האם מותר וחובה להודיע למשרד הבריאות או למשטרה על מי שמיפר בידוד?

האם מותר וחובה להודיע למשרד הבריאות או למשטרה על מי שמפר בידוד?

כתב: הרב אשר שקאני שליט"א

א. כל אדם ללא יוצא מהכלל, חייב לשמור ולהקפיד על ההנחיות של משרד הבריאות בנוגע לשמירה על ריחוק חברתי, הגיינה ועטיית מסכה.

ב. במחלה מדבקת מצווה וחובה על האדם כדי להסיר את המכשול ולא לגרום מחלה לאחרים. ולפ"ז מחוייבים לפרסם ולסמן את הבית שהמחלה המדבקת נמצא שם, שהרי חמור סכנתא מאיסורא, ואף אם אין כאן סכנת נפשות מוזהרים ג"כ על כך.

ג. מכיון שמדובר במגיפה עולמית קשה, שהידע הרפואי עליה הוא עדיין קטן מאד, וכידוע שלנגיף הקורונה כושר הדבקה גבוה מאד, ונראה כי כושר ההדבקה של הנגיף בגל השני, גבוה יותר מזה של הגל הראשון, כך שישנו חשש גבוה להדבקה ולהגיע עד כדי גרימה לסיכונם הממשי של חיי אחרים, וכידוע שסיכויי התמותה מהמחלה גבוהים מאד אצל חולים מבוגרים, או בעלי מחלות רקע.

ד. לפיכך שמותר וחובה בכך להודיע לשלטונות המתאימים על כל מי שמפר בידוד בין אם הוא חולה מאומת או שהתחייב בבידוד עד שיקבל תוצאות של הבדיקה, שבודאי ובודאי אם לא יגלה זאת לשלטונות במקומות המתאימים מבעוד מועד, הרי שזה יגרום לשרשרת של הדבקה גבוה, והוא יעבור בהמנעותו על הלאו של לא תעמוד על דם רעך.

ביאורים

לא תעמוד על דם רעך

הנה כתב הרמב"ם (הל' רוצח ושמה"נ פ"א הי"ד) כל היכול להציל ולא הציל עובר על (ויקרא יט טז) לא תעמוד על דם רעך, וכן הרואה את חבירו טובע בים או ליסטים באים עליו או חיה רעה באה עליו ויכול להצילו הוא בעצמו או שישכור אחרים להצילו ולא הציל, או ששמע גוים או מוסרים מחשבים עליו רעה או טומנין לו פח ולא גלה אוזן חבירו והודיעו, או שידע בגוי או באנס שהוא קובל על חבירו ויכול לפייסו בגלל חבירו ולהסיר מה שבלבו ולא פייסו, וכל כיוצא בדברים אלו, העושה אותם עובר על לא תעמוד על דם רעך. וכן פסקו הטור והשלחן ערוך (חו"מ סימן תכו סעיף א).

הרואה ממון חבירו אובד

וכתב הרמב"ם בספר המצות (ל"ת רצז) שבכלל אזהרת לא תעמוד על דם רעך, הרואה ממון חבירו אובד, והוא יכול למנוע זאת כשיגלה אוזן חבירו על כך. וכמו שאמרו בתורת כהנים, מנין שאם אתה יודע עדות לחבירך שאין אתה רשאי לשתוק, תלמוד לומר לא תעמוד על דם רעך. וכן כתב בספר החינוך (מצוה רמד).

להודיע לחבירו על הפסד ממונו

ולפי זה יוצא שגם כשיש הפסד ממון בלבד רשאי לגלות אוזן חבירו, כדי להשמר מהחושבים עליו רעה, וכן פסק הגאון בעל חפץ חיים (בהלכות איסורי רכילות כלל ט'), שהרואה את חבירו שרוצה להשתתף באיזה מסחר עם חבירו, ויודע בודאי שעל ידי כך יגרם לו הפסד, חייב להודיע, וכן כשיודע על איזה בחור שיש לו מחלה פנימית, שרוצה להשתדך עם בחורה מסויימת, יש לו לגלות להוריה על מחלתו של זה, ובלבד שלא יגזים בסיפורו יותר ממה שידוע לו, ושיכוין רק לתועלת הענין ולסילוק הנזק מחבירו בלבד, ולא יתכוין להשמיץ את חבירו מתוך קנאה ושנאה שבלבו עליו. עכת"ד. וכן בשו"ת נתיבות שמואל ח"א קושלביץ (נתיב ט') כתב בדבר רואה חשבון בשכר שהרגיש שהמזכיר של חברה יהודית מועל בכספים ומזייף הפנקסים לבל יוודע הדבר, וגם לאחר שהוכיחו על פניו והתרה בו שאם לא יחזור בו יפרסם את הדבר ברבים, הכל ללא הועיל, רשאי ומותר לרואה החשבון לפרסמו ולביישו ברבים כשאי אפשר להציל רכוש החברה בענין אחר, שהרי הוא מחוייב לעמוד על המשמר ולמנוע נזק מכספי החברה, והוא גם כשומר שכר על כך. וע"ש. וכתב בשו"ת יחוה דעת חלק ד (סימן ס) שהדין כן אפילו אינו מקבל שכר, אם יודע שהמזכיר גונב מכספי החברה, חייב להודיע להם, משום לא תעמוד על דם רעך. ע"ש.

כשישנו חשש סכנה לרבים

וכ"ש בנ"ד שישנו חשש סכנה ליחיד ולרבים, שחייב להודיע למשרד הבריאות, וכמ"ש כיו"ב הרה"ג מרדכי הלפרין בספר רפואה הלכה למעשה (תשס"ו עמ' 8-67) שכל שישנו חשש סכנה גדול לציבור יש להחמיר משום פקוח נפש היינו גם בסכנה רחוקה וזאת ע"פ דברי הגמ' בשבת (מב.) גבי גחלת של מתכת וצידת נחש שכתב הרשב"א שם בביאור דברי הר"ח בשם רב האי, דכל שדרכו להזיק ורבים ניזוקין בו כסכנת נפשות חשיב ליה שמואל, דאי אפשר לרבים ליזהר ממנו, ושמא אם ישמר זה לא ישמר ממנו זה. ע"ש. וע"ש בחי' הרמב"ן. וכן הזהיר על כך הגרש"ז אויערבאך זצ"ל, לחשוש לפיקוח נפש של רבים גם אם החששות רחוקים מאד ואינן לפנינו. יעו"ש.

הגדרה של לשון הרע

גם הגאון רבי ישראל איסר, מגדולי הרבנים בוילנא, בספרו פתחי תשובה (וילנא תרל"ה או"ח סימן קנו), שכתב, וראיתי להזכיר פ"ה ע"ד אשר כל ספרי המוסר הרעישו העולם בחומר איסור עון לשון הרע, ואנכי מרעיש העולם להיפך, שיש עון גדול יותר מזה, וגם הוא מצוי ביותר, והוא שמונע עצמו מלגלות אוזן חבירו במקום שיש צורך להציל עשוק מיד עושקו, מפני שחושש לאיסור לשון הרע, כגון הרואה אחד שאורב לחבירו להרגו בערמה, או שחותר מחתרת באישון לילה ואפלה בביתו או בחנותו של חבירו, היתכן שימנע מלהדויע לחבירו שיזהר ממנו משום איסור לשון הרע, הלא עונו גדול מנשוא שעובר שועובר על לא תעמוד על דם רעך. וכן הוא בענין ממון שהוא בכלל השבת אבידה, כי מה לי חותר מחתרת או שרואה את משרתיו של חבירו שגונבים ממונו, או שותפו שגונב מהעסק שלו, או שחבירו מטעהו אותו במקח וממכר, או שהוא מלוה מעות לאדם שהוא לוה רשע ולא ישלם. וכן בעניני שידוכין שהוא יודע שהבחור איש רע ובליעל ונוכל, או שהוא חולני, ומבקש להתחתן וכו', כל אלו בכלל מצות השבת אבידה, אבידת גופו או אבידת ממונו, וכמו שאמרו בסנהדרין (עג ע"א). והדברים מסורים ללב, אם כוונת המספר לחבירו רעה, הרי זה בכלל איסור לשון הרע, אבל אם כוונתו לטובה להזהיר את חבירו ולהצילו ולשמרו, מצוה רבה היא וכו'. ע"ש.

הצגת מסמכים רפואיים

וכמו כן כתבו בפסקי פסקי דין של בה"ד הרבניים ח"ה (עמוד 153) כשיש צורך בדבר על שלטונות הצבא להגיש לפני בית הדין את כל המסמכים החסויים הנמצאים שברשותם, בדבר מצב בריאותו של הבעל, כדי לדון ולפסוק בתביעת הגירושין של האשה נגד בעלה. ע"ש.

לגלות מחלה שיש לחתן

וכ"כ בשו"ת חלקת יעקב (אה"ע סימן עט) אודות בחור אחד שיש לו רח"ל מחלת הסרטן ל"ע, ולהחולה עצמו וגם למשפחתו לא נודע כלל מזה, והוא נתארס לנערה לינשא עמה אם הרופא מחויב לגלות זאת לכלה בהיות ולדעת הרופאים לא יחיה יותר משנה או שנתיים, וכמובן שבהודע זאת לכלה לא תנשא עמו, והשיב שמחויב הרופא לגלות זאת להכלה, כשהנימוק ההלכתי הראשי שלו בזה הוא מפני דאחרת הוא יעבור על הלאו של לא תעמוד על דם רעך, ובהסתמכו על הנפסק ברמב"ם פ"א מרוצח ובחו"מ סי' תכ"ו, דהרואה את חבירו טובע בים וכו' או חיה רעה באה עליו או ששמע עכו"ם או מומרים מחשבים עליו רעה או טומנים לו פח, ולא גילה אוזן חבירו, וכיוצא בדברים אלו עובר על לא תעמוד על דם רעך. ע"ש.

