תמצית ההלכות הנוגעות לקראת הפסח

כשרות המוצרים לפסח

הקדמה – נושא זה של כשרות המוצרים הינו לוטה בערפל. בעבר כאשר אדם היה יוצא לשוק היה יכול לקנות כמעט כל דבר שחפץ קודם הפסח ולא היה חשש של חמץ, מה שאין כן בזמנינו הרבה מוצרים נראים כטבעיים ותמימים עוברים תהליך ייצור בתעשיה, על כן עלולה להיות בעיה עם כשרותם של מוצרים אלו לפסח ולכן יש להקפיד על כל מוצר שקונים ולוודות שיש עליו כשרות לפסח, ולהתייחס לכל דבר שאין עליו כשרות לפסח כאל ספק חמץ.

ולדוגמה - כל תמצית טעם מורכבת מעל 30 רכיבים שונים שעלולים להכיל חמץ או קטניות (למי שאינו אוכל קטניות בפסח) וכמו כן צבע מאכל עלול להכיל חומר שיש בו חשש חמץ. כמו כן המייצבים עלולים להכיל עמילנים שיכול להיות שהופקו מחיטה (עמילן מופק מחיטה, תירס, או תפו"א וכאשר הכימאי בודק את המוצר, אין לו דרך לדעת האם העמילן הוא של חיטה או תפו"א, ולכן יש להתייחס לעמילן כאל ספק חמץ). לכן כאשר עושים קניות לפסח יש להקפיד ולבדוק שיש עליו את חותמת הכשרות של המוצר לפסח.

ניתן לדבר דוגמה מכמה מוצרים האם צריכים כשרות לפסח:

בשר ודגים

בשר או דגים שנקנו טריים מן השוק, אינם צריכים כשרות לפסח, משום שאין בהם שום תהליך ייצור. אמנם בשר קפוא או דגים קפואים חייבים כשרות לפסח.

כל בשר קפוא מכיל 10% מים, כיצד המים נספגים בתוך הבשר? מזריקים בו חומר הנקרא "פוספטים", הפוספטים גורמים למים להיספג בתוך הבשר, ופעמים שמזריקים הרבה מאד מים עד אשר הערך התזונתי אינו לפי התקן, כי צריך רמה מסויימת של חלבונים, לכן מזריקים חלבון סויה או עמילן שיכול להיות ספק חמץ. כנ"ל בשר טחון ובשר מעובד. כנ"ל נקניקיות שאין עליהם כשרות לפסח, יכולה להיות בהם תערובת עמילנים, כמו כן העטיפה של הנקניק מכילה לקטוז העשוי מקטניות שיכול להוות בעיה למי שאינו אוכל קטניות בפסח.

כמו כן כל הדגים הקפואים צריכים הכשר לפסח ואפשר שהזריקו לתוכם עמילנים. וכן שימורי הדגים, יכול להיות מוזרקים בעמילן.

גבינות

גבינות מחייבות כשרות לפסח. כיום תהליך ייצור הגבינה הוא על ידי מחמצות וכדי להרבות בהם את החיידקים מוסיפים כל מיני חומרים מחמץ גמור.

רטבים, ממרחים, תבלינים

כל הרטבים למיניהם וביניהם קטשופ וכדו', יש בהם תערובת עמילנים. כמו כן ממרחי תמרים, שוקולד, ריבות וכדומה מכילים עמילנים. וכן תבלינים בדרך כלל מעורבים בקמח או בעמילנים, ולכן בכל אלו חייב כשרות לפסח.

שמן סויה וקנולה

שמן סויה וקנולה הוא קטניות, ולספרדים מעיקר הדין אינם צריכים כשרות מיוחדת לפסח, ובכל זאת אף לספרדים ראוי לקנות כשר לפסח מכיון שבתהליך הייצור של השמן ייתכן ונתערבו דגנים של חיטה.

כוסות קרטון, מנג'טים, נייר סופג, נייר אפיה, מגבות נייר

אף שבכל מוצרי הנייר יש חשש של תערובת עמילנים, מכל מקום מותר להשתמש בכל מוצרי הנייר ללא כשרות מכיון שעמילנים אלו היו פגומים לפני כן, היתר זה כולל – כוסות קרטון, נייר סופג, מנג'טים וכדומה. (ילקוט יוסף פסח א').

חומרי ניקוי לבית

כל דבר שפגום לאכילה לגמרי עד שאינו ראוי לאכילת הכלב אין עליו חשיבות של אוכל, וממילא מותר להשתמש בו אפי' בפסח ואינו צריך הכשר, ולכן כל חומרי הניקוי שאדם אינו אוכל או שותה מותרים בשימוש ואינם צריכים הכשר לפסח.

אוכל של בעלי חיים כגון דגים, תוכים, או כלבים

אוכל של דגים וכן אוכל של כלבים שהוא מאוס לאכילת אדם אינו צריך הכשר לפסח. אבל לגבי אוכל של תוכים – אם זה דוחן לבד אין איסור, אם זו תערובת דגנים חייב כשרות לפסח.

משחת שיניים, אודם, שפתון, חוט דנטלי, וקסמי שיניים

משחת שיניים מעיקר הדין אינה צריכה כשרות לפסח, והמחמיר תבוא עליו הברכה. וכן מי שצריך ליטול משחה רפואית לשיניים או הדבקה לשיניים תותבות, מותר להמשיך ולהשתמש בהן בפסח ואין צריך כשרות.

אודם ושפתון ללא טעמים, מותר להשתמש בהם בפסח ואין צריך כשרות, ואם יש להם טעם, ישנו חשש חמץ וצריך כשרות לפסח. כנ"ל לגבי חוט דנטלי וקסמי שיניים שאם אין בהם טעם כלל, מותר להשתמש בהם ללא כשרות לפסח, ואם יש בהם טעמים, חייב כשרות מיוחדת לפסח.

פירות יבשים

כל הפירות היבשים עוברים תהליך ייצור והשבחה, אמנם לא כולם עוברים אותו התהליך, ולמשל השזיף מייבשים אותו עד שנהיה יבש כעץ, וכשמגיע למפעל בארץ נכנס לבריכה שיש בה שמן מינרל, וכך חוזר לחיותו ולטעמו, לפעמים מערבים בתוך הבריכה עם השמן מינרל גם מלח לימון שמופק מחמץ, ואף שמעיקר הדין מרן הרב עובדיה מכשיר מלח לימון המופק מחמץ, מכל מקום ראוי להחמיר בזה לכתחילה, ולכן לעניין פסח צריך כשרות.

תאנים – יש ציפוי סוכר בלבד, ולכן מותר מצד הדין גם בפסח, (בתאנים ישנה בעיה קשה של תולעים, ולכן ההמלצה שלא ליגוע בתאנים כלל).

תמר מזן עומרי - עובר ציפוי של חומר גלוקוז שיכול להיות מופק מקטניות או תפוח אדמה או תירס ולכן למי שמחמיר בקטניות אסור לאכול ללא הכשר מיוחד לפסח.

מישמש אינו צריך כשרות לפסח משום שאין בו אלא חומצה גופרתית שהיא חומר כימי טהור.

צימוקים רגילים גם בהם אין בעיה משום שאין בהם ציפוי שמן כלל ולכן מותרים בפסח.

חמוציות – בחמוציות ללא סוכר צריך כשרות לפסח, תהליך הייצור שלהם הוא שממתקים אותם על ידי רכז תפוחים שיש בו תמציות טעם ולכן יש להקפיד על כשרות, לעומת זאת חמוציות רגילות יש בהם הברקה של שמן חמניות בלבד, ולאוכלי קטניות זה כשר לפסח.

יש להדגיש שגם הדברים שכתבנו להתיר, אין זה אמור אלא כאשר קונים באריזה סגורה הרמטית שברור הדבר שלא היה שום מגע עם חמץ מחוץ למפעל.

סוכר, סטיביה, סוכרלוז, סוכרזית, אבקת סוכר

סוכר - מעיקר הדין סוכר אינו צריך הכשר לפסח כלל, אמנם ישנם מפעלי אריזה שאורזים את הסוכר באותו מקום יחד עם הקמח ושאר דגנים, ולכן במפעל שהאריזה נעשית בנפרד כגון חברת סוגת, אין צריך כשרות לפסח, אבל בשאר החברות יש להחמיר ולקנות כשר לפסח מחשש שנתערב מעט קמח בסוכר.

סטיביה – בסטיביה יש נוזל, ויש עלים, הסטיביה הנוזל כשר לאמצע השנה, אבל לעניין פסח יש בעיה וצריך כשרות מיוחדת, אמנם עלי סטיביה מותרים ואינם צריכים כשרות לפסח.

סוכורלוז – הוא סוכר רגיל, שפיצחו את ה-DNA שלו לשתיים, ולכן אינו מזיק לחולי סוכרת, אבל אין בו שום חומר ולכן כשר לפסח,

סוכרזית - (של חברת ביסקול) – כשרה לפסח.

אבקת סוכר – באבקת סוכר יש עמילנים, ולכן חייב כשרות לפסח.

מוצרים אינם צריכים כשרות לפסח כלל

אורז (לאוכלי קטניות) - אין בו שום ציפוי ולכן מותר להשתמש בו.

