פסקי הלכות נחוצות לחיילים - הרב יואב ג'יבלי

פסקי הלכות נחוצות לחיילים

כתב וערך: הרב יואב ג'יבלי

סדר היום

תפילין: זמן התפילין כ- 50-60 דקות ('זמניות') קודם נץ החמה. ואם ממהר מאוד רשאי להניח התפילין קודם זמן זה וכשיגיע הזמן ימשמש בתפילין ויברך. וזמן הנחת התפילין הוא כל היום עד השקיעה, ובדיעבד אם לא הספיק רשאי להניחם בבין השמשות (בטווח זמן שבין השקיעה לצאת הכוכבים 13.5 דקות).

שמאלי שאין לו תפילין וכן להיפך: שמאלי המניח בימין ואין בכל האיזור תפילין המותאמות לו, רשאי לקחת תפילין של ימני המניח בשמאל ולהניח בימינו ולהפוך את הבית באופן שקשר ה'יוד' יהיה מכוון כנגד הלב, והמעברתא (החריץ שנמצא ב'בית' התפילין שבו מושחלת הרצועה, והוא יהיה לצד המרפק), וכך הדין לימני המניח בשמאל. ילקו"י כז כ.

תחבושת: יש להקפיד שלא יהא דבר חוצץ בין התפילין לבשרו, למרות זאת, מי שיש לו תחבושת בידו במקום שאמור להניח בו תפילין, רשאי להניחם על גבי התחבושת, אלא שצריך להקפיד לכסותם לאחר שיניחם כך, ויברך על של ראש 'על מצוות תפילין', ולהיפך אם ראשו חבוש יניח על ידו ויברך 'להניח תפילין'. ילקו"י כז י.

המניח תפילין והוצרך להפסיק יניח מיד לאחר שקשר תפילין של יד את התפילין של ראש ויפסיק, ורק אחר כך יכרוך את הכריכות על ידיו, אצבעו, וכף ידו.

תפילה

זמן תפילה: 1) תחילת זמן תפילת 18 של שחרית היא משעת הנץ החמה. 2) בשעת דחק רשאי להתפלל משיעלה השחר, ברם, מאחר ועל פי דין לא ניתן להתעטף בטלית, להניח תפילין, ולקרוא קריאת שמע (למעט כשהשעה דחוקה ביותר), אלא כ- 50-60 דקות קודם הנץ, לפיכך למעשה לא ניתן להתפלל אף בשעת דחק תפילה כסדרה אלא מכשעה לפני הנץ (ועל כן במקרה זה יאמר בעלות השחר את ברכות השחר ופסוקי דזימרה, ומשיגיע זמן 'משיכיר' יתעטף בטלית ותפילין וימשיך בתפילה). 3) מי ששעתו דחוקה ביותר רשאי להתעטף בטלית ולהניח תפילין קודם עלות השחר בלי ברכה, ואף רשאי לומר ברכות השחר ופסוקי דזימרה בשעה זו, ומשיעלה השחר יתחיל ברכות קריאת שמע תוך כוונה שלא לצאת בקריאה זו ידי חובה ויתפלל, ובתום התפילה משיגיע זמן 'שיכיר את חבירו' (כ- 50-60 דקות לפני הנץ) ימשמש בציצית ובתפילין ויברך עליהם, ויחזור ויקרא קריאת שמע. שו"ע (פט ח).

זמן קריאת שמע הוא עד 3 שעות זמניות מעלות השחר ואפשר גם במקום צורך לחשב מהנץ, וזמן תפילה יכול להתפלל עד 4 שעות זמניות מעלות השחר ואפשר להקל ולחשב מהנץ החמה. ואם לא הצליח לקרוא ק"ש עד 3 שעות רשאי לקרוא עד סוף 4 שעות, ומ-4 שעות עד חצות לבני ספרד יתפלל בלי שם ומלכות בברכות ק"ש (יוצר אור אהבת עולם גאל ישראל). שו"ע (נח ו). ולבני אשכנז עד חצות היום יכולים לומר ברכות ק"ש. מחנה ישראל (דינים פ"א ס"ב ו-ז). ובני תימן רשאים לברך כל היום. שע"ה (חול עמ' קיב).

ברכות השחר: 1) אם אין פנאי יברך 'על נטילת ידיים', 'אלוקי נשמה', 'ברכת התורה'. 2) אם יש לו פנאי יאמר שאר הברכות. 3) ואם אין לו פנאי כלל ידלג ברכות השחר ויאמרם אחר התפילה חוץ 'מאלוקי נשמה' ו'ברכת התורה'. משנ"ב (נב ב).

מי שהיה ער כל הלילה: בני ספרד יברכו את כל ברכות השחר וברכת התורה, בני תימן יברכו הכל חוץ 'מהמעביר שינה' בני אשכנז המנהג שברכת 'אלהי נשמה', ו'המעביר שינה', וברכות התורה לא מברכים, ולכן נוהגים לשמוע הברכות ממי שישן, או לצאת יד"ח בברכת 'אהבת עולם' וצריך ללמוד תורה אפי' מעט מיד לאחר התפילה.

