שיעור בדיני הרחקות ב' - מזיגת הכוס הצעת המיטה רחיצה

שיעור בדיני הרחקות ב'

מיטה המיוחדת

• מיטה המיוחדת לה

אסור לשכב או לשבת על המיטה המיוחדת לה, ואפילו שלא בפניה. אבל אם אין המיטה מיוחדת לה, אלא לפעמים הוא שוכב עליה, מותר (טהרת הבית ח"ב עמ' קלא). ואם מניח את המזרון שלו על מיטתה, מותר לשכב עליו (שם).

• כלי מיטתה

לא ישתמש בכרית ושמיכה וסדין המיוחד לה. ואם אין היכר מיוחד בין שלו לשלה, מותר. ואף אם היא מקפידה תמיד שאחד יהיה בשבילה, אם אינו יודע מה שלה, אינו צריך לשאול (שם).

• איננה בעיר

אם אינה בעיר או שהלכה למקוה, מותר לו לשכב במיטה המיוחדת לה (טה"ב עמ' קלד).

• מיטה המיוחדת לו

מותר לאשה לשבת על המיטה המיוחדת לו אפילו בפניו, ולשכב עליה מותר שלא בפניו, ובמקום הצורך יש להתיר אף לשכב בפניו (טה"ב עמ' קלא).

• ספה נפתחת

ספה שבלילה נפתחת וכל אחד ישן במיטתו, וביום נסגרת ומציעים על המיטה מצעות נאות, לשבת או לשכב עליה, ביום אינה נחשבת מיטה המיוחדת לה.

• איפה ישן האורח

אף כשמגיע אורח לישן בחדרם ברצון שניהם, אסור לבעל לישן על מיטתה כשהיא נדה, אלא האורח ישן על מיטתה לאחר הצעת סדין נקי כראוי, ולא יאמרו לאורח שזוהי מיטת אשתו (טה"ב עמ' קלה).

• כסא נוח

כסא נוח גדול המיוחד לה לשבת עליו, מותר לו להסב עליו, דאינה עשויה למשכב ולתשמיש (שם).

• לזרוק עליה שמיכה

אסור לזרוק עליה את שמיכתה אף בעודנה ישנה, ואף אם כבר מכוסה בשמיכה אחת, דיש בזה חיבה (שם).

• לשכב על סדין של זר

מותר לאשה לשכב על סדיני בעלה או איש זר, וכן לרחוץ באמבטיה עם מים שהיו בהם, ואין לחוש שמא תתעבר מהשכבת זרע שלהם (שם).

• ספסל המתנדנד

מנהג הספרדים שמותר לשבת יחד על ספה או על ספסל המתנדנד, בלא הפסק, ובלבד שיזהרו שלא לנגוע זה בזה אף במלבושיהם^[1]. ואפילו אם ההורים נהגו בחומרא זו, הדור החדש לא חייב לקבל מנהגם של ההורים. ומי שנהג להחמיר בחושבו שכך הדין, אינו צריך אפילו התרה. ואם ידע שהוא חומרא צריך התרה (טה"ב עמ' קלו).

• לנסוע לטיול

לספרדים מותר לנסוע במכונית לטיול, אפילו כשהם יושבים זה אצל זה בלי הפסק, רק שיזהרו מנגיעה זה בזה. [וכן יזהרו שלא לדבר דברי חיבה, וכל שכן שחוק וקלות ראש]. והמחמיר דרך חומרא וחסידות כשהוא דרך טיול, תבוא עליו ברכה. [ואף לאשכנזים שמחמירים, אם יושבים בשני מושבים, או דבר אחר מפסיק ביניהם, מותר. וכן מותר להם לנסוע באוטובוס לטיול, או בהליכה ברגל לטייל] (עמ' קמה).

