כל דיני התקן תוך רחמי - הרב ירון אשכנזי

כל דיני התקן תוך רחמי

יש לדון בעניין התקן תוך רחמי לא הורמונלי שמצוי הדבר שנגרם דימום בעטיו בימי ליבונה או טהרתה של האשה, ומה יהיה הדין כאשר מצאה האש דם בבדיקה תוך ז,,נ, האם תוכל לתלות בהתקן הנ,,ל כמכה שאין ידוע שמוציאה דם או לא.

הנה בגמ' נידה סה: איתא ,,ת,,ר הרואה דם מחמת תשמיש משמשת פעם ראשונה ושניה ושלישית מכאן ואילך לא תשמש עד שתתגרש ותינשא לאחר, נשאת לאחר וכו' כיצד בודקת את עצמה מביאה שפופרת ... ואם יש לה מכה באותו מקום תולה במכתה ואם יש לה וסת תולה בוסתה, ואם היה דם מכתה משונה מדם ראייתה אינה תולה, ונאמנת אשה לומר מכה יש לי במקור שממנה דם יוצא דברי רבי, רשב,,ג אומר דם מכה הבא מן המקור טמא, ורבותינו העידו על דם המכה הבא מן המקור שהוא טהור,,.

וידועה מחלוקת הראשונים אימתי תוכל האשה לתלות במכה, דשיטת הרשב,,א שיכולה האשה לתלות במכה שאין ידוע שמוציאה דם אפי' בשעת וסתה וכ,,כ הרמב,,ם (כפי הבנת הב,,י), ומה שכתוב שנאמנת אשה לומר מכה יש לי במקור שממנה יוצא דם, אין הכוונה שצריכה לדעת שיוצא דם, אלא הכוונה שנאמנת לומר שיש לה מכה. ומאידך ההגמ,,י כתבו (פי,,א מהלכות איסורי ביאה ה,,ח) בשם סה,,ת דבעינן תרתי, גם שתדע בודאות שמכתה מוציאה דם, וגם שלא יהא בשעת וסתה, ובשעת וסתה אף אם יודעת בוודאי שמכתה מוציאה דם אינה תולה במכתה. [ובדרכ,,מ בשם שערי דורא כתב שאם יש לה ספק אם דם זה כלל בא מן המקור נאמנת מספק ספיקא, ספק אם מן המקור או מן הצדדים, ואת,,ל מן המקור שמא מן המכה שבמקור]. והקשה הב,,י מדוע אנו תולים בשעת וסתה במכה, הלא בנשים דעלמא חיישינן לעונת הוסת אע,,פ שלא ראתה דם, ומדוע הכא שהדם לפנינו אנו תולים לקולא? ותירץ דוסתות דרבנן וא,,כ היכא דאיכא למיקם עלה דמילתא אנו חוששים, משא,,כ היכא דליכא למיקם אמילתא אנו תולים להקל אף בשעת וסתה.

להלכה מרן פסק וז,,ל .............. ובט,,ז (סק,,י) למד שפסק כהגמ,,י ודייק כן מסעי' ז' שכתב מרן שאם כל זמן שהיא בודקת מוצאת דם באותו צד תולה במכה, ומשמע שצריכה לדעת בבירור שמכתה מוציאה דם וכ,,פ בשו,,ת ישכיל עבדי. אמנם הב,,ח למד במרן שפסק כהרשב,,א ועי' בספר אבני שוהם שגם הרדב,,ז למד במרן שפסק כהרשב,,א ושכן למדו שו,,ת זרע אמת ופרדס רימונים בדעת מרן. ובטה,,ב (עמ' רלב) השיג על הישכיל עבדי דהא רוב האחרונים הבינו בדעת מרן שסובר כרשב,,א וכ,,כ הב,,ח, הכו,,פ (סק,,ה), מסגרת השולחן הספרדי, ערוה,,ש (סקמ,,ו), החת,,ס (יו,,ד סי' קמב), ובשו,,ת עין יצחק (חיו,,ד סי' יז), וכיוון שגם המאירי (טז) והריטב,,א (סו) פסקו כהרשב,,א, וכ,,כ הרדב,,ז (ח,,א סי תמד) שיש לסמוך על הרשב,,א, וכ,,כ הרדב,,ז (ח,,א סי' תמד) שיש לסמוך על הרשב,,א, שפיר נקטינו כוותיה, וכן פסק להלכה באבני שוהם. (שם).

