כל דיני השמנים והפתילות לחנוכה - הרב דוד נקי

כל דיני השמנים והפתילות לחנוכה

הרב דוד נקי

שמן זית

מצוה מן המובחר להדליק נרות חנוכה בשמן זית, מפני שאורו צלול יותר. וגם מפני שהנס שנעשה בבית המקדש במנורה היה בשמן זית, ואנו משתדלים לדמות ככל היותר את הדלקת החנוכיה שלנו, להדלקת המנורה שהיתה בבית המקדש.(עז, פא)

הידור מצוה - בנים תלמידי חכמים

מצוה להדר שיהיו הנרות דולקים יפה, וישתדל להדליק בחנוכיה יפה מזהב או מכסף וכמבואר לעיל. ובזכות חיבוב והידור המצוה [בשמן, בפתילה, בכוסיות ובחנוכיה], זוכים לבנים תלמידי חכמים, שנאמר: "כי נר מצוה ותורה אור", שעל ידי נר מצוה של שבת וחנוכה, יבוא אור התורה (שבת כג ע"ב).

על כן, הנכון לאחר הדלקת נרות החנוכה, להתפלל לה' יתברך שיזכו לאריכות ימים ושנים, ולבנים הגונים תלמידי חכמים שיאירו לכל העולם בתורה ובמצוות, ויהיו יראי ה' ובעלי מדות טובות, ושנזכה לגאולה השלימה במהרה בימינו. כי בשעת עשיית המצוה, התפילה נשמעת ביותר. ואמרו חז"ל (תוספתא מעשר שני ה יד): "כל העוסקים במצוות, נכון פיהם וליבם לתפילה לפני ה' יתברך". (עיין חזו"ע שבת א קעז, רח) ועיין בחוברת "השבת בהלכה ובאגדה" (הלכות הדלקת נרות) מעשה נפלא על התפילה הנאמרת בעת רצון.

שאר שמנים ונרות

מי שאין לו שמן זית, ידליק בשאר שמנים. ואם אין לו שמן כלל, ידליק בנרות שעוה. [שהשמן עדיף, מאחר והוא מעין דוגמא למנורה שהיתה בבית המקדש]. ולכתחילה יתן את נרות השעוה בתוך כלי, אך אם אין לו כלי, רשאי להדביק את הנרות כמות שהם על החלון וכיוצא. (פ, לד)

שמן זית יקר

במקומות ששמן הזית יקר, ואין ידו משגת להדליק בשמן זית את הנרות כולן, ידליק בכל לילה את הנר הראשון שהוא נר החיוב בשמן זית, ואת שאר הנרות ידליק בשאר שמנים כשמן סויה וכדומה. אך עדיף שלא ידליק חלק מהנרות בשמן זית, וחלק מהנרות בשעוה. כדי שלא יאמרו נרות של שני אנשים הם, אחד מדליק בשמן והשני מדליק בשעוה, ואינם מהדרים להדליק כמספר הנרות של היום. (פא)

שמן זית קרוש

שמן זית קרוש שמחמת האש הוא נימוח ונהפך לנוזל ככל שמן זית, כשר להדלקה לכתחילה. ואין לחשוש לחומר הקרשה שנותנים בו, כי הוא מעט מאוד ובטל בשישים.(א רפה)

שמן מאוס

שמן שהיה ראוי לאכילה והתלכלך ונמאס עליו לאכלו, אין מדליקים בו נרות חנוכה, שאין זה מכבוד המצוה להדליק בשמן מאוס.(פז)

שמן זית למאור

שמן שטעמו מר כשר להדלקה, ואף על פי שאינו ראוי לאכילה מחמת מרירותו, מכל מקום אינו נחשב שמן מאוס. על כן, מה שמצוי היום "שמן זית למאור", וכתוב עליו שאינו ראוי לאכילה, הריהו כשר להדלקה לכתחילה, ואין צורך לחפש שמן הראוי לאכילה דוקא. ויש לשים לב לקנות "שמן זית למאור", ולא "שמן למאור", שהוא תערובת שמנים אחרים.

