הלכות שליח ציבור חלק ב'
אם אין מוצאים שליח ציבור עם כל המעלות האמורות לעיל, יבחרו את הטוב שבציבור בחכמה ובמעשים טובים. כ"כ הטשו"ע (סי' נג סעי' ה). והכוונה שאם יש שם מי שעוסק בחכמת התורה הוא קודם לכולם. כמ"ש בתנא דבי אליהו (סדר אליהו רבה פי"ח) דהעוסק בתורה יכול לבקש רחמים להתפלל לפני הקב"ה. וכ"כ היפה ללב (ח"ג אות ב'). וכתב הברכ"י (אות ג') שכך היו נוהגין בארץ הצבי ובערי המערב שהש"ץ הוא אחד מרבני העיר.
התובע את חבירו בערכאות של גויים, שפסקו הרמב"ם (סוף הלכות סנהדרין), והשלחן ערוך (חו"מ סי' כו) שהרי זה רשע וכאילו חירף וגידף והרים יד בתורת משה רבינו, פסול מלשמש שליח ציבור ואפי' באקראי, ואין לחלק בין ערכאות של גויים לבין ערכאות של יהודים הדנים על פי חוקי הגויים, ולכן אף התובע את חבירו אפי' בענייני ממון לבית משפט חילוני במדינת ישראל, (בלי שקיבל על כך היתר מיוחד מבית דין ראוי) הרי הוא רשע וכו', וכן פסקו והזהירו על כך גדולי ישראל בדורות האחרונים. כ"כ בהלכה ברורה (סי' נג אות ט) בשם המהר"א ששון בשו"ת תורת אמת (סימן קנח). והביאוהו להלכה העולת תמיד (בסוף הסימן) והא"ר (סוף סק"ו), וכה"ח (סקל"א) ועי' משנ"ב (סקפ"ב) שכתב שאפי' אם גם בדין תורה היה מגיע לו לקבל את אותו הסכום, ולא הרויח כלום בזה שפנה לבית משפט, בכל אופן נפסל מלשמש בתור שליח ציבור, דעצם הפניה לבית המשפט יש בה עוון גדול מאד. וכתב הרמב"ן דאפי' אם נתרצו שניהם ללכת לערכאות של גויים, ואפי' שבדיניהם דנים כפי שאנו דנים בכל אופן אסור ללכת, שנאמר "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" ולא לפני דייני עכו"ם.
כמו כן המחנך את בניו בבתי ספר חילוניים שאינם שומרי תורה ומצוות, הרי הוא פסול מלשמש בעבודת הקודש ולעבור לפני התיבה אפי' באקראי, וה"ה למחלל שבת, או המגלח זקנו בתער, שפסול אפי' באקראי, ולכן מי שעובר עבירות חמורות ורוצה להתפלל בתוך שלושים לימי אבלו או ביום פקודת השנה של אביו או אמו, פסול, אלא א"כ קיבל על עצמו תשובה. כן פסק בשו"ת משפט צדק חלק ב' (סי' ע"ה) שהפסול מלהיות שליח ציבור מחמת עבירה, אפי' באקראי אינו יכול להיות שליח ציבור, והביאו כנה"ג (הגה"ט) והעולת תמיד (סק"ז) וא"ר (סק"י) ופמ"ג (מש"ז סק"ג), והביאם בשו"ת זכרון יהודה גרינוואלד (חאו"ח סי' ז') והוסיף וכ"ש למחללי שבת שדינו כמומר לכל התורה כולה, ואפי' עושה כן רק לתיאבון, וכ"פ הגרע"י בשו"ת יבי"א (ח"א חיו"ד סי' יא אות כה) דלא כמי שכתב שצריך להיות מחלל שבת להכעיס דווקא, אלא אף אם רק לתיאבון בכל אופן פסול. וכ"פ בהלכה ברורה (סי' נ"ג אות י יא).
כת בספר חסידים (סי' תשנ"ח) כל העוזרים לשאינם הגונים שיתפללו, הקב"ה מונע את הטובה מאת הקהל ומעלה על כל המסייעים כאילו גילו הטובה מאת הקהל ועתידים ליתן את הדין, וכתיב והמה עזרו לרעה, וכתיב נושאים פנים בתורה, והתורה צועקת על כל יודעי התורה על כל שבידם למחות אם מחניפים... לכך אם יש איש רע מעללים או בעל מחלוקת וגורם מריבות ויודע להרים קולו בנעימות ורוצה להתפלל להוציא רבים יד"ח או יודע לתקוע בשופר, אם יד הצדיקים תקיפה לא יתנוהו להתפלל או לתקוע בשופר לפי שאין קטיגור נעשה סניגור וכתיב ומליצך פשעו בי. והביאו כה"ח (אות לה)
כתב הרמ"א דמי שעבר עבירה בשוגג כגון שהרג את הנפש בשגגה וחזר בתשובה מותר להיות שליח ציבור, ואפי' באופן קבע. דלא מיקרי אין פרקו נאה אלא דווקא כאשר היה מועד לעשות דברים שאינם מהוגנים אבל מי שבא לידו שגגת מעשה ומתחרט, הרי זה צדיק גמור לכל דבריו ומותר למנותו לכתחילה להיות ש"צ. ואם עשה במזיד אפי' שאר עבירות ושב בתשובה, רשאי להיות שליח ציבור בשאר ימים, רק יש להקפיד שלא יהיה שליח ציבור בימים נוראים. אמנם כל דינים אלו נאמרו לעניין שאין למנות את הש"צ שיש בו חסרונות אלו אבל אם כבר היה שליח ציבור ולאחר מכן שמעו שחטא, אין מסלקים אותו אם עשה תשובה. (משנ"ב סקכ"ב).
אין ממנים אלא מי שנתמלא זקנו מפני כבוד הציבור, ומ"מ יכול בחור בן שלש עשרה להיות שליח ציבור באקראי, ובתנאי שלא יהיה באופן קבע, ואף אם מינוהו לימים ידועים נקרא שליח ציבור קבוע ואסור, (ויבואר אי"ה להלן). אמנם אם אין אחר שרי כמ"ש הרמ"א (בסעי' ה' בשם המרדכי) שאם היה זקן עם הארץ וקולו נעים והעם חפצים בו, ובן י"ג שנה המבין מה שאומר ואין קולו נעים, הקטן הוא קודם.
תגובות
הוספת תגובה