מנהגי החנוכה - הרב דוד נקי

מנהגי החנוכה

סעודות מצוה

מצוה להרבות בסעודות בחנוכה, ובלבד שעושים זאת בשירה ותהילה לה' יתברך, עם דברי תורה וחיזוק הלבבות באמונה ובטחון בה', ולספר על הניסים הגדולים שהיו בחנוכה, היאך עשה ה' שינצחו המעטים את המרובים, והחלשים את הגיבורים. וכל המזכה את הרבים, אין חטא בא על ידו. (טו)

ופשוט שכל זה בתנאי שנעשה הכל בקדושה וטהרה, בצניעות ויראת שמים, בלי תערובת של גברים ונשים, אבל מסיבת חנוכה הנעשית בתערובת גברים ונשים יחד, אין זו סעודת מצוה והשכינה מצטערת ומסתלקת משם.

סעודת שבת וחנוכה

כתב רבנו יוסף חיים זיע"א (בן איש חי שנה א פרשת וישב הלכה כח): "ירבה בסעודת שבת של חנוכה יותר משאר השבתות, וכל שכן אם חל גם ראש חודש בשבת זו. וכן ירבה בסעודה בראש חודש טבת שהוא בתוך ימי החנוכה, בשביל פרסום הנס".

מאכלי חלב

נוהגים לאכול מאכלי חלב וגבינה בימי החנוכה, זכר למעשה שמסופר במדרש על יהודית בת בארי, שהאכילה את האויב אליפורני גבינה, כדי שיצמא וישתה יין וישתכר ויישן, ולאחר מכן כשישן חתכה את ראשו וברחו כל האויבים. כמסופר לעיל בהרחבה בשער האגדה, קחנו משם ותרווה נחת. (מעם לועז במדבר עמוד צה. יח)

סופגניות

נהגו לאכול מיני מאכל המטוגנים בשמן, כמו סופגניות, ספינג'ים וכיוצא בהם, זכר לנס השמן שהיה במנורה.(יח)

הקטע דלהלן מרבנו מיימון [אביו של הרמב"ם], תורגם מלשון ערבי על ידי רבי דוד הסבעוני מעיר סאלי, הובא בספר "שריד ופליט" (עמוד 7) וזו לשונו:

כתב רבנו מיימון בן רבי יוסף [אבי הרמב"ם] בחיבורו על התפילות בלשון ערבי, בפירושו על ענין חנוכה: "אין להקל בשום מנהג ואפילו מנהג קל, ויתחייב כל נכון לו עשות משתה ושמחה ומאכל, לפרסם הנס של חנוכה שעשה השם יתברך עימנו באותם הימים. ופשט המנהג לעשות סופגנין בערבי אלספינ"ג והם הצפיחיות בדבש, ובתרגום האיסקריטין, והוא מנהג הקדמונים, משום שהם קלויים [מטוגנים]בשמן זכר לברכתו. וכתב רבינו ניסים [גאון] במגילת סתרים, כי כל מנהגי האומה באלו המנהגות כמו זה, והראש בראש השנה, החלב בפורים ובמוצאי פסח, והפולים ביום הושענא רבה, אותם המנהגות אין לנו לבזותם, ומי שהנהיגם זריז ומשתדל הוא, כי הם מעיקרים נעשים, ולא יבוזו במנהג האומה. וכבר אמר הנביא עליו השלום (משלי א ח): "ואל תטוש תורת אמך", דת אומתך אל תעזוב. ובקבלות הגאונים ראשי ישיבות נזכרו מנהגים כמו אלה בהנהגותיהם בסיפוריהם, ולא יתבזה דבר ממה שעשו הקדמונים. עד כאן לשונו של רבנו מיימון.

דמי חנוכה

נוהגים להרבות בצדקות לעניים בימי החנוכה, ובפרט לילדים ונערים עניים. (ת"ה רכח) ומכל מקום יש להזהר שלא לתת כסף לכל ילד, שיש ילדים המשתמשים בכסף לדברים לא טובים, וכל חכם יעשה בדעת. וברור שמעלה גדולה לתת לנכדיו שעוסקים בתורה. ומנהגו של מרן הראשל"צ זצוק"ל היה שבכל יום מימי החנוכה, היו באים אליו בעת ההדלקה משפחה אחת מבניו עם ילדיהם, והיה שמח עמהם ומחלק להם דמי חנוכה.

"אלהא דמאיר ענני"

ראוי לכל איש ישראל בימי החנוכה, ובפרט ביום ראש חודש טבת שחל בימי החנוכה, שיתנדב לצדקה לכבוד התנא האלהי רבי מאיר בעל הנס, והוא דבר גדול לעשות כן, ויראה פועל ה' מפלאות תמים דעים. עיין בספר והוכיח אברהם לגאון רבי אברהם פלאגי', והסכים עמו אביו הגאון רבי חיים פלאג'י.(עטרת פז הלכות ראש חודש עמוד כו)

כתב גאון עוזנו רבנו יוסף חיים (בן איש חי שנה א פרשת וישב הלכה כח): "מנהגינו להדליק שמן למאור לכבוד נשמת רבי מאיר בעל הנס זיע"א ביום ראש חודש טבת".וכן כתב בספר כף החיים סופר: "ומנהג יפה הוא". (עטרת פז הלכות ראש חודש עמוד כו)

חתן וכלה

מנהג בני אשכנז שהחתן מתענה ביום חופתו, כיון שבאותו יום נמחלים לו כל עוונותיו, ומכל מקום חתן המתחתן בימי החנוכה אין לו להתענות. (הרמ"א תקעג ס"א)

מה שאמרו חז"ל שחתן נמחלים לו כל עוונותיו, זה בתנאי שמחליט באמת לשוב ממעשיו הרעים, ופותח דף חדש בחייו על פי דרך התורה והמצוות, אבל אם ממשיך הוא במעשיו הרעים, היאך ימחלו עוונותיו?! הלא הוא כטובל ושרץ בידו.(עיין רמב"ם הלכות תשובה פרק ב הלכה ג)

הרב דוד נקי