עניית יהא שמיה רבא ודיני הכריעות בקדיש

1. העונים ביהא שמיה רבה עד "לעלם לעלמי עלמיא" בלבד טועים הם, כי אסור להפריד בין עלמיא ליתברך. כן פסק מרן השו"ע (סי' נו סעי' ג'). מקור הדין איתא באבודרהם (עמ' סט) וז"ל "יש אנשים שעונים אמן יהא שמיה רבא מברך וכו' עד ואמרו אמן, ואני קיבלתי מרבותינו שאין לענות אלא אמן יהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא בלבד, וכתב שכן נראה מדברי רבינו סעדיה גאון, וכ"כ הרא"ש והטעם משום שיש מיהא שמיה רבה עד עלמיא ז' תיבות שבהם כ"ח אותיות, ושכן משמע בפסוק בדניאל (פרק ז' פסוק ח') "ויחסנון מלכותא עד עלמא ועד עלם עלמיא", וכן הפסוק שם (פרק ב' פסוק כ') "להוי שמה די אלהא מברך מן עלמא ועד עלמא". והב"י הקשה לדברי האומרים שאין לענות עד עלמיא מדאיתא במדרש "אמר ר' אלעזר ב"ר יוסי פעם אחת הייתי מהלך בדרך ומצאתי אליהו ז"ל ועמו ד' אלפים גמלים טעונים אמרתי לו מה אלו טעונים, אמר לי אף וחימה, למה לעשות נקמה באף וחימה ממי שמספר בין קדיש לברכו בין ברכה לברכה בין פרק לפרק בין אמן יהא שמיה רבא ליתברך" ע"כ. וא"כ מאחר שאסור לספר בין יהא שמיה רבא ליתברך, משמע שצריך לומר יתברך, והביא בשם ר' יוסף גיקאטלייא שכתב דאוי להם הפתאים וכו', ודאי המפריד בין עלמיא ליתברך כאילו הפריד וקיצץ במקום דליכא קיצוץ ואין צריך להפריד ח"ו אלא מדבק עלמיא ליתברך, וכ"פ מרן השו"ע.
2. סדר הכריעות בקדיש – נוהגים לעשות חמישה כריעות, כנגד חמש שמות שבפסוק "כי ממזרח שמש עד מבואו, לכן כשאומר "יתגדל" כורע, וכן ביהא שמיה רבא וכן ביתברך, וכן בבריך הוא וכן בדאמירן בעלמא ואמרו אמן. בטור (סי' נו) דברי רבינו נחשון, אמנם סדר הכריעות אינו ברור, וכתב הב"י "וז"ל הכלבו וכשאומר החזן יתגדל כורע וכן ביהא שמיה רבא וכן ביתברך וכן בבריך הוא וכן באמן". וכן כתב ה"ר דוד אבודרהם. ובספר הפרדס נקט שכורעים ד' כריעות, ומ"מ מסיים הב"י דנהגו העולם לכרוע ה' כריעות. והנה מרן לא כתב בשו"ע שצריך לכרוע ביתברך, וכתב בשו"ת איש מצליח (ח"א סוף סי' יד) דכנראה שהוא טעות סופר, וכן פסק בהלכ"ב (סי' נו אות כג). והנה היד אהרן (הגהות הטור) כתב שיש לכרוע בכל אמן, אמנם בשות איש מצליח (שם) דחה את דבריו והעמיד את הדין כמ"ש בשו"ע.
3. כתב הב"י כל הכריעות הללו של השתחויה הן, ואין מספיק רק להרכין את הראש. כן פסק הב"י שם בשם ספר הפרדס.
4. נהגו שמי שאומר קדיש פוסע שלש פסיעות לאחר שסיים הקדיש, ומעיקר הדין אין צריך לפסוע ג' פסיעות אלא בקדיש תתקבל בלבד, ומ"מ טוב שיפסע ג' פסיעות בכל הקדישים. הב"י (שם סעי' ה') פסק דיש לפסוע ג'  פסיעות בקדיש וכ"פ בשו"ע, ולא חילק בין קדיש תתקבל לבין שאר הקדישים. ומשמע דצריך לכרוע בכולם. והנה המטה יהודה (אות ב') כתב דאין זה נאמר אלא לגבי קדיש תתקבל בלבד, כמו שמוכח מדברי התה"ד עצמו בסי' י"ג, דלא מיירי אלא בקדיש שאחר החזרה, שכתב "שאינו פוסע בסיום התפילה שכבר פסע בעמידה דלחש, ובחזרה ממתין עד אחר קדיש תתקבל ואז פוסע ותעלה לו פסיעה זו לתפילתו בחזרה, וכל הנך תחנונים שאומרים אחר התפילה הוו כתפילה אריכתא". וכ"כ הלבוש, (סי' קכב) ומג"א (סקי"א) וכתב המטה יהודה דמרן שלא חילק בין הקדישים נראה שסמך על מנהג העולם שאין פוסעים אלא בקדיש תתקבל, וכ"כ בקשר גודל (סי' ח' אות כ') ובחסד לאלפים (סי' נה אות טו). ולעומת זאת בתשובת הרדב"ז (סי' קלט) משמע שיש לפסוע ג' פסיעות בכל קדיש שיש בו עושה שלום, והביאו דבריו הכה"ח (פלאג'י סי' יג אות כא) ויפה ללב (אות יא). ובכה"ח (סקל"ו) כתב דמנהג העולם כהמטה יהודה, שאין עושים ג' פסיעות אלא בקדיש תתקבל, ושכן דעת רבינו האריז"ל בשעה"כ (סוף דרוש ו' של העמידה דל"ח ע"ב). וכ"פ בספר עוד יוסף חי (פרשת ויחי אות ז') ובשו"ת ישכיל עבדי (חלק ח' סי' כו אות ט'). אמנם הגרע"י בהליכות עולם (ח"א פרשת ויחי אות ח') נקט כדברי הרדב"ז שצריך לפסוע בכל קדיש שאומר, ושכן דעת שו"ת קרית חנה דוד (ח"ב בקונטרס בשוב דוד חאו"ח סי' ג') וכן הסכים רבינו יצחק טייב בעל ערך השולחן, ועוד פוסקים נוספים ולכן נקט שיש לפסוע בכל הקדישים.
5. בסיום הקדיש אומר עושה שלום במרומיו וכו'. כן  פסק מרן השו"ע שם, וכתבו הטור והלבוש דהטעם שאומרים לפסוק זה, על שם המלאכים שהם אש ומים שהם שני הפכיים ואין אחד מכבה את חבירו.
6. יכולים להגיד קדיש תתקבל אפי' בשביל אחד שלא התפלל, ובתנאי שיש מניין במקום אף אם אינם מתפללים. כ"פ כה"ח (סי' נו סקל"ז) בשם פתח הדביר (סי' קבל אות ג').