טבילה אחר ניתוח עינים - הרב ירון אשכנזי

טבילה אחר ניתוח עינים

הרב ירון אשכנזי

שאלה: נשאלתי מאשה אחת שעברה ניתוח לייזר בעינים להסרת משקפיים, והורו לה הרופאים שאסור שיבוא מגע מים בעיניה במשך שבוע, ואחר שבוע מותר מגע מים אבל לא בבריכת שחייה או מקוה (כנראה מחמת הכלור ששם או זוהמה שנגרמה עקב ריבוי הנשים שהיו בבריכה או במקוה) למשך חדש ימים. אותה אשה התקשרה ביום שלישי בשבוע כאשר הניתוח נעשה יומיים קודם לכן וצריכה לטבול ביום ששי בשבוע, ונפשה בשאלתה האם תטבול בזמן או שתדחה טבילתה כיון שחוששת לעיניה?

תשובה: הנה הוריתי לאותה אשה שתטבול בזמנה. ולגבי החשש בעיניה אמרתי לה שתשוחח עם הבלנית יום או יומיים קודם הטבילה ותבקש ממנה שתחליף לה המים במקוה ושלא תשים בו כלור, וכן שתתן לה לטבול ראשונה ובכך יצאנו מידי חשש שיגיע לעיניה כלור או לכלוך. עוד הוריתי לאותה אשה שתכנס למקוה כאשר כל גופה מכוסה בתוך המים ותשאיר רק את ראשה חוץ למים ואז תעצום עיניה (לא בחזקה כמובא בשו"ע סע' כז) ותתן את כפות ידיה על עיניה (דכעת ידיה הרטובות הם חבור למי המקוה וכמ"ש מרן בסע' כח) ואז גם אין חשש שיכנסו מים לעיניה ותטבול כך ותלך לביתה לחיים טובים ולשלום. ואפילו אם לא הוחלפו מי המקוה וגם לא טבלה ראשונה אז תלחלח ידיה במים שאינם מהמקוה ונסמוך בזה על מ"ש הט"ז ביו"ד סי' קצח (סקכ"ח) דאפילו במים תלושים הוי חיבור. ע"ש.

 וסמכתי עצמי בכל זה על מ"ש בשו"ת שיבת ציון סי' מב והביאו בפת"ש (שם אות טו) וז"ל באשה אשר לה כאב עינים ר"ל וצוה עליה רופא מומחה שלא יבואו מים כלל על עיניה אפילו מחוץ לעינים פן תאבד מאור עיניה איך תנהג האשה ההיא בחפיפה וטבילה, ודעת השואל להמציא לה תחבולה לעשות לה אגד רפוי על עיניה בעת טבילה. ואף שכתב הב"ח בשם ש"ד דגבי שירים ונזמים יש לגזור לכתחלה רפוי אטו אין רפוי וכ"כ הרמ"א לעיל ס"א בהגה"ה דוקא בשירים ונזמים שהם עליה תמיד כו' והרב המחבר נר"ו אין דעתו מסכמת להך תקנה דאדרבה אפילו מאן דסובר בשירים ונזמים דלא גזרינן אטו אינו רפוי היינו דשם ליכא תועלת והנאה לאשה אם טובלת במהודקין, משא"כ בנ"ד שעיקר פעולת האגד להגין שלא יבואו מים על העינים יש לחוש שתהדק מפני הפחד. אך יש לה תקנה אחרת שתתן ידיה על עיניה ותדיח הידים תחלה שתהיינה טופח ע"מ להטפיח וכמ"ש לקמן סעיף כ"ח. אך הנחת ידים לא תהיה מהאשה עצמה דאם תכוף את הידים למעלה נעשו קמטים ונתכסה הבשר שבתוך הפרק במקום חיבור היד והזרוע וכמש"ל סעיף ל"ה דהטבילה צריך להיות כמו שהיא הולכת, רק אשה אחרת תרד עם האשה לתוך המקוה ותעמוד לאחוריה בריחוק קצת שלא תגע גופה בגוף האשה הטובלת ותדיח ידיה במים ותכסה עיני האשה הזאת ברפיון קצת ותטבול. ולענין החפיפה העלה להקל אשר די לה שתרחץ ותחוף כל גופה וראשה חוץ מהעינים וסגי לה בעיון לראות במראה או בבדיקה ע"י אשה אחרת שלא יהיה לפלוף וגם שלא יהיה ריסי עיניה דבוקות ע"ש. ועיין בתשובת מהר"ם זיסקינד מרוטענבורג סי' י"ח. עכ"ל.

 רק שיש להעיר דבר מה, דמה שכתב שאשה אחרת תכסה עיני הטובלת, דאם תעשה כן הטובלת בעצמה יעשו קמטים ונתכסה הבשר שבתוך הפרק במקום חיבור היד והזרוע. ע"כ. נראה דכוונתו שאין כל גופה בתוך מי המקוה וזרועותיה יבשות ולכן כתב שיעשו קמטים וכו' ושאשה אחרת תכסה עיניה. אך לפי מה שכתבתי שיהיה כל גופה במים ורק ראשה תשאיר בחוץ, אין החשש הנ"ל ושפיר דמי. ונראה דבציור כזה שכל גופה בתוך מי המקוה גם הרב שיבת ציון יודה שתעשה זאת בעצמה ולא ע"י אשה אחרת. ומש"כ שתתן ידיה המלוחלחות על עיניה וכו', הנה ודאי דאין לחוש שיגיע לתוך עיניה. ומה שהצריכו הרופאים שלא יגיעו מים כלל, נראה דאמרו כן לגדר וסייג לאותם אנשים שעוברים ניתוח כעין זה. אגב, עיינתי בתוך דברי השיבת ציון וראיתי שגם הוא כתב כן וז"ל הנה אם כנים דברי הרופא באמת אין לה תקנה כלל ומן השמים ירחמוה וכו'. אך לפי דעתי הרופא הפריז על המדה יותר מדאי והחוש מעיד שהטבילה באופן הזה לא תקלקל מאור עיניה כי לא יבואו המים על ריסי עיניה בשטף מים רבים, רק רטיבה קצת מידים וגם זה יהיה רק לעתים רחוקים לכל היותר פעם אחת בחודש ושומר מצוה לא ידע דבר רע, ולא יתהוה מזה שום נזק לעינים ברטיבה מועטת שאינה בתמידות כ"א כאשר יתרמי לה טבילת מצוה, ולו יהיה כדברי הרופא שגם בפעם אחת מזיק לה ביאת מים על עיניה זה הוא אם תהיה רוחצת עיניה ויתמיד הרטיבה זמן מה כדרך רחיצה ממש אשר לא כן בטבילה כזו שיהיה רק רטיבה מועטת מידים בטופח ע"מ להטפיח על ריסי עיניה ובעוד רגע יסולק הרטיבה ולא יתמיד כי תיכף אחר הטבילה יכולה לנגב ריסי עיניה בוילון רך ובזה אי אפשר שיגרום שום היזק. עכ"ל. ושש אנכי.  הנלע"ד כתבתי.