מי החייבים בהדלקת נרות חנוכה - הרב דוד נקי

 מי החייבים בהדלקת נרות חנוכה

עניים

מצות הדלקת נר חנוכה, חביבה היא עד מאוד, מאחר ויש בה פרסום נסיו של הבורא יתברך. על כן, אפילו עני שאין לו מה לאכול וניזון מהצדקה, חייב לעשות כל מאמץ כדי שיהיה לו להדליק לפחות נר אחד בכל לילה, וכגון שימכור כסותו או ישכיר עצמו לפועל, וכיוצא בזה. ואמנם על גבאי הצדקה להשגיח על אותם עניים ולספק להם שמן להדלקה, כדי נר אחד לכל לילה. (כא)

אם נתבונן נראה שכמעט לא מצאנו בשאר מצוות, שמי שאין לו כסף יצטרך למכור כסותו או לחזר על הפתחים כדי להמציא לו מעות לקנותם. למשל עני שאין לו מה לאכול, לא חייבוהו למכור כסותו וכיוצא בשביל לקנות ציצית ותפילין וליטול לולב ולשבת בסוכה. ואולם בהדלקת נר חנוכה, וכן בשתיית ארבע כוסות בליל הסדר (סימן תעב סי"ג), מבואר שיש להתאמץ כל כך ואפילו לחזר על הפתחים כדי להמציא לו מעות ולקנותם. והטעם בזה, כי בשאר מצוות ציותה תורה: "כבד את ה' מהונך", דהיינו דוקא "מההון שלך" - ממה שיש לך, אבל אם אין לך, אינך זקוק לחזר על הפתחים. אבל מצוות אלו, נר חנוכה וארבע כוסות, שהמכנה המשותף בהן הוא פרסום הנס, הן יקרות וחביבות עד מאוד, שעליהם ציוו חכמים להתאמץ ביתר שאת. ואמנם כיוצא בזה מצאנו בהדלקת נר שבת כמבואר בשלחן ערוך (סימן רסג סעיף ב): "אפילו אין לו מה יאכל, שואל על הפתחים ולוקח שמן ומדליק את הנר, שזה בכלל עונג שבת הוא". והיינו מטעם "שלום בית".

ופשוט שכל מה שאינו חייב לשאול על הפתחים הוא רק כדי לקנות את המצוה, אבל בשביל לקיים את המצוה, חייב לקיימה אף אם בשל כך יתעכב ויצטרך לחזר על הפתחים, וכמו שחייב אדם להניח תפילין, אף שאם יניח תפילין, יתבטל מעבודתו ולא יהיה לו כסף כדי מזונותיו, ויצטרך לחזר על הפתחים. (ועיין עוד בזה בחוברת "כיבוד אב ואם בהלכה ובאגדה")

נשים

גם הנשים חייבות בהדלקת נר חנוכה. ולכן, אשה המתגוררת בביתה לבדה, חייבת להדליק את הנרות עם הברכות כולן. אבל נשים נשואות או בנות רווקות בבית הוריהן, אינן צריכות להדליק נר חנוכה כלל, ויוצאות ידי חובה בהדלקת בעליהן או אביהן, אף למנהג האשכנזים שמדליק כל אחד מבני הבית.(כה)

אף על פי שכלל גדול בידינו: נשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמא [גורם], דהיינו כל מצוה שציוה אותנו בורא עולם לעשותה, והמצוה תלויה בזמן קבוע, דהיינו, שהזמן גורם למצוה לבוא, האשה פטורה מלעשותה. כגון: מצות ציצית שהנשים פטורות, כי זמנה קבוע ביום ולא בלילה. וכן פטורות מלהניח תפילין, כי זמנם קבוע בחול ולא בשבת. וכן פטורות מלשמוע קול שופר, כי זמן המצוה קבוע בראש השנה, וכן כל כיוצא בזה.

וכיון שלא רק במצוות מהתורה קיים הכלל הנ"ל, אלא גם במצוות מדברי חכמים, אם כן לכאורה תהיינה הנשים פטורות ממצות הדלקת נר חנוכה, כיון שזמנה קבוע, שמונה ימים בשנה? אולם ישנן מצוות שהגם שזמנן קבוע, בכל זאת הנשים חייבות בהן, כגון מצוות ש"אף הן [הנשים] היו באותו הנס", כמו בנס פורים, שביקש המן להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד, ואף הנשים נושעו עם כלל ישראל, וגם על ידי אשה - אסתר המלכה התגלגלה הישועה, לכן הן חייבות במצוות הפורים, מקרא מגילה, משלוח מנות ושאר המצוות. כן הוא גם בנס חנוכה, שגם הנשים היו בכלל גזרת השמד של היוונים, והיתה התשועה לכלל ישראל לגברים ולנשים, וגם על ידי אשה - יהודית התגלגלה הישועה. לכך חייבות הן במצות הדלקת נר חנוכה, אף שזמנה קבוע. (כה)

