עד מתי יכול לברך ברכות השחר

אם לא בירך ברכות השחר בשחרית מחמת סיבה כל שהיא, רשאי לברך ברכות השחר במשך כל שעות היום עד שקיעת החמה, (מלבד ברכת אלקי נשמה, וברכות התורה שאינו מברכן אחר תפילת שחרית, כמו שיבואר אי"ה לקמן.

מקור הדין מופיע בב"י (סוף סי' נ"ב) בשם מהרי"א, שכתב שלדברי כולם הברכות שאנו מברכים בבוקר יכול לאומרם אחר תפילתו. ובסידור דרך החיים (להגאון מליסא הלכות אונן דין ד') נקט שיכול לברך עד ארבע שעות מהיום, כמו שמצינו לגבי ברכות קריאת שמע, ובכף החיים (סי' ע"א סק"ד) החמיר כוותיה וכתב שאם עבר שליש יום יש לחוש לדעת הסוברים שאינו יכול לברך וספק ברכות להקל. אמנם בספר מעשה רב (להגר"א אות ט') כתב שיכול לברך ברכות השחר כל היום, חוץ מברכות התורה שנפטר בהם באהבת עולם, וברכת אלוקי נצור שיצא ידי חובה בברכת מחיה המתים, וכן דעת הביאה"ל (סוף סי' נ"ב) שיכול לברך בדיעבד עד סוף היום.

והנה הגר"א נוקט שאפשר לברך ברכות השחר אף אחר שחשיכה, וכן דעת המאמר מרדכי (סי' מ"ו סוסק"י). אמנם בשו"ת רב פעלים חלק ב' (חלק אורח חיים סי' ח') כתב להוכיח מרבינו האריז"ל שאין לברך ברכות השחר אלא עד השקיעה ותו לא. וכן פסק הגרע"י בשו"ת יחוה דעת (ח"ד סי' ד') וביבי"א (ח"ה חאו"ח סי' י').

ומכללם של דברים יש ללמוד, שאם התאחר לתפילה, וראה שהציבור כבר התחילו באמירת פסוקי דזמרה, והוא מוכרח לדלג כדי להספיק להתפלל תפילת שמונה עשרה עם הציבור, יאמר ברכת אלקי נשמה בלבד, עד המחזיר נשמות לפגרים מתים, וכן יברך ברכות התורה, ואת שאר ברכות השחר יאמר אחר תפילת שמונה עשרה.

וכן אם שכח לברך ברכות השחר ונזכר באמצע פסוקי דזמרה, לא יפסיק לכתחילה באמצע פסוקי דזמרה ואפי' בין מזמור למזמור לא יפסיק, כיון שיכול לאמרם אחר תפילת שמו"ע, רק ברכת אלקי נשמה וברכות התורה יפסיק ויאמר בין ישתבח ליוצר. (הלכה ברורה סי' מ"ו אות כא).

מנהג המקובלים לברך כל ברכות השחר אחר חצות לילה, ובטעם הדבר עי' לכה"ח (סי' מ"ו סקמ"ט) שהביא בשם שער הכוונות (דרוש א' מדרושי הלילה דנ"ח ע"א), שצריך להמשיך מוחין לפרצופי העולמות העליונים וכו', ואם אינו אומרם בחצות לילה מונע המשכת השפע והמוחין לפרצופים העליונים וגורם להשאיר אחיזת הקלי' במקומות העליונים ובנרנח"י שלו וכו', והוא סיבה של כמה רעות ח"ו, ולשיטתם צריך לומר את ברכות השחר מייד בחצות לילה אפי' אם לא ישן כלל והוא עדיין לבוש בבגדיו, ולא חלץ מנעליו, אפ"ה יברך משום שעל מנהגו של עולם הוא מברך, ושכן מבואר בזוהר הקדוש (ויקהל דקצ"ה ע''ב) שר' אליעזר ור' יהושוע היו לומדים מתחילת הלילה, וכשהגיע חצות ושמעו קול התרנגול ברכו, ומרן הגרע"י פסק בשו"ת יחוה דעת (ח"ד סי' ד') שאם נשאר ער כל הלילה, יברך ברכות השחר אחר חצות לילה, ורק ברכות התורה יברך בעלות השחר, וכן פסק בהלכה ברורה (סי' מ"ו אות כ') ומה שכתב בהליכות עולם (ח"א פרשת וישלח אות ב') שהניעור כל הלילה יברך קודם עלות השחר ברכות השחר וברכות התורה ולא קודם לכן, צריך לומר שכוונתו לגבי ברכות התורה, אבל ברכות השחר בודאי שיכול לברך קודם לכן.

היוצא מכאן ג' דינים:

1. אם לא הלך לישון כלל כגון בליל הושענא רבה וכדו', יברך ברכות השחר בחצות הלילה, וברכות התורה בעלות השחר.
2. אם הלך לישון וקם אחר חצות ואין בדעתו לחזור ולישון, ורוצה ללמוד, יברך את כל ברכות השחר כולל ברכות התורה.
3. אם קם משנתו קודם חצות הלילה ורוצה ללמוד, אינו יכול לברך ברכות השחר, כי אין זמנם אלא מחצות, אבל ברכות התורה צריך לברך, כיון שישן שינת קבע על מיטתו לאחר צאת הכוכבים, לכן יברך ברכות התורה בקומו משנתו, וברכות השחר בחצות לילה, וכ"פ בכה"ח (סקנ"ט).

הישן ביום, אינו מברך בקומו משנתו ברכות השחר, כמ"ש הב"י (סוף סי' רל"א) בשם ספר האגור (סי' ג') בשם רבינו יהודה משפיר"א לברך אלקי נשמה כשקם משנתו ביום, ושכן כתב בשיבולי הלקט (סי' ב') וסיים הב"י שלא נהגו כן, וכך הלכה שאין לברך אחר שינת קבע ביום, וכ"פ בהלכה ברורה (שם).

נערך ע"י הרה"ג ירון אשכנזי שליט"א