והטעם בזה, כי לא נפסל להדלקה אלא כגון שמן שנפל בו עכבר שאז נמאס בעיני הבריות, וכמו שפסק מרן בשלחן ערוך (סימן קנד סי"ב): עכבר שנמצא בשמן של בית הכנסת, אם הוא מאוס, אסור להדליקו בבית הכנסת, שעל זה נאמר: "הַקְרִיבֵהוּ נָא לְפֶחָתֶךָ, הֲיִרְצְךָ אוֹ הֲיִשָּׂא פָנֶיךָ", אבל שמן למאור שמברייתו כך הוא שאינו ראוי לאכילה בגלל טעמו המר, ולא שהשתנה בו דבר לגריעותא, לא שייך לפוסלו מטעם זה. וכן כתב בספר משנת יעקב (רוזנטל זמנים בהקדמה אות ט): השנה יצאה הוראה מחכם גדול אחד שאין להשתמש לנר חנוכה, בשמן זית שרשום על הבקבוק שהוא רק להדלקה, ומשום "הקריבהו נא לפחתך". ולדעתי אין שום סיבה לאסור בזה, מאחר והשמן דולק טוב מאוד, ואף אצלי משתמשים בזה בנרות שבת. ע"כ. וכן דעת הגאון רבי אריה יהודה לייב שטיינמן שליט"א, ששמן זית למאור ראוי לכתחילה לנר חנוכה. וכן פסק מורנו הראשון לציון והרב הראשי לישראל רבנו יצחק יוסף שליט"א (א שיט)ששמן זה כשר לכתחילה. ואף שבחנוכה יש הידור לקחת שמן זית דוגמת בית המקדש, מי יאמר שצריך שיהיה השמן ראוי לאכילה בדיוק כפי שהיה בבית המקדש, ודי לקיים את ההידור במה שהוא שמן זית מעין שהיה במקדש, ומה לי אם הוא ראוי לאכילה או לא. הגע עצמך, וכי נצריך שיהיה שמן זית זך כתית למאור ממש?!

שמן תחת המיטה

שמן שהונח תחת המיטה וישנו עליה, כשר להדלקה. ויש להקל גם לאוכלו. (פח)

והטעם בזה, כי לדעת רבים שמן שכבר הונח תחת המיטה, אינו נאסר באכילה, ורק לכתחילה נזהרים שלא להניחו שם. ובצירוף דעת האומרים שאין רוח רעה שורה אלא דוקא כשהונח המאכל על אדמת עפר, אבל אם הונח על גבי קרקע המרוצפת באבנים או בקורות ועצים אין לחשוש, כי אין הרוח רעה שורה אלא על קרקע ממש. וכל שכן שבמציאות לא חל שום שינוי בשמן, כדי שנחשיבהו כדבר שנמאס שפסול להדלקה. (פח)

שמן של שנת השמיטה

יש להתיר להדליק בשמן זית העשוי מזיתים שגדלו בשנת השמיטה. (פה)

שאלה: יש לשאול, הלוא ציותה התורה שפירות שגדלו בשנת השמיטה צריכים להקפיד ליהנות מהם כפי הדרך שרגילים ליהנות מאותם פירות, ולא לשנותם למשהו אחר. ולכן, דבר שדרכו באכילה - צריך לאוכלו. בשתיה - צריך לשתותו. אם כן שמן זית שהדרך ליהנות ממנו באכילה או בהדלקה, היאך ידליק בו נרות חנוכה, הלא כיון שאסור להשתמש לאור נרות החנוכה, ההדלקה בהם היא הפסד ללא תועלת הנאה שהיא?

תשובה: אמנם אסרו חז"ל להשתמש לאור נרות החנוכה, אבל לא אסרו את עצם הנאת האורה מהנרות, כגון שהמקום היה חשוך וכל האור בא רק מהנרות, אין זה נחשב "משתמש" באורם. נמצא אפוא שאין זו הדלקה של הפסד, אלא יש בה הנאת אורה שהיא, ולכן מותר להדליק נרות חנוכה בשמן של שנת השמיטה. (מהר"ש ענגיל, הגרש"ז אוירבך, שבט הלוי וואזנר ועוד. פו)

שמן זית העשוי מזיתים שגדלו בשנת השמיטה בפרדסים של גויים, או שגדלו בפרדסים שנמכרו לגויים, אין בהם קדושת שביעית כלל ועיקר, ופשוט שמותר להדליק בהם נרות חנוכה לכתחילה ללא חשש. (פו)