קטן

אין לתת לקטן פחות מגיל בר מצוה להדליק נר חנוכה. שהרי אינו חייב מן הדין בהדלקה, ורק על אביו מוטל לחנכו למצוות, והיאך יוציא ידי חובה את בני הבית הגדולים. (נא)

מצות חינוך

טוב להרגיל את הילדים הקטנים שהגיעו לגיל חינוך [מגיל חמש או שש ומעלה, לפי הבנתו של הילד], שידליקו את נרות ההידור בכל לילה. והיינו שידליק בעל הבית בעצמו את הנר הראשון, והם ידליקו את שאר הנרות. (כא)

לא יתן לילדים קטנים מאוד, שעדיין לא הגיעו לגיל חינוך, להדליק את נרות ההידור, אבל רשאי לתת להם להדליק את נר השמש. ואולם, במקרה שהקטן אוחז בידו את הנר שממנו מדליקים, והגדול אוחז בידו של הקטן, ומדליק יחד עמו, הרי זה מותר.(כא)ועיין במשנה ברורה (סימן שמ ס"ק כב) לענין מלאכת כותב בשבת, שקטן האוחז בקולמוס וגדול אוחז בידו וכותב, חייב הגדול, כיון שהוא העיקר במלאכה והקטן לא כלום עושה. והוא הדין כאן, כיון שהוא אוחז בידו של הקטן, נחשב כאילו הוא עצמו הדליק. ומה שנהג מרן הראשון לציון זצוק"ל להדליק את נרות ההידור כשידו אוחזת ביד הילד הקטן, אף שהגיע לחינוך, כתב מורנו הראשון לציון הגאון רבנו יצחק יוסף שליט"א (א שפב): "אפשר שהיה עושה כן, כדי להרוויח את הזמן שהקטן מתמהמה מלהדליק לבד".

סומא [עיור]

סומא חייב בהדלקת נרות חנוכה כשם שחייב בכל המצוות כולן, ובהדלקתו יש פרסום הנס לאחרים, אלא שטוב שיאמר לאשתו שהיא תברך ותדליק. אך אם הוא מתגורר בפני עצמו, יברך וידליק הוא עצמו בסיוע עם אדם אחר. (קיג)

חתן וכלה

חתן הנושא אשה באחת מלילות החנוכה, אם מתאפשר לו בקלות ללכת לפני החתונה לביתו החדש ולהדליק שם, תבוא עליו ברכה. אך מאחר ומן הסתם ברוב הפעמים לא מתאפשר כן, מפאת ריחוק המקומות ואף מפאת ההכנות הדרושות לאותו זמן, לכך כשיבוא לביתו עם כלתו בסיום החתונה, ידליק את הנרות בברכה. [וטוב שיכוון מראש בתחילת זמן ההדלקה, שאינו רוצה לצאת ידי חובה בהדלקת אביו]. ומעשה באחד מחבריי שנשא אשה בחנוכה, וזכיתי אני הקטן בליל החתונה לשאול את פי מרן הראשון לציון רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל, כיצד ינהג החתן בלילה זה לגבי הדלקת הנרות? וענה לי, שכאשר יבוא לביתו בסיום החתונה, ידליק בברכה.

לעניות דעתי סברתו של מרן זצוק"ל בזה היא, כי מאחר וכבר בכניסת הלילה, אינו נחשב שהוא סמוך על שלחן אביו, שהרי תיכף הוא נושא את אשתו וחיים בביתם החדש, נמצא שבצאת הכוכבים שהוא שעת החיוב, כבר היתה עליו חובה להדליק בביתו. ואף שעדין אינו אוכל שם בפועל, מכל מקום חיוב ההדלקה נקבע לפי מקום הלינה ולא לפי מקום האכילה, כדלהלן (עמוד 76), ומאחר והוא אמור לישון שם כבר מלילה זה והלאה, הרי זה ביתו לכל דבר. אך מאחר ועל פי רוב לא מתאפשר בקלות להדליק שם ובפרט בשעה כזו, על כן ידליק בלילה בבואו מהחתונה לביתו. גם בספר בית חתנים (ח"ב עמוד תנו) כתב בשם הגאון רבנו בן ציון אבא שאול, מכיון שמקום השינה הוא העיקר לקביעת דירתו של האדם ולהדלקת נר חנוכה בו, והלוא החתן הכין לעצמו ולכלתו בית דירה, ועומד לדור בו כבר באותו לילה, עליו להדליק בו. רק כיון שלכתחילה צריך להדליק בצאת הכוכבים, לכן הטוב ביותר שיקבע דירתו שם כבר משעות הצהריים. ע"כ. וכן פסק הרב יצחק רצאבי. (עיין א ערה, תקה)

הרב דוד נקי