דין תליה במכה - הרב ירון אשכנזי

יסוד הדין של תליה במכה

בגמ' (ט"ז ע"א וס"ו ע"א) שהרואה דם מחמת מכה הרי זו טהורה דתלינן במכה, ואפי' ראתה בשעת וסתה תולה במכתה דוסתות דרבנן, ואף רבי שם לא פליג ארשב"ג אלא במאי דסבר שמקור מקומו טמא, וכל דם הבא דרך שם ואפי' אינו דם נדה הוי אב הטומאה לטמא טומאת ערב ואם נגעה בטהרות טמאים, אבל טהורה משום נדה.

ומבואר בפוסקים שאפי' אם היתה המכה במקור עצמו תלינן בה, מפני שדם זה לא יצא מהמקור מחמת טבעו וחיילותיו, אלא בא באותו אופן שבא דם מחמת פצע בשאר הגוף. ואדרבא, היכא שברור לנו שהדם יצא מן המקור, צריך בהכרח שתהיה המכה במקור כדי שתתלה בה, ורק היכא שאין ברור שהדם מן המקור אפשר לתלות גם כן במכה שבצדדין דהיינו בצדי הבית החיצון כמ"ש הפרי דעה (שפתי לוי סקי"ז) בדעת הב"ח והש"ך.

הראשונים נחלקו באיזה אופן תלינן במכה, שהרשב"א (תורת הבית סוף שער ד') סובר שאפי' אין מרגשת שהדם שותת ויורד מן המכה תולה בה, ואפי' בשעת וסתה הביאו הב"י וכתב שהגמ"י כתבו בשם ספר התרומה שאם אינה יודעת אם מכתה מוציאה דם ומצאה דם בבדיקה או שהרגישה ביציאתו מהרחם, טמאה ואינה תולה בה אלא אם כן יודעת שמכתה מוציאה דם, ובשעת וסתה אפי' אם ידוע שמוציאה דם אינה תולה בה דא"כ לא תהיה טמאה לעולם, ורק כתמים יכולה לתלות בה ואפי' בשעת וסתה, וכן כתב המרדכי ושערי דורא.

נמצא שנחלקו בתרתי, דלהרשב"א אין צריך שתדע שמכתה מוציאה דם, ושאפי' בשעת וסתה תולה בה, ואילו להנך ראשונים אין תולה בה אא"כ ידוע לה שמוציאה דם, ובשעת וסתה אין תולה בה כלל^[1].

מרן בבית יוסף הביא דברי הרשב"א וספר התרומה ולא הכריע, ובשו"ע סתם דבריו ומוכח דס"ל כהרשב"א וכ"כ הרבה פוסקים^[2]. מאידך בשו"ת ישכיל עבדי (ח"א חיו"ד סי' י"א אות ג') כתב דאדרבא איפכא מסתברא, דממ"ש מרן שתולה בדם מכתה ולא קאמר שתולה במכתה, מבואר שכבר ברור הדבר שמכתה מוציאה דם, וזה ממש כדברי ספר התרומה והגמ"י וסיים שכ"כ הנו"ב לדייק בדעת מרן, אמנם בטה"ב השיגו דהא רוב האחרונים הבינו בדעת מרן שסובר כהרשב"א וכמו שנתבאר ושכן כתב ג"כ הב"ח, הכ"פ, מסגרת השלחן הספרדי, ערוך השלחן, החת"ס ובשו"ת עין יצחק, וכיון שגם המאירי והריטב"א פסקו כהרשב"א וכ"כ הרדב"ז שיש לסמוך על הרשב"א שפיר נקטינן כוותיה.

והרמ"א הבין שמרן פסק כהרשב"א והוא עצמו יצא לחלק בין אשה שוסתה קבוע שאע"פ שאין ידוע שמכתה מוציאה דם יש לסמוך על דברי הרשב"א והמרדכי שתולים בה, לבין אשה שאין וסתה קבוע שיש להחמיר כספר התרומה, וכן סבירא ליה להחמיר כמותו שאין לתלות בשעת וסתה אף במי שוסתה קבוע.

והנה אף שהרמ"א החמיר כהגמ"י מכל מקום כתב שאם אין וסתה קבוע ויש לה מכה שאין ידוע שמוציאה דם, ואין ידוע אם הדם בא מן המקור או מן הצדדין, בכה"ג תולין במכה להקל מכח ספק ספיקא ספק מן הצדדין ספק מן המקור, ואת"ל מהמקור שמא הוא מן המכה, אבל בידוע שהדם בא מן המקור, אין לנו אלא ספק אחד וא"א לטהרה לבעלה. ובנו"ב הוסיף שלפי"ז כל מה שאי אפשר להקל הוא דווקא במקום שהמכה בצדדים והדם הגיע בוודאי מהמקור, שבמקרה זה אין לנו ספק ספיקא, אבל אם אין ידוע היכן המכה אפשר להקל.

