דינים הנוגעים לטו' בשבט - מנהגים והליכות

1.  נהגו בתפוצות ישראל להרבות בט"ו בשבט באכילת מיני פירות של אילנות. בספר תיקון יששכר לרבי יששכר סוסאן מערבי ז"ל כתב (שם בדף כב) נוהגים האשכנזים יצ"ו להרבות בו במיני פירות אילנות לכבוד שמו של יום ע"כ וכ"כ שם בדף מב והובאו דבריו במגן אברהם ז"ל (סימן קל"א) נוהגים האשכנזים להרבות במיני פירות של אילנות תיקון יששכר ע"כ וכן באליה רבא (שם ס"ק י"ד) ובפרי חדש (סק"ו) ובכף החיים ז"ל (ס"ק כ"ז) וכן במשנה ברורה (ס"ק ל"א) בשם המג"א הנזכר וכן בליקוטי מהרי"ח ז"ל (ח"ג עמוד קט"ו) בשם המג"א

אך הנה כבר תמה ה"ר שלמה יוסף זוין ז"ל בספרו המועדים בהלכה בפרקו לט"ו בשבט (עמוד קפ"ז) לאחר שכתב וציטט המגן אברהם הנזכר כתב ואיני יודע למה תלה המנהג באשכנזים דומה שהספרדים מדקדקים במנהג זה יותר ושוב ציטט מדברי לוח ארץ ישראל (לונץ שבט) בט"ו בשבט ילמדו הספרדים בישיבות כמעט כל הלילה ויהדרו לאכול מכל מיני פירות הנמצאים בעיר ולפני אכילת כל פרי ואחריה ילמדו לימודים מיוחדים מלוקטים מתנ"ך וזוהר וגם יתפללו וישוררו תפילות ופזמונים מיוחדים ע"כ.

ובאמת כן הוא נמצא בספרי חכמי ספרד ז"ל שהינם לפני מאות שנים שכתבו מנהג זה וכן בכל דור ודור כתבו כן חכמי ספרד שנוהגים במנהג זה הנה בספר שבט מוסר (להר"ר אליהו הכהן ז"ל מעיר איזמיר בפרק ט"ז) כתב בני הוי זהיר לברך על פירות בט"ו בשבט שמנהג ותיקין הוא ע"כ. וכן הגאון רבי חיים פלאג'י ז"ל בספרו מועד לכל חי (סימן ל' אות ז') כתב ליל ט"ו בשבט ראש השנה לאילנות נהגו רוב תפוצות ישראל לסדר בשלחן מכל פירות האילן ופירות הארץ עד אשר תשיג ידו ע"כ.

וכן הגאון רבי אברהם פלאג'י ז"ל בספרו והוכיח אברהם האריך לכתוב בטוב במנהג זה בדברי מוסר לעת אכילת הפירות ביום זה, וכן בכף החיים סימן (קל"א ס"ק כ"ז) לאחר שהביא דברי התיקון יששכר הנזכר כתב לאמר וכן יש נוהגין בספרד. וכן הגאון רבי עובדיה יוסף שליט"א (בקול סיני) ובילקוט יוסף הלכות ט"ו בשבט, וחזו"ע על ט"ו בשבט, כתב נוהגים להרבות באכילת מיני פירות של אילנות בליל ט"ו בשבט להראות בזה שהוא ראש השנה לאילנות ולברך עליהם ברכות הראויות להם ומנהג יפה הוא ע"כ

והבט נא וראה דברי הגאון רבי יעקב עמדין ז"ל היעב"ץ בסדורו דף שע"א אות ט' בט"ו בשבט נהגו להרבות בפירות ולומר עליהם שירות ותישבחות והוא תיקון גדול בעולמות העליונים ויזהר מברכה שאינה צריכה ע"כ.

