החלוקה שלא צלחה - הרב שלמה בארי

החלוקה שלא צלחה

כמה ימים לפני חג הפסח, הגיע משטחים גדולים של פירות וירקות לחצר בית הכנסת. מיד נפוצה ידיעה שזה חלוקה ואפשר לקחת כל אחד כמה שחפץ. והנה לאחר דקות ספורות, כל אחד יצא עם שלל רב, אך לפתע נשמע קולו של אחד הגבאים שאמר, שאין זו חלוקה אלא מכירה בזול, ולכן על כולם להחזיר את אשר לקחו. ואכן כולם החזירו בלית ביררה את אשר לקחו לאחר זמן מה.

שוב התקבלה ידיעה "רשמית" שאכן הכל מיועד לחלוקה חינם. ואז שוב הסתערו להם אנשים אחרים שהתקבצו ובאו, ולקחו כבר את השקיות והארגזים שכבר הכינו להם הראשנים והחזירו. ועתה טוענים הראשונים שהואיל שכבר לקחו וארזו לעצמם בשקיות שלהם והתברר שאכן זה היה חלוקה וא"כ זכו הם מן ההפקר תחילה. ועל אלה שבאו לאחר מכן להחזיר להם את אשר ארזו בתחילה.  הדין עם מי?

תשובה:

נראה דמי שתפס בפעם השניה לאחר ההודעה הרשמית שהפירות נועדו לחלוקה זכה אף כבר במה שלקחו וזכו הראשונים וזה למרות שהתברר למפרע שאכן היה זה הפקר לחלוקה.

מקורות ונימוקים:

לעניות דעתי יש ללמוד דין זה מברייתא מסכת בבא בתרא (קמב ע"א) תניא: גר שמת ובזבזו (החזיקו כל איש ואיש מה שמצא בזזו איש לו - רשב"ם) ישראל נכסיו, ושמעו שיש לו בן או שהיתה אשתו מעוברת - חייבין להחזיר, החזירו הכל, ואחר כך שמעו שמת בנו או שהפילה אשתו, החזיק בשניה - קנה, ובראשונה - לא קנה.

 וברשב"ם (ד"ה רבא) כתב טעמא, שמעיקרא כשהחזיקו, רפויי מרפיין בידייהו כשמת הגר ובזבזו נכסיו והחזיקו לא נתכוונו להחזיק לגמרי דהא מספקא להו אם יש לו יורשין אם לאו כמו שהוכיח סופו על תחלתו, ששמעו לבסוף שהיה לו בן או אשתו מעוברת ושמא לא תפיל ולכך לא הויא חזקתו חזקה, אא"כ חזרו והחזיקו אחר מיתת הבן. ע"כ.

וכך פסק הרמב"ם (הלכות זכיה ומתנה פרק ב הלכה יח) גר שמת ובזבזו ישראל את נכסיו, ושמעו שעדיין לא מת, או שיש לו בן או שאשתו מעוברת, כולן חייבין להחזיר, החזירו כולן ואחר כך שמעו שמת ששמועה ראשונה אמת היתה ובראשונה מת, או מת בנו מקודם או הפילה אשתו, כל המחזיק בשניה קנה ובראשונה לא קנה. ובמשנה למלך העיר עליו איך פסק כן שזכה השני, כיון דמעיקרא שמעו שמת הגר החזיקו חזקה גמורה וא"כ אפילו שמעו שהיה חי והחזיקו השניים למה זכו שכבר קדמה חזקת הראשונים חזקה גמורה ונשאר בצ"ע.

ברם, לענין הלכה פסק מרן השו"ע (סי' ער"ה סעיף ל) כדעת הרמב"ם.

 ובסמ"ע (ס"ק מא) כתב הטעם, כיון דלא החזיקו אלא מחמת ששמעו שמת, ואח"כ כששמעו שאין שמועתן אמת נסתלקו מחזקתן, נפקע מהן לגמרי. ולא דמי למ"ש הטור והמחבר ביו"ד סוף סימן ש"מ (סעיף כ"ו) כששמע שמת אביו וקרע בגדיו וישב עליו קצת שבעה, ואח"כ הוגד לו שלא מת ופסק מאבלותו, ואח"כ חזרו לומר לו שאמת היה שמת בראשונה, שיצא ידי קריעה והימים שנהג באבלותו, דשאני התם דהא עכ"פ עשה הקריעה בשעת חימום ונהג אבלות ומי הפקיעתו מידו. ע"כ.

וא"כ לפי"ז היה מקום לומר בנדון דידן ששמעו הקבוצה הראשונה שהיו במקום שזה חלוקה חינם, לא זכו לאחר שהחזירו, משום שנפקע מהם לגמרי קניינם וזכייתם וכן כל קניינם היה מספק בידם שרק על פי שמועה בלבד לקחו, ולכן הבאים אחריהם זכו.

כתב וערך:

הרב שלמה בארי שליט"א

אב"ד בד"ץ "דרכי משפט" מודיעין עלית