כתב בשו"ת אגרות משה פיינשטיין: בדין אתרוגים שנשלחו מארץ ישראל לחוץ לארץ בסוף שנת השמיטה, מאת פרדסנים שעשו על פי היתר המכירה של הרבנות הראשית בארץ ישראל, ורב אחד מחוץ לארץ אסר אותם מפני שהוא מתנגד להיתר המכירה, ולדעתו יש בזה משום איסור סחורה בפירות שביעית. והשיב, שאין לחוש לדברי האוסר, ויכולים לכתחילה לצאת ידי חובת המצוה באתרוגים אלו, כי פשוט שמכיון שסוחרים אלו עושים על פי הוראת בית דין של הרבנות הראשית, אין בזה איסור כלל, כי בודאי העושה על פי הוראת בית דין, אין עליו שום חטא. שאפילו אם תמצא לומר שאין הלכה כמותם, כל זמן שלא עמדו כל חכמי הדור למנין, ונפסק שלא כמותם, העושה כמותם יש לו על מה שיסמוך. ואף על פי שידעתי שיש רבנים המתנגדים להיתר המכירה, שלדעתם אין המכירה מועילה כלל, מכל מקום הם בטלים במיעוטם נגד גאוני הספרדים בדור שלפנינו שהתירו הדבר. ע"כ (חזו"ע יו"ט מה). וכתב מרן הראשון לציון רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל וזו לשונו הטהורה: "ופרדסים של ישראל שנעשו מהם שמן זית, ונמכרו על ידי הרבנות הראשית לגוי, דינם כשמן זית שגדלו בקרקע של גויים, וכבר הארכתי בשו"ת יביע אומר חלק י' לבסס ולחזק את היתר המכירה, שהוא כדת, ושאין לחוש בזה לדברי החולקים". עכ"ל. (פו) ועיין עוד בחוברת "מצוות הארץ בהלכה ובאגדה" בענין מכירת הקרקעות לגוי.

הדלקה בגז

אין יוצאים ידי חובה בהדלקה בגז. כיון שההדלקה צריכה להיעשות בדומה למנורה שהיתה בבית המקדש שבה נעשה הנס, ובמנורה שבבית המקדש היו שמן ופתילה, ואילו בגז, אין שמן ואין פתילה. (צד)

הדלקה בחשמל

אין יוצאים ידי חובה בהדלקת נר של חשמל. ואף על פי שיש שם חוט שהוא דומה לפתילה, מכל מקום מאחר ואין שם שמן או לחלוחית שהיא, אין זה דומה למנורה שהיתה בבית המקדש. (צג)

שאלה: יש להבין, מדוע יוצאים ידי חובה בהדלקת נרות שעוה וכיוצא, הלא צריך שתהיה ההדלקה דומה להדלקת המנורה שהיתה בבית המקדש, דהיינו שמן עם פתילה, ואילו כאן בנרות שעוה, יש רק פתילה אבל אין שמן כלל?

תשובה: יש לומר שבכל זאת, כיון שבנרות ישנה לחלוחית שהיא, הרי היא דומה לשמן, מה שאין כן בנר של גז או חשמל שאין לחלוחית כלל. (צד)

גג בית הכנסת

בתי כנסיות שיש להם חנוכיה גדולה על הגג, כדי לפרסם את הנס לרבים העוברים ושבים, ומדליקים בה נרות של חשמל, אינם רשאים לברך עליהם כלל, שהרי אין יוצאים בהם ידי חובה. (צו)

גג המכונית

המדליקים על גג מכוניותיהם נרות חנוכה חשמליות, אף שמעלתם גדולה עד מאוד שמפרסמים בחוצות את הנס שעשה הקב"ה לאבותינו בימים ההם בזמן הזה, מכל מקום פשוט הדבר שאינם מברכים על הדלקה זו. ואפילו אם היו מדליקים נרות אמיתיים עם שלהבת ממש ולא נרות של חשמל, עדיין לא היו רשאים לברך על זה, כיון שהמכונית אינה מקום של חיוב הדלקה.

הדלקה במטוס ורכבת

משפחה הטסה במטוס או הנוסעת ברכבת במשך כל הלילה, באופן שלא תהיה להם אפשרות להדליק נר חנוכה בלילה זה כלל, טוב שידליקו פנס או מנורה חשמלית במטוס או ברכבת למשך חצי שעה זכר לנס, אך לא יברכו על הדלקה זו. וטוב שיאמרו בלי שם ומלכות: "ברוך אשר קדשנו במצוותיו, וציונו להדליק נר חנוכה". "ברוך שעשה ניסים לאבותינו, בימים ההם בזמן הזה". ובזה ירוויחו שיהיה ניכר שהדלקתם היא לשם מצוה לפרסם את הנס. [והטעם לזה, כי מאחר ויש אומרים שיוצאים ידי חובה בהדלקת נר חשמלי, אזי במקרים אלו שאין ברירה אחרת, ידליק נר חשמלי, אבל לא יברך.] (צז, קנז)

המגיע בשעת לילה מאוחרת לביתו ואין לו אפשרות להשיג שמן או נרות להדלקה כלל, ידליק פנס או מנורה חשמלית כנ"ל למשך חצי שעה, אך לא יברך על הדלקה זו. ואם יזדמן לו פתאום בביתו נר כהלכה, ידליק שוב בברכה.