אם הקיצוהו בעוד לילה ומתכונן להשאר ער עד עלות השחר, יברך את כל הברכות, ונטילת ידיים לבני ספרד ותימן יברכו יחד עם כל הברכות, ובני אשכנז יברכו בעלות השחר לאחר שהתפנה בבית הכסא. באה"ל (ד יג "כל הלילה").

נטילת ידיים: גם הניעור כל הלילה נוטל ידיו שיעלה השחר בלא ברכה. 

קרבנות: 1) אם אין פנאי יאמר 'לפיכך אנחנו חייבים להודות', 'שמע ישראל' ו'ברוך שם'. 2) אם יש יותר פנאי יוסיף מה שיספיק לפי הסדר הזה: פרשת התמיד, פטום הקטורת (עד רבן שמעון ולא עד בכלל), אנא בכח (עד איזהו מקומן), איזהו מקומן. הודו לה' אפשר לדלגו כשיש צורך. הלכה ברורה (ח"ד עמ' נד).

פסוקי דזימרה: 1) אם אין פנאי כלל יאמר 'ברוך שאמר', 'אשרי', 'ישתבח', וימשיך מיוצר עד סוף תפילת עמידה. 2) אם יש מעט פנאי יאמר מה שיספיק לפי הסדר הזה: 'הללו את ה' מן השמים', 'הללו ק-ל בקדשו', שאר פסוקי דזימרה, 'ויברך דוד', 'שירת הים'. שו"ע (נב א). חיי אדם (כלל יט אות ד-ה). 3) בשבת המזמורים שקודם ברוך שאמר יאמרם רק אם יאמוד בדעתו שיספיק לאומרם אחר שיאמר פסוקי דזימרה, 'ויברך', 'שירת הים', 'נשמת', ו'ישתבח'. נשמת אדם (הנ"ל).

קריאת שמע וברכותיה: אם אין פנאי ידלג פסוקי דזימרה (אם יש לו פנאי יאמרם אח"כ בלי 'ברוך שאמר' ו'ישתבח') ויאמר ישר 'יוצר אור' 'אהבת עולם' 'שמע ישראל' עד סוף תפילת שמנה עשרה. שו"ע (נב א).

תפילת שמנה עשרה: המהלך בדרך או נמצא בנסיעה, או ביצוע תפקיד בטחוני ומעריך שאם יעצור לתפילה תיטרד דעתו ולא יוכל להתפלל בכוונה הראויה, רשאי להתפלל ביישוב הדעת תוך כדי תנועה (הליכה נסיעה וכדו'), ואם ניתן הדבר יעמוד אפי' חלק מן התפילה, ולכל הפחות בברכה ראשונה של תפילת שמונה עשרה, ובזמן הכריעות (אבות תחילה וסוף מודים תחילה וסוף) והפסיעות לאחור (עושה שלום). אף המתפלל באופן זה צריך להקפיד על שאר דיני מורא תפילה, על כן המתפלל בישיבה תוך כדי נסיעה ישב באימה כשראשו כפוף ורגליו צמודות זו לזו, ואם מתפלל בהליכה שלא יגע במקומות המכוסים או יתעסק בדברים בזויים וכו'. שו"ע (צד ד-ה).

תפילת הביננו (שו"ע קי א)

הערה: במקום שאין פנאי כ"כ או שרואה שהציבור אינם מכוונים לברכות החזן שאומר חזרת הש"ץ מחמת חוסר ידיעה או עייפות גדולה יתפלל בקול ג' ברכות ראשונות וקדושה וימשיכו את התפילה בלחש.

בשעת הדחק כגון שמפחד שיפסיקוהו בתפילת העמידה יתפלל תפילת 'הביננו' יתחיל ג' ברכות ראשונות של שמנה עשרה: 1) ה' שפתי תפתח ויאמר 'אבות'. 2) 'אתה גיבור'. 3) 'אתה קדוש' ולאחר מכן יאמר:

הביננו הביננו ידוד אלקינו לדעת דרכיך, ומול את לבבנו ליראתך, ותסלח לנו להיות גאולים, ורחקנו ממכאוב, ודשננו בנאות ארצך, ונפוצותינו מארבע תקבץ, והתועים על דעתך ישפטו, ועל הרשעים תניף ידך, וישמחו צדיקים בבניין עירך ובתקון היכלך, ובצמיחת קרן לדוד עבדך ובעריכת נר לבן ישי משיחך. טרם נקרא ואתה תענה, ברוך אתה ידוד שומע תפלה.

 ויסיים בשלש ברכות אחרונות 1) 'רצה'. 2) 'מודים'.3) 'שים שלום' 'אלוקי נצור' 'עושה שלום'.

שים לב: 1) להתפלל תפילה זו בעמידה.

2) אם אחר כך עברה שעת הדחק אינו חוזר להתפלל תפילה שלמה.

3) אין מתפללים תפילה קצרה זו לא במוצאי שבת ובמוצאי יום טוב מפני הבדלה שבחונן הדעת, ולא בימות הגשמים (מתפילת ערבית של מוצאי שבת נח ז' חשוון 21 באוקטובר עד תפילת מנחה של יו"ט ראשון של פסח ב-טו בניסן 23 באפריל) מפני שצריך לשאול גשמים בברכת השנים. בני תימן נהגו לומר גם במוצאי שבת ויו"ט וגם בימות הגשמים (ומוסיפים במוצ"ש 'הביננו ד' אלוקינו בין קודש לחול לדעת דרכיך וכו', ובימות הגשמים 'ודשננו בנאות ארצך ותן טל ומטר, ונפוצים וכו').

וכאמור בתקופת הגשם שאי אפשר לומר הביננו יאמר תפילת 18 מקוצרת: יאמר תחלה ג' ראשונות  1) ה' שפתי תפתח ויאמר 'אבות'. 2) 'אתה גיבור'. 3) 'אתה קדוש'. ואח"כ יאמר (הנוסח על פי החיי אדם סוף כלל כד):

אתה חונן לאדם דעת חננו מאתך דעה בינה והשכל ברוך אתה ידוד חונן הדעת, [במוצאי שבת יאמר אתה חוננתנו למדע תורתך ותבדילנו ידוד אלקינו בין קדש לחל בין אור לחושך בין ישראל לעמים בין יום השביעי לששת ימי המעשה חננו מאתך חכמה בינה ודעת ברוך אתה ידוד חונן לאדם דעת]. השיבנו אבינו לתורתך והחזירנו בתשובה שלימה לפניך ברוך אתה ידוד הרוצה בתשובה, סלח לנו אבינו כי מוחל וסולח אתה ברוך אתה ידוד חנון המרבה לסלוח, ראה נא בענינו וגאלנו מהרה כי גואל חזק אתה ברוך אתה ה' גואל ישראל, רפאנו ידוד ונרפא כי אל מלך רופא נאמן אתה ברוך אתה ידוד רופא חולי עמו ישראל, ברך עלינו את השנה הזאת ותן טל ומטר לברכה על פני האדמה וברך שנתינו כשנים הטובות, ברוך אתה ידוד מברך השנים, תקע בשופר גדול לחרותינו וקבצנו יחד מארבע כנפות הארץ ברוך אתה ידוד מקבץ נדחי עמו ישראל, השיבה שופטינו כבראשונה ומלוך עלינו אתה ידוד לבדך וצדקנו במשפט ברוך אתה ידוד מלך אוהב צדקה ומשפט, ולמלשינים אל תהי תקוה וכל אויבך מהרה יכרתו ותכניעם במהרה בימנו ברוך אתה ידוד שובר אויבים ומכניע זדים, על הצדיקים ועל החסידים ועלינו יהמו רחמיך ושים חלקנו עמהם לעולם, ולא נבוש כי בך בטחנו ברוך אתה ידוד משען ומבטח לצדיקים, לירושלים עירך ברחמים תשוב ובנה אותה בקרוב וכסא דוד מהרה לתוכה תכין ברוך אתה ידוד בונה ירושלים, את צמח דוד מהרה תצמיח כי לישועתך קוינו כל היום ברוך אתה ידוד מצמיח קרן ישועה, שמע קולנו וקבל ברחמים וברצון את תפילתנו כי אל שומע תפלות אתה ברוך אתה ידוד שומע תפלה ואחר כך אומר ג' אחרונות אלוקי נצור ועושה שלום.

ואם אין לו פנאי כלל כגון שהוא בחזית וכדו' יניח תפילין ויאמר 'שמע ישראל', 'ברוך שם כבוד מלכותו' ויתפלל תפילה קצרה:

צרכי עמך ישראל מרובים ודעתם קצרה, יהי רצון מלפניך ידוד אלוקינו ואלקי אבותינו, שתתן לכל אחד ואחד כדי פרנסתו, ולכל גויה וגויה די מחסורה והטוב בעינך עשה. ברוך אתה ידוד שומע תפלה.

תפילה זו יכול לומר אפי' בהליכה, ריצה, שכיבה, ישיבה וכדו'. אם אחר כך עברה שעת הסכנה ולא עבר זמן תפילה חוזר להתפלל תפילה שלמה.

ערבית של שבת: 1) אם אין פנאי יברך מעריב ערבים אהבת עולם שמע וכו' ויאמר מעין שבע, במקום תפילת שבע. 2) אם יש מעט פנאי יאמר מה שיכול לפי סדר עדפויות הזה: מזמור שיר ליום השבת, ה' מלך גאות, לכו נרננה וכו', מזמור לדוד הבו לה', קבלת שבת, במה מדליקים.

שחרית של שבת: 1) אם אין פנאי יקצר כמו בשחרית של חול ואם אין לו זמן לומר תפילת שבע, יאמר ג' ראשונות ויזכיר יום השבת ויסיים ג' אחרונות. 2) אם אין פנאי כלל יאמר 'תפילה קצרה'.

