מתי האשה נעשית נדה?

אימתי האשה נעשית נדה

"סוגה בשושנים" - וכי יש אדם סג [גודר] שדהו בשושנים?! דרך העולם גודרים שדותיהם בקוצים ובדרדרים, בשיחים ובגדרות. ומה הוא סוגה בשושנים? אלו המצוות שנמשלו לשושנים. כיצד? היה מתאוה לראות את עצמו בתוך חופתו, לפי שאין לו יום בעולם חביב ממנו, שהוא שמח עם אשתו. מה עשה? הוציא ממון הרבה, הציע חופתו, בא להיזקק עימה - אמרה לו: "כשושנה אדומה ראיתי [מראה אדום של דם]", מיד פירש הימנה! מי הפרישו ממנה? איזה נחש עקצו? איזה עקרב הזיקו? איזה גדר ביניהם? אלא דברי תורה שכתבה (ויקרא יח יט): 'ואל אשה בנידת טומאתה לא תקרב'!". (תנחומא כי תשא)

מהי נדה?

א. אשה שהרגישה שזב דם מרחמה, אפילו טיפה קטנה כגרגיר חול, הרי היא אסורה לבעלה מן התורה. ואינה מותרת לו עד שתעבור את תהליך הטהרה, כפי שיתבאר להלן בעזרת ה'. (מח)

מכל סיבה שהיא

ב. אין הבדל אם יצא ממנה הדם מחמת שהגיע וסתה או מחמת סיבה אחרת, כגון שאכלה מאכל חריף או שהתאמצה הרבה או שקפצה וכדומה, שכל שהרגישה שיצא ממנה דם, הרי היא אסורה מן התורה. (מז)

מראות הדמים

ג. לעיתים יתכן שתראה האשה מראות בצבעים שונים:

אשה שמצאה מראֶה בצבע שחור או אדום אפילו בהיר - הרי זה מראה טמא, שאוסר את האשה באיסור נידה.

מראה בצבע: כחול, ירוק, צהוב, לבן, אפור - הרי זה מראה טהור.

ואולם בצבע חום, כתום - תשאל מורה הוראה (ראה רשימת מורי הוראה בסוף החוברת). (קכה, קכו)

כאשר מצאה האשה מראה שיש ספק בדינו, אסור לבני הזוג להקל או להחמיר על עצמם מדעתם, אלא עליהם לפנות למורה הוראה שיורה להם כיצד לנהוג. (ע"ה כח)

מהו איסור נדה

ד. אסור לבעל לגעת באשתו נדה כלל, אפילו נגיעה סתם שאינה של חיבה, וכל שכן בנגיעה של חיבה כחיבוק ונישוק וכיוצא בזה, שעובר איסור מן התורה, שנאמר (ויקרא יח יט): "וְאֶל אִשָּׁה בְּנִדַּת טֻמְאָתָהּ לֹא תִקְרַב לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ" - לימדה התורה שכל קירבה אסורה. ולהלן (פרק ה) יבוארו הפרטים בהנהגת הבעל והאשה בימים אלו. (מח)

פנויה ונשואה

ה. איסור נדה שייך בין באשה נשואה, בין באשה פנויה, ולכן הנוגע נגיעה של חיבה בפנויה, עובר איסור מן התורה. ויש לדעת שבימינו כל הפנויות אסורות באיסור נדה, שהרי אין הפנויות טובלות לאחר שרואות דם, עד חופתן, ולכן אסור בהחלט לגעת בשום פנויה, ואפילו אם היא משודכת לו אסור לגעת בה, שכל עוד שלא נשאת לו בחופה וקידושין כדת משה וישראל, אינה אשתו ואסורה לו. (מז)

הערה למתחילים: בפרק זה ניתן בשלב ראשון ללמוד עד כאן, אולם אם קרה אחד מ-ג' המקרים הבאים, עליהם ללמוד את פרטי ההלכה המבוארים להלן או לשאול מורה הוראה:

א. במקרה של הרגשת יציאת דם, אף אם כלפי חוץ לא נמצא דם. (הלכה ו-ז)

ב. במקרה שראתה כתם דם [לא בימי המחזור] על בגדיה או על גופה. (הלכה ח-יג)

ג. במקרה של בדיקה פנימית או הכנסת מכשיר כלשהו לנרתיק. (הלכה יד)

מהן הרגשות?

ו. אשה שהרגישה שיצא ממנה דם, הרי היא אסורה לבעלה מן התורה כדלעיל, וישנם שני סוגי הרגשות בזה: א. הרגישה שנפתח צוואר הרחם, והיינו שהרגישה כמין עקיצה שיש לפעמים בשעה שמתחילים להטיל שתן. ב. הרגישה שהזדעזע גופה, והיינו כמין רעדה וצמרמורת שלא מחמת הקור. (מח. ע"ה יט. אבני שהם ו)

אם הרגישה אחת מההרגשות הנ"ל, הרי היא צריכה מיד לקנח את עצמה מבחוץ ב'עד בדיקה' [חתיכת בד לבן רך ונקי] כדי לוודאות אם ראתה דם או לא. אם ראתה בבדיקה 'מראה טהור' (כחול, ירוק, צהוב, לבן, אפור) הרי היא טהורה, ואם לא מצאה כלום או מצאה 'מראה טמא' - תשאל רב מורה הוראה מה דינה, כיון שיש בזה כמה פרטים. (ראה רשימת מורי הוראה בסוף החוברת)

* בימינו רוב הנשים אינן בקיאות בהרגשות אלו, ופעמים רבות האשה חוששת שמא הרגישה, ובאמת אין זה נחשב ל'הרגשה', לכן בכל אופן שנראה לה שהרגישה אחת משתי ההרגשות הנ"ל, ראוי שתתייעץ עם רב מורה הוראה כיצד לנהוג. ומכל מקום הרגשת כאבים או צריבות באותו מקום, אינה נחשבת להרגשה כלל. (מט. ע"ה יט)

ז. זיבת דבר לח - אשה שהרגישה שזב ממנה דבר לח, אינה צריכה לבדוק את עצמה בעד, אלא די בכך שתתבונן בבגד התחתון הסמוך לבשר: אם ראתה בו 'מראה טהור' או שלא ראתה כלום - הרי היא מותרת לבעלה. ואם ראתה בו דם - דינו כדין "כתם", שיבואר להלן (הלכה ט) [שדוקא בבגד לבן והכתם גדול משני ס"מ, היא אסורה]. (ע"ה יט)