כל דיני המתארחים בחנוכה כגון אצל ההורים, בתי מלון, חיילים ועוד - הרב דוד נקי

 כל דיני המתארחים בחנוכה כגון אצל ההורים, בתי מלון, חיילים ועוד

דין אכסנאי [אורח]

אמרו חז"ל (מסכת שבת כג ע"א): "אכסנאי, חייב בנר חנוכה". והיינו, אדם המתגורר לבדו, שהזדמן לו בימי החנוכה לאכול וללון אצל בעל בית אחר, ומדקדק עמו בעל בית זה שישלם לו עבור כל הוצאותיו שמוציא עבורו, אכילה, שתיה ושאר צרכיו, כיון שהאורח חייב בהדלקה, שהרי אין לו משפחה בביתו שמדליקים עליו, תקנו לו חכמים שיתן לבעל הבית כמה פרוטות, כדי שֶׁיְּזַכֶּה לו מעט מהשמן שהוא מדליק בו את החנוכיה, או שיתן לו בעל הבית במתנה מעט מהשמן, ויוצא האורח ידי חובה בהדלקת בעל הבית.

ומכל מקום, אם רוצה האורח שלא להשתתף עם בעל הבית בשמן, אלא להדליק בעצמו בשמן שלו, [ויש לו פתח בפני עצמו,] רשאי לעשות כן ולהדליק בברכה.(סימן תרעז ס"א. קנא. ת"ה נז, ס)

אם בעל הבית לא מדקדק עם האורח על כל ההוצאות, אלא האורח משלם תשלום קבוע ליום או לשבוע או לחודש על כל צרכיו, הרי הוא יוצא ידי חובתו בהדלקת הנרות של בעל הבית ואינו צריך להשתתף עמו בתשלום השמן, כי זה כבר כלול בתשלום שמשלם עבור כל צרכיו. (קמד, קמה)

משפחה המתארחת

סמוך על שלחן אביו - בן נשוי הגר אצל אביו וסמוך על שלחנו, אף שיש לבני הזוג חדר מיוחד ללון שם, אין הבן צריך להדליק, ואינו צריך להשתתף בפרוטות, ויוצא ידי חובה בהדלקת אביו בעל הבית. (קנב)

ישנים בבית ההורים - זוג המתארחים בבית הוריהם וישנים שם, כיון שאינם משלמים עבור הוצאות האכילה והשתיה ושאר הדברים, אינם צריכים להשתתף בפרוטות, ויוצאים ידי חובה בהדלקת אביהם בעל הבית.

כתב הגאון רבי אברהם הלוי בשו"ת גנת ורדים בקונטרס "גן המלך", מה שאמרו אכסנאי צריך להשתתף בהוצאות השמן עם בעל הבית, זהו רק באכסנאי שמשלם לבעל הבית עבור כל הוצאות האכילה והשתיה ושאר דברים על כל דבר ודבר בפני עצמו, אבל אם האכסנאי סמוך לגמרי על שלחן בעל הבית, מפתו יאכל ומכוסו ישתה, אין צריך לזה כלל, כי בעל הבית שמהנה את אורחו לכל צרכיו, וכל מחסורו עליו, הלוא גם יזכה לו במקצת דמי הנרות והשמן של חנוכה. וגם אין בזה חשד כלל במה שאינו מדליק בפתח חדרו המיוחד לו, כיון שידוע לכל שהוא סמוך על שלחן בעל הבית ויוצא ידי חובה בהדלקתו. והסכימו לדבריו רבים רבים מהאחרונים. (קמה)

ישנים בביתם - זוג המתארחים בבית הוריהם בסעודת ליל שבת, וחוזרים לישון בביתם, ידליקו את נרות החנוכה בביתם קודם השבת, כי חיוב מקום ההדלקה נקבע לפי מקום השינה, ולא לפי מקום האכילה. (קנה)

שבת חתן - מה שמצוי שכשיש שבת חתן, מזמינים אורחים רבים ומארגנים לכל משפחה דירה לישון בה בשבת, ובסעודות השבת כולם מתאספים באולם אחד, על כל משפחה לשים לב ולהדליק את נרות החנוכה בדירה שישנים הם שם, ולא באולם שזהו מקום האכילה. (קנה)