כל סוגי הקטניות היבשים (לאוכלי קטניות) – חומוס, שעועית, ושאר קטניות אינם עוברים שום תהליך בייצור. (יש לציין שאין להשתמש כלל בחיטה, בורגול, גריסי פנינה וכדומה, שעל ידי הבישול נהפכים להיות חמץ גמור).

ירקות מוקפאים – כל הירקות המוקפאים כגון אפונה וגזר, במיה, תירס וכדומה אין בהם חשש כלל ומותר להשתמש בהם בפסח, מלבד ארטישוק קפוא שמורחים עליו חומר מונע השחרה וצריך הכשר.

פיצוחים – כל הפיצוחים שאינם קלויים מותרים באכילה בפסח, מלבד אגוזי מלך קלופים שמורחים עליהם חומר "אנטי אוקסידנט" שלא יוציאו ריח רע ושלא ישחירו, ומכל מקום יש לקנות את הפיצוחים בחנות של אדם ירא שמים שדובר אמת. או לקנות באריזה סגורה וחתומה עם הכשר ראוי.

מלח – הבעיה שיכולה להיות במלח היא שטוחנים אותו במטחנה שיתכן וטחנו בה חיטה בעבר, ומכיון שהמלח נחשב לדבר חריף, יש החוששים לאיסור חמץ שנבלע במלח וכך נזהרים האשכנזים, אמנם הספרדים מקילים בזה.

קפה שחור – קולים אותו וטוחנים אותו ואין בו חשש חמץ כלל.

נס קפה – נס קפה טבעי ורגיל, בין אם נעשה בהקפאה ובין נס קפה רגיל מותרים בשימוש בפסח ואינם צריכים כשרות מיוחדת לפסח, מכיון שאין בהם שום תמצית (ואף שיש מפעלים המזריקים שמן קפה לנס קפה, מ"מ גם שמן זה מופק מקפה ואין בו בעיה) ואם יש בו תמציות טעם של וניל, מוקה וכדומה, צריכים כשרות.

תה – עלי תה טבעיים ללא תמציות טעם, אין בהם שום חשש ומותר להשתמש בהם, אך כיום יש עלי תה עם תמציות טעם ובאופן כזה בודאי שצריך הכשר.

שמן זית – כיום רוב השמן זית הנמצא בארץ מגיע מספרד, ומכיון שיש חוק בארץ זו שאסור לערב שום דבר במוצר כאשר כתוב שמוצר זה הוא 100%, לכן שמן זית שמגיע ממדינות כאלו הוא כשר לפסח. בשמנים המופקים בארץ יכולה להיות תערובת של שמן קנולה או סויה (שניתן לערבב אותם בשמן זית מכיון שהם מכילים לציטין שזה חומר שממזג בין השמנים), ולכן לאוכלי קטניות זה מותר, ומי שאינו אוכל קטניות צריך להקפיד בזה.

חד פעמי מפלסטיק וקלקר וקרטון – כל מוצרי הפלסטיק כגון כוסות, צלחות, סכו"ם, מפות ניילון וכדומה אינם צריכים הכשר כלל, משום שאין בהם ציפוי כלל. וזה כולל גם את כלי הפלסטיק הצבעוניים, ואת כלי הקלקר, מגשיות מקלקר וכדומה שאינם צריכים כשרות לפסח.

לגבי הכוסות העשויים מקרטון ונייר מגבת וכדומה, יש פוסקים שמחמירים בזה מחמת העמילן שבלוע בתוך הנייר ויש בו חשש חמץ, אמנם דעת מרן הראשון לציון הרב יצחק יוסף שמותר להשתמש במוצרי נייר וקרטון ללא חשש.

מנהג "קמחא דפסחא"

מה המקור למנהג "קמחא דפסחא" ומה טעם המצווה?

המנהג שנותנים לעניים "קמחא דפסחא" לפני חג הפסח מופיע בגמרא ירושלמי (בבא בתרא פרק א' הלכה ד') ופסק כן הרמ"א (סימן תכ"ט) להלכה שמנהג לקנות חטים לחלקן לעניים לצורך הפסח.

והטעם שתיקנו דווקא בפסח לתת מעות קמחא דפסחא ולא בשאר רגלים כתב בשער הציון (שם סעיף קטן י') שני טעמים:

א.       משום שפסח הוא זמן חירות ויושבין מסובין וכל אחד בביתו בשמחה ואין זה כבוד לה' שהעניים אז יהיו רעבים וצמאים, ולכן נותנים לו את צרכו לכל ימי הפסח כדי שיוכל לספר יציאת מצרים בשמחה.

ב.       טעם נוסף משום שאסור לאכול חמץ, ומצה אינו מצוי לקנות ואם לא יתנו לו אפשרות להתכונן לפסח יישאר ברעב ועלול לבוא לידי קלקול.

מה המעלה במצווה זו של "קמחא דפסחא"?

במדרש (תנא דבי אליהו רבה פרק כ"ג) מובא "לא נגאלו אבותינו ממצרים עד שכרתו ברית ביניהם לגמול חסד איש לרעהו, וכמו שנאמר נחית בחסדך עם זו גאלת" ומכיוון שזו היתה סיבת הגאולה ממצרים לכן נוהגים לתת מידי שנה בשנה מעות לעניים שגם סיבת הגאולה של לעתיד לבא תלויה במצוות החסד כמו שממשיך שם המדרש "וכן לעתיד לבא כמו שנאמר שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להיגלות".

ועי' בספר אור המועד (להגר"א זאדה עמ' תקפח) שכתב שהנותן מעות קמחא דפסחא ברווח זו סגולה נפלאה לפרנסה על פי המבואר בגמרא ראש השנה (טז.) שבפסח נידונים על התבואה שהיא סמל הפרנסה ושאנו מחלקים קמחא דפסחא לעניים מתעורר עלינו מידת הרחמים לזכות לפרנסה ברווח. (בשם ספר להורות נתן).

כמה שיעור החיוב של מעות "קמחא דפסחא"?

צריך לתת כפי יכולתו ביד רחבה ובדרך כבוד שיהיה לעניים כל צרכם לכל ימי הפסח, והארגונים המחלקים את הכספים לעניים צריכים לבדוק לפי גודל עניותו של העני וכן לפי גודל משפחתו, וכיום המנהג לעשות סל מוצרי יסוד והטוב ביותר לתת לעני תלושים שיוכל לקנות מה שבאמת הוא זקוק וצריך כפי שעושים בארגון הידברות. (כך משמעות המשנה ברורה סימן תכ"ט סק"ד שצריך לתת לעני את צרכו בשלימות).

האם ניתן לתת מעות קמחא דפסחא מכספי מעשר?

יכול לתת ממעות מעשר. הגרש"ז אויערבך (מעדני שלמה עמוד ב') הלכה של פסח (חלק א' עמ' ז').

הכשרת המטבח וכליו

הקדמה – כל כלי שרגילים להשתמש בו במשך השנה, יש חשש שהכלי בלע טעם של חמץ, ומי שמעוניין להשתמש בו בפסח עליו להכשירו כדת וכדין, אלא שדרך ההכשרה של כל כלי היא כפי רוב תשמישו, ולכן כוסות שמשתמשים בהם רק בצונן בלבד, מותר להשתמש בהם בפסח ומספיקה להם שטיפה במים צוננים להכשירם לפסח. מה שאין כן בכלים שמשתמשים בהם ברותח, יש להכשירם בהגעלה. עניין מעשה ההגעלה נזכר בתורה (במדבר לא כג) בפרשת כלי מדיין "כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יָבֹא בָאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בָאֵשׁ וְטָהֵר ... וְכֹל אֲשֶׁר לֹא יָבֹא בָּאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בַמָּיִם". ובגמרא (פסחים עד.) נאמר הכלל להכשרת כלים "כבולעו כך פולטו". לכן כאשר אנו מכשירים את המטבח אנו מסתכלים על דרך השימוש באותו הדבר שאנו מעוניינים להכשירו, וכפי תשמישו כך הכשרו.

נפרט את סוגי הכלים והכשרם:

תנור - מכיון שבדרך כלל התנור לא בולע ישירות מהחמץ, אלא רק מהאדים היוצאים מן המאכל, ניתן להכשירו על ידי המתנה 24 שעות אחר האפיה האחרונה, ולאחר מכן לנקות היטב מבפנים בכל דפנות התנור ולהסיקו היטב שעה או יותר. אמנם לתבניות אין הכשר, משום שהתבניות בלעו ישירות מהחמץ, וצריכות ליבון חמור, ומכיון שלא ניתן לעשות להם ליבון חמור, לכן צריך להחליפם בתבניות אחרות.

לגבי תנור פירוליטי (ניקוי עצמי על ידי חום רב מעל 500 מעלות) ניתן להפעיל את התנור עם התבניות על התוכנה הזו ולאחר מכן לנגב את התנור והתבניות, והכל כשר לפסח.

כיריים

את המשטח התחתון יש לנקות היטב ולצפות בנייר כסף, ואין צריך לערות עליהם מים רותחים כלל, אלא רק לצפות בנייר כסף עבה, כמו כן אין צורך לפתוח את המכסה כדי להגיע למקום התחתון של המבערים עם החוטים וכו', משום שאין יד אדם מגיעה לשם, לכן מועיל לזה הביטול של בדיקת חמץ וערב פסח.

