר ברוך אתה ה' קודם שסיים "מחיה המתים", יאמר "למדני חקיך" שיראה כאומר פסוק בלבד, ויחזור לאתה גבור. כן כתב הריטב"א (ריש תענית) ושכן דעת רבותינו הצרפתים לנהוג כן בכל מקום שהדין שמחזירים אותו. ע"ש. וכן כתבו הרבה מהאחרונים. ומה שכתב בשו"ת אגרות משה פיינשטיין (בכרך ו' חאו"ח סימן צג) לדחות דבר זה מההלכה, דבריו תמוהים. וכבר השיב על דבריו בשו"ת יחוה דעת חלק ה' (סימן מט עמוד רכ). ע"ש. (ועיין קצות השלחן בבדי השלחן סימן כא אות יב). ואם לא נזכר עד שסיים "מחיה המתים", אף על פי שלא התחיל "אתה קדוש", חוזר לראש התפלה. ואפילו במקום שצריכים לגשמים בימות החמה, אם הזכיר "מוריד הגשם" מחזירים אותו. כן כתב להדיא הלבוש (בסימן קיד). ע"ש. ואף על פי שהראבי"ה (תענית סימן תתמו) כתב, מי ששכח להזכיר גשם בימות הגשמים עד שסיים מחיה המתים (ולא הזכיר טל), ונזכר קודם אתה קדוש, אין צריך לחזור, אלא יאמר שם משיב הרוח ומוריד הגשם בלא חתימה. וכן הדין במי ששכח יעלה ויבא ונזכר לפני מודים וכו', דדמי למ"ש בברכות (מט ב) שאם שכח להזכיר שבת בברכת המזון וחתם בונה ירושלים, אומר שם ברוך אתה ה' אשר נתן שבתות וכו'. ע"ש. וכתב מרן הבית יוסף שכן כתבו הרא"ש והמרדכי (ריש תענית), והגמ"י בשם הסמ"ק. ע"ש. אולם זהו כששכח להזכיר גשם או יעלה ויבא, וסיים הברכה, ולא התחיל הברכה שאחריה, שדנים אותו כאילו עומד באותה ברכה להשלים החסר, אבל כששאל גשם בימות החמה, שהוא סימן קללה, כל שחתם מחיה המתים חוזר לראש. ומכל שכן כאן שדעת הגר"א אליבא דהרמב"ם שאפילו נזכר באמצע הברכה חוזר לראש התפלה, וכתב בארחות חיים (הלכות תפלה אות צח) שכן שמע בשם הרשב"א. ע"ש. ובשו"ת תשורת שי חלק א' (סימן תטו) כתב שכמה פוסקים סוברים כהרמב"ם, ושאילו ראה אותם מרן הבית יוסף, היה חוזר בו ופוסק שחוזר לראש התפלה. ושוב מצא כן בביאורי הגר"א. ע"ש. (אלא שהמעיין ישר יחזו פנימו שאין דבריו מוכרחים כלל. ודו"ק א) דיינו לפסוק בזה כדעת מרן השלחן ערוך שכתב שבזה חוזר לראש הברכה, וכמו שפירש רש"י תענית (ג ב) וראבי"ה (סימן תתמו). והאור זרוע חלק ב' (סימן שצט). והמאירי ברכות (לד א). וכן כתב בארחות חיים בשם רבינו פרץ. ע"ש. אבל כשסיים מחיה המתים, שסתם מרן השלחן ערוך שחוזר לראש התפלה, סתמו כפירושו שאפילו אם לא התחיל אתה קדוש חוזר לראש. ואף שהבית חדש והאליה רבה פסקו בזה שחוזר לאתה גבור, נראה שאין זה מחוור להלכה. וכן ראיתי להמאמר מרדכי (סימן קיד סק"י) שהעלה כן מכל הני טעמי תריצי הנ"ל. ודלא כאליה רבה. ע"ש. גם בספר תורת חיים סופר (סימן קיד סק"ז) כתב לצרף שני הטעמים הנ"ל שיחזור לראש התפלה. וכן העלה בטוב טעם ודעת המשנה ברורה בביאור הלכה. וכן פסק הגרי"מ אפשטיין בערוך השלחן (סימן קיד סעיף ח' וסוף סעיף י). ואף על פי שהפרי מגדים צידד דספק ברכות להקל, וכן הסכים עמו בכף החיים (סימן קיז ס"ק כז), הנה כבר הארכתי בשו"ת יביע אומר חלק ב' (חאו"ח סימן ט וסימן י) שאין לומר בתפלה בכהאי גוונא ספק ברכות להקל, שאם ימשיך מברכת אתה גבור והלאה, לדעת החולקים הרי הוא מברך ברכות לבטלה, ולא פלט מאיסור לא תשא את שם ה' לשוא. וכן כתב הצל"ח ברכות (כט א) ובשו"ת תשורת שי חלק א' (סימן תטו), ועוד אחרונים, לפיכך העיקר בזה כהמאמר מרדכי וסיעתו. וכ"כ בתורת חיים הנ"ל בשם סידור דרך החיים. וכן העלה הגאון ר' יהודה קצין בשו"ת רועי ישראל (סימן ג), והוכיח כן מהתוספות (ברכות ל ב). וכן כתב הרה"ג ר' בן ציון ליכטמן בספר בני ציון (סימן קיז סק"ז). ע"ש. וכן עיקר להלכה ולמעשה.