כתב הגאון מהר"י כץ [אב בית דין קראקא לפני כ-450 שנה] בשו"ת שארית יוסף: מי שאוכל ושותה בסעודת מריעות אצל חבירו, והגיע זמן הדלקת נר חנוכה, נראה שעיקר הדלקת נר חנוכה אינו הולך אחר מקום האכילה אפילו שהוא מקום אכילה בקביעות אלא אחר מקום לינה. וכל שכן כשאינו אוכל שם אלא פעם אחת, שלא עלה על הדעת כלל שידליק במקום האכילה. וכן כתב במנהגי מהר"ר אייזיק מטירנא שדוקא במקום לינה מדליק, ולא במקום אכילה. וכן כתבו ארחות חיים ומהר"י וייל. וכן כתב מהרש"ל האוכל בבית חמיו וישן בבית אחר, חייב להדליק במקום שישן. וכתב הט"ז, ונראה שגם הרמ"א שכתב שמדליק במקום שאוכל, דיבר רק במי שיש לו תמיד חדר מיוחד לאכילה, וחדר אחר לשכיבה, אך העיקר הוא חדר האכילה, לכן ידליק במקום שאוכל, מה שאין כן במי שיש לו דירה בעיר והולך חוץ לביתו וסועד אצל חבירו, פשוט שלא יניח ביתו וידליק בבית שהוא אוכל שם פעם אחת אצל חבירו, אלא צריך לילך לביתו ולהדליק שם. וראיתי לקצת בני אדם שאם אוכלים בסעודה אצל חבריהם, שולחים להביא נרותיהם ומדליקים שם. וטעות הוא בידם, ולא הבינו דברי הרמ"א. וכן כתב המשנה ברורה. והוסיף בשם הפרי חדש, שאם הולך הוא וכל אנשי ביתו לבית אביו או חמיו בקביעות על שמונת ימי חנוכה, דבר ברור הוא שכיון שסועד וישן שם כל ימי חנוכה, אף שביום אוכל אכילת עראי בביתו, אינו מדליק אלא בבית שאוכל וישן שם בלילה, שכיון שאין שום אדם בבית למי ידליק, וכל שכן בזמן הזה שהיכר פרסום הנס לבני הבית, וכיון שישנים בני הבית שם, שם ידליקו. (קנה)

מוצאי שבת חוזרים לביתם - זוג המתארחים בבית הוריהם בשבת, ובמוצאי שבת מתכוננים לחזור לביתם, לא ידליקו את נרות החנוכה, אלא כשיחזרו לביתם ידליקו בביתם דוקא, ואפילו בשעת לילה מאוחרת. (קנה)

אורח מברך

באופנים שהתבארו לעיל שאין האורח צריך להדליק, כי יוצא ידי חובה בהדלקת בעל הבית, אם בעל הבית מכבדו להדליק, רשאי לברך ולהדליק. אולם הנכון יותר שבעל הבית ידליק, כי "מצוה בו יותר מבשלוחו".(קכ)

בעל הבית מברך

בן המארח את הוריו בימי החנוכה, אין צריך הבן שהוא בעל הבית לכבד את אביו להדליק את נרות החנוכה, כי כלל גדול בידינו: "מצוה בו יותר מבשלוחו". אולם, אם יש חשש שהאבא יפגע אם לא יכבדוהו להדליק, בודאי שיתן לאביו. (עיין שערי תשובה ס"ס תרנח, לב חיים פלאג'י, חזו"ע סוכות רסג. ובחוברת "כבוד אב ואם בהלכה ובאגדה")

דירה משותפת

שני אנשים הגרים בדירה אחת, אם שניהם שותפים יחד בהוצאות האכילה והשתיה, ואוכלים זה מזה, ישתתפו יחד בקניית השמן, וידליק אחד מהם בברכה, ויצא השני ידי חובה. אבל אם אינם שותפים בהוצאות האכילה והשתיה, אלא כל אחד קונה לעצמו ואוכל, ידליק כל אחד נר חנוכה בפני עצמו בברכה.(ת"ה סא)

בית מלון

המתארח בבית מלון ואין לו בני בית המדליקים בביתו, או משפחה המתארחת כולה בבית מלון, חייבים להדליק נרות חנוכה בחדר במלון עם ברכה. כמו אדם השוכר חדר או דירה לעצמו, שחייב להדליק שם עם ברכה. (ת"ה נט)