את החצובות יש להגעיל אותם בהגעלת כלים כדין, ואם הגעילו אין צריך לצפות בנייר כסף, או לחילופין ניתן לערות עליהם מים רותחים ולצפות בנייר כסף.

את המבערים אין צורך להגעיל ומספיק להם שטיפה בלבד, מכיון שהם כנגד האש כל הזמן, אין להם בליעה כלל ולכן אינם צריכים הכשר.

הגעלת כלים – כללים

ישנם כמה כללים הנצרכים לידיעה לפני הכשרת הכלים בהגעלה:

א.       יש לנקות את הכלי היטב, שהכלי יהיה נקי ושלא יהיה דבוק עליו שיריים כלל, פעמים שישנם כלים שמרוב שימוש נדבק בהם שיריים שאינם ניתנים להסרה (כל מיני נקודות שחורות או חומות) במקרה זה אין אפשרות להכשיר את הכלי, לכן יש להקפיד בזה שהכלי יהיה נקי לחלוטין.

ב.       כל הדברים המחוברים לכלי כגון ידיות הכלי, ידית המכסה וכדומה, אין צריך להסירם משום שהכל נחשב לכלי אחד, ומכל מקום יש לנקות היטב את מקום הברגים ולבדוק שאין שם שיירי חמץ או חלודה.

ג.       כאשר מגעילים כלים חלבים ובשריים יחד, יש להקפיד לפני שמטבילים אותם במים החמים לשים במים חומר הפוגם כגון סבון כלים וכדומה.

ד.       להמתין עד שהמים יבעבעו, ואז להכניס את הסיר ולהמתין כמה שניות עד שהמים חוזרים לבעבע.

ה.       להוציא את הסיר ולשטוף במים הקרים.

ו.        כללים אלו ניתנים למי שלא מצא מקום שבו יכול לעשות הגעלה כדין וצריך להגעיל בביתו, אמנם מכיון שיש פרטים רבים בהגעלת כלים, לכן לכתחילה יש להקפיד ללכת למקום שבו מגעילים כלים על פי ההלכה, ולא לעשות לבד בבית, ומכל מקום במקרה שהוצרך להגעיל כלים בבית, כדאי להתקשר להתייעץ עם רב ב"קו ההלכה" ולקבל הנחיות ברורות.

סוגי הכלים והכשרתם

סירים ומחבתות - ניתן להגעילם במים רותחים.

סיר ותבנית מזכוכית – לבני ספרד - כל כלי הזכוכית, הכשרם בשטיפה במים צוננים, ואף בכלי זכוכית שמשתמשים בהם לבישול ואפיה, אין צריכים הגעלה כלל, והכשרם בשטיפה. כל זאת בתנאי שהכלי נקי לחלוטין ואין בו שיריים שנדבקו, אבל אם יש בו נקודות שחורות או חומות של שיריים שנמצאים על גבי הכלי ואינם יורדים, אין אפשרות להשתמש בכלי בפסח כלל. ולבני אשכנז – כלי זכוכית אסורים ואין להם הכשר כלל, ויש לקנות כלים חדשים לפסח.

מחבת טפלון – לבני ספרד - ניתן להכשירה בהגעלה, משום שציפוי הטפלון נחשב לפלסטיק, ודעת מרן הרב עובדיה שניתן להכשיר פלסטיק בהגעלה. ולבני אשכנז – כלי פלסטיק דינם כחרס ולכן יש לקנות מחבת חדשה לפסח.

מחבת לצליה (פלנצ'ה) – מכיון שמחבת זו עשויה לצליה בלי רוטב, חייבת הכשרה בליבון על ידי ברנר עד שהכלי מאדים וניצוצות ניתזין ממנו, ומכיון שכיום הכלים מאד עדינים ויש חשש שהאדם לא יכשיר את הכלי כראוי, ולכן אין לה הכשר לפסח וצריך לקנות מחבת חדשה לשימוש בפסח.

מנגל שפועל על גז – אם יש אפשרות לחממו למעלה מ 400 מעלות צלזיוס, ינקה את המנגל והרשת היטב ויפעיל את המנגל על החום הגבוה ביותר במשך כחצי שעה, ומכל מקום אף בזה ראוי להחליף את הרשת לפסח.

רשת המיוחדת לצליית כבד – אינה צריכה הכשר כלל, מכיון שלא משתמשים בה לשום תשמיש אחר מלבד לצליית הכבד.

סכו"ם צלחות וכוסות - הסכו"ם שעשוי ממתכת, ובלע ברותח מכלי שני, שהרי יוצקים מהמיחם שהוא הכלי הראשון, אל הצלחת והסכו"ם שהם כלי שני, לכן ניתן להכשירם על ידי שמערים עליהם מים רותחים. צלחות – אם הם עשויים מחרס או פורצלן אין להם הכשר כלל, וכלי פלסטיק וזכוכית ביארנו לעיל.

שיש – בשיש מהסוג הישן שמניחים עליו קדירות רותחות, יש לערות מים רותחים. אמנם בשיש המצוי בזמנינו שעשוי מהדבקה של אבנים עם דבק, אין מניחים קדירות חמות על גביו משום שעלול להיסדק, לשם כך מייחדים כמה חתיכות קטנות ניידות שעליהן מניחים את הסירים, לכן השיש עצמו אינו צריך הכשרה, ומספיק לו שטיפה. ואפי' אם הניחו פעם סיר רותח על השיש, בכל זאת מספיק שטיפה משום שלעניין פסח אנו מכשירים את הכלי כפי רוב תשמישו, והשיש רוב תשמישו בצונן.

לבני ספרד אין צריך לכסות את השיש בכיסוי. ובני אשכנז נוהגים לכסות את השיש והכיורים.

הכיורים והחרסינה - מכיון שבמשך השנה רגילים לשפוך מים רותחים בכיור, וכגון כאשר מבשלים אטריות וכדומה, שאחר שהאטריות מבושלות מערים את כל הסיר עם האטריות והמים לתוך מסננת הנמצאת בכיור, לכן יש להכשירם בעירוי מים רותחים מכלי ראשון שהיה על האש או קומקום חשמלי וכדומה, וראוי להחמיר ולערות עליהם מים רותחים ג' פעמים.

החרסינה של המטבח אינה צריכה הגעלה, משום שרוב תשמישה בצונן ומספיק לה ניקוי במים וסבון.

ברז המטבח והמסננת - מספיק לו שטיפה. ידיות הברזים לנקות היטב במים וסבון, ואין צריך להגעילם. המסננת - טוב לערות עליה מים רותחים מכלי ראשון.

סדר ההכשרה – לפני שמערים מים רותחים בכיור, יש לנגב את הכיור שיהיה יבש, ולאחר מכן להתחיל מהחלק התחתון של הכיור ומקום הנקב של הניקוז, ולאחר מכן עולים לדפנות הכיור והשיש (אם צריך להכשיר את השיש).

מקרר ומקפיא

מספיק שטיפה, ואין צריך לפתוח את הפלסטיקים החלולים הנמצאים במקפיא וכדו' משום שאין יד אדם מגעת לשם, ואין שם אלא פירורים ואין שם כזית, ולזה מועיל הביטול שאנו עושים אחר בדיקת חמץ ואחר ביעור חמץ בערב פסח.

ארונות מטבח

מועיל ניקוי כללי בארון, והארונות אינם צריכים ציפוי כלל.

קומקום חשמלי

מכיון שאין משתמשים בו חמץ כלל אלא רק מרתיחים בו מים בלבד, לכן מספיק לשטוף אותו היטב בצונן.

מיחם של שבת

אם זה מיחם שמחממים בו מים בלבד ואין מחממים על גביו שום דבר, מותר על ידי הדחה בצונן. אמנם במיחם של שבת יש לשים לב לדבר נוסף, שלפעמים מחממים על גבי המיחם לחם או בורקס וכדומה, ובמקרה זה אם יש חורים במכסה העליון, יש לחוש שנכנסו פתיתי חמץ לתוך המים של המיחם ונדבקו בתוך שכבות האבנית, לכן אפי' אם יסיר את האבנית לאחר מכן, מכיון שהאבנית אף פעם אינה יוצאת לגמרי, יש לחוש שנשאר פירור באיזו פינה ואין למיחם זה הכשר, ואם אין חורים במכסה העליון, ניתן להכשירו בהגעלה, דהיינו שאת המיחם עצמו יציף במים וירתיח את המים שיגלשו מעל הכלי, ואת המכסה יגעיל בדרך הרגילה שיטביל אותו במים הרותחים כאשר הם מבעבעים.

טוסטר סנדביץ'

צריך ליבון חמור, וכיון שאין אפשרות ללבנו, אין לו הכשר, ויש לקנות חדש לפסח.

טוסטר אובן

הכשרו כמו תנור לנקות אותו כראוי עם חומר ניקוי ולהסיק אותו שעה על החום הגבוה ביותר, אמנם לתבניות אין הכשר אלא על ידי ליבון חמור שיהיו ניצוצות ניתזים ממנו.