• נסיעה באוטובוס

מותר לשבת זה ליד זה באוטובוס, ועדיף שהיא תשב ליד החלון באופן שיהיו מבוטחים מנגיעה. וטוב שישימו תיק וכדומה ביניהם, כי קשה להיזהר מנגיעה כשהנהג עוצר בפתאומיות (טה"ב עמ' קמח). וכן מותר לשבת בצד אשה אחרת באוטובוס, וישב לצד אויר האוטובוס, וכך יוכל להתרחק ממנה שלא יגע אפילו בלבושה, וגם יסב פניו ממנה, ויחשוב בדברי תורה (טה"ב עמ' קמט).

לשכב על אותה מיטה

• לשכב על מיטה אחת

אסור לשכב עם אשתו במיטה אחת, אף על פי שאינה מיטה המיוחדת לאחד מהם, אפילו הוא בבגדו והיא בבגדה, ואפילו במיטה רחבה מאוד.

• מיטות הנוגעות זו בזו

וכן יש להחמיר גם בשתי מיטות הנוגעות זו בזו, אלא אם כן יפרידו המיטות שיהיה ריוח כל שהוא ביניהן. וטוב להיזהר שבכלל לא תגע השמיכה שלו בשמיכה שלה. ובודאי שצריך שמיכה נפרדת לכל אחד (טה"ב עמ' קמט-קנד).

• כשאינה על מיטתה

אף באופן שהמיטות נוגעות זו בזו, מותר לו לישן על מיטתו כשאין אשתו שוכבת על מיטתה (טה"ב עמ' קנה).

• אינן בגובה אחד

מיטה נפתחת, שהאחד ישן על המיטה העליונה, והשני ישן על המיטה התחתונה, אף על פי שהמיטות נוגעות זו בזו, מותר, כיון שאינן בגובה אחד וניכרות שהן כשתי מיטות (טה"ב עמ' קנו).

• כילה

אם המיטות מופרדות זו מזו, מותר לישן עליהם כל אחד במיטתו, אף על פי שיש כילה קבועה במיטה ופרוסה מעל שני המיטות, ואינם צריכים להפסיק ביניהם (טה"ב עמ' קנד).

הבטה קול וריח

• הסתכלות על אשתו

מותר להביט ביופייה של אשתו, וכן להסתכל בבגדיה ובתכשיטיה, אבל לא יסתכל בה במקומות המכוסים (טה"ב עמ' קנו וקסו).

מותר לבעל להיות נוכח בחדר לידה כדי לחזק את רוחה, אולם אסור לו להסתכל בה במקומות המכוסים, אך בראיה בהעברה בעלמא בלי הסתכלות מכוונת אין לאסור (טה"ב עמ' קס וקסו).

• גדר מקומות המכוסים

אשה שאינה רגילה לכסות שערות ראשה בביתה עם בעלה, אף על פי שהיא מכסה אותם כשיוצאת לרחוב, מותר לבעלה להסתכל בהן בעת נדתה. וכן כיוצא בזה. והוא הדין להיפך, אשה הנוהגת לכסות בתוך ביתה את ידיה בשרוולים ארוכים עד כף היד, גם חלק זה נחשב למקומות המכוסים (טה"ב עמ' קסה).

• אותו מקום

אסור להסתכל באותו מקום אפילו באשתו טהורה. וכן לנשק שם (טה"ב עמ' קס).

• הסתכלות באשה אחרת

באשה אחרת אפילו פנויה, אסור להסתכל דרך הנאה, אבל בהעברה בעלמא מותר גם באשת איש (טה"ב עמ' קס וקסט).

• בגדי צבעונים של אשה אחרת

אסור להסתכל בבגדי צבעונים או תכשיטים של אשה אחרת, ואפילו פנויה, אפילו כשאינה לבושה בהם, כל שיודע של מי הם (טה"ב עמ' קסו).

• קול שיר

מותר לשמוע קול שיר של אשתו נדה, והמחמיר תבוא עליו ברכה. ולשמוע הקלטה שלה יש להתיר בפשיטות, וכל שכן כשמנגנת בכלי שיר. ולכל הדעות מותר לאשה לשמוע קול שיר של בעלה (טה"ב עמ' קסז-קעה).