אם מותר לרופא לגלות מחלה שיש אצל החולה

ויעויין בשו"ת ציץ אליעזר חלק טו (סימן יג אות א) שנשאל במקרה והרופא מוצא אצל חולה ליקוי בראייה, (כגון בחצות הראייה, שדה ראייה, ראיית לילה, או בראיית צבעים) אשר לדעת הרופא עלול לגרום - בתנאים מסויימים - לתאונה (כגון, נהיגה, עבודה בתעשיה, שרות צבאי וכו') והחולה אינו רוצה להפסיק לנהוג ברכב או לשנות את מקום עבודתו, האם הרופא מחויב להודיע לשלטונות המתאימים (משרד התחבורה, צבא, מעביד וכו') על מגבלות החולה, ולאחר שהאריך ככל הנ"ל כתב שבודאי מחויב הרופא להודיע לשלטונות המתאימים ולמעבידו של החולה על מגבלותיו, ואפילו אם החולה מבקש לשמור את קיום המחלה ומבטיח להמנע מנהיגה וכו', כל עוד שהרופא איננו משוכנע שאמנם כך יעשה, מחויב ג"כ להודיע כנז', ולא מיבעיא אם מזמינים אותו להעיד על כך שמחויב ללכת ולהעיד, ולא חלה על כגון דא שבועת הרופאים הכללית לשמור סודיות רפואית וגם לא הבטחה ושבועה פרטית, כי הוה ליה כנשבע לבטל את המצוה דלא חלה השבועה וכו', ואפילו אם לא מזמינים אותו להעיד מחויב הוא גם כן מעצמו להודיע על הדבר לשלטונות המתאימים, בהיות דאחרת יוכל הדבר להגיע ולגרום לפעמים לידי סיכון חיי אנשים אחרים, ולא עוד, אלא אם הרופא מונע את עצמו מלהודיע כנז' הרי הוא עובר על הלאו של לא תעמוד על דם רעך, ולכן אין לו להתחשב בכגון זה מה שעי"כ יגרום אולי נזק כלכלי או חברתי לחולה, כי אין לך דבר העומד בפני פקוח נפש. ע"ש. וכ"כ הגרי"ש דבליצקי בספר זה השלחן ח"א (עמוד סב). ע"ש.

נהיגה המסכנת אחרים

וכן הראש"ל הגר"ע יוסף ז"ל העלה בנדונו בשו"ת יחוה דעת ח"ד (סימן ס) שכל היודע במי שמשתדל להשיג רשיון נהיגה, והוא חולה במחלה סמויה, שאינה ניתנת להבחנה בבדיקה שגרתית, כגון מחלת הנפילה וכיוצא בה, עליו להודיע מיד למשרד הרישוי את אשר ידוע לו, כדי למנוע אסונות בנפש וברכוש. ע"ש. וכיו"ב העלה בשו"ת מנחת יצחק ח"ח (סימן קמח) שמותר למסור לשלטונות את אלו המסכנים עוברי דרך ע"י אי זהירות בהנהגתם בכלי רכב. ע"ש.

נגיף הקורונה

ומינה לנ"ד שהוא במכל שכן שמדובר במגיפה עולמית קשה, שהידע הרפואי עליה הוא עדיין קטן מאד, וכידוע שלנגיף הקורונה כושר הדבקה גבוה מאד, ונראה כי כושר ההדבקה של הנגיף בגל השני, גבוה יותר מזה של הגל הראשון, כך שישנו חשש גבוה להדבקה ולהגיע עד כדי גרימה לסיכונם הממשי של חיי אחרים, וכידוע שסיכויי התמותה מהמחלה גבוהים מאד אצל חולים מבוגרים, או בעלי מחלות רקע. כך שבודאי ובודאי אם לא יגלה זאת לשלטונות במקומות המתאימים מבעוד מועד, הרי שזה יגרום לשרשרת של הדבקה גבוה, והוא יעבור בהמנעותו על הלאו של לא תעמוד על דם רעך, ולכן בודאי ובודאי כי מותר לו וגם מחויב בכך להודיע לשלטונות המתאימים על כל מי שמיפר בידוד בין אם הוא חולה מאומת או שהתחייב בבידוד עד שיקבל תוצאות של הבדיקה.

הודעה לשלטונות על אדם חולה במחלה מדבקת

ושו"מ בחמדת צבי וולנר ח"ג (סימן לא) שכתב בדומה לנ"ד, שכל אדם חולה מחוייב לגלות שיש לו מחלה מדבקת וכד', שלא יגרום מחלה ונזק לאחרים. ובין רופא ובין כל אדם היודע שפלוני עושה מעשים שיש בהם סכנת נפשות, או שיש לו מחלה שעי"ז מסכן חיי אדם, ואפילו חיי עצמו של אותו חולה, מחוייבים להודיע זאת למשטרה, ואם לא עושים כן הרי עוברים על ב' לאוים וכו'. ע"ש.