בלנדר (מג'מיקס) ומטחנת בשר

אם לא טחנו בו חמץ עם חריף יחד, הכשרו בשטיפה. ואם טחנו בו חמץ יחד עם חריף, יש להגעילו במים רותחים, וכן אם טחנו בו חמץ שהיה רותח, יש להגעילו במים רותחים.

מיקרוגל

לנקות היטב את המיקרוגל, להניח כוס עם מים ומעט סבון, ולהפעיל את המיקרוגל באופן שהמים שבכוס ירתחו והאדים יכנסו לכל הפינות והחורים שבמיקרוגל, ובכך מוכשר לפסח.

מדיח כלים

דרך פעולת המדיח הוא שבתחילה הוא שוטף את הכלים במים קרים, אחר כך שופך את הסבון, ואחר כך זורק מים רותחים על הכלים ומנקה אותם. ולכן הכשרו הוא לנקות את המדיח ניקוי מוחלט, שלא יהיו שיירי מאכל שנדבקו במדיח ועל מדפי הכלים, ולהפעילו על ריק עם הסבון.

מקצפה, מיקסר, ומכשירים של מים מסוננים למיניהם וכדומה

תשמישם בצונן ולכן מספיק להם שטיפה, אמנם אם משתמשים במקצפה לערבל קמח אין למקצפה הכשר לפסח, שאנו חוששים שפירורים של קמח נכנסו לנקבים של פתח האוורור של המכשיר ואין דרך להגיע אליהם, אמנם במיקסר שהוא אטום לחלוטין ופתחי האוורור שלו נמצאים במקום חיצוני לחלוטין ואינו כנגד הקערה, ניתן להכשיר את המיקסר בשטיפה וכן את קערות הפלסטיק ניתן להכשירם בשטיפה (כאשר הדרך להשתמש בקערות הללו בצונן).

ובמכשיר המים המסוננים אף שיש בו מים רותחים, אין שום מגע של חמץ ולכן מספיקה להם שטיפה חיצונית וכשרים לפסח.

מכשיר אספרסו

מכיון שיש טבליות שמהם עושים את האספרסו וטבליות אלו יכול להיות בהם תערובת חמץ, לכן צריך להגעיל את כל כלי ההכנה של האספרסו, מקום הכנת הקפה במכונה, והמקציף של החלב, לעומת זאת שאר המכשיר הכשרו בשטיפה.

מכירת חמץ

לפני הפסח נוהגים לעשות "מכירת חמץ" על ידי נתינת הפרטים לרב והרב מוכר את החמץ לגוי, מה זה מכירת חמץ והאם זה מועיל?

מן התורה צריך לבער את כל החמץ הנמצא בבית קודם הפסח, ואסור לאחסן חמץ כלל בפסח, ומי שמשהה חמץ בפסח עובר על איסור "בל יראה ובל ימצא" ולכן משנים קדמוניות נהגו ישראל לבער את כל החמץ מן הבתים כדי שלא לעבור על איסור זה. אמנם פעמים שאדם מתעסק עם חמץ במשך כל השנה וקונה ומוכר, או שמייצר שיכר שעורים וכדומה, ולא היה שייך לבער את כל החמץ קודם לפסח, ולכן מובא בהלכה (שלחן ערוך אורח חיים סימן תמח) שמותר למכור את החמץ לגוי קודם הזמן שנאסר, אף שדעתו לשוב ולקנות מן הגוי את החמץ אחר הפסח. והנה מלפנים היה כל אחד מוכר חמצו בעצמו לגוי, אך רבו המכשולות מפני ריבוי הדינים והפרטים בדיני הקניינים ואופן המכירה וכדו', לכן כיום נוהגים לעשות את הרב או מורה הוראה או תלמיד חכם הממונה לכך, להיות שלוחי המוכרים על ידי כתב הרשאה והם מוכרים את החמץ בעבור כל שולחיהם.

ואף שמצד הדין אנו נוקטים שמותר לאדם לסמוך על המכירה אפי' לכתחילה, ויכול להשאיר אפי' חמץ גמור בביתו אם עשה מכירת חמץ כדת וכדין, מכל מקום נוהגים שאין משאירים חמץ גמור בבית (ופלים, עוגיות, לחמים וכדומה), אלא רק ספק חמץ (כגון – קמח, שמרים יבשים, רטבים למיניהם, תבלינים) ועל זה עושים את המכירה לגוי, ורק אדם שיש לו חמץ יקר (וויסקי – שהוא חמץ גמור) או בעל מכולת וכדומה שיש בידו הרבה חמץ גמור, ויהיה לו הפסד גדול אם יבער חמץ זה, סומכים על מכירת חמץ גמור.

כמה כללים למכירת חמץ:

א.       אדם שמבער את החמץ מביתו ואינו משייר שום חמץ, מצד הדין אינו צריך למכור את החמץ כלל, אך נוהגים להדר ולעשות מכירת חמץ בכל מקרה, כדי לצאת ידי חשש ופקפוק.

ב.       אדם שמוכר חמץ צריך להבין שהוא מוכר את החמץ ללא שום תנאי, ובמכירה גמורה או מתנה גמורה, ולכן אם יבוא הגוי בפסח וירצה לקחת את החמץ שקנה ממנו, עליו לתת לו מיד, ואינו יכול לעכב את החמץ בידו.

ג.       יש לקבץ את כל החמץ במקומות מסויימים – ארונות מטבח, או במקפיא, ולסמן את אותם מקומות שיהיה ניכר שזה חמץ ולא יבואו ליטול מהם בפסח.

ד.       הרוצה למכור את חמצו של חבירו בלא ידיעתו, כגון שנסע מביתו ולא יחזור עד אחר הפסח, או אדם שאיבד את הכרתו ל"ע, וכעת אין את הסכמתו למכירת החמץ, או אדם רחוק מתורה ומצוות שאינו מודע לעניין מכירת חמץ, אם יודע שאותו אדם נזהר מחמץ בפסח רק אינו זהיר במכירת חמץ, מותר להוסיף את שמו ולמכור בעבורו את החמץ.

ה.       בעל סופר מרקט שמכר את חמצו לנכרי כדת וכדין, אבל המשיך למכור חמץ בפסח, אין לקנות ממנו חמץ לאחר הפסח, ואין לסמוך על המכירה שעשה, משום שכל המכירה אינה אלא למראית עין בלבד, והכל בטל ומבוטל.

ארגון שמפרסם אפשרות למכירת חמץ דרך האתר, האם ניתן לעשות מכירת חמץ גם דרך האינטרנט?

מכירת חמץ דרך האינטרנט וכדומה מועילה, אף שאין חתימה על כתב הרשאה ואין קניין סודר, משום שבמילוי הפרטים אין אנו מוכרים את החמץ אלא רק ממנים את הרבנים של הארגון למכור את החמץ שלנו ובמינוי שליחות אין צריך קניין (שלחן ערוך חושן משפט סימן קפ"ב סעיף א') ולכן ניתן לעשות מכירת חמץ דרך האינטרנט ויוצאים בזה לכתחילה.

ערב פסח החל בשבת

בשנה זו יחול ליל הסדר במוצאי שבת, נמצא שאיסור חמץ נכנס לתוקף בשבת בבוקר, וממילא ישנם דינים ששייכים לשנה זו לגבי כל המצוות שלפני הפסח כמו – בדיקת חמץ, תענית בכורות, עשיית מלאכה וכו' ונשתדל לפרטם במאמר זה אי"ה

דרשת שבת הגדול

את דרשת שבת הגדול יש להקדים לשבת זו פרשת ויקרא, דרשת שבת הגדול צריכה להיות דווקא בהלכות פסח שיש בהם פרטים רבים ולא באגדה, ובשבת הבאה ידרוש הרב בדברי אגדה בסיפור יציאת מצרים.

בדיקת חמץ

א.       מקדימים לבדוק חמץ ביום חמישי בערב, הבדיקה נעשית לאור הנר, ואם אין לו נר יוכל לבדוק על ידי פנס חשמלי קטן שאפשר להכניסו בחורים ובסדקים.

ב.       בסיום הבדיקה אומר את נוסח הביטול המופיע בסידורים, ואם אינו מבין ארמית יאמר ג' פעמים "כל חמץ ושאור שיש ברשותי, שלא ראיתיו ושלא ביערתיו יתבטל ויהיה כעפר הארץ".

ג.       את החמץ שאנו משאירים לאכול ביום שישי ושבת בבוקר צריך להצניע בפינה מיוחדת שלא יתפזר אנה ואנה ויתחייב שוב פעם בבדיקת חמץ.

תענית בכורות

א.       מכיון שבשנה זו ערב פסח חל בשבת, נחלקו הפוסקים האם הבכורים חייבים בתענית או לא, לדעת מרן הבית יוסף פטורים מהתענית ולדעת הרמ"א חייבים להתענות ביום חמישי (סימן ת"ע סעיף ב'), ולהלכה ראוי לבכורים לשמוע סיום מסכת ביום חמישי כדי לצאת כל הדעות.

ב.       אב שרגיל להתענות מידי שנה עבור בנו הבכור, פטור בשנה זו לכל השיטות, ומכל מקום אם יכול לשמוע בנקל עדיף שיעשה כן (אשרי האיש להגר"א אזולאי, ערב פסח שחל בשבת עמ' ו' סעיף ב').