• להריח בשמים שעליה

נכון להיזהר מלהריח בכוונה מריח בושם שסכה אשתו, או מבשמים שאוחזת בידיה, ואם נתנה אותם עליה ואחר כך חזרה והניחתם על השלחן מותר. אולם מותר לה לאחוז הבשמים של ההבדלה כדי שיריח בעלה, וטוב שתניחם בשלחן. ומותר לאשה להריח מבשמים שעל בעלה. [ומבשמים שעל אשה אחרת, אסור מן הדין להריח בכוונה. וכן אסור להריח מבשמים שעל בנותיו] (עמ' קעא-קעו).

• לייחד בגד

ראוי לייחד אחד הבגדים לימי נדותה, אפילו הוא בגד נאה, כדי שיהיו שניהם זוכרים שהיא נדה, ואינו חיוב מהדין (טה"ב עמ' קעו).

• להתקשט ולהתייפות

אין האשה רשאית להימנע מלהתקשט בימי נדתה, דגורמת להתגנות על בעלה, ואפילו אם בעלה אומר שאינו מקפיד. אך אם אין דרכה כלל להתקשט בימי טהרתה, מפני שהיא נאה ואינה צריכה לכך, עליה להימנע מזה גם בימי נדתה (טה"ב עמ' קעז).

[נדה חייבת בתפילה וברכות, ומותרת להיכנס לבית הכנסת ולבית הקברות, וכן לגעת בכותל המערבי (טה"ב עמ' רב)].

מזיגת הכוס

• מלאכות הבית

כל המלאכות מותרת האשה לעשות לבעלה, כגון בישול ואפייה והצעת השלחן לאכילה (טה"ב עמ' קפא).

• מזיגת הכוס

אך אסורה למזוג לו כוס של יין, ולהניחו לפניו על השלחן. [וכן  הוא אסור למזוג לה]. אלא אם כן תעשה שינוי, כגון שתמזגנו או תניחנו ביד שמאל, או אחד מהם שלא בפניו, או שתניחנו על הכסא במקום השלחן. וכן מזיגה לבד או הושטה לבד מותרים בלא שינוי.

• שפיכת יין בלא מים

כתב בתורת הטהרה (סי' יב אות סח), איסור מזיגה הוא דוקא כשנותנת מים ביין, אבל מזיגת יין מן הקנקן אל הכוס אינה אסורה.

• בדיעבד

אם עברה ומזגה את הכוס והניחתו לפניו, אם עשתה כן בכוונה כדי למצוא חן בעיניו, יעבירנו לכוס אחר וישתה. ואם עשתה כן בשגגה, מותר לשתותו, וטוב שגם יעבירנו לכוס אחר (טה"ב עמ' קפח).

• משקה משכר

מותר למזוג משקה משכר, כיון שאינו יין, וגם אינה נותנת בו מים (טה"ב עמ' קפו).

• שאר משקים ומאכל

דוקא יין אסרו למזוג, אבל שאר משקים מותר, ואף יכולה למזוג קפה עם חלב וסוכר. [והוא הדין שמותר מי צימוקים (מכאן למדו האחרונים להתיר מיץ ענבים)]. וכן מותר לה למזוג ולהגיש לבעלה צלחת של מרק או אוכל (טה"ב עמ' קפא-קפט).

• לשגר לה כוס

אסור לשלוח לאשתו כוס של יין, אפילו היא נמצאת בחדר אחר, ובלבד שהכוס מיוחד בשבילה, אבל בכוס הקידוש שהוא שותה תחילה, ואחר כך היא שותה, ואחריהם כל בני הבית יש להתיר (טה"ב עמ' קצא).

הצעת המיטה

• איסור הצעת המיטה

אסור לאשה להציע מיטת בעלה אפילו על ידי שינוי. והיינו פריסת הסדינים והשמיכה, אבל הצעת המזרון והכרית מותר אף בזמנינו. להציע המיטה לא למטרת שכיבה, אלא לסידור הבית מותר. וכן מותר להחליף הציפית של השמיכה, וטוב שתעשה כן שלא בפניו. ואף הוא אסור להציע מיטתה בפניה (טה"ב עמ' קצד-ו).