גם החזיק במנהג זה בביתו הגאון החתם סופר רבי משה סופר ז"ל כאשר העידו בקונטרס ותומר דבורה מנהגי החת"ס סימן ט' אות ב' וז"ל בט"ו בשבט באו על שלחנו כל מיני פירות, ע"כ. וכן נהג הגאון ממונקאטש רבי אליעזר שפירא ז"ל כאשר נמצא כתוב בספר דרכי חיים ושלום אות תתל"א ובסוף הסעודה דחמישה עשר בשבט הביאו על שולחנו טס מלאה פירות מפירות שונים בירך וכו' ע"ש וכן נמצא על ספר מנהגי קמרנא אות תקמ"א מנהם רבני קמרנא ז"ל בט"ו בשבט ערך שלחן והדרו להביא מפירות ארץ ישראל טעם למנהג זה וכו' הוא מספר אדני פז סימן קל"א די"א ע"ד לרבי אפרים בו שמואל זנוויל ז"ל מאלטונה והובאו דבריו בס' המועדים עמוד ובספר מועד לכל חי סימן ל' אות ז' כתב הגאון רבי חיים פלאג'י ז"ל והביטה וראה להרב אדני פז סימן קל"א דיהיב טעמא רבה למנהג זה דמרבין בפירות בט"ו בשבט ע"כ וכן הגאון רבי עובדיה יוסף שליט"א בס' קול סיני ובילקוט יוסף הלכות ט"ו בשבט בהערה י"ב הביא בקיצור דברי האדני פן הנ"ל שנתן טעם לזה כדי שיזכרו ע"י שהוא ראש השנה לאילנות ויתפללו עליהם שיתברכו הפירות וכמו שאמרו כיוצא בזה בראש השנה טז מפני מה אמרה תורה הביאו שתי הלחם העצרת מפני שבעצרת זמן פירות האילן וכו' ע"ש וסיים על זה ואע"פ שאין לדמות ט"ו בשבט לעצרת בזה כיון שאין יום הדין בט"ו בשבט כלל כמו שכתבנו פה בס"ד לקמן מכל מקום סמך למנהג יש ובפרט שהאחרונים הביאוהו וקראו עליו הנפק ע"כ

ולעייני כבר הבאנו בס"ד מתיקון יששכר (דף כב) שכתב נוהגים להרבות במיני פירות של אילנות לכבוד שמו של יום ע"כ. והגרי"מ טוקצ'ינסקי ז"ל בלוח ארץ ישראל בחודש שבט כתב נוהגים להרבות במיני פירות של אילנות וביחוד מפירות ארץ ישראל לקיים עשה לך ציונים להראות שהיום ראש השנה לאילנות לענין תרומות ומעשרות וכו' ע"כ וכן בקונטרס עניני ט"ו בשבט עמוד כתב נהגו להרבות באכילת פירות ביום זה כדי לזכור את דיני תרומות ומעשרות וערלה התלוים ביום זה ומשום כך הקפידו יותר על פירות ארץ ישראל ע"כ נ"ב מש"כ פירות א"י ראה לעייני הערה מס' מנהגי קמרנא שכ' הדרו להביא מפירות אהל ישראל ועיין לקמן בשיחות ורמזים בשם האר"י ז"ל בסגולת פירות ארץ ישראל. (עי' ליקוטי שדה יער ח"א)

2. יש נוהגים לסדר בשלחן מכל פירות האילן ופירות הארץ עד אשר תשיג ידו, וכל אחד מברך על פרי אחד, האיש מברך על החיטה אחר ברכת המזון, "חלב חיטים ישביעך" (תהלים קמ"ז) כדי שיהיה לו מזונות בריוח, והאשה על הגפן כדכתיב "אשתך כגפן פוריה" (שם קכ"ח), והבן על הזית – "בניך כשתילי זיתים סביב לשלחנך" (שם), רימון ואגוז לבנותיו, על שם "כל כבודה בת מלך פנימה", דבש ותפוח לתינוקות, על שם "תחת התפוח עוררתיך" (שיר השירים). לשון הגאון רבי חיים פלאג'י בספר מועד לכל חי (סי' ל' אות ז') וסיים שם כמו שכתב כל זה ידיד נפשי בני הגדול הי"ו בספר והוכיח אברהם (פרק ל"ד).

