לצאת מוקדם בבוקר לטיול בצפון על דעת להתפלל במירון

שאלה: משפחה מירושלים מעונינת לנסוע לטיול בצפון, וכדי לא להתקע בפקקים של ימי בין הזמנים, החליטה לצאת מוקדם בבוקר (בשעה 4:00 לפנות בוקר) על דעת להתפלל במירון, האם הדבר מותר על פי ההלכה.

תשובה: אסור לצאת לדרך קודם התפילה, ואיסור זה מתחיל מעלות השחר. ואפילו אם ימצא תפילה במנין בדרכו אין היתר. אבל בנידון זה שיוצא כדי להתפלל במירון ומייחד את הנסיעה בשביל התפילה במירון, יש להקל, וטוב שיאמרו תחילה ברכות השחר^[1].

^[1] בשו"ע (או"ח סימן פט ס"ג) איתא, אסור לו להתעסק בצרכיו או לילך לדרך עד שיתפלל תפילת שמונה עשרה. וכתב המשנ"ב (ס"ק כ') שאפילו אם במקום שיבוא יהיה יכול גם כן להתפלל עם הציבור בזמנו אעפ"כ אסור, דהליכה בדרך הוי כעוסק בצרכיו. ומעתה יל"ד בנידון דידן במשפחה שרוצה לנסוע לצפון וכדי לא להתקע בפקקים מקדימה את הנסיעה קודם התפילה, האם הדבר מותר, דלכאורה לפי פשטות השו"ע יש לאסור כיון שאסור לילך בדרך קודם תפילה.

אולם יל"ע שמא כל האיסור כשהולך בדרך בשביל צרכיו דמשום כן יש להחשיב את ההליכה בדרך לעשיית צרכיו קודם תפילה, אבל אם נסיעתו היא בשביל להתפלל במקום אחר, אפשר דלא חשוב עשיית צרכיו קודם תפילה.

ובאמת באחרונים דנו במי שנוסע לתפילת שחרית בכותל או בקבר רחל וכדומה אם הדבר נחשב כיציאה לדרך קודם תפילה, והעלו להתיר, משום דכל מטרת יציאתו היא בשביל התפילה ולא חשוב עשיית צרכיו (כ"כ באול"צ  ח"ב פ"ז אות ו'). אבל בנידון דידן נראה לחלק, דאמנם נוסע ישירות לתפילה במירון, אבל מטרת נסיעתו אינה בשביל תפילה בקבר רשב"י אלא בשביל טיול לצפון, וכל מה שמקדים את הנסיעה הוא רק לצורכו כדי לחסוך בפקקים, אפשר דחשוב עשיית צרכיו קודם תפילה ואסור.

אולם אעפ"כ נראה שיש מקום לצדד להקל, דאמנם מטרת נסיעתו היא לצורך טיול, אבל כיון שנסיעתו מתחילה היא ישירות לתפילה במירון נראה דנחשב נסיעה לצורך תפילה, ועד כאן לא דיברו הפוסקים אלא שאין שום מטרה בשביל נסיעה בתפילה אלא נוסע בשביל צרכיו ועל הדרך מתפלל באותו מקום, והיינו משום דאנשים חשוב להם מאוד התפילה במירון, ואילו לא היה חשוב להם הרי היו יכולים להתפלל באיזה בית הכנסת באמצע הדרך, ומה שממשיכים עד מירון הוא כי חשובה התפילה בקבר רשב"י. הגע בעצמך גם אילו היו מתפללים בעירם קודם היציאה לדרך, הרבה ממשיכים והולכים בשביל מנחה וערבית לקברי צדקים, וזאת לא משום דחסר בתי כנסיות או מנינים באזור, אלא רוצים להתפלל בקברי צדקים וזה חלק מהטיול, נמצא דגם הנסיעה מתחילה לקבר רשב"י היא נחשבת נסיעה לצורך תפילה ויש להתיר.

ויש להוסיף כמה היתרים נוספים בדין זה, א. כל איסור יציאה לדרך קודם תפילה הוא רק כשיוצא לאחר עלות השחר, אבל קודם עלות השחר אין איסור (כמבואר במשנ"ב שם ס"ק יז).

ב. יש מקילים לאחר שאמרו ברכות השחר (רמ"א שם סעיף ג', ואמנם מפשטות השו"ע אין נראה כן, וכפי שנראה מדבריו בב"י, וכן הסכמת עוד אחרונים להחמיר בזה, ומ"מ חזי לאיצטרופי בנידון דידן).

ג. יש אומרים, דיציאה לדרך היינו דוקא אם הנסיעה מעל שעה ורבע, אבל פחות משעה ורבע אינו בכלל יציאה לדרך ומותר לצאת לדרך זו קודם תפילה (שו"ת אול"צ שם וטעמו דיציאה לדרך הוא דומה לגדר של הולכי דרכים וכמבואר בסימן ריט ס"ז גבי תפילת הדרך. ומסתמות הפוסקים לא נראה כן, ומ"מ חזי לאיצטרופי).