ביעור חמץ ומכירת חמץ

א.       ביום שישי מקיימים ביעור חמץ בשריפה, ואף שמותר עדיין לאכול חמץ עד למחרת בבוקר, בכל זאת ישתדל לעשות את שריפת החמץ בבוקר כדי שלא יבוא לטעות בשנה הבאה לבער את החמץ אחר חצות היום.

ב.       אם לא שרף את החמץ בבוקר, יכול לשרוף את החמץ במשך כל יום שישי עד סמוך לשבת.

ג.       את נוסח ביטול החמץ שרגילים לעשות כל שנה בשריפת חמץ מקיימים בשבת בבוקר לפני שמגיע זמן איסורו ולא ביום שישי. ואם מבער את החמץ לגמרי ואוכל רק כשר לפסח, יכול לעשות את הביטול כבר מיום שישי.

ד.       מי שאמר את נוסח הביטול ביום שישי ואכל חמץ בשבת זו, חוזר ומבטל שוב בשבת בבוקר את החמץ שברשותו (משנ"ב סימן תמ"ד ס"ק כ"ב).

ה.       משאירים לחם שמספיק לשתי סעודות – ליל שבת, ושבת בבוקר.

ו.        צריך לבשל את כל הבישולים שיהיו כשרים לפסח, כי אם יבשל חמץ יצטרכו להדיח את הכלים בשבת אחר הסעודה ולכתחילה אסור להדיח כלים שלא לצורך השבת.

ז.        את החמץ שנאכל בסעודות שבת יש לאכול בזהירות רבה שלא יתפורר ויתפזר בבית, ויש נוהגים לאכול פת בתוך שקית ניילון ואחר כך לאכול סעודה כשרה לפסח בכלים כשרים וראוי לנהוג כך.

ח.       טוב למכור את החמץ לפני יום שישי בבוקר, ואם לא הספיק למכור את החמץ לפני כן יכול למכור את החמץ עד כניסת השבת (ילקוט יוסף דיני ערב פסח שחל בשבת עמ' קצ"ד).

עשיית מלאכה ביום שישי

א.       מותר לעשות מלאכה ביום שישי כמו בכל יום שישי, רק ישים אל ליבו שיהיו צרכי פסח מוכנים היטב קודם הפסח.

שבת בבוקר

א.       מקדימים להתפלל בשבת זו עם הנץ החמה או מוקדם מעט, כדי שיספיקו לסיים סעודת שחרית לפני זמן איסור חמץ.

ב.       מפטירים את הפטרת שבת הגדול "וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים" שמסיימת בבשורת הגאולה "הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא" להזכירנו שבניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל.

ג.       את סעודת שחרית אוכלים מוקדם בבוקר כדי להספיק ולאכול לפני שמגיע זמן האיסור (סוף זמן אכילת חמץ - ירושלים 10:03 תל אביב 10:05 טבריה 10:02 באר שבע 10:05).

ד.       לאחר הסעודה מנערים את המפה מפירורי החמץ שעליה לפח האשפה ואם נשארו פרוסות שלימות של חמץ יפררם עד שלא יהיה בכל חתיכה כזית ויזרקם לפח האשפה, וירחץ ידיו היטב וכן ישטוף פיו במים היטב, וטוב לנקות עם קיסם אבל יעשה כן בזהירות שלא יחבל בעצמו ויוציא דם.

ה.       לאחר הסעודה אומרים את נוסח הביטול שיש בסידורים ואם אינו יודע ארמית יאמר ג' פעמים "כל חמץ ושאור שיש ברשותי, בין שראיתיו ובין שלא ראיתיו, בין שביערתיו ובין שלא ביערתיו, יתבטל ויהיה כעפר הארץ".

ו.        מי שביער את החמץ מיום שישי יכול לעשות סעודות שבת על מצות מבושלות או מטוגנות שהם שלימות בשיעור כזית, וצריך גם כן להקפיד שיהיו המצות שבוצע עליהן שלימות.

חמץ הנשאר מסעודות שבת

החמץ שנשאר מסעודות השבת ישנם כמה אפשרויות כיצד לבערו כמבואר בספר אור המועד (להגר"א זאדה סימן י' אות כ'):

א.     להשליך את החמץ לבית הכסא כמות שהוא בלי לפוררו והרי הוא כמבוער מן העולם לגמרי (משנה ברורה סימן תמה ס"ק ה, אור לציון ח"ג פי"ד ה"ב) ואין צורך לזרוק כזית חמץ כיון שמצות ביעור החמץ קיימנו ביום שישי, ובפרט שאם יזרוק כמות גדולה יש חשש לסתימה.

ב.      מי שמבחינה רגשית רוצה להימנע מלזרוק לחם לבית הכסא, יכול לפרר לבעלי חיים ולתת להם לאכול (משנ"ב ס"ק כא). ואין לחוש לאיסור טוחן, כיון שאין טוחן אחר טוחן (שלחן ערוך סימן שכא סעיף יב).

ג.      אם אין לפניו בעלי חיים, אפשר לתת את החמץ לתוך כלי עם חומר פוגם (אקונומיקה) ובכך לפסול את החמץ מאכילה ולזורקו לפח השכונתי (ויש להיזהר שלא להניח את השקית מידו קודם השלכתה לפח, מפני שהיא מוקצה??).

ד.      אפשר ליתנו לגוי במתנה גמורה כיון שיש בנתינה זו צורך מצוה (שלחן ערוך סימן תמד סעיף ד'). וכך ינהג מי שנשאר לו כמות מרובה מפני שלא שיער כראוי את כמות הסועדים.

ה.     אם אין אפשרות להשיג גוי, אפשר לזרוק לפח האשפה הציבורי הנמצא מחוץ לרשותו (ראה באור המועד פסח פרק ה' הל' י') אך אין להשליך לפח האשפה שבבית. בן איש חי (פרשת צו הלכה ג), חזון עובדיה (עמ' סה).

ו.       מי שנשתהה עד שעה שישית (12:30 לערך) ולא ביער את החמץ, כיון שהחמץ אסור בהנאה ואסור בטלטול, עליו לבטל את החמץ ולכפות עליו כלי ובמוצאי יו"ט יבערו (שלחן ערוך סימן תמד סעיף ה, וכה"ח שם ס"ק מ).

מנחה וסעודה שלישית

א.       בשבת זו נהגו להתפלל תפילת 'מנחה גדולה' על מנת לקיים את סעודת שלישית לאחר תפילת המנחה קודם שעה תשיעית כדי שיוכלו לאכול את המצות בלילה לתיאבון. הגר"ח זוננפלד (לוח א"י בשם דהגר"ח ברלין).

ב.       זמן סעודה שלישית לכתחילה הוא משעה שישית ומחצה (13:15 לערך) עד שעה תשיעית (15:50 לערך)

ג.       סעודה שלישית אנו מקיימים לכתחילה במצה מבושלת או מטוגנת, כי מותר לאכול בערב פסח מצה מבושלת, שלא אסרו לאכול אלא רק מצה רגילה שיוצאים בה ידי חובה בליל הסדר, אבל מצה מבושלת או מטוגנת אין יוצאים בה ידי חובה בליל הסדר ולכן מותר לאוכלה בערב פסח.

ד.       אם אינו יכול לאכול מצות מחמת ששבע ביותר או שאין לו מצה מטוגנת שלימה וכדומה, יעשה כסדר הזה:

א)      יעשה סעודה שלישית עם עוגיות מצה עשירה, ויברך עליה מזונות ועל המחיה.

ב)      יעשה בדברים שמלפתים בהם את הפת כבשר ודגים.

ג)       יעשה בפירות ועדיף פירות משבעת המינים שעליהם יש ברכת מעין שלוש (כה"ח סימן תעא ס"ק טז) אך יש להשתדל שלא לאכול הרבה כדי שיאכלו מצה לתאבון. (משנ"ב סימן תעא ס"ק ח).

ד)       עוגות הנאפות מקמח מצה אסור לאכול בערב פסח. (חזון עובדיה עמ' קצט, אור לציון ח"ג פי"ג ה"ג, אור המועד פסח פרק ט' הכ"ח).

מוצאי שבת – ליל הסדר

א.       אין לסדר את השלחן והכלים לצורך ליל הסדר במשך היום, רק לאחר שהגיע צאת השבת דהיינו כשלש עשרה דקות וחצי אחר השקיעה, כי אין שבת מכין ליום טוב, ומכל מקום בכשעת הדחק כשיש הרבה אורחים מותר לסדר את השולחן מזמן בין השמשות. (אשרי האיש שם סעיף פז).

ב.       בתפילת ליל החג שהיא למעשה תפילת מוצ"ש יש לומר נוסח "ותודיענו" בתפילה.

ג.       בהדלקת נרות של מוצ"ש יברכו הנשים "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להדליק נר של יום טוב".

ד.       לכתחילה ראוי שהנשים לא יברכו שהחיינו בהדלקת הנרות, כי הרי אנו מברכים על כך בקידוש, ומכל מקום אם בירכה שהחיינו יכולה לענות אמן על ברכת שהחיינו שמברך בעלה בקידוש. חזון עובדיה (ליל הסדר – "קדש" סעיף לג).