3. יזהר הרבה לדקדק באכילת הפירות שלא יהיה בהם ספק תולעת, דמלבד עונשו הנה במקום שבא לעשות תיקון אדרבה מקלקל ביותר (מועד לכל חי סי' ל' אות ט'). וידועים דברי הגאון רבי חזקיה די סילוא ז"ל (בעל ס' פרי חדש) שכתב צריך להזהיר ולדרוש לעם ענינים אלו איסור תולעים וכיו"ב יותר מלדרוש להם פשטים והמזהיר והנזהר ירבה שלומם כנהר. פירות שמצויים בהם תולעים צריך שיפתחם ויבדקם לפני שיברך עליהם ברכת הנהנין וצריך להזהיר מאד מדי פעם בפעם על בדיקת הפירות והירקות שמוחזקים בתולעים שהוא איסור חמור שהאוכל תולעת חייב חמשה לאוין (פסחים כד) והרי זה משקץ נפשו ומטמא לבו מעבודת השי"ת (עיי'יומא לט) כ"כ הגר"ע יוסף שליט"א בקול סיני שם ובילקוט יוסף שם.

וכתב בספר חסידים (סימן תתמ"ט) אדם שיש בידו אגוז אחד אל יברך ואח"כ ישבור האגוז, שמא התליע הגרעין או ניקב ונמצא שבירך לבטלה. וכתב שם במקור חיים עיין מגן אברהם (ר"י סק"ד) וציינו בקול סיני הלכות ט"ו בשבט.

4. יש נוהגים לרקח האתרוג ולברך עליו בט"ו בשבט, וזו סגולה לאשה חשוכת בנים להיפקד בזרע של קיימא,  ואם היא מקשה לילד זו סגולה ללידה קלה. הגאון רבי יצחק פלאג'י ז"ל בס' יפה ללב ח"ב או"ח סימן תרס"ד אות ט"ו דף ע"ו כתב והאתרוג עושין אותו רוקח מרקחת בסוכר אחר החג לעלותו על השלחן בליל ט"ו בשבט ראש השנה לאילנות בכלל הפירות שיברכו עליו מאנשי הבית איש או אשה ומה גם אם היא הרה ללדת וגם ליתן ממנו למקשה לילד שאומרים שהיא סגולה שתלד בריוח ולא בצער ויצא הולד בר קיימא לחיים טובים ולשלום כשאוכלת ממנו באותה שעה ע"כ ע"ש וכן בס' ליקוט מהרי"ח ז"ל לרבי ישראל חיים פרידמן ז"ל ח"ג עמוד קט"ו כתב והמנהג שהאתרוג אשר יצאנו בו ידי מצוה בסוכות מטגנין אותו אחר הסוכות ואוכלין אותו בט"ו בשבט ע"כ וכן הביאו בס' מועדים בהלכה עמוד קפ"ז והגאון רבי יוסף חיים ז"ל בספרו בן איש חי ע"ר פ' ראה אות יו"ד כתב ופה עירנו האתרוג הוא מתוק אך אינו מצוי הרבה כי אם מעט ומנהגינו בבתינו שנאכל אתרוג קודם יום טוב של חג הסוכות ונברך עליו שהחיינו אבל קהל עדתנו אינו מצוי אצלם לאכלו קודם סוכות ורק אוכלים אותו בט"ו בשבט שמביאים למכור וגם אותם הקונים אתרוג לנענוע מצניעין אותו עד ט"ו בשבט ואוכלים אותו ע"כ וכן הגאון רבי עובדיה יוסף שליט"א בקול סיני ט"ו בשבט אות יו"ד ובילקוט יוסף שם הלכות ברכות אות י"ב כתב יש נוהגים לרקח האתרוג בסוכר ולעשותו ריבה ולאכלו בליל ט"ו בשבט ע"כ וכ"כ בקונטרס עניני ט"ו בשבט עמוד יש נהגו לאכול את האתרוג של סוכות שבישלוהו ע"כ.