וכאן המקום להבהיר, שכל זה בתנאי שהליכתו לבית מלון נעשית בצניעות ויראת שמים. ואולי זה יכול להיות, כשמתארגנים קבוצה גדולה מאוד של כמה משפחות קדושות, ויושבים בחדר אוכל בהפרדה מלאה עם מחיצה, גברים לבד ונשים לבד, כמו בכל אולם שמחות של אנשים יראי שמים אמיתיים, שעומדים על כך שתהיה מחיצה גמורה המפרידה בין הגברים לנשים, ואין סיבה שבבית מלון לא יעמדו על כך. וגם בתנאי שמבלים את זמנם שם בקדושה ובטהרה, בלי להתערבב חס ושלום או לדבר גברים עם נשים, שכבר אמרו רבותינו (אבות פרק א משנה ד): "ואל תרבה שיחה עם האשה, באשתו אמרו, קל וחומר באשת חברו. מכאן אמרו חכמים, כל המרבה שיחה עם האשה, גורם רעה לעצמו, ובוטל מדברי תורה, וסופו יורש גיהנם".

ודע, כי אף מי שעומד בכל האמור לעיל, זאת בתנאי שמקפיד שאשתו ובנותיו יבואו בלבוש צנוע כראוי לבת ישראל כשרה. כי לצערנו הרב, הרבה נשים שהולכות במקום מגוריהן בלבוש צנוע, חושבות שכאשר מגיעים לבית מלון, נעשה הכל מותר, ובאות בלבוש לא צנוע כבגדים צמודים, קצרים וכדומה. ופעמים גם מתבשמות במיני בשמים חזקים, שהעובר קרוב אליהן אי אפשר שלא יכשל להריח את ריחם הנודף, ומכשילים אותו באיסור: "לא תנאף", שדרשו חז"ל במדרש רבה: "לא תהנה אף". ומכות אלו בעוכרינו מאוד, שפשתה המספחת גם אצל חלק מהציבור השומר תורה ומצוות. ואפילו בלעם הרשע שרצה לקלל את ישראל ולא הצליח, בדבר אחד הצליח, שאמר לבלק אם אתה רוצה להרוג בישראל חס ושלום, דע לך שאלוהיהם של אלו שונא זימה, לך ותחטיא אותם בזימה, וכבר לא תצטרך להרוג בהם, אלא ה' יענישם. וכן היה, כמו שנאמר (במדבר כה ג-ט): "ויחר אף ה' בישראל וכו' ויהיו המתים במגפה ארבעה ועשרים אלף".

אשר על כן, שומע לעצה - חכם. ושומר נפשו ירחק מהליכה לבתי מלון, שאפילו אם יעמוד בכל הקריטריונים הנ"ל, עדיין יכול להכשל במקומות אלו בעוון החמור מאוד מאוד של שמירת העיניים, שעובר על לא תעשה מן התורה, "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם". ואיסור זה יותר גרוע מאיסור של אכילת חזיר, שאדם לא היה מעיז להתקרב אליו. וסיפורים רבים ישנם מכל מיני מכשולים שקרו, ולא כאן המקום לכותבם, ה' יצילנו, ישמע חכם ויוסף לקח.

בני הישיבות

תלמידי הישיבות היקרים המסולאים בפז, הבאים לביתם אחת לכמה שבועות, ובימי החנוכה נמצאים הם בישיבה, אינם צריכים להדליק נרות חנוכה בישיבה כלל, אלא יוצאים הם ידי חובה בהדלקת הנרות שמדליקים עליהם הוריהם בביתם. כתב המחזור ויטרי, בחורים הבאים ללמוד במקום אחר חוץ לביתם, אין צריכים להשתתף בפרוטה אם יודעים שאביהם ואמם מדליקים במקומם. וכן כתבו בספר הפרנס ובספר התרומה. (קמד, קמח)

יש לצרף טעם נוסף לפוטרם מההדלקה, מאחר ובימים שהם בישיבה, הרי הם כאורחים הסמוכים על שלחן בעל הבית, וכיון שהם אוכלים ושותים וישנים על חשבון הישיבה, והישיבה מזכה להם מעט מהשמן, ממילא בהדלקה שמדליקים בישיבה, הם יוצאים ידי חובה.(קמד, קמט)

נר איש וביתו

אין הבן רשאי לכוון שאינו רוצה לצאת ידי חובה בהדלקה שמדליק עליו אביו בבית, כדי שיברך וידליק הוא עצמו בישיבה, כיון שהמצוה היא "נר איש וביתו", דהיינו שיהיה נר חנוכה בכל בית של איש ובני ביתו, ולא שכל אחד ואחד יברך וידליק בפני עצמו, וכיון שכבר הדליק עליו אביו בביתו, יצא ידי חובה, ואין הדבר תלוי בכוונתו כלל.

