כל דיני מתנות לאביונים - הרב דוד שלום נקי

♦ מתנות לאביונים ♦

המצוה וטעמה

ביום פורים חייב אדם לתת שתי מתנות לשני אביונים, מתנה אחת לכל אביון, כדי שיהיה להם לסעודת פורים לשמוח יחד עם כל בית ישראל. כמו שנאמר: "לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה, וּמִשְׁלֹחַ מָנוֹת אִיש לְרֵעֵהוּ, וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיֹנִים". (קסה, קסח, קעא)

מצוותה ביום

יתן מתנות לאביונים ביום ולא בלילה. ויתנם לאחר קריאת המגילה. כי עיניהם של עניים מייחלות ומצפות למקרא המגילה, כי בשעת הקריאה, מחיבת הנס, הלב פתוח לתת להם בעין יפה. (שער הכוונות. קסט, רטו)

בני הבית

בני הבית הגדולים מגיל מצוות ומעלה, חייבים במתנות לאביונים. על כן ישימו לב גם הם לקיים את המצוה. (קלח)

טוב שגם הילדים הקטנים שהגיעו לגיל חינוך [חמש או שש ומעלה, כל ילד לפי הבנתו], יתנו מתנות לאביונים. (קמא)

והנכון שהאבא יתן מתנות לאביונים גם עבור אשתו ובניו ובנותיו, כדי שלא יצטרכו הם לחפש אחר האביונים. 

קודם פורים

רשאי אדם לתת מתנות לאביונים כמה ימים קודם פורים, ובלבד שיודע שלא ישתמש בהם האביון עד שיגיע יום הפורים, שהוא שעת חיוב הנתינה. ועל כן, מה שישנם אנשי אמת שאוספים מתנות לאביונים קודם פורים, ומחלקים ביום פורים עצמו, הנותן להם מקיים את המצוה ללא שום חשש. (קסג, קעב)

תושב ירושלים שנתן ביום י"ד מתנות לאביונים שבערי הפרזות, יצא ידי חובה. אבל תושב ירושלים שנתן מתנות לאביונים שבערי הפרזות ביום ט"ו, לא יצא, כי אצלם כבר נגמר פורים. (קסב)

מה נותנים?

רשאי לתת כסף או מאכל בלבד, אבל לא חפצים אחרים. והנותן צ'יק לאביון [שאינו למוטב בלבד], יוצא ידי חובה. כי אפילו אם הבנק סגור בפורים, עדין יכול לקנות בו. (קסו, קע)

הגם שבכל התורה יש לנו כלל "שווה כסף ככסף", כלומר, דבר שאין הוא בעצמותו כסף, אלא הוא חפץ ששווה כסף, מכל מקום דינו כמו כסף. למשל: אדם שמקדש אשה, אף שהתורה אמרה שצריך לקדשה בכסף, מקדשים גם בחפץ ששווה כסף כמו בטבעת. ואם כן למה כאן אם נתן חפץ לעני, לא יוצא ידי חובת מתנות לאביונים, הלוא שווה כסף ככסף? תשובה: מאחר וכל מטרת המתנה לאביון היא בשביל שיוכל לסעוד את סעודת הפורים, אזי אם ניתן לו כסף, יוכל לקנות מאכלים ומצרכים לסעודה, אבל אם ניתן לו חפץ, יקשה עליו למוכרו ולקנות בו. על כן, יוצא ידי חובה במאכלים ממש או בכסף שיוכל לקנות בו מאכלים.

איש ואשתו. אב ובנו.

הנותן לאיש ואשתו אביונים, או לאב ובנו אביונים, יוצא ידי חובת שתי מתנות לשני אביונים. ומעלה יותר לתת ליתומים ואלמנות. (קסז)

קטן

רשאי לתת מתנות לאביונים, לאביון קטן פחות מגיל מצוות. (קמו, קסח) 

גוי

לא יתן מתנות לאביונים גויים.