מוסף: כמו בשחרית ורק שיוסיף 'ונעשה לפניך את חובותינו בתמידי יום ובקרבן מוסף'.

מנחה של שבת: כנ"ל.

הערה: מי שנתקע בלי נוסח של תפילות שבת ואינו יודע להתפלל בעל פה יתפלל תפילה של חול ויוסיף 'יעלה ויבוא' ויאמר 'ביום השבת הזה'. גרש"ז (שלחן שלמה סימן רסח ד בהג"ה).

הפסק בתפילה: 1) אם הפסיק בג' ראשונות או בג' אחרונות חוזר לראש ג' ראשונות/אחרונות. 2) אם הפסיקוהו בברכות אמצעיות (מאתה חונן עד מודים) אם זה הפסק קטן יחזור למקום שהפסיק. 2) ואם זה הפסק גדול יחזור לראש אותה ברכה שהפסיק. 3) אם שהה כדי לגמור את כל התפילה (הדבר נמדד לפי כל אחד ואחד כמה זמן לוקח לו לסיים התפילה) לבני ספרד חוזר לתחילת התפילה, לבני אשכנז ממשיך ממקום שפסק, זולת אם שהה מחמת אונס של עצמו כגון שהיה צריך לשירותים וכדו' (אבל אונס כללי כגון מחבלים אזעקות וכדו' לא נחשב הפסק). שו"ע (קד ה).

והפסק זה שאמרנו לבני ספרד הוא בין אם הפסיק בדיבור בין אם הפסיק בשתיקה אם שהה כדי לגמור כל התפילה חוזר לראש. ולבני אשכנז אם הפסיק בדיבור הדבר חמור יותר ולפיכך: 1) אם אנסוהו לדבר (כגון מפקד שפוקד עליו לספר על אירוע בטחוני) ושהה בדיבור זה כדי לגמור את כולה נחשב הפסק וחוזר לראש התפילה. 2) ואם דיבר בשוגג (שלא ידע שאסור לדבר או שחשב שמותר לדבר) אין זה הפסק. 3) דיבר במזיד (שידע שאסור לדבר ובכ"ז דיבר) יש שהורו לחזור תיכף ומיד לראש התפילה. שו"ע (קד ו) ומשנ"ב (שם).

השלמת התפילה: אדם שפספס תפילה אחת בשוגג משלימה בתפילה הסמוכה לה. אך אם עסק במצווה ופספס עקב כך את התפילה אינו צריך להשלים.

נשיאת כפיים: נושאים הכהנים כפיים גם במקום שאין ס"ת. כהן שהרג מחבלים עולה לברך, וי"א אף אם הרג בטעות בתקרית של 'אש ידידותית'.

אם אין פנאי לברכת כהנים שיצאו הכהנים ממתחם התפילה קודם רצה.

תחנון: בני ספרד ותימן אומרים תחנון גם במקום שאין ס"ת. בני אשכנז אומרים במקום שיש ס"ת ויאמרו המזמור ללא נפילה. משנ"ב (קלא יא). במקום הדחק מדלגים תחנון.

אם מתפללים בשטח ואין מקום לשבת מותר לומר תחנון בעמידה ועדיף שיסמוך עצמו על חברו או כל דבר מה.

קריאת ס"ת: קוראים בס"ת במקום שיש עשרה ו-6 מתוכם עדיין לא שמעו קריאת התורה. ואם היו עשרה בשעה שהעולה הראשון התחיל לברך (ברכת 'אשר בחר', וברכו לא נחשב ברכה) ויצאו חלק מהעשרה רשאים להמשיך את כל הקריאה וכל עולה מברך (בחול עד סוף ג' העולים ובשבת עד סיום ז' גברי). יבי"א (ז כ). ולבני ספרד לא יאמרו את הקדיש שלאחמ"כ. ולבני אשכנז יאמרו הקדיש. משנ"ב (קמג ו).

אם אין מי שיודע לקרוא בניגון וטעמים יקרא אחד מהמתפללים בלחש ליד בעל הקורא והבעל קורא קורא אחריו בקול בס"ת הכשר. משנ"ב (קמג ו). מקום שאין ס"ת יקרא אחד מתוך חומש ללא ברכות כדי שלא תשתכח תורת הקריאה.

אם אחד מהעולים הוזעק באמצע קריאה: יעמידו אחר תחתיו ויברך שוב 'אשר בחר' ויחזור בעל הקורא על כל הקריאה ויברך העולה לבסוף. שו"ע (קמ א). הבהרה: כל האמור הוא על העולה אבל אם הזעיקו את הבעל קורא א"צ העולה לברך שוב.