5. אין לברך על האתרוג שהחיינו הנה בשו"ת הלכות קטנות ח"ב סי' רנ"ז כתב שאלה מהו לברך שהחיינו על אתרוג תשובה מסוגית פ"ק דר"ה דף יד משמע דאין בו חידוש שדר שניים ושלש שנים באילן, ומדינא הו"ל לידון כירק לכל דבר, וכבר תירצו זה בתוס' (בד"ה ולשביעית ירק נמי וכו') עכ"ל וכן בח"א (סימן רל"ג) כתב לפי זה אתרוג שהוא דר באילנו משנה לשנה אין לברך עליו שהחיינו ע"כ הובא באחרונים בקיצור בבאר היטב (סימן רכ"ה ס"ק י"א) בכף החיים ( סימן רלג ס"ק מג) ועוד, ובשו"ת כתב סופר (חאו"ח סימן כ"ג) כתב לפום ריהטא נראה לי דדבר זה אי לברך שהחיינו על אתרוג יש לעיין, דאתרוגים שלנו לא נגמרו ולא נתבשלו כל צרכם וכשנגמרו ראויים לאכילה בפני עצמם, והוה ליה כמ"ש מר"ן (סימן רכ"ה סעיף ז') אינו מברך שהחיינו על הבוסר אלא כשהבשילו האשכולות ענבים וכן בכל פרי אחר גמרו ע"כ וכן בהרמ"א שם סעיף ג' כתב ואין לברך עד שנגמר תשלום גידול הפרי ע"כ ומשמע דאין חילוק בין מברך על הראיה או על האכילה בשלא נגמר עד שראויים לאכול כיון דהפרי בעצמותו לא נגמר אין מברכין שהחיינו כיון שאין שמחה בליבו, ואינו נהנה מפרי עצמו רק אחר תיקון גדול בתערובת מינים שונים, ועוד כל שמתקיים בקרקע משנה לשנה אין מברכין שהחיינו ואתרוג דר באילנו משנה לשנה, ועל כן נקרא הדר ושמו מוכיח עליו. וטוב לברך על פרי חדש ולהוציא בו גם את זה עכ"ד. אמנם הגאון השדה חמד פרק ה' באסיפת דינים סימן ב' אות ב' מערכת ברכות כתב להקשות על דברי הכתב סופר ודחא דבריו ע"ש ועיין עוד בשדה חמד בפאת השלחן סימן י"ז מערכת ברכות ועיין בהערות שבסוף הכתב סופר שם., וכן כתב מרן הגאון רבי עובדיה יוסף שליט"א בקול סיני הלכות ט"ו בשבט אות יו"ד, ובילקוט יוסף שם מהלכות ברכות כתב יש נוהגים לרקח האתרוג בסוכר ולעשותו ריבה ולאכלו בליל ט"ו בשבט ואין לברך עליו שהחיינו לכל הדעות נ"ב היינו אף למ"ד שס"ל לברך שהחיינו, אך אחר סוכות יודה דלא יברך דהואיל וכבר בירך עליו שהחיינו בעת נטילתו עם הלולב ביו"ט של חג הסוכות ובזה יצא ידי חובה גם מברכת שהחיינו שעל האכילה, שהרי הוא כבירך בשעת ראיה על פרי חדש שאינו חוזר בשעת אכילה ע"כ..

6. הסתכלות על אתרוג הוא רפואה לכאב עיניים (ספר המידות ערך בגדים אות י"ד).

7. קבלנו מרבותינו ז"ל להתפלל בט"ו בשבט על אתרוג כשר יפה ומהודר.

8. מעלת החטה שמסוגלת לחכמה והיתה תחילה אילן עץ הדעת וקצצו רגלי העץ דחיטה כמו שקצצו רגלי הנחש, ודוק דשעורה כנגד בינה נותנת כח להתגבר על הבהמיות, מצא מין את מינו מאכל בהמה, גם חטה מחזקת את מח העצם ושעורה את מערכת הדם גם חטה לשון חיטו"י וטהרה היפך החט"א. (אוסרי לגפן ח"י פרשת עקב עמ' קלח).