הלכות שליח ציבור חלק א'
שליח ציבור שהגון לעבור לפני התיבה צריך שיתמלאו בו התנאים הבאים: ירא שמים, וירא חטא, שלא יצא עליו שם רע אפי' בבחרותו, ענו, ונח לבריות, ויש לו קול נעים המושך את הלב, ויודע לבטאות את נוסח התפילה כראוי. כמובא בגמ' תענית (טז:) נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב ואיתימא רבי אלעזר, זה שליח ציבור שאינו הגון ויורד לפני התיבה. ואיזהו הגון? זה שהוא ריקן מעבירות, ופרקו נאה (שלא יצא עליו שם רע בבחרותו), ודווקא למנותו לכתחילה צריך להקפיד על זה, אבל להעבירו ולסלקו אחר שהוחזק לשליח ציבור, אין להעבירו מחמת כן, כיון שכעת לא נשמע עליו מאומה (משנ"ב סי' נג סקט"ו), וצריך להיות שפל ברך (ענו) ומרוצה לעם (נח לבריות) ויש לו נעימה (בסומי קלא שמושך הלב) וקולו ערב ורגיל לקרות בתורה נביאים וכתובים (שיהיו פסוקי התפילה סדורים בפיו), (וכתב האבודרהם שהטעם שקוראים לשליח ציבור חזן, משום שתרגום דוירא – וחזא, שצריך לראות היאך יקרא והביאו הא"ר וכה"ח (סקי"ד) . ואם אינו רגיל לקרות כלל, כתב הא"ר שנחשב כמסיר אזנו משמוע תורה שגם תפילתו תועבה.
והספרים האריכו מאד בגנות הממנים שליח ציבור שאינו הגון כי מונעים על ידי זה הטוב מישראל. עי' משנ"ב (סי' נג סקי"ב). וכתב כה"ח (סי' נ"ג סקי"ד) שהסיבה שהפסוק נאמר בלשון נקבה "נתנה עלי בקולה", משום שצריך הש"ץ לעורר הרחמים שהם מצד ימין שהוא דכורא, כידוע ליודעי ח"ן וש"ץ שאינו הגון לא די שאינו מעורר צד דכורא אלא אפי' מהפך מידת הרחמים למידת הדין שהוא מצד נוקבא ולכן קרי ליה בלשון נקבה – נתנה וכו'. ואיתא בזוהר (ויקרא) ר' יצחק אמר אם הכהן המשיח יחטא, זה הכהן התחתון שהתקינו אותו לעבוד בבית המקדש אם נמצא בו חטא – לאשמת העם הוא, אוי לאותם הסומכים עליו, והוא הדין בשליח ציבור שחוטא ונמצא בו חטא, הוא משום שהעם לא נמצאו זכאים לפני הקב"ה, או לאותם הסומכים עליו. עכת"ד הזוהר. ובספר חסידים כתב אותם השליחי ציבור שאינם מושלמים בתורה ומצוות ויורדים לפני התיבה עליהם נאמר ומליצך פשעו בי, ע"כ. ורבינו משה אלשיך בביאורו לפסוק בשיר השירים "הראיני את מראייך השמיעיני את קולך" כתב, שתחילה תתקן מעשיך ויהיה צלם אלהים על פניך כמו שהיה קודם שחטאת, ואח"כ השמיעיני את קולך בתפילה ובתחנונים כי קולך ערב לפני, כאשר ומראך נאוה. וביאר בכה"ח (סקט"ז) שלמדנו מכך שאם זוכה אדם לאיזו ניצוץ קדושת השכינה אז תפילתו מתקבלת.