וכתב מרן הבית יוסף, שאם יכוון שלא לצאת ידי חובה בהדלקה של אביו בביתו, ויברך וידליק בעצמו, הרי זה מברך ברכה לבטלה. וכן כתבו המהרש"ל ועוד אחרונים רבים. ואחר שמרן הראשון לציון רבנו עובדיה יוסף זצ"ל דן בזה ופסק כן, סיים: "והצעתי כל דברינו הנ"ל לפני מי שגדול, מורנו הרב הגאון המפורסם רבי עזרא עטייה זצ"ל, והסכים לדברינו להלכה ולמעשה". (קמט, קנ)

בני ארץ ישראל

תלמידי ישיבות ההולכים מארץ ישראל, כדי ללמוד תורה בחוץ לארץ, יוצאים ידי חובה בהדלקה שמדליקים עליהם הוריהם בביתם בארץ ישראל. (ת"ה נב)

בני חוץ לארץ

תלמידי ישיבות הבאים מחוץ לארץ, כדי ללמוד תורה בארץ ישראל, ומקיימים בעצמם מה שאמרו חז"ל (מסכת בבא בתרא קנח ע"ב, ובזוהר הקדוש רעיא מהימנא דף רמה ע"ב): שהאוויר של ארץ ישראל מחכים. אף על פי שכשמגיע זמן ההדלקה פה בארץ ישראל, עדיין לא הדליקו עליהם הוריהם בביתם בחוץ לארץ, מכל מקום מן הדין יוצאים הם ידי חובה בהדלקה שבביתם לאחר כמה שעות. אך אם ירצו רשאים להדליק בישיבה בברכה, כל שיודעים בברור שעדיין לא הדליקו עליהם בביתם. כי כל שהדבר ברור שעדיין לא הקדימו הוריו להדליק בביתם, רשאי לכוון שאינו רוצה לצאת ידי חובתו בהדלקתם, ולהקדים ולהדליק בעצמו. על כן, אם יש לו ענין שלא לצאת ידי חובה מהוריו וכגון שמהדר יותר בהלדקה, יכוון כן וידליק, וכדלהלן. (פרי הארץ, רב פעלים, משנה ברורה, מנחת שלמה אוירבך ועוד. קנ)

לא מדליקים בבית

בן שזכה ברוך ה' לחזור למקורות, ולהתקרב אל השם יתברך, ועלה והתעלה עד שהלך ללמוד בישיבה קדושה, אם הוריו אינם מדליקים נרות חנוכה בביתם, צריך הוא להדליק נרות חנוכה בחדרו בברכה. [ויאמר שאינו מתכוון לצאת ידי חובה בהדלקת הנרות שבבית המדרש של הישיבה.](קנ, קנא) ובודאי שאם הנהלת הישיבה לא מסכימה להדליק בחדר מחשש שריפה, ידליק במקום אחר בשטח הישיבה.

ספק מדליקים בבית

גם בחור המסופק אם הוריו מדליקים נרות חנוכה או לא, ידליק נרות חנוכה בחדרו שבישיבה בברכה. והטעם לזה, כי יש לומר כאן ספק ספיקא, שמא אינם מדליקים כלל, ואפילו אם תאמר שהם מדליקים, שמא יכול לכוון שאינו רוצה לצאת ידי חובה בהדלקתם, [וכדעת התרומת הדשן, מהרי"ל, הר"י מברונא, הט"ז, הלבוש ועוד]. (מהרש"ל, ברכת יוסף ידיד. קנא)וכל שכן, אם גם כשהוריו מדליקים, אינם מדקדקים להדליק בזמן צאת הכוכבים, אלא מדליקים הם לאחר זמן רב, ואילו הוא מדליק מיד בזמן צאת הכוכבים, ונמצא שבשעה שהוא מדליק, עדיין לא הדליקו עליו בביתו.

הורים המדליקים נרות צבעוניות

בחור שהוריו מדליקים נרות צבעוניות קטנות, שפעמים רבות אינן דולקות אפילו חצי שעה [שזהו זמן המינימום לחיוב ההדלקה], ידליק הוא עצמו נרות חנוכה בחדרו שבישיבה בברכה, אך קודם לכן יברר אצל הוריו באיזו שעה הם מדליקים, והוא יקדים להדליק לפניהם.