כמות השמן

צריך שהנרות ידלקו לפחות חצי שעה. ואם טעה והדליק בנרות קטנות או שנתן שמן פחות משיעור חצי שעה, אף אם הוסיף שמן לאחר ההדלקה, לא יצא ידי חובה. [שכיון ש"הדלקה עושה מצוה", דהיינו שבמעשה ההדלקה לבד, כבר סיים את המצוה, אם כן צריך שבמעשה ההדלקה, תיעשה המצוה כהוגן, וכבר אז יהיה שמן בשיעור של חצי שעה]. על כן, יכבה את הנרות וידליק בנרות גדולים, או שיוסיף שמן כשיעור חצי שעה וידליק שנית, אך לא יברך שוב. [כיון שיש אומרים שאין צריך שיעור להדלקה, ואף בפחות מחצי שעה יוצא ידי חובה, וספק ברכות להקל].(קיא)

נרות צבעוניים

מה שמוכרים בחנויות נרות דקים צבעוניים, יש להשתדל שלא להדליק בהם, כיון שלא תמיד הם דולקים חצי שעה, ויכול להכשל באיסור ברכה לבטלה חס ושלום, וגם לא יצא ידי חובת המצוה. ומכל מקום בערב שבת של חנוכה, פשוט שאינו יכול להדליק בהם נרות חנוכה, וכמו שיתבאר להלן.

פתילות משובחות

מצוה מן המובחר שיהיו הפתילות עשויות מצמר גפן. ואולם, אם הפתילות מצמר גפן אינן דולקות כראוי, ולאחר זמן מסוים מההדלקה, השלהבת שלהן נעשית עמומה, ישתמש ב"פתיל צף" שדולק יפה מתחילתו עד סופו. (פ. שו"ת להורות נתן חלק ו סימן מה)

הנה להלכה נפסק שבנר חנוכה "הדלקה עושה מצוה", דהיינו שהמצוה תלויה בעצם ההדלקה עצמה, וכיון שהדליק כבר קיים את המצוה, ולכן אם כבה הנר לאחר ההדלקה, אינו חייב לחזור ולהדליקו שוב. ומעתה יש לשאול, כיון שה"פתיל צף" מצופה בשעוה, ובעת ההדלקה נדלקת רק השעוה, ורק לאחר מכן שואבת הפתילה מהשמן, נמצא אפוא שאינו מדליק בשמן זית אלא בשעוה, כי הכל תלוי לפי עת ההדלקה, וההדלקה היא בשעוה? וצריך לומר כיון שהפתילה והשעוה הכרוכה עליה הרי הם כגוף אחד, ומיד בגמר השעוה הפתילה שואבת מהשמן, לכך הכל נחשב כהדלקה אחת בשמן זית (פ). ומכל מקום כתב בשו"ת להורות נתן, ומן הנכון שטרם ידליקהו, יטביל את הפתיל צף בשמן, ונמצא שהתחלת ההדלקה היא גם כן בשמן, ועד שתבער הפתילה כבר תשאב מן השמן. או שמתחילה קודם ההדלקה, יחרוך את הפתילה, ואז אין שום פקפוק, ואדרבה מעלה יש בפתיל צף, כי אורו יפה.

הכנת הפתילות

טוב להדליק מעט את הפתילות ולכבותם, כדי שבשעת הדלקת הנרות, תאחז בהם האש מיד. (ת"ה קכ)

החלפת פתילות

אין צריך להחליף בכל ערב פתילות חדשות, שהרי אדרבה נוחים הם יותר להדלקה כאשר הדליקו בהם כבר. ומכל מקום יש נוהגים להחליף פתילות חדשות בכל לילה, לפי שבכל לילה היה מתחדש הנס. וגם זכר למנורת בית המקדש שהיו מחליפים בה בכל יום פתילות חדשות. (ארחות חיים, כל בו ועוד. קה)

ועל כל פנים, מאחר ומדליקים בכל לילה נר נוסף, ובנר החדש נותנים פתילה חדשה, נמצא שגם אם לא מחליפים את שאר הפתילות של כל הנרות, מכל מקום בנר החדש שהוא בעצם הנר העיקרי - נר החיוב של אותו יום, הוא באמת מודלק בפתילה חדשה, ואם כן הרווחנו את הטעם שבכל לילה התחדש הנס, כי באמת אנחנו מחדשים את הפתילה בנר הנוסף שבו ניכר יותר הנס. וגם לטעם של זכר מנורת בית המקדש, סוף סוף עושים את הזכר למנורה בנר העיקרי, שהוא נר החיוב.