תפילת הדרך: כשיוצא לשטח שיש בו בעיות בטחוניות (אחר שהתרחק כ-35 מטר מהעיר) אומר תפילת הדרך בברכה אפי' אם נוסע למרחק קצר. ואם: 1) כל הזמן הוא בתנועה (כגון מוביל ציוד במשאית) אפי' כמה ימים תפילת הדרך שאמר בתחילת המסע פוטרתו. 2) ואם נח בלילה באופן עראי באיזה ביתן או אוהל סיירים יאמר בבוקר תפילת הדרך ללא ברכה. משנ"ב (קי כו). 3) ואם ישן שנת קבע גם תחת כיפת השמים אומר בבוקר תפילת הדרך בברכה. גרש"ז הליכות שלמה (תפילה כא ב). 4) אם קם לאחר שישן שינת קבע ועדיין לא האיר היום אם לא יגיע בעלות השחר מרחק קרוב ל-4 ק"מ ממקום ישוב שצריך להגיע אליו יברך כשיעלה השחר [ואם הוא מקום סכנה אפי' ממרחק קטן עדיין יכול לברך], ואם יגיע למרחק שכזה בעלות השחר יברך מיד כשיתחיל הנסיעה בעוד לילה. 5) תפילת הדרך פוטרת את כל נסיעותיו שתכנן באותו יום. אבל אם חשב שסיים עם מטלותיו ושלחו המפקד שוב לדרך יאמר תפילת הדרך שוב בברכה.

נטילת ידיים: יש להקפיד 1) שהמים יהיו ראוים לכל הפחות לשתיית כלב. 2) שיהיה רביעית מים בכלי. 3) שיהיה כלי כשר (כלי כשר הוא כלי שפיו רחב ויכול להכיל לפחות רביעית) ובדיעבד אם אין לו יכול ליטול מכוס חד פעמית מימייה (עדיף שיפתח את ההברגה) או מבקבוק או קנקן עם ברז. 4) שיהיה כח גברא דהיינו שיטה הכלי ומכוחו ישפכו המים על ידיו. ובשעת הדחק מועילה נטילת ידיים באמצעות ברז רגיל באופן שפותח וסוגר בכל שפיכה.

אם אין לו מים יטול בשאר משקים ולא יברך על נטילה זו.

אם אין לו מים בשעת הדחק יעטוף את שתי ידיו ויאכל כך, ולכשיזדמנו לו מים יטול ידיו. ועצה טובה לאדם שלא יודע מה יהיה שיטול ידיו בבוקר ולהתנות שנטילה זו תועיל לכל הנטילות שיצטרך מכאן ולהבא, ולכסות את ידיו בכפפות.

הטובל ידיו במעיין או בנהר או בים (בים מותר רק לטבול ידיו ולא ליטול מהם בכלי וליטול ידיו שאין המים ראויים לשתיית כלב) וכדו' מברך 'על נטילת ידיים'.

מים אחרונים: נוטלים במים, ואם אין לו מים מותר ליטול בכל המשקים למיניהם (מיץ, קולה וכו') חוץ מיין, ואם אין רשאי ליטול גם ביין. ואם אין לו כלום ירטיב אצבעותיו ברוק.

ברכת המזון: חייל הנאלץ בשל צרכים מבצעיים וכד', לדבר או להשתהות באמצע ברכת המזון, ישתדל לסיים תחילה עד "אל יחסרנו", או לכל הפחות עד "בונה ברחמיו ירושלים", ואם אין בידו לסיים, יכוון להפסיק בין ברכה לברכה, ואף אם נאלץ לדבר באמצע הברכה - ימשיך לאחר מכן ממקום שפסק.

המסופק אם ברך, וכן המנמנם באמצע ברכת המזון וכשהתעורר אינו זוכר היכן אחז, חוזר לראש הברכה, לבני ספרד אין דינים אלה אלא בג' הברכות הראשונות שבברכת המזון (עד "בונה ברחמיו ירושלים"), ואילו מנהג האשכנזים לחזור אף על ברכה רביעית (עד "אל יחסרנו") בשעת הדחק רשאי לברך ברכת המזון גם בהליכה.

קריאת שמע שעל המיטה

אם יש סבירות ש'יקפיצו' אותו בלילה לפעולה שלא יברך ברכת 'המפיל' אלא יאמר רק ק"ש.

שבת

הדלקת הנר: גם החיילים הנשואים חייבים להדליק שני נרות בחדרם או באהל (באהל יש לנהוג משנה זהירות ולהדליק בתוך פחיות. פקודות מטכ"ל 153) ולברך 'בא"י אלוקינו וכו' אשר קידשנו במצוותיו וצוונו להדליק נר של שבת', ולבני ספרד ותימן מדליק ומברך רק אחד מהחיילים בחדר או באהל. ולבני אשכנז כל אחד שמדליק יברך. יש לציין שזה רק באופן שמדליקים במקום אכילה דבמקום השינה אין גם לבני אשכנז לברך (כן דייק הגריש"א. שבות יצחק בדיני נר שבת פ"ב ב מהמשנ"ב רסג מא).