והרמ,,א כתב שאם יש לה וסת קבוע תולה במכה אף שאין ידוע שמוציאה דם, שלא בשעת וסתה, ואם אין לה וסת קבוע אין תולה אא,,כ ידוע שמכתה מוציאה דם. ודנו הפוסקים כיצד פסק הרמ,,א, הב,,ח למד שהרמ,,א פסק כהרשב,,א כשיש לה וסת, וכהגמ,,י כשאין לה וסת. [ולדבריו כתב הפת,,ש סקכ,,ו דאף באשה שאין לה וסת, אלא שאינה רואה פחות מי,,ד ימים, כל י,,ד יום דינה כאשה שיש לה וסת, כהתה,,ד]. אמנם הט,,ז (שם) דחה את דברי הב,,ח [ממרן בסעי' ז' הנ,,ל, ומסי' קצא] וס,,ל שגם מרן וגם רמ,,א פסקו כהגמ,,י וכן למד הגר,,א ברמ,,א [וכתב שמה שכתב הרמ,,א דשלא בשעת וסתה תולה אף כשאין ידוע שמוציאה דם, הכוונה שיודעת שיש לה מכה שמוציאה דם אלא שאינה יודעת שדם זה ממכתה].

והנה על דיוק הט,,ז במרן סעי' ז', תירץ בספר תפארת למשה (דף לב ע,,ב) בד,,ה בט,,ז סק,,י, ובשו,,ע הגר,,ז (סקכ,,ג) שבסעי' ז' מיירי באופן שאין ידוע כלל שיש שם מכה, ובכה,,ג אף בכתמים דקילי לא תלינן אלא באופן שיש הוכחה שיש לה מכה, אבל אם ידוע שיש לה מכה אף אם אין ידוע שמוציאה דם תולה בה כהרשב,,א, וכ,,כ בטה,,ב (ח,,א עמ' רמד ואילך) וכתב שכן דעת רוב הפוסקים ופסק כן הלכה למעשה שאם מוצאת באותו צד בכל פעם שבודקת תולה במכה.

והנה כידוע שההתקן הנ,,ל עשוי בצורת T והוא אחוז בין שני כותלי הרחם, ומסתבר שהדם שיצא כעת הוא דם מכה מחמת חיכוך ההתקן בדפנות ויש לנו להחשיב זאת לכה,,פ כמכה שאין ידוע שמוציאה דם, אלא שאחר העיון יש לדון האם זה נקרא כ,,מכה,, כלל, דכיון שנשים רבות אינן מדממות א,,כ מי מפיס שהדם הנמצא לפנינו הוא דם מכה דשמא זהו דם נידות, וזה שההתקן נמצא בפנים אינו מוגדר כמכה שהרי נשים רבות אינן מדממות וא,,כ שמא הדם היוצא מאשה זו יוצא מחמת כח ההתנגדות שבגוף לכל גוף זר שחודר אליו וזהו דם נידות, ומאידך אם נמצא שמתוך אותם המדממות, רובם מדממות מחמת חיכוך ההתקן בדפנות הרחם, א,,כ נדמה זאת למש,,כ הט,,ז שאם יש לה מכה שרגילין נשים אחרות לראות דם ממכה כזו אע,,פ שזו אינה יודעת תולה במכה.

ושמעתי מהרב ד,,ר אברהם סופר בעמח,,ס נשמת אברהם שבודאי רוב נשים הרואות אינן רואות אלא מחמת החיכוך של ההתקן, אלא דכיון שזהו רוב שאפשר לבררו ע,,י בדיקת רופא שיראה מחמת מה בא הדימום, אין לסמוך על הרוב, אמנם באופן שיאמר הרופא שאינו יודע האם זוהי הפרעה הורמונלית או דם פצע, או שיאמר שאינו רואה כעת דימום כלל, אז נוכל לסמוך על הרוב, וכמו,,כ שמעתי מד,,ר ברונו רוזן שההסתברות היא שהדם היוצא הינו דם מכה.

כתב בטה,,ב (עמ' רנג) דאשה שיש לה טבעת ברחם למניעת הריון והרופא אומר שהדימום מהטבעת נאמן, כיון דשלא בשעת וסתה מסולקת דמים ולא שכיח שתראה דם נידה שלא בשעת וסתה, לכן יש לתלות במכה.