על כן נראה להלכה, שאם יוצאים קודם עלות השחר, מותר לכתחילה. ואם יוצאים לאחר עלות השחר, יש להקל לאחר שאמרו ברכות השחר כל שיציאתם היא נסיעה ישירה למרון.

[1] בשו"ע (או"ח סימן פט ס"ג) איתא, אסור לו להתעסק בצרכיו או לילך לדרך עד שיתפלל תפילת שמונה עשרה. וכתב המשנ"ב (ס"ק כ') שאפילו אם במקום שיבוא יהיה יכול גם כן להתפלל עם הציבור בזמנו אעפ"כ אסור, דהליכה בדרך הוי כעוסק בצרכיו. ומעתה יל"ד בנידון דידן במשפחה שרוצה לנסוע לצפון וכדי לא להתקע בפקקים מקדימה את הנסיעה קודם התפילה, האם הדבר מותר, דלכאורה לפי פשטות השו"ע יש לאסור כיון שאסור לילך בדרך קודם תפילה.

אולם יל"ע שמא כל האיסור כשהולך בדרך בשביל צרכיו דמשום כן יש להחשיב את ההליכה בדרך לעשיית צרכיו קודם תפילה, אבל אם נסיעתו היא בשביל להתפלל במקום אחר, אפשר דלא חשוב עשיית צרכיו קודם תפילה.

ובאמת באחרונים דנו במי שנוסע לתפילת שחרית בכותל או בקבר רחל וכדומה אם הדבר נחשב כיציאה לדרך קודם תפילה, והעלו להתיר, משום דכל מטרת יציאתו היא בשביל התפילה ולא חשוב עשיית צרכיו (כ"כ באול"צ  ח"ב פ"ז אות ו'). אבל בנידון דידן נראה לחלק, דאמנם נוסע ישירות לתפילה במירון, אבל מטרת נסיעתו אינה בשביל תפילה בקבר רשב"י אלא בשביל טיול לצפון, וכל מה שמקדים את הנסיעה הוא רק לצורכו כדי לחסוך בפקקים, אפשר דחשוב עשיית צרכיו קודם תפילה ואסור.

אולם אעפ"כ נראה שיש מקום לצדד להקל, דאמנם מטרת נסיעתו היא לצורך טיול, אבל כיון שנסיעתו מתחילה היא ישירות לתפילה במירון נראה דנחשב נסיעה לצורך תפילה, ועד כאן לא דיברו הפוסקים אלא שאין שום מטרה בשביל נסיעה בתפילה אלא נוסע בשביל צרכיו ועל הדרך מתפלל באותו מקום, והיינו משום דאנשים חשוב להם מאוד התפילה במירון, ואילו לא היה חשוב להם הרי היו יכולים להתפלל באיזה בית הכנסת באמצע הדרך, ומה שממשיכים עד מירון הוא כי חשובה התפילה בקבר רשב"י. הגע בעצמך גם אילו היו מתפללים בעירם קודם היציאה לדרך, הרבה ממשיכים והולכים בשביל מנחה וערבית לקברי צדקים, וזאת לא משום דחסר בתי כנסיות או מנינים באזור, אלא רוצים להתפלל בקברי צדקים וזה חלק מהטיול, נמצא דגם הנסיעה מתחילה לקבר רשב"י היא נחשבת נסיעה לצורך תפילה ויש להתיר.

ויש להוסיף כמה היתרים נוספים בדין זה, א. כל איסור יציאה לדרך קודם תפילה הוא רק כשיוצא לאחר עלות השחר, אבל קודם עלות השחר אין איסור (כמבואר במשנ"ב שם ס"ק יז).

ב. יש מקילים לאחר שאמרו ברכות השחר (רמ"א שם סעיף ג', ואמנם מפשטות השו"ע אין נראה כן, וכפי שנראה מדבריו בב"י, וכן הסכמת עוד אחרונים להחמיר בזה, ומ"מ חזי לאיצטרופי בנידון דידן).

ג. יש אומרים, דיציאה לדרך היינו דוקא אם הנסיעה מעל שעה ורבע, אבל פחות משעה ורבע אינו בכלל יציאה לדרך ומותר לצאת לדרך זו קודם תפילה (שו"ת אול"צ שם וטעמו דיציאה לדרך הוא דומה לגדר של הולכי דרכים וכמבואר בסימן ריט ס"ז גבי תפילת הדרך. ומסתמות הפוסקים לא נראה כן, ומ"מ חזי לאיצטרופי).

על כן נראה להלכה, שאם יוצאים קודם עלות השחר, מותר לכתחילה. ואם יוצאים לאחר עלות השחר, יש להקל לאחר שאמרו ברכות השחר כל שיציאתם היא נסיעה ישירה למרון.

לבירור המקורות והנמוקים, אפשר לקבל במייל [email protected]

אפשר לקבל את הנימוקים בהרחבה במייל [email protected]