הבהרה: יש להזהר ולא לברך על נרות שוודאי לא ישתמשו בהם כגון שמדליקים ויוצאים למבצע שלא יודעים מתי יסתיים. ולכן עצה טובה אם אפשר לשהות כחצי שעה ליד הנרות לפני שיוצאים.

זמן הדלקת הנר: 1) אם מקבל שבת (כלומר שמעת ההדלקה אינו עושה שום מלאכה) יכול להדליק כשעה ורבע קודם ציה"כ. 2) אם אינו מקבל שבת יכול להדליק נרות עד 30 דקות מהשקיעה, ולא לפני.    

פקודות בשבת: באופן כללי יש לשמוע להנחיות המפקד בנושאי בטחון, אבל אם רואה בוודאות שבהוראות מסויימות (כגון פקודות מנהליות) יש חילול שבת לחינם ישתמט מזה (יש לדבר עם המפקד בנועם קודם השבת שיתחשב בו וישלח גויים (דרוזים רוסים וכו') לפעולות שאינן בטחוניות, וצריך להתיישב בכל פרט ופרט כי לפעמים המפקד יודע הרבה יותר מחייל רגיל, ויש להתייעץ עם רב המחנה/מש"ק דת לגבי אופן הפעולות מתי יעשה בשינוי ומתי באופן הרגיל).

כתיבה בשבת: חייל אשר הוטל עליו לתצפת בשבת וחייב לרשום את האירועים כדי להעבירם לדרג גבוה, יש לו לכתוב גם בשבת ולא לסמוך על זכרונו, ברם צריך למעט בחילול שבת אם יכול לכתוב ביד שמאל במחשב, ואם אין אז יכתוב במכשיר כתיבה עם דיו שאינו מתקיים בידו השמאלית, ואם יש לו רק עט רגיל שיכתוב ביד שמאל. שלחן שלמה (ערכי רפואה א עמ' רסו).

טלטול מוקצה: ישנם ג' סוגי טלטול 1) טלטול כדרכו (ביד או כדרך שרגילים האנשים לטלטל) הדין הוא שאסור לטלטל באופן זה. 2) מן הצד (טלטול באמצעות דבר המותר כגון באמצעות מקל מטאטא) טלטול זה מותר רק לצורך גופו או מקומו (שרוצה לפנות מקום שיש בו מוקצה כדי לשכב/לשבת שם). 3) טלטול בגופו (ע"י הרגל או הפה וכדו') מותר בכל אופן (כגון שמצא שטר של כסף ורוצה להחביאו רשאי לעשות כן ע"י שידחפו ברגלו או שיתפסו בפיו וכדו'). במקום צורך יכול לטלטל ע"י אחורי ידיו או תחת בית שחיו (בתנאי שאין הדרך לטלטלו כן). גר"ז (רע"ו י).  

בדרך כלל מה שנצרך לצורך פעילות בטחון שוטף (בט"ש) הינו צורך מבצעי ומותר לטלטלו. ובמקום שצריך לטלטל מוקצה יטלטלו ברגלו, או באמצעות דבר המותר דוגמא: תיק שיש בו מוקצה (בטריות פנס אורז לא מבושל וכדו') ורוצה להוציא ממנו דברים שאינם מוקצים יפתחנו ובאמצעות מזלג יסיט את דברי המוקצה ויגיע לדברי ההיתר.

טלטול בשבת במקום שאין עירוב: הקדמה: המציאות משתנה ממקום למקום שיש מקומות שהם רשות היחיד/הרבים, כרמלית וכדו' ולכן גם בעת מתוחה כזאת הכלל הוא שבמקום שיש סכנה בטחונית כל מה שזקוק לצורך פעילות הבט"ש (בטחון שוטף) מותר לעשות ללא שינוי. והחכם עיניו בראשו לאמוד את העניין בהתאם למצב השטח שבו הוא נמצא ולא להקל במקום שאסור. במקומות מסויימים עדיף לעשות בשינוי כגון הדלקת ווינקרים, פתיחת חלונות חשמליים (רק במקום שהחום הכבד יפגע בכשירות הלוחמים, ויש לכוין את המזגן מבעוד יום שידלק מיד אם הפעלת הרכב), צפירה באמצעות המרפק. פעולות אלו אינן כרוכות במאמץ מיוחד.

ארבע סוגי רשויות ישנן בהלכה: 1) רשות הרבים (רה"ר): דרך רחבה 8 מטר ו-600000 אלף איש עוברים בה ביממה, כגון כבישים ראשיים כמו איילון, ז'בוטינסקי וכדו'. ראוי לבני ספרד להחשיב לרה"ר כביש רחב 8 מטר אפי' שאין 600000 איש עוברים בו.

2) רשות היחיד (רה"י): בית פרטי, מחנה סגור בגדרות, פילבוקס (המגודר בגדר רגילה ולא בגדר תלתלים), מגדל שמירה, ביתנים, בטונדות הסגורות בצורת ח וכדו'.