• שלא בפניו

הצעת המיטה שלא בפני הבעל מותר, אף שהוא יודע שהיא הציעה את המיטה, ואף אם הופך פניו לצד אחר באופן שאינו רואה את הצעת המיטה, נחשב שלא בפניו (שם). ואם התחילה להציע שלא בפניו, אפילו אם נכנס ורואה שהיא מציעה מותר (שיעור מוקלט).

• איסור להתשמש באשה אחרת

אסור להשתמש באשה (אחרת) אפילו קטנה, שמא יבוא לידי הרהור, באיזה שימוש אמרו, ברחיצת פניו ידיו ורגליו אף על פי שאינה נוגעת בו, והצעת המיטה בפניו, ומזיגת הכוס. והגר"ש קלוגר אוסר אף אם משמשתו מעצמה. ונטילת ידים של חיוב מותר. וכן במקום חולי מותר להשתמש באשה (טה"ב עמ' קכג וקצו).

איסור רחיצה

• רחיצה

אסור לאשה או לבעל ליצוק מים על השני לרחוץ פניו ידיו ורגליו, אף על פי שאינן נוגעים, ואפילו הם מים צוננים. ואפילו על ידי שינוי אסור. אבל מותר להכין מים חמים בכלי או באבמטיה לרחיצת כל גופו. ואסור לפתוח ברז על ידיו של בעלה, אבל אם נותן את ידיו אחר שפתחה מותר (טה"ב עמ' קצז).

• הרחקות בשבעה נקיים

כל דיני ההרחקות צריך לנהוג בהם בין בימי נדותה וראייתה, בין בימי ספירת שבעה נקיים, עד שתטבול. ואפילו אם רק ראתה כתם. וכן ראוי להחמיר בכל דיני ההרחקות בראתה דם בימי טוהר (תוך ארבעים ללידת זכר ושמונים לנקבה, אחר שטבלה פעם אחת). (טה"ב עמ' ר ויג).

• אחד אשכנזי ואחד ספרדי

ספרדיה שנישאת לאשכנזי או אשכנזיה שנישאת לספרדי, צריכה ללכת אחר המנהגים של בעלה (שיעור מוקלט).

• הרחקות כשאחד חולה (עיקרי הדברים)

אם הבעל חולה, מותרים בהושטה כשיש צורך, ואם אין מי שישמשנו בחינם מותרת לעזור לו בנגיעה על ידי דבר אחר, כגון בבגדו, ואם אי אפשר בלא נגיעה בבשרו ממש ללא כפפות, יש להתיר. וכן תזהר ביותר מהרחצתו ומהצעת מיטתו, ואם אי אפשר    בשום פנים יש להתיר גם בזה. ואם רק חש בראשו והולך כבריא אין להתיר. אמנם כשהאשה חולה אין להתיר לגעת בבשרה, אלא ישכור לה אחות, ובמקום שיש סכנה אם לא יעשה כן יש להקל (טה"ב עמ' רח-רכא).

^[1] וטוב הדבר שהאדם לא יזוז מדברי מרן הן להקל הן להחמיר, על ידי כך הולך בתום הולך בטח, ואם לא כן אדם יסבך את עצמו במחלוקות של פוסקים בלי סוף, אין לך דבר שאין בו מחלוקת, ואם אתה תחפש חומרות, יכלה הזמן והמה לא יכלו, ובפרט שלא רק הרמ"א החמיר אלא גם אחרוני רבני האשכנזים הוסיפו חומרא על חומרא, ואולי לפי מקומם ושעתם לגדור גדר, אבל אנחנו לא זקוקים לכך, ויש לנו מרן אב זקן וסומכים עליו. ולכן הן בחומרת הספסל והן בחומרה שלא לאכול משיורי מאכלה, אנו לא נוהגים שום חומרות, ומותר בכל הדברים האלה (בעל טה"ב בשיעור מוקלט).