ה.       קידוש של ליל הסדר נעשה בסדר יקנה"ז "יין, קידוש, נר, הבדלה, זמן – כלומר בורא פרי הגפן, מקדש ישראל והזמנים, בורא מאורי האש, המבדיל בין קודש לקודש, ושהחיינו.

ו.        מי שטעה בברכתו ובמקום לומר המבדיל בין קודש לקודש, אמר המבדיל בין קודש לחול, יצא ידי חובה בדיעבד.

ז.        אף שבכל מוצאי שבת מותר מן הדין לשתות מים לפני הבדלה, כאן שיש עליו חובת קידוש של יום טוב אין לשתות אפילו מים (אשרי האיש להגר"א אזולאי ערב פסח שחל בשבת עמ' לג סעיף עט).

עיקרי ההלכות הנחוצות לליל הסדר

סדר פסח מורכב מהרבה הלכות ופרטים, וחז"ל עשו סימנים לזכות את הסדר שיש בליל הסדר, נעבור על הדברים בסקירה כללית כדי שכל אחד יוכל לדעת מה הוא צריך לעשות בדיוק בלילה זה והיה זה שכרינו.

קערה של ליל הסדר

א.       נוהגים לסדר בקערה אחת – מרור, זרוע (או זרוע של בהמה או כנף של עוף), ביצה קשה, חרוסת, כרפס, ושלש מצות, ובספר חיים לראש (כט עמ' ב') כתב רמז לכך מהפסוק "ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבח"ך ה'" "מזבחך" ראשי תיבות – מצה, מרור, זרוע, ביצה, חזרת, חרוסת, כרפס.

ב.       טוב על דרך הסוד להשאיר מעט מן הכרפס בצלחת שבתוך הקערה, שיהיה סוד הקערה שלם עד לאחר אכילת מצה ומרור. בן איש חי (פרשת צו אות לב).

קדש

א.       יהיה שולחנו ערוך מבעוד יום כדי שכשיבא לביתו יקדש מיד אחר צאת הכוכבים, ואין צריך להמתין עד צאת הכוכבים של רבינו תם. והטעם שאסור להתחיל את הסדר קודם צאת הכוכבים משום שעיקר מצוות ההגדה היא בלילה, ולכן גם אכילת מצה ומרור צריכים להיות דווקא בלילה. שו"ת חזון עובדיה (סימן א') בשם המהרי"ל (הלכות ההגדה דף יג ע"ב).

ב.       בין אנשים ובין נשים חייבים במצוות ארבע כוסות, ומצוה לתת יין לפני הילדים שהגיעו לחינוך לחנכם במצוות ארבע כוסות, אולם אין צריך רביעית, וכן מצוה לחלק לילדים מיני מתיקה וכיוצא בזה כדי שלא ישנו. שלחן ערוך (סימן תע"ב סעיף טו טז) וחזון עובדיה (ליל הסדר עמוד ו').

ג.       כששותים ארבע כוסות חייבים להסב דרך חירות ואם לא היסב צריך לחזור ולשתות שוב פעם כוס נוספת, ומכל מקום אם אינו בקו הבריאות, וקשה עליו מאוד לחזור ולשתות בהיסבה, יכול להקל בכוס שלישית ורביעית שלא לחזור ולשתות. כן פסק בשו"ת חזון עובדיה (סי' יג).

ד.       ההסיבה צריכה להיות לצד שמאל, ואם היסב בצד ימין כאילו לא היסב כלל. כן איתא בגמ' (פסחים קח.) וחזון עובדיה (שם עמוד ט' בהערות) .

ה.       גם מי שהוא שמאלי צריך להסב על צד שמאל של כל אדם ובדיעבד שהיסב בצד ימין יצא. משנה ברורה (סימן תע"ב סעיף קטן י"א).

ו.        אף הנשים חייבות במצוות הסיבה, ומכל מקום אם בדיעבד לא הסיבו הנשים יצאו ידי חובה, ואינן צריכות לחזור ולשתות. כן פסק בשו"ת חזו"ע (סי' יד).

ז.        חיוב הסיבה הוא בכל ד' כוסות, ובאכילת המצה, וב"כורך", וב"אפיקומן", ושאר כל הסעודה אם היסב הרי זה משובח, אך בברכת המזון יברך מיושב בלי היסבה.

ח.       מצוה לקדש על יין אדום שיש בזה זיכרון לדם קרבן פסח ודם מילה שבזכותם נגאלו ישראל ממצרים. חיים לראש (דף כז ע"ב). ולכן אף אם היין הלבן משובח ממנו ייקח את היין האדום, אמנם אם אינו לבן יותר מדאי והוא משובח מן האדום, ייקח את היין הבהיר, ובשעת הדחק יוצאים ביין לבן. עי' ט"ז (סימן תעב סעיף קטן ט').

ט.       אפי' מי שהיין מזיקו או ששונא את היין, חייב לדחוק את עצמו לשתות ארבע כוסות, אך די אפי' לכתחילה לאדם כזה לצאת ידי חובה במיץ ענבים, אמנם אם עלול ליפול לידי חולי ע"י שתיית היין פטור לגמרי ממצוות ארבע כוסות. (שלחןן ערוך סימן תפ"ג).

י.        שעור שתיית הכוס הוא רביעית הלוג, שזה 86 מ"ל ולכתחילה יש להיזהר לשתות הרביעית בבת אחת, ובדיעבד יצא ידי חובה אם שתה הכוס בסירוגין, אם לא שהה יותר מ 2 דקות מתחילת שתיית הכוס עד סופה, אבל אם שהה יותר מ 2 דקות לא יצא. (שו"ת חזו"ע סי' יב).

יא.     בקידוש של ליל הסדר מברכים ברכת שהחיינו. שלחן ערוך סימן תע"ג (סעי' א').

ורחץ

א.       נוטל ידיו בלי ברכה, כי כעת אנו עומדים לטבל הכרפס במשקה, וכל דבר שטיבולו במשקה צריך נטילת ידיים בלי ברכה. עי' ט"ז (סי' תעג סעיף קטן ו') ושלחן ערוך (סי' קנ"ח סעיף ד'). וצריך להקפיד בכל הדינים כמו בנטילת ידיים שקודם אכילת פת, וראוי שלא ישיח בשום דבר אם אינו לצורך הסדר עד אחר ברכת ואכילת הכרפס, משום דתיכף לנטילה ברכה. (חזון עובדיה עמוד ל"ב) חזון איש (הגדה של פסח חזו"א, ורחץ סק"ג) ומרן הגרי"ש אלישיב (הגדה של פסח עמ' 23).

ב.       אם שכח ובירך בטעות על נטילת ידיים, בכל אופן יכול לברך על נטילת ידיים לפני הסעודה, ובמקרה כזה ייגע בידיו במקומות המכוסים שבגופו, שבזה מתחייב שוב ליטול בברכה. ביאור הלכה (סימן תע"ה סעיף א') כף החיים (סימן תע"ג ס"ק ק"ז) הגרש"ז אויערבך (שו"ת רבבות אפרים ח"א סי' שא).

כרפס

ג.       יקח פחות מכזית (כ 15 גרם) כרפס הבדוק יפה מן התולעים, ולכתחילה יש להדר אחר כרפס דווקא, מפני שיש טעמים רבים לאכילתו, אולם אם אינו מוצא כרפס או שאין לו מי שיבדקנו כראוי, יקח אחד משאר ירקות, ויטבלנו בחומץ או מי מלח, (ואם מטבילו במי לימון נכון לערב בו מים עד שיהיה הרוב מים), ויברך בורא פרי האדמה, ויכוין לפטור בזה את המרור שאוכל בהמשך ואינו מברך עליו. עי' בן איש חי (פרשת צו אות לב).

ד.       יש נוהגים בעיקר מבני אשכנז לאכול תפוח אדמה במקום הכרפס, ולכן לכתחילה יזהר ליטול את התפו"א בידו כדי שיתחייב בנטילת ידיים לדבר שטיבולו במשקה, הגר"נ קרליץ (חוט שני פסח פרק י"ז סעיף קטן ט"ו) הגר"מ שטרנבוך (הגדת מועדים וזמנים), אמנם אף אם נוטל את התפו"א במזלג, יכול ליטול ידיו קודם לכן. ספר מקראי קודש (חלק ב' סימן ל"ט).

ה.       אם אכל מהכרפס יותר מכזית, בכל אופן לא יברך בורא נפשות משום "ספק ברכות להקל". (חזון עובדיה עמ' מב).

ו.        אכילת הכרפס אינה צריכה היסבה ספר התניא (סי' מז), ועדיף שלא להסב, ואם היסב יצא ידי חובה. חזון עובדיה (עמוד מ' בהערות).

יחץ

א.       קודם שיתחיל בקריאת ההגדה, יקח מן השלש המצות המונחות לפניו, את המצה האמצעית, ויבצענה לשתיים, וראוי שיבצענה בידו ולא על ידי כלי, ויניח את החלק הקטן בין שתי המצות השלמות, ואת החלק הגדול יתן לאחד המסובים לשומרה לאפיקומן, (ואם שכח ולא בצע קודם ההגדה, בוצע באמצע ההגדה במקום שנזכר). עי' פרי מגדים (סימן תע"ג אשל אברהם סעיף קטן כ')..