נידון שלישי ברמ"א מי שאין וסתה קבוע וברי לה שהדם בא מן המקור, אינה תולה במכתה אא"כ ברי לה שמכתה מוציאה דם, ואע"פ שאינה מרגשת עתה שהדם יוצא ממכתה. ובגדר מכה המוציאה דם הובא בפוסקים כמה בחינות:

• ראתה כעין מוגלה ובתוכה דם, דהוי ראיה שדם זה הוא מן המכה, ותוכל לתלות בה אף כשמוצאת דם בלבד. (סד"ט סקי"ד)
• יש לה מכה ידועה ובעת ראיית הדם מרגשת צער וכאב מן המכה, וזה מוכיח שהדם יורד ממנה אבל כאב גרידא אינו כלום. (תשובת מהרי"ל סי' קע"ג).
• יש לה מכה ונתברר אצל נשים אחרות שמכה כזו מוציאה דם. (ט"ז סק"י).
• רופא נאמן אומר שמכה זו מוציאה דם. (שו"ת כנסת יחזקאל סי' ל"ד).
• מה שמבואר בשו"ע לקמן (סעי' ז') שלעולם אינה מוצאת דם רק בצד אחד לבדו. (פרד"ר במק"ז ססקי"ב).
• בדקה עצמה והרגישה ששרטה את עצמה בצפורן, חשיב כמכה המוציאה דם ותולה בה. (מי נדה תנינא בקו"א לסי' קפז סעי' ה', דברי מלכיאל ח"ה סי' רפד, אג"מ ח"ג סי' קמו).
• נמצא דם יבש והמראה לח, הרי זה אומדנא דמוכח שהדם היה שם כבר קודם (שערי הדעת).
• טיפה קטנה מאד של דם מחוץ למראה, וברי לחכם שהוא דם פצע (קנה בשם יו"ד סי' סב).^[3]

למעשה, כאשר ברי לחכם שהדם שנמצא על העד מגיע מפציעה (וכמו שיבואר להלן) סומכים אנו על ההיתרים הנ"ל.^[4]

דרכים לזיהוי הפצע – ברי לחכם

• ישנו הבדל בין צבע דם פצע לצבע דם וסת. דם פצע הנו אדום זך, ודם וסת הנו עכור יותר (מחמת ההורמונים המעורבים בתוכו).
• כאשר על העד ישנה הפרשה נקייה, והדם אינו חלק מההפרשה, ואינו נמצא בשלולית, דבר זה מסמן שהדם מגיע מפציעה.

ב' כללים אלו הנם בבחינת "כלי עבודה" למורה הוראה על מנת לזהות שמדובר בפצע, ואו אז מברר אם יש לאשה כאב או יובש וכדומה^[5], וניתן לתלות בפצע גם לא אחות בודקת (כשמדובר במעט דם וכדלהלן).

אמנם פעמים ויתכן מצבים בהם גם דם מכה יהיה בצבע עכור כדם וסת (וכגון שהדם התעכב בנרתיק זמן מה ולא הגיע אליו חמצן), ולכן עיקר מה שמסמן לנו שמדובר בדם פצע, זהו מיקומו של הדם על גבי העד.

סוגי הפצעים המצויים 

אקטרופיון – הנו פצע בצוואר הרחם, והוא פצע מצוי מאד. ניתן לזהותו על ידי שישנה הפרשה טהורה ומעל גבי ההפרשה יש דם זך. וכאשר נבדקה על ידי אחות ואכן נמצא אקטרופיון תולים בפצע, וניתן לתלות בפצע זה עד ששה חודשים ללא בדיקת אחות נוספת.

חוט התקן – פעמים ונשאר חוט התקן ארוך מידי וגורם לפציעה בנרתיק. כאשר יש על גבי העד כשריטה קטנה של דם, ניתן לתלות את הדם בפציעה מחוט ההתקן גם ללא אחות. וכאשר יש כמות גדולה יותר ניתן לתלות רק על ידי אחות, שפעמים וחוט התקן גורם גירוי מדמם בצוואר הרחם. 