2. אם טעה בימות הקיץ ואמר משיב הרוח ומוריד הגשם, מחזירין אותו, וחוזר לראש הברכה. ואם סיים הברכה, חוזר לראש התפלה. ויש אומרים שאפילו אם לא התחיל בברכה שאחריה חוזר לראש. ויש אומרים שזה דוקא אם התחיל בברכה שאחריה, אבל אם לא התחיל בברכה שאחריה, הוי כמו שעומד עדיין באותה ברכה, וחוזר לראש ברכה, ולא לראש התפלה. וכתבו במאמר מרדכי ובביאור הלכה, דלדינא אחר שסיים הברכה אפילו לא התחיל עדיין ברכה שאחריה חוזר לראש התפלה.
3. אם טעה בימות הקיץ ואמר משיב הרוח ומוריד הגשם, ומיד תוך כדי דיבור תיקן ואמר מוריד הטל, יש מי שכתב, שאין זה מועיל לתקן את מה שקילקל, דאחר שאמר דבר שהוא סימן קללה בקיץ, לא מהני מה שתיקן בתוך כדי דיבור לומר מוריד הטל, אלא צריך לחזור לאתה גבור ולומר כסדר מוריד הטל. ואם חתם מחיה המתים, צריך לחזור לראש התפלה. ויש חולקים ואומרים דגם כאן מהני תיקון כדי דיבור.
4. מנהגינו לומר בקול רם בתוך שלשים יום לסוכות "משיב הרוח ומוריד הגשם", כדי להזכיר לצבור לומר כן. וכן בראש חודש ובחול המועד מנהגינו לומר באמצע הלחש בקול רם תיבות "יעלה ויבא" שמזכיר בתפלה.
5. בימות הקיץ אם נסתפק אם אמר משיב הרוח ומוריד הגשם או מוריד הטל, אם הוא בתוך שלשים יום מיום טוב של פסח, צריך לחזור, שחזקה שאמר מה שהיה רגיל לומר קודם לכן. ואם הוא אחר שלשים יום, הרי הוא בחזקת שאמר מוריד הטל ואינו צריך לחזור. ואם ביום הראשון של פסח אמר תשעים פעם "מוריד הטל", דהיינו שחוזר על "מחיה מתים אתה רב להושיע מוריד הטל" תשעים פעם, [כנגד שלשים יום שמזכיר בהם בתפלתו שלש פעמים בכל יום מוריד הטל], אם מסתפק לאחר מכן אם אמר מוריד הגשם או מוריד הטל, הרי הוא בחזקת שלא הזכיר גשם, ואינו חוזר.
6. מי שנסתפק בימות החמה אם הזכיר מוריד הגשם, תוך שלשים יום ליום טוב של פסח, צריך לחזור ולהתפלל, גם אם נסתפק בזה רק אחר שסיים תפלתו, וכל שכן אם נסתפק בזה כשנמצא באותה ברכה.
7. אפילו אם יודע בעצמו קודם שלשים יום שכבר לשונו התרגלה שלא להזכיר גשם, אין זה מועיל, וכל שהוא בתוך שלשים יום, ואינו יודע בודאות שלא הזכיר גשם צריך לחזור. ואם לאחר שלשים יום אירע פעם אחת שטעה והזכיר גשם, לא איבד את חזקתו שכבר התרגלה לשונו שלא להזכיר גשם, ולכן אם לאחר מכן נסתפק אם הזכיר גשם, אינו חוזר. ואף לענין שאלת טל ומטר, אם הוא לאחר שלשים יום אינו חוזר, ואין צריך להשלים עד תשעים תפלות, אף על פי שבשבתות אין שואלין טל ומטר. ושליח צבור קבוע, די לו בשמונה עשר ימים אחר החג, כדי שנאמר חזקה שהתרגל שלא להזכיר גשם.
8. מי שטעה בימות הקיץ אחר שלשים יום ואמר בתפלתו משיב הרוח ומוריד הגשם, צריך לחזור כפי הדין, שאין החזקה מועילה אלא בספק. ומי שטעה בתוך שלשים יום אחר יום טוב ראשון של פסח, והזכיר משיב הרוח ומוריד הגשם, וחזר ותיקן טעותו, לא סתר חזקתו משום אותה טעות. ולכן אם נסתפק אם הזכיר גשם לאחר שלשים יום, הרי הוא בכלל חזקה שכבר התרגלה לשונו שלא להזכיר גשם, ואינו חוזר.
9. בכל מקום שנפסק להלכה שאם טעה חוזר לראש הברכה שטעה בה, זהו רק כשטעה בשוגג, אבל במזיד ובמתכוין, לעולם חוזר לראש התפלה.
10. אם שח שיחת חולין באמצע התפלה, אם לא שהה כדי לגמור את כולה חוזר לתחלת הברכה שפסק בה, אף על פי שהפסיק במזיד.
11. במקום שאמרו שחוזר לראש התפלה, כגון מי שטעה בשלש ראשונות באופן שצריך לחזור לראש, אינו צריך לחזור פסוק "ה' שפתי תפתח". ויש אומרים שאם השלים תפלתו ונזכר שטעה בדברים המחזירים אותו, צריך לחזור ולומר את הפסוק "ה' שפתי תפתח". וכן ראוי לנהוג.