ב.       יש נוהגים לבצוע הכיכר בצורת דל"ת - וא"ו, והחלק הגדול בצורת וא"ו מניחו לאפיקומן, והחלק הקטן בצורת דל"ת מניח בין המצות, והוא על דרך הסוד. עוד יוסף חי (פרשת צו אות ו') ואף שבבן איש חי (פרשת צו אות לג) כתוב להיפך, מ"מ כתב שם בעוד יוסף חי שמה שכתב בבן איש חי הוא טעות סופר. וכן מפורש בשעה"כ (דף פ"ג עמ' ב').

ג.       אם נשברה לו אחת משלשת המצות קודם שבצע האמצעית, יקח את המצה השבורה לאמצעית. הרמ"א (סימן תע"ה סעיף ז'). ועי' עוד בנטעי גבריאל (פרק פ"ג הערה ז') אמנם אם יש לו מצה אחרת שאינה שבורה עדיף שגם המצה האמצעית תהיה שלימה ואח"כ לשוברה, ולא להניח שבורה מלכתחילה. שו"ת מהרש"ל (סימן פ"ח).

ד.       אף מי שהמצות שלו דקות ביותר, ואם יבצע מן המצה האמצעית, לא יהא בכל חלק כזית, בכל זאת יבצע המצה האמצעית, ואח"כ ישלים עליה לכזית ממצה שמורה אחרת בעת אכילת המצה ובעת אכילת האפיקומן. (חזון עובדיה עמוד מ"ז).

מגיד

א.       מצוות עשה של תורה לספר בניסים והנפלאות שנעשו לאבותינו במצרים בליל הסדר, שנאמר "זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים", כמו שנאמר "זכור את יום השבת", ומניין שבליל חמישה עשר, תלמוד לומר "והגדת לבינך ביום ההוא לאמר בעבור זה" בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך. (רמב"ם הלכות חמץ ומצה פרק ז' הלכה א').

ומובא בזוהר הקדוש (בא דף מ' עמוד ב') שכל אדם שמספר ביציאת מצרים, מוזמן לשמוח בשכינה הקדושה לעולם הבא, והקב"ה שמח כשמספרים סיפור זה, ובאותה שעה מכנש הקב"ה לכל פמליא של מעלה וכולם שומעים את ישראל משבחים לקב"ה על יציאת מצרים ועל ידי זה כל פמליא של מעלה מודים לקב"ה על כל הניסים והגבורות שעשה עם ישראל, וכך נוסף כח וגבורה למעלה.

ב.       שונה מצוות סיפור יציאת מצרים בליל פסח ממצוות זכירת יציאת מצרים בכל השנה:

א)      כל השנה הזכירה בלב או בהזכרת יציאת מצרים בלבד, וכאן האמירה בפה וסיפור באריכות. כך מבואר בספר המצוות להרמב"ם (שם) ובפמ"ג (בפתיחה הכוללת להלכות קר"ש אות כ')

ב)      ועוד שהמצוה כאן לספר לבניו או לאחרים . (מנחת חינוך מצוה כא).

ג)       ועוד שהמצוה נמשכת כל הלילה או לפחות עד חצות ובכל השנה די להזכיר פעם אחת. (מהר"ם שיק מצוה כא).

ד)       ועוד שהמצוה לראות את עצמו כאילו יצא ממצרים. כן כתב המהר"ל (גבורות ה' פרק ס"ב).

ג.       יגביה את הקערה שיש בה המצות על כל מה שעליה, הוא וכל המסובים עימו, ויש נוהגים להגביה המצה הפרוסה לבדה, ומתחילים הא לחמא עניא, עד מה נשתנה, ואז יצווה להסירם מעל השולחן ולהניחם בסוף השולחן, כאילו כבר אכלו, כדי שיראו התינוקות וישאלו, ואז יודיעם שאין רשאים לאכול עד שיספרו ביציאת מצרים, ויש שלא נהגו להסיר הקערה, רק לומר לבני ביתו שיסירו הקערה אע"פ שאין מסירים אותם בפועל. (חזו"ע עמ' מז).

ד.       אף בהגדת ליל פסח אמרינן שומע כעונה, ולכן כשמסובים יחדיו בליל פסח משפחות רבות, הורים ובניהם ובנותיהם, ראש המשפחה שהוא גדול הבית קורא ההגדה ומספר ביציאת מצרים ומכוון להוציאם ידי חובה, ובזה יוצאים כולם ידי חובת והגדת לבינך מדין שומע כעונה, אמנם את ההגדה צריכים כולם לקרוא בפיהם ואין יוצאים בהרהור בלבד. (שם).

ה.       אף הנשים חייבות בסיפור יציאת מצרים, ואם אינן יכולות לקרוא בפיהן, ישמעו מפי האנשים ויטו אוזן קשבת להבין עניין יציאת מצרים, ואשה שנסתפקה אם אמרה כל ההגדה או לא, אינה צריכה לחזור מספק, ועל הצד היותר טוב תחזור לומר: פסח, מצה ומרור, וטעמיהם. (שם).

ו.        מוזגים כוס שני אחר אמירת הא לחמא עניא, קודם מה נשתנה, כדי שישאלו התינוקות, למה שותים כוס שני קודם הסעודה. שלחן ערוך. ואין צריך לשטוף ולהדיח את הכוס אם כל אחד שותה מכוסו, ואין תערובת כוסות. כן כתב בשו"ת הרש"ל (סי' פח) וב"ח והכנה"ג ומשנ"ב (תע"ג ס"ק ס"ח).

ז.        נוהגים בהגדה, כאשר מזכיר המכות: דם, צפרדע, כינים וכו' וכן כאשר אומר דם ואש ותמרות עשן, ודצ"ך עד"ש באח"ב, לשפוך מכוס היין לתוך כלי אחר, וראוי שישפוך לתוך כלי שבור, ויין זה שופכים בבית הכסא, וכמה מנהגים יש בזה וכולם נכונים. עיין כה"ח (ס"ק קס"ג).

רחצה

לאחר שתיית הכוס השני נוטלים ידיים לסעודה, כמו תמיד לפני הסעודה, ויברך "על נטילת ידיים".

מוציא מצה

א.      יקח המצות כסדר שהניחם, הפרוסה בין שתי השלימות, ויאחזם בידו ויברך המוציא ועל אכילת מצה, ונוהגים שאחר שמברך המוציא שומט המצה התחתונה מידו, ונשארת בידו העליונה עם הפרוסה, ומברך "על אכילת מצה", ובוצע משתיהן ביחד, כזית מכל אחד, ויטבלם במלח, ויאכלם בהיסבה, ובדיעבד אם אכל כזית אחד, יצא.

ב.       יש המחמירים להכניס את כל הכזית בבת אחת לתוך פיו. (מגן אברהם ובן איש חי). ולהלכה אין צריך להחמיר בזה, אלא אוכל מעט מעט בזה אחר זה כדרך אכילה, ללא שהיות בינתיים, ובלבד שלא ישהה באכילת הכזית כדי אכילת פרס, והוא כשש דקות עד שבע וחצי. ספר תשובות והנהגות להחזו"א (סי' קכג) ושו"ת חזו"ע (סי' כה).

ג.       מי שטעה ואכל מצה בלי ברכת "המוציא" וברכת על אכילת מצה, יצא ידי חובתו, ואין בזה משום "מצוה הבאה בעבירה". שו"ת חזון עובדיה חלק א' סימן כ"ו.

ד.      בליל פסח אוכלים כארבעה כזייתות של מצה, ומכל מקום זקן או חולה, די שיאכל כזית מצה בתחלה, בסיום ברכת על אכילת מצה, ואחריה כזית מרור, ולכורך יקח חתיכה קטנה של מצה, וחתיכה קטנה של מרור, ולאחר מכן יאכל כזית אפיקומן. (חזו"ע א' מ"ד).

ה.      קיימא לן "מצות צריכות כוונה", ולכן יש לכוין קודם אכילתו לצאת ידי חובה של אכילת מצה, ובדיעבד אם לא כיון, יצא, באכילת המצה. ואם בירך על אכילת מצה, אין לך כוונה גדולה מזו.

ו.        בשעה שלועס את המצה לא ידבר, ואם שח בעודו לועס קודם שבלע מהמצה, אעפ"כ לא יחזור לברך, משום שנחשב כמו שהתחיל במצוה, ולכתחלה לא ידבר, ואם התחיל ללעוס, וטעם בחיך מהמצה, ובתוך כך שמע ברכת על אכילת מצה וכדומה, מחבירו, עונה אמן, אפילו שעדיין לא בלע.

ז.       צריך ללעוס את המצה יפה, ואחר כן לבלוע. ומיהו בדיעבד אם בלע המצה בלי שילעס תחילה, יצא. אמנם באכילת מרור אם בלע מרור לא יצא וצריך לחזור ולאכול שוב פעם מרור. עי' בזה כף החיים (סימן תע"ה סקכ"ב).

ח.      אסור לאכול עם המצה עוד מאכל אחר ביחד, ולא יאכל את המצה עם סלטים וכדומה כדי שלא יתבטל טעם המצה.