3) כרמלית: מקום השייך לרבים רק אין שם מספיק אנשים שעוברים שם כגון מחסום בכביש שאין בו 600000 אלף איש עוברים, מחסום מקורה.

4) מקום פטור: מקום שגבוה או נמוך יותר מ-24 ס"מ מהקרקע, ואינו רחב 32 ס"מ על 32 ס"מ. ואם גבוה 72 ס"מ נחשב רשות הרבים, ומ-80 ס"מ ולמעלה חזר דינו למקום פטור בתנאי שאינו רחב 32 ס"מ.

המוציא: 1) מרשות הרבים לרשות היחיד ולהיפך עובר על איסור תורה. כגון חייל העומד בכביש סואן (רה"ר) ונוטל בקבוק שהונח על גבי בטונדה (רה"י). או פורק מרכב (רה"י).  2) מכרמלית לרשות הרבים/יחיד ולהיפך עובר על איסור דרבנן. כגון שמוציא מביתן שמירה לבחוץ. 3) מרשות הרבים/יחיד, כרמלית למקום פטור ולהיפך מותר.

להעביר מרשות לרשות: 1) מרשות הרבים לרשות היחיד דרך מקום פטור אסור מדרבנן. כגון חייל העומד על אבן גבוהה 24 ס"מ ולוקח חפצים מביתן, ומוציא לרה"ר. 2) להעביר מכרמלית לכרמלית דרך מקום פטור מותר. שו"ע הרב (שמו ד). 3) להעביר מכרמלית לרשות היחיד דרך מקום פטור מותר לחלק מן הפוסקים. י"א בתרא בשו"ע (ריש סימן שמו).

טלטול יותר מ-2 מטר ברשות הרבים עובר על איסור תורה. בכרמלית עובר על איסור דרבנן.

כתבנו כמה דוגמאות מעשיות על קצה המזלג ותן לחכם ויחכם:  

חיילים הנמצאים בשטח (על הגבול, במחסומים וכדו') ואין שם עירוב צריכים להכין רשימה מבעוד יום מה נצרך להם לפעולה בטחונית זו (נשק, מחסניות, פנס לד, דסקית זיהוי וכדו') ויניח על עצמו את הנשק לפני צאתו החוצה, ויכניס את המחסניות לנשק בעודו בחדרו (אם אין הדבר נוגד את הוראות הבטיחות). יש להוציא מן החגור כל דבר שאינו חיוני לשמירה: תחבושת אישית, ובמיוחד את כלי ניקוי הנשק, שהם מוקצה. אם יש סיכוי שיזדקק לאחד מאלה בזמן השמירה, רשאי להשאירם. שלא יטלטלו דברים מיותרים שלא לצורך.

חייל רשאי להוסיף את התפילין לרשימת החפצים החיוניים (נשק, מימיה וכדו') שמטלטל אותם ללא עירוב. קשרי מלחמה ח"ד (עמ' 90-86). ויש שמקילים להניח גם סידור, טלית וכדו'. בט"ש בשבת ובמועד (עמ' 39 הערה 6 בשם הגר"א נבנצאל).

הבהרה: אין לטלטל נשק במקום ללא עירוב ללא צורך בטחוני, ולכן אין ללכת לביהכנ"ס להתפלל עם הנשק. ובמקום שלדעת המפקד יש צורך בטחוני לשאת נשק הדבר מותר.

בדיעבד ישנם כמה אפשרויות לטלטל ללא ערוב:

מרשות היחיד לכרמלית ולהיפך: אם מוסר לחבירו שברשות היחיד וחבירו מקבל מידיו, כגון חייל הנמצא ברכב (רה"י) ורוצה למסור לחייל הנמצא סביבות הפילבוקס (כרמלית) מותר באופן שאחד עושה עקירה (החייל שברכב מוסר החבילה) והשני הנחה (מקבל מידי הנהג ומניח בשטח שסביב הפילבוקס). ע"פ אבן העוזר (סימן שמ"ט שעה"צ ס"ק יד).

מרשות היחיד ולרשות הרבים ולהיפך: היות וזה איסור תורה יש להתיר רק בצורך בטחוני וכדו', וכשיש צורך כזה ואין המצב בהול ישתדל להקל באיסורי השבת: 1) שהוא ירים את החפץ מרה"י וחברו העומד ברה"ר יטול מידיו (דווקא ליטול מידיו ולא לקבל) את החפץ ויניחו ברה"ר. 2) צריך להזהר לא לטלטל 2 מטר ברה"ר ולכן יטלטל רק פחות מ-2 מטר וחבירו יטלטל עוד פחות מ-2 מטר וכן הלאה עד שיגיעו למקום. בשני המקרים הנ"ל עושה רק חצי מלאכה וחומרת האיסור יורדת לדרבנן. 3) יכין מערב שבת מקום פטור (ערימה של בלוקים בגובה 24 ס"מ ושלא יהיה רוחב של 32 על 32 ס"מ ועדיף שיהיה גבוה מעל 80 ס"מ והרוחב כנ"ל לחוש לדברי הרמ"א לגבי חוזר וניעור) לפני רה"י וכל פעם שיצטרך להכניס או להוציא יניח על גבי מקום הפטור ויטול משם.

תחומין: הבהרה: עד עכשיו דברנו לגבי טלטול חפצים, כעת אנו מדברים עד כמה אדם יכול ללכת ללא חפצים במקום שאין עירוב, ולכן חייל הנמצא במשמרת בשטח פתוח כגון במחסום: 1) אם לקחו אותו מהבסיס לשמירה בשבת קנה שביתה (היכן שנמצא כששבת נכנסת נקרא קנה שביתה) בחדרו בבסיס ויש לו 2000 אמה (קילומטר אחד) לכל צד אם ירצה לצאת מתחומי הבסיס. וגם במקום השמירה ששומר שם יש לו 2000 אמה לכל צד, כיון שהולך להציל נתנו לו חכמים 2000 אמה אף שלא שבת במקום. 2) אם בשעת כניסת השבת היה במקום השמירה והחזירוהו לבסיס בשבת ממילא קנה שביתה במקום שמירתו, ולא בבסיס (וצ"ע אם יש לו בכה"ג 2000 אמה לכל צד). חשוב לציין: שכל עוד הבסיס מגודר יכול ללכת בכל תחומי הגדר.    

פתרון: כדי להנצל מאיסורי טלטול, הרבנות הצבאית הנפיקה ערכת עירוב זמנית לנמצאים בשטח אפשר לקבלה מרבנות החטמ"ר, ואשרי מי שיזכה את ישראל וזכות הרבים תגן בעדו.

פינוי חללים: התירו גדולי ישראל לפנות חללים משדה הקרב אף שאין זה פיקוח נפש, כדי שלא יכניס מורך בלב החיילים שלא יתעסקו בגופותיהם (ח"ו) כראוי. שלחן שלמה ערכי רפואה (א עמ' רסג).

קידוש בשבת: אם אין לו יין יקדש ב: 1) חמר מדינה לבני ספרד דברים משכרים (בירה וכדו'), לבני אשכנז גם מיצים למינהם כגון מיץ תפוזים וכדו' נחשבים חמר מדינה. 2) בפת (בקידוש של יום אינו מקדש על לחם ואם אין לו יכול לסמוך על הדעות שמקילות ולקדש על מיץ (יבי"א ג יט) ואם גם את זה אין לו אוכל ללא קידוש). 3) אם אין לו כלום אלא רק פירות ובשר וכדו' שאין מקדשים עליהם יכוין בתפילת שבע של ערבית (באמירת ויכולו) לצאת יד"ח קידוש. 4) לא התפלל ונמצא בחזית יאכל ללא קידוש, ויאמר קודם האכילה 'שבת שלום' ויכוין להזכיר שבת ונחשב לו כעין קידוש. רעק"א (הו"ד בבאה"ל סימן רעא ס"ב סוד"ה "דאתקש").

לפעמים יוצאים למבצע סמוך מאוד לשקיעה ובאופן כזה לא יקבל על עצמו שבת מוקדם כדי שיחלל כמה שפחות, ויעשו קידוש ויאכלו ואח"כ יתפללו.

סעודות השבת: מעיקר הדין צריך לאכול בג' הסעודות מינימום לחם בשיעור כביצה (54 גרם= כשתי פרוסות לחם), עם לפתן, ויכוין באכילתו 'לשם סעודת שבת'.

הבדלה: 1) אין לו יין יבדיל על חמר מדינה (עיין חמר מדינה בקידוש). 2) אין לו כלום ואינו יודע אם עד מחר בחצות יום יגיע לו יין יאכל ללא הבדלה. 3) אם הוא צריך להיות בכוננות ואין לו איך לעשות הבדלה אע"פ שיודע שיהיה לו יין בהמשך הערב רשאי לאכול ללא הבדלה כדי שלא תפגע כשירותו. 4) אם אין פנאי להבדיל יאמר רק 'ברוך המבדיל בין קודש לחול'.

אם אין לו אש או בשמים אין זה מעכב אלא יבדיל על היין וכשימצא בשמים/ אש יברך עליהם בנפרד. יש לציין: שרק במוצ"ש מברך על הבשמים והאש.

מעיקר הדין יכול להבדיל עד יום שלישי לבני אשכנז בברכה 'ברוך את ה' המבדיל בין קודש לחול'. ובני ספרד יברכו רק עד עלות השחר של יום שני. כשעושה הבדלה ביום ראשון ואילך אינו מברך על האש והבשמים אלא רק על היין.

בעת יציאת נשמה וידוי תפילה קריעה במדי צבא אין צריך לקרוע שהמדים שייכים למדינה, ובדיעבד אם קרע יצא שלמה אבינר הרב שלמה גורן בספר משיב מלחמה ח"ד (עמ' שלד). נטעי גבריאל אבלות ח"א (פנ"ה אות ד).

להארות והערות: 0542448160

[email protected]