צירוף קטן לעשרה
צירוף קטן לעשרה
צריך שיהיו כל העשרה גדולים בני חורין שהביאו ב' שערות, ואין קטן מצטרף לעשרה, ואם רואה אדם שרוצים לצרף קטן למניין, עליו לצאת מבית הכנסת כדי שלא יאמרו קדיש וקדושה בכה"ג. בגמ' ברכות (מז:) אמר ר' יהושע בן לוי אע"פ שאמרו קטן המוטל בעריסה אין מזמנין עליו, אבל עושין אותו סניף לעשרה, ואמר ר' יהושע בן לוי תשעה ועבד מצטרפין. והקשתה הגמ' מר' אליעזר שנכנס לבית הכנסת ולא מצא עשרה ושחרר עבדו והשלימו לעשרה, ומשמע שאם לא היה משחררו לא היה יכול לצרפו למניין? ומתרצת הגמ' דהיו חסרים שניים ולכן שחרר אחד, וצירף עבד נוסף. ולפסק הלכה נחלקו הראשונים: התוס' (מח. ד"ה ולית) בשם ר"ת ורבינו האי פסקו כריב"ל דאפשר לצרף קטן לעשרה, ואפי' קטן המוטל בעריסה מצטרף לעשרה, משום דכל בי עשרה שכינה שריא, דהא איתא בסנהדרין (לט.) דנלמד כן מזה שכתוב ונקדשתי בתוך בני ישראל, ובודאי שאף קטנים נחשבים כבני ישראל ומצטרפים למניין. ואף ששם בגמ' איתא דלית הלכתא ככל הני שמעתתא, ביאר ר"ת שזה סובב על מה שאומר שם רב נחמן שמה שצריך שיהיה הקטן יודע למי מברכים, ובלא זה אין מזמנין עליו. ועל זה אומרת הגמ' דמה שחולק היינו לעניין צרוף לזימון בשלשה, ובזה צריך שיהיה יודע למי מברכים, אבל לצרף לסניף לעשרה מודה לריב"ל דקטן המוטל בעריסה מצטרף, וכ"ד רבינו שמחה המובא במרדכי (ברכות סוס"י קעג). וכתבו התוס' והרא"ש דאף שר"ת התיר צירוף קטן לעשרה, מ"מ מעולם לא עשה מעשה לצרף קטן. ובאורחות חיים כתב בשם רבינו שמשון שנידה לאנשי כפר קטן שהיו מצרפין קטן לעשרה. ודעת הריב"ש שקטן שיש בו דעת ויודע למי מברכים מצטרף. וכן דעת הר"י שאין קטן מצטרף לעשרה, דהא בברכות (מה:) נחלקו רב אשי ומר זוטרא איזה זימון יותר קל האם זימון בשלשה או זימון בעשרה, לשיטת רב אשי זימון בעשרה יותר קל, ולכן אפשר לצרף קטן לזימון בעשרה, אבל בשלשה אינו מצטרף, אמנם מר זוטרא סובר שזימון בג' יותר קל, ולכן מצטרף לזימון בג' אבל אינו מצטרף לזימון בעשרה. ושם נפסק כמר זוטרא, ונמצא שאין הלכה כריב"ל.
ומרן השו"ע (סי' נ"ה סעי' ד') פסק שאין קטן מצטרף לעשרה כלל, ובילקוט יוסף (סי' נה אות ) פסק שאם נמצא במקום כזה ורוצים לצרף קטן למניין עליו לצאת מבית הכנסת כדי לבטל את המניין שלא יאמרו קדיש וכ"פ בהלכה ברורה (שם אות טו). והרמ"א כתב "ואפי' על ידי חומש שבידו אין לצרפו ומיהו יש נוהגין להקל בשעת הדחק" וכוונתו למ"ש התוס' שיש שעושין כן ואומר ר"ת דמנהג שטות הוא, דאטו חומש גברא הוא? ושלא נאמר היתר דס"ת אלא בעובדא דעיבור שנה בפרקי דר"א (פ"ח) דאם נתמעטו מביאין ס"ת ועושין עגולה, אבל לא כתוב שם שהקטן צריך לאחוז הס"ת. אמנם הרא"ש כתב שיש סימוכין לזה מהא דאמרינן בירושלמי (ברכות פ"ז ה"ב) "קטן וס"ת עושין אותו סניפין", והיינו או קטן או ס"ת, וס"ת היינו כעין תשעה וארון, ובגמ' שלנו איתא דאין הלכה כן, ומסקנתו דאין לצרף קטן אפי' במקרה זה שמחזיק חומש. אמנם הרמ"א נקט שיש להקל בשעה"ד, וכתב המשנ"ב (סקכ"ד) דנוהגין להקל אף בלא חומש, וכ"כ המג"א (סק"ה) וסיים המשנ"ב "ובזמנינו נוהגים לצרף קטן על ידי חומש שבידו", אמנם הלבוש נקט שאין להקל בזה אפי' בשעה"ד, והביאו א"ר (סק"ה) וכך משמע מדברי תשובת רש"י שהובאה בשו"ת מהר"ם מרוטנבורג (סי' קעג) שכתב שצריך לצאת מבית הכנסת כשמצרפין קטן וחומש למניין, וקורא אני עליהם עד מתי לעדה הרעה הזאת. וכן דעת רבים מן האחרונים (נחלת יעקב סי' ט', מהרש"ל, ב"ח)