תפרים אחר לידה – ניתן לזהותם כאשר ישנם נקודות דם שהריווח ביניהם סימטרי. ובכהאי גוונא ניתן לתלות בתפרים עד ששה שבועות אחר לידה גם ללא אחות.

פטריה – ניתן לזיהוי כאשר ישנם בועות בהפרשה [ופעמים ויש על ההפרשה כמין טלק], וכאשר האשה מרגישה שורף או מגרד בנרתיק, ונמצא כמין שריטות שלדם ע"ג בעד, וברי לחכם שהדם מגיע מפציעה, תולה בפצע.

דלקת בשתן – נראה כגושי דם על גבי העד. וכאשר מבררים שאכן יש לאשה דלקת בשתן המוציאה גושי דם, ניתן לתלות בכך.

גילוח – כאשר מחמת גילוח שערות באו"מ נפצעה מעט, ניתן לראות על העד נקודות קטנות של דם מחוץ להפרשה, ותולים בזה.

טחורים – כאשר יש טחורים המדממים, ונמצא על גבי העד בקצהו דם, (דם טחורים הרבה פעמים הנו עכור), תולים בטחורים ומטהרים.^[6]

מתי שולחים לבדיקת אחות?

• כאשר יש חשש לפצע (וכגון שהאשה מרגישה כאב) אך הדם נמצא בשלולית ואינו נראה כפצע, נוכל לתלות בפצע על ידי בדיקת אחות שיש שם פצע מדמם ויכול להוציא כמות דם כזו שנמצאה על גבי העד. ואין צריך לשלוח לאחות שתעשה בדיקת ראשון ושביעי נקיים, אלא עושה האשה בדיקות אלו ותולים בפצע.
• כאשר המיקום של הדם בעד נראה כפצע, אך הדם אינו בכמות מועטה, יש לשלוח לאחות לוודאות שאכן יש פצע, ושיכול להוציא דם בכמות כזו.

בבדיקת היום השביעי לנקיים, אם ימצא דם ע"ג העד, נשלח לבודקת גם אם הדם בשלולית ואינו נראה כפציעה.

^[1] לגבי הפרט הראשון גם מהתוס' מוכח שסוברים כדבריהם, מדכתבו שהגמ' מדברת במרגשת שבא דם זה מן המכה.

^[2] זרע אמת, ויען משה, פרדס רימונים ועוד

^[3] וזאת בהסתמך על דברי הסדרי טהרה (סי' קפג סק"ד) שאע"פ שהחמירו בנות ישראל על עצמן אפילו בטיפת דם פחות מחרדל, אפילו שאין דרך הרחם להוציא מעט כזה, מכל מקום בהצטרף ספק נוסף י"ל שלא החמירו על עצמן. וסמך ע"ז הצ"צ (יו"ד סי' קב) כאשר טיפה זו נמצאת מחוץ למראה. וכתב בקנה בשם לסמוך על כך במקום הצורך כאשר ברי לחכם שדם זה הוא מהפציעה. (א.ה. וראה עוד בעניין זה באורך בטה"ב הנד"מ ח"א עמ' לו-לז).

^[4] ומה גם שכתב הקנה בשם שיש לצרף את דעת האור זרוע דס"ל שאם דם מכתה משונה מדם ראייתה, אפשר לתלות בפצע מספק ספיקא, שאינו אינו מד' מראות דמים, ושמא הוא מן הצדדין. והן אמנם המהרי"ל כתב שאין לסמוך על זה, אבל חזי לאיצטרופי.

^[5] אחרי לידה בדרך כלל האשה מרגישה כאב וניתן לתלות בו, אבל אין לתלות אחרי לידה ללא כאב אלא אם כן יש תפרים כדלהלן.

^[6] א.ה. ראה שו"ת יביע אומר (ח"י יורה דעה סימן נח בהערות לח"ג אות יא) שכאשר האשה אומרת שיתכן והעד נגע בטחורים המדממים, ניתן לתלות בטחורים גם כאשר נמצא דם באמצע ההפרשה. והיינו כאשר ברי לחכם שדם זה מפציעה. וז"ל: וה"נ כיון דבדיקת עד לא נפקא מספיקא, כשיש עוד ספק דשמא אחר שבדקה נגעה במקום הטחורים, ונתלכלך בדם, וכבר כתב הרמ"ח שמקום הטחורים ופי הרחם קרובים וסמוכים זה לזה, ולכן כשראתה בבגדה תולים במכת הטחורים. וה"נ בדיקת העד אם יש לאשה ספק שמא נגעה במכת הטחורים והוציאה דם, יש להקל.