כתב תלמידו של רש"י, ראיתי בני אדם שנוהגים לחלק מתנות בפורים גם לעבדים ולשפחות גויים הנמצאים בבתי ישראל, והוקשה הדבר מאוד בעיני רבנו רש"י, שנמצא זה גוזל לעניים. וטוב מזה לזרקם בים, מפני שמראה שמצות מתנות היום היא אף לגויים. ובמחזור ויטרי הוסיף בדברי רש"י: שעל אלו נאמר (הושע ב י): "וְכֶסֶף הִרְבֵּיתִי לָהּ וְזָהָב עָשׂוּ לַבָּעַל". משל לאדם שהיה מקבל אורחים מישראל בשמחה, ובאו אורחים מאומות העולם, וגם כן קיבלם בשמחה, איבד את הראשונות, שזה שוטה שדרכו בכך, אף זה הנותן מתנות גם לגויים, איבד זכות המתנות שנתן לישראל העניים, שנראה שאינו עושה לשם שמים. והפורש מעשות זאת, יזכה בנועם ה' לחזות. וכן כתב בשבולי הלקט בשם רבנו קלונימוס. (קסח)

נתינה בשמחה

צריך לתת את המתנות לאביונים בסבר פנים יפות ובשמחה, שלא יתבייש האביון. כתב מרן השלחן ערוך בהלכות צדקה (יורה דעה סימן רמט ס"ג): "צריך ליתן הצדקה בסבר פנים יפות, בשמחה ובטוב לבב. ואם נתנה בפנים זועפות ורעות, הפסיד זכותו". (קסז) 

שליח

רשאי לתת לאדם אחר שהוא יעביר את המתנות לאביונים ביום פורים. ואדרבה ישנה מעלה גדולה יותר, כשהאביון לא יודע מי הנותן. [אבל במשלוח מנות, צריך שידע מי הנותן, כדי שתרבה ביניהם אהבה ואחוה, וכמבואר לעיל.] (קעב)

כמות המתנה

מן הדין יוצא ידי חובה כשכל מתנה היא פרוטה. [ופרוטה היא המטבע הפחות ביותר שיוצא בשוק = 10 אגורות.] אבל טוב לכתחילה שתהיה כל מתנה במחיר של סעודה אחת, פת ולפתן [162 גרם. כמו מנה פלאפל]. וכל המרבה, הרי זה משובח. (קסו)

איך משמחים את הקב"ה?

כתב הרמב"ם: מוטב לאדם להרבות כמיטב יכולתו במתנות לאביונים, יותר מלהרבות בסעודת פורים, ובמשלוח מנות לרעיו, שאין שמחה גדולה ומפוארה אצל הקב"ה, כאדם המשמח לב עניים, יתומים ואלמנות. שהמשמח לב האומללים האלו דומה לשכינה, כמו שנאמר (ישעיה נז טו): "מָרוֹם וְקָדוֹשׁ אֶשְׁכּוֹן וְאֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ, לְהַחֲיוֹת רוּחַ שְׁפָלִים וּלְהַחֲיוֹת לֵב נִדְכָּאִים". (קסח) וכתב הרב יפה ללב, כל המקיים מצות פורים כתקנה, מאריכים לו ימיו וימי בניו. (ד תקצט)

מה שירצה יעשה

אין המקבל חייב לקנות ממעות אלו דברי מאכל דוקא, אלא רשאי לעשות בהם כרצונו, לקנות בגדים, נעלים וכל שאר צרכיו וענייניו. (קעב)

כשימצא עניים

הרוצה לתת מתנות לאביונים, אך במקומו אין עניים, יכול להשאיר את המעות אצלו בינתיים, ולאחר זמן שימצא עניים, יתן להם. (סימן תרצד ס"ד)

אביון

גם עני המתפרנס מן הצדקה, חייב לתת מתנות לאביונים. ועני שנתן לחברו פרוטה, רשאי חברו להחזיר לו, ויצאו ידי חובה שניהם במתנה אחת לאביון אחד. ויכול לעשות כן עם עוד עני, ויקיים מצות שתי מתנות לשני אביונים. (קסט)

כתב וערך:

הרב דוד שלום נקי