והנה אף להרמ"א יש לדון שלא התיר כלל אפי' בשעת הדחק, דהא בסי' קצג (סעי' י') פסק לעניין זימון שאין מצרפין אותו לזימון כלל, ועל כרחך צריך לומר שהרמ"א התכוין שרק במקום שנהגו להקל, יכולים להמשיך במנהגם בשעה"ד, אבל בודאי דלעיקר הדין אין להקל אף בשעה"ד. ולהלכה לדעת בני ספרד ההולכים בשיטת מרן, אין לסמוך אפי' בדיעבד ושעה"ד על הוראה זו, וכ"פ בכה"ח (סקמ"ב) ובשו"ת יבי"א (ח"ד חאו"ח סי' יד). אמנם לבני אשכנז יש מקום להקל אם התחילו חזרת הש"ץ בעשרה והתברר באמצע שאחד מהם הוא קטן, דיכול הקטן להצטרף בדיעבד ושעה"ד ואין לך שעה"ד גדולה מזו, שלא יהיו הברכות לבטלה וכ"פ בשו"ת שבט הלוי.
לעולם הוא קטן עד שיביא ב' שערות ועבר י"ג שנים. במסכת אבות (פ"ה משנה כא) בן שלש עשרה למצוות, ומלבד זה אינו גדול החייב במצוות אלא אם כן הביא ב' שערות אחר שהגיע לגיל שלש עשרה שנה, כמ"ש בנידה (מו.) ובירושלמי (קידושין פ"א ה"ב) וכ"פ הרמב"ם (פ"ב מהלכות אישות ה"י והלאה) ושו"ע (סי' נ"ה ובסי' תרטז סעי' ב'). ומכל מקום כשהגיע לגיל שלש עשרה שנים מלאות, יכולים לצרפו למניין ואין צריך לבודקו אם הביא ב' שערות, מפני שיש חזקה שהביא ב' שערות, וכל זה לעניין לצרפו למניין אבל לעניין שליח ציבור אין למנותו לשליח ציבור אלא אם כן ידוע בבירור שהביא ב' שערות, ובתפילת ערבית שהיא רשות, יש מקום להקל בזה. בגמ' נידה (מו.) איתא דיש חזקה דרבא דהיינו שמחזיקים לקטן שביום שנהיה בן י"ג שנים נחשב לגדול לכל מילי, ונחלקו הפוסקים אי סמכינן אחזקה זו, אולם להלכה כתב בהלכה ברורה, (סי' נה בירור הלכה אות יב) דלעניין צירוף למניין מהני, כיון שאמירת דברים שבקדושה בעשרה הוי דרבנן, וקרא אסמכתא בעלמא, ובכה"ג אף המחמירים יודו שאפשר לסמוך על חזקה זו, אמנם לעניין להעלותו לש"ץ כתב מרן הגרע"י (יבי"א ח"ו חאו"ח סי' י') דלשחרית ומנחה אין להעלותו אלא אם כן ברור שהביא ב' שערות, ורק לתפילת ערבית שהיא רשות, מהני בדיעבד חזקה דרבא. וכן איתא בהלכה ברורה (בירור הכלה סי' נ"ג אות י').
אם נער נולד בכ"ט אדר א' משנה מעוברת, ונער אחר נולד בא' אדר ב', וכשנהיו בר מצווה השנה היתה שנה רגילה ואינה מעוברת, זה שנולד בא' באדר ב' יחשב לגדול, כבר מא' אדר, ולעומתו זה שנולד בכ"ט אדר א' יהיה גדול רק בכ"ט אדר. (שו"ע סי' נה סעי' י').
מי שנולד בשנה מעוברת ביום ל' אדר א', שהוא א' דר"ח אדר ב', ושנת הגיעו למצוות היא שנה פשוטה, הרי הוא נעשה בר מצוה ביום א' דר"ח אדר, דהיינו ביום ל' בשבט. (הלכה ברורה אות כח).
אם נולדו בשנה שאינה מעוברת ושנת הבר מצוה היא מעוברת, כל הבר מצוות יהיו באדר ב'. (רמ"א שם). אמנם מי שנולד ביום ל' בשבט שהוא ר"ח אדר והיתה שנה רגילה, וכשנהיה בר מצוה היתה שנה מעוברת, נכון להחמיר שמתחייב במצוות מר"ח אדר א', אמנם אין לצרפו למניין עד ר"ח אדר ב'. (הלכה ברורה סי' נה אות כח).
תגובות
הוספת תגובה