ט.      מי שהוא חולה וזקן וקשה עליו לאכול כזית המצה לבדו, אפשר לפרר לו המצה לפירורים דקים ולאכלה, וכן מותר לשרותה במים ולאכלה. (ברכי יוסף סימן תס"א, ושו"ת בנין ציון סימן כ"ט). ואם אינו יכול לאכלה גם באופן כזה, מותר לטבל את המצה בתבשיל, ובלבד שלא יהיה התבשיל חם שהיד סולדת בו. שו"ת יד אליהו (סימן כג).

י.        אם אכילת המצה יכולה להביאו לידי חולי עד שיפול למשכב, פטור ממצות אכילת מצה, והוא הדין באכילת מרור, ומכל מקום ראוי לו להחמיר לאכול לפחות חצי שיעור, או לאכול שיעור עשרה גרם של מצה ומרור (חזו"ע חלק א' סימנים ד, לג, לח, מב, מד).

יא.     זמן אכילת מצה ומרור לכתחלה עד חצות הלילה.

יב.     מותר לשקול את המצה בליל פסח עצמו, כדי לדעת אם יש בה כשיעור הצריך לו, וכן במרור, ואף במאזנים פרטיים שמשתמשים בהם בבית, השוקלים על ידי מחוג, יש להקל. (יחוה דעת א' ט"ז).

יג.      שיעור הכזית, לדעת מרן השלחן ערוך הוא עשרים ושבעה גרם וכך ההלכה, ולכתחילה יאכל 29 גרם, אולם זקן או חולה שאינם יכולים לאכול 27 גרם, יכולים לאכול רק 18 גרם, אמנם לא יברכו על זה כי ספק ברכות להקל.

מרור

א.       יקח כזית מרור וישקענו מקצתו בחרוסת, וכן המנהג, והמחמיר לשקעו כולו בחרוסת תבא עליו ברכה. שלחן ערוך (סימן תע"ה סעיף א').

ב.        אין להשהות את המרור בתוך החרוסת כדי שלא יתבטל טעם מרירותו, ולכן צריך גם כן לנער את החרוסת מעליו, ויברך על אכילת מרור, ויאכלנו בלא היסבה. שלחן ערוך (סימן תע"ה).

ג.       קודם אכילת המרור צריך לכוין לצאת ידי חובת אכילת מרור, ואם שכח ואכלו בלא כוונת המצוה יצא ידי חובתו.

ד.       אין לאכול מן המרור קודם שיאכלנו לשם מצות מרור, ולכן בתחילה מטבילים כרפס ולא מרור, כי צריך שבשעת המצווה יהיה המרור חדש לפניו, שעדיין לא אכל ממנו כלל, ומ"מ אם רוצה לאכול מרור מבושל או מטוגן, רשאי לאכול קודם המרור. (חזון עובדיה עמ' צ')

ה.       אין יוצאים ידי חובה במרור אלא בעלים לחים, ואין יוצאים במרור כבוש ולא בשלוק ולא במבושל, ולכן אין ליתן עלי המרור בתוך חומץ כדי להוריד התולעים מהם, מפני שעל ידי זה נעשה המרור כבוש, כמבואר בשלחן ערוך (יורה דעה סי' קה סעי' א') שבזמן מועט שנשרה בתוך החומץ נעשה כבוש.

ו.        טיבול המרור בחרוסת הוא מדרבנן, זכר לטיט ולתבן שנשתעבדו בהם ישראל במצרים, ולכן אף אם אין לו מרור, או שאינו יכול לאכול כזית מרור בשום אופן, צריך לקיים מצוות אכילת חרוסת, הן על ידי טיבול של ירק אחר בחרוסת, הן על ידי אכילת חרוסת בפני עצמה.

ז.        מי שהרופאים חוששים שאם יאכל מרור שמא יבא לידי חולי ויפול למשכב, לא יאכל מרור, שספק דרבנן לקולא, ואפי' אם ירצה להחמיר ולאכול מרור, לא יברך. (שו"ת חזו"ע סי' לג).

ח.       אין לברך על אכילת מרור אחר חצות לילה.

כורך

א.       יקח כזית מצה, מן המצה השלישית, וכורכה עם כזית מרור, וטובלה בחרוסת, ואומר "זכר למקדש כהלל" ואוכלם ביחד בהיסבה. (שלחן ערוך סימן תעה). ומשבירך על אכילת מצה ומרור, ראוי ונכון שלא ישיח בדבר שאינו מעניין הסעודה, עד שיאכל את כל הכזית של ה"כורך" עם המרור והחרוסת, אולם מותר לדבר בדברים שהם מעניין הסעודה מותרים אף לכתחילה.

ב.       צריך לאכול הכריכה בהיסבה, ומכל מקום בדיעבד אם שכח ואכל הכורך בלא היסבה, וקשה עליו לחזור ולאכול אין צריך לחזור ולאכול בהיסבה, יצא ידי חובה. ואם רוצה להחמיר ולאכול שנית בהיסבה, תבוא עליו ברכה.

ג.       בכורך, אחר שמטבל הכריכה בחרוסת, אינו צריך לנער החרוסת מעליה כפי שראינו במצוות מרור, אלא יכול להשאיר את החרוסת על המצה והמרור.

ד.       מי שקשה עליו לאכול כזית מרור בכריכה, רשאי להקל בזה, ליקח כל שהוא מרור, ואם קשה עליו הדבר מאד, רשאי שלא לאכול הכריכה כלל, כיון שאין הכריכה אלא לזכר למקדש בלבד, ולפיכך יכול כל אדם להקל בזה במקום הצורך, ומכל מקום ישתדל לאכול לכל הפחות 18 גרם מצה ו 18 גרם מרור. שו"ת חזון עובדיה (סימן מ"ב).

שלחן עורך

א.       כעת הגיעה זמן הסעודה, יערוך השולחן ויסעוד בשמחה, רק יקפיד בדבר להשאיר מקום לאפיקומן, כי האפיקומן צריך להיאכל בתיאבון ולא באכילה גסה, ומי שאכל את האפיקומן כשהיה שבע עד כדי כך שקץ באכילתו לא יצא ידי חובת אכילת אפיקומן וצריך לחזור שוב ולאכול עוד אפיקומן כשיוכל לאכול.

ב.       את האפיקומן אוכלים לכתחילה קודם חצות לילה, ולכן בשנה זו יש להקפיד לסיים את הסעודה עם האפיקומן לפני השעה 12:38 בלילה.

צפון

א.       לאחר גמר הסעודה קודם לברכת המזון אוכלים "אפיקומן", מהמצה השמורה במפה שבצענו בתחילת הסדר.

ב.       כל אחד מהמסובים מקבל כזית מצה, ולפני אכילתו אומר "זכר לקרבן פסח הנאכל על השבע".

ג.       את האפיקומן אוכלים ללא סלטים או ליפתן, כדי שיהיה טעם המצה בפיו.

ד.       יש מחמירים לאכול פעמיים כזית, אחד כנגד קרבן פסח, ואחד כנגד המצה שנאכלת עם הפסח, אמנם מעיקר הדין מספיק בכזית אחד.

ה.       את האפיקומן אוכלים בהסיבה, ואם שכח ולא היסב יצא ידי חובה בדיעבד, ואם יכול לחזור ולאכול שוב פעם, תבוא עליו ברכה.

ו.        אסור לאכול אחרי אפיקומן שום דבר, ומכל מקום מותר לשתות מים ושאר משקים שאינם משכרים וכמו כן מותר לשתות קפה או תה (אפי' עם סוכר) אחרי אפיקומן, בין לספרדים ובין לאשכנזים. ילקוט הגרשוני אורח חיים (חלק א' בקונטרס אחרון דף מ"ז עמוד ב') וחזון עובדיה (עמ' קיד).

ברך

א.       לפני ברכת המזון יש להדיח את הכוס ואפי' הוא נקי. (רש"ל סימן פ"ח), וממלא את הכוס ביין או מיץ ענבים, מקבלו בשתי ידיו וכשמתחיל לברך נוטלו בידו הימנית ומגביה מעל השולחן טפח (8 ס"מ).

ב.       כל אחד מהמסובים צריך ליטול את הכוס בידו ולברך ולא רק מי שעושה את הזימון.

ג.       בליל הסדר מקפידים על "יעלה ויבא" בברכת המזון, ואם שכח צריך לחזור שוב ולברך ברכת המזון.

ד.       בסיום ברכת המזון מברך ברכת "בורא פרי הגפן" ומכוין לפטור את הכוס הרביעית, ושותה את הכוס בהסיבה.

הלל

א.       מוזג כוס רביעי ואומר את ההלל בשמחה, ומתחיל "שפוך חמתך על הגויים" וזה כנגד ארבע כוסות תרעלה שישקה הקב"ה את אומות העולם ששעבדו את ישראל.

ב.       יאחז הכוס כל ההלל, מתחילתו ועד סופו.

ג.       יסיים את ההלל בברכת "יהללוך" וישתה את הכוס בהסיבה, וחייב לשתות לפחות רביעית כדי שיוכל לברך ברכה אחרונה.

נרצה

א.       רצה ה' את מעשינו ונזכה שתהיה משכורתנו שלימה מאיתו יתברך.

ב.       מצוה לספר ביציאת מצרים כל הלילה עד שתחטפנו שינה.