ההורים לא בבית

בחור ישיבה שהוריו ומשפחתו אינם נמצאים בלילה זו בביתם, וממילא אינם מדליקים נרות חנוכה בביתם בלילה זה כלל, כגון שהלכו להתארח ולישון אצל מכריהם, ויוצאים ידי חובה בהדלקת בעל הבית המארח, או שנמצאים הם בטיסה לחו"ל, ואין באפשרותם להדליק בלילה זו כלל, וכל כיוצא בזה, על הבן להדליק נרות חנוכה בישיבה בחדרו בברכה וכנ"ל. (עיין א תק)

חיילים

בכל האופנים המבוארים לעיל, הוא הדין גם לחיילים שאינם נמצאים בביתם בימי החנוכה, שיוצאים הם ידי חובה בהדלקה שמדליקים עליהם בביתם, אך אם אין מדליקים עליהם בביתם, צריכים להדליק בחדריהם בברכה וכנ"ל. (קנו)

כפר שכולו גויים

חיילים הנמצאים בכפר שכולו גויים, ואינם רואים נר חנוכה כלל, אף שמדליקים עליהם בביתם, צריך אחד מהם להדליק נר חנוכה בברכה, כדי שגם אצלם יתקיים פרסום הנס. והוא הדין לכל אדם שנקלע לישוב או כפר שאינו רואה שם נר חנוכה כלל, אף שמדליקים עליו בביתו, צריך להדליק גם הוא במקום הימצאו בברכה. (סימן תרעז ס"ג. קנו, קנח)

בני אשכנז

כל האמור לעיל בדין אורחים, ובני ישיבה, וחיילים, זהו רק לבני ספרד שלא מדליקים אלא חנוכיה אחת בכל בית. אבל לבני אשכנז שנוהגים שכל אחד ואחד מהבנים מדליק נרות חנוכה, פשוט שגם כאשר הבנים חוץ לביתם, או כשהם באים להתארח אצלם, עליהם להדליק נרות חנוכה בברכה כהרגלם. (קמח, קנו)

ברכות הראיה

המתגורר לבדו, ונמצא באחד מלילות החנוכה בנסיעה או טיסה וכדומה, באופן שאינו עתיד להדליק בלילה זו נר חנוכה, וגם אין בביתו מי שידליק עליו, תקנו לו חז"ל שיברך על ראיית נר חנוכה. והיינו, שכאשר רואה נר חנוכה דולק מאיזה בית, אם זה בלילה הראשון מברך שתי ברכות: "שעשה ניסים" ו"שהחיינו", ואם זה בשאר הלילות, מברך "שעשה ניסים" בלבד (קלט). [גם במקרה שכבה הנר הראשון - נר החיוב ונשארו רק נרות ההידור, רשאי לברך על ראייתם (קמ)].

בית הכנסת - גם הרואה נרות חנוכה בבית הכנסת, רשאי לברך את ברכות הראיה כנ"ל, ואדרבה זו עיקר מטרת ההדלקה בבית הכנסת, כדי לפרסם את הנס במקום שהרבים מצויים שם. [ולכן אנו מברכים בבית הכנסת, אף על פי שההדלקה שם היא ממנהג ואין לה מקור בתלמוד, וכמו שיבואר להלן בהרחבה(קמג)]. ואם מתאפשר, טוב שיתנו לו לברך על הדלקת הנרות שבבית הכנסת, כיון שאינו עתיד להדליק בלילה זה כלל.

זמן החיוב - אין לברך על הראיה, אלא כשיודע שהנרות הללו הודלקו עתה, שהם עדיין בתוך חצי השעה הראשונה להדלקתם. אבל אם יש חשש שעברה חצי השעה, לא יברך. וכמו שיתבאר להלן(קמ, קמג). [ובערב שבת, רשאי לברך על הראיה מזמן הדלקתם ב"פלג המנחה", עד חצי השעה שלאחר צאת הכוכבים (קמב)].

מיוחד לחנוכה

תקנה זו לברך על ראיית המצוה מיוחדת היא לנר חנוכה בלבד, שלא מצאנו שתקנו כן חז"ל לברך על ראיית מצוות אחרות. למשל: מי שאין לו סוכה, אינו יכול לברך כשרואה את סוכת חברו. וכן מי שאין לו לולב, אינו יכול לברך כשרואה את לולבו של חברו. וכן מי שאין לו בית, אינו יכול לברך כשרואה את המזוזה בבית חבירו. והטעם לזה, משום שמצות הדלקת נרות חנוכה מעלה וחביבות יתירה יש בה, שבה מתפרסמים נסיו של הבורא יתברך. (תוספות מסכת סוכה מו סע"א. קמ, קנז)

הרב דוד נקי