ומ"מ כל המעלות הללו אין נצרכים אלא לתעניות ומעמדות, אבל שליח ציבור בשאר ימים, אינו צריך לכל המעלות הללו, אפי' בשליח ציבור קבוע, רק שלא יהיה רשע, ומרוצה לעם וקולו ערב ורגיל לקרוא את התפילה. לכן אדם ששב בתשובה מחמת שלא שמר תורה ומצוות, כשר להיות שליח ציבור לכתחילה באמצע השנה, ומ"מ בתעניות או בימים נוראים ראוי להקפיד להעלות לשליח ציבור אדם שהיה ירא שמיים כל ימיו. כ"כ הרא"ם (ח"א סי' פ"ו) דאף שמדברי הטור משמע שהלכות אלו נאמרו גם לגבי שליח ציבור של כל השנה, מ"מ הרמב"ם חלוק על בעל הטורים בזה, וס"ל שכל המעלות הללו לא נאמרו אלא בשליח ציבור של מעמדות ותעניות, וכ"כ הרש"ך (ח"ב סי' ק"ז) ומהרש"ך (סי' כ'), אבל הרשד"ם (חאו"ח סי' ל"ב) כתב שהרמב"ם אינו חלוק על בעל הטורים בזה, ואף אם חלוק העיקר כבעל הטורים. וכתב הבעל משפט צדק (ח"א סי' י"ח) דאם עשה הש"ץ תשובה, אפשר שאף לדעת המהרשד"ם כשר לעלות לש"ץ. ומג"א (סק"ח) כתב דבודאי אם עבר עבירה באונס לכו"ע מותר להעלותו חזן. אמנם להלכה פסקו הפר"ח (אות כ"ה) וברכ"י (אות ב') בשם האחרונים שבשאר ימים אין צריך להקפיד בכל זה, רק שלא יהיה רשע, ומרוצה לציבור כמ"ש.
וכתב עוד שם המשנ"ב שצריך החזן לנהוג כהוגן ויכנס ראשון לבית הכנסת ויצא אחרון, (כה"ח סקכ"א) ולא יהיה טיפש וסכל אלא שיוכל לדבר בעסקי הקהל כפי מה שצריך. ובשאר ימות השנה אין קפידא שיהא נשוי ובן שלושים דווקא, ומ"מ נשוי קודם לבחור. (משנ"ב סקי"ח).
טוב להדר אחר שליח ציבור צדיק בן צדיק כי אינו דומה תפילת צדיק בן צדיק לתפילת צדיק בן רשע, וההגדרה לצדיק בן צדיק היינו שאביו לא היה רשע. ואדרבא אילו חזן זה בא ממשפחה שאינה מיוחסת, וממשפחה בזויה, כתב הרא"ש שעדיף לקרב אותו שיהיה השליח ציבור, אם אביו לא היה רשע וכ"פ המשנ"ב (שם יג).
אין מומים פוסלים בשליח ציבור, אלא רק בכהנים, ואדרבא לב נשבר ונדכה אלוקים לא תבזה. (משנ"ב שם).
מי שפסול מחמת עבירה כתב הא"ר שפסול להיות שליח ציבור אפי' באקראי, וכתב הפמ"ג דהיינו דווקא כשלא עשה תשובה, וכ"פ המשנ"ב (שם סקי"ד) וכמ"ש לעיל.
אדם שיש לו קול ערב ומוחזק לכל הנ"ל, מצוה עליו לעלות שליח ציבור, ואדרבא אסור לו לסרב, וידע שבזה מזכה את הציבור, ואף שחושב בליבו מי יודע אם זיכיתי לבבי ואולי איני ראוי כלל, יידע שזו עצת היצר, וכל היכא שמוחזק בציבור לאדם כזה, יש בזה זכות לציבור, אלא אם יודע שיש בידו עבירות חמורות שאז יימנע. ז"ל השבולי הלקט (סי' י') "בפסיקתא רבתי דעשר תעשר כתיב כבד את ה' מהונך קרי ביה מחינך, שאם היה קולך ערב והיית עומד בבית הכנסת עמוד וכבד את ה' בקולך. נבות היה קולו נאה והיה עולה לירושלים והיו כל ישראל מתכנסים לשמוע קולו, פעם אחת לא עלה והעידו עליו אותם העדים בני בליעל ואבד מן העולם, מי גרם לו? שלא עלה לירושלים לכבד את ה' במה שחננו, ולמה שכבר אמרה תורה ולא יחמוד איש את ארצך וגו' ואילו עלה לא איבד נפשו בעד חמדת כרמו". וכ"פ מרן השו"ע בסי' נ"ג (סעי' ג').
כתב בתשובת מהר"ם מינץ (הובא בא"ר) יזהר החזן אם יש ריב וקטטה בין שני בעלי בתים שיהא בשב ואל תעשה, הן בדיבור הן במעשה הן בגלוי הן בסתר, וכל שכן אם יש עסק ריב עם אדם אחר שאינו מהעיר עם בעל בית, שיהא בשב ואל תעשה, ואפי' אם אותו אדם מחותנו או קרוב שלו. והביאו משנ"ב (סקי"ז) וכה"ח (סקכ"ב).
תגובות
הוספת תגובה