האם מותר לצאת לדרך לפני תפילת מנחה? הרב אהרן שטרית

שאלה : האם מותר לצאת לדרך לפני תפילת מנחה וערבית והאם מועיל שומר ?

תשובה : אסור לצאת לדרך לפני כל תפילה שהגיע זמנה ואפי' לדרך קצרה ולדבר מצוה מותר ואפשר לעשות שומר למנחה או ערבית.

מקורות ונימוקים:

הנה בשו"ע סימן פט ס"ג כ' וז"ל אסור לו לאדם להתעסק בצרכיו או לילך לדרך עד שיתפלל תפילת שמונה עשרה [ ויש מקילים לאחר שאמרו מקצת ברכות קודם שאמרו ברוך שאמר וטוב להחמיר בזה ] 

ובמ"ב ס"ק יט כ' וז"ל "ואפילו קודם מנחה וערבית אם הגיע זמנם דינם כמו קודם שחרית " ובסק"כ כ' ואפילו אם במקום שיבוא יהיה יכול גם כן להתפלל עם הציבור בזמנו אף על פי כן אסור דהליכה הוי כעוסק בצרכיו ".

ונסתפקתי בזה מהי הדרך האמורה וכן אם דין זה {וכן התעסקות בצרכיו} נוהג בשאר התפילות ממש כמו בשחרית או לו

ובגמ' ברכות יד. אמרינן אמר רב אידי בר אבין אמר רב יצחק בר אשיאן אסור לו לאדם לעשות חפציו קודם שיתפלל שנאמר צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו ואמר רב אידי בר אבין אמר רב יצחק בר אשיאן כל המתפלל ואח"כ יוצא לדרך הקב"ה עושה לו חפציו שנאמר צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו .

וברא"ש והריף גרסו אמר רב יצחק בר אשיאן אסור לאדם לצאת לדרך קודם שיתפלל וכו' ולא גרסו אסור לו לאדם לעשות חפציו אבל הב"י כתב כגירסת רש"י ובכלל עשיית חפציו אכן כדברי רא"ש והריף כ' רוב הראשונים והם חידושי הרא"ה ומחזור ויטרי ונימוקי יוסף ובסדר רב עמרם גאון ובספר המאורות ובפרוש רבינו יונתן מלוניל ובפסקי הרי"ד וכן גרסו הרבה האחרונים  וכדברי רש"י נמצא בפסקי ריא"ז .

וכ' ב"י לגבי יוצא לדרך וז"ל  "אלא איסורא נמי איכא כיון שעושה חפציו קודם שיתפלל " עכ"ל ובט"ז כ' דמירי אפי' בדרך קצרה דאסור מצד עשית חפציו קודם התפילה ועין פ"מ משב"ז ג' שכ' דאין לך עשית חפציו יותר מזה ובספר דרך החיים לבעל הנתיבות כ' דהליכה בדרך כעוסק בצרכיו  ובס' מנורת המאור כ' שאם יכול להתעכב עד שיתפללו הציבור טוב ואם לא יתפלל יחידי ואז יצא לדרכו .

כ' בפסקי תוספות יש לחוש לכל אלו אף בתפילת ערבית ולא במוסף ומנחה ואיני יודע מהו ולא מצאתיו כעת דמשמע כל שהתפלל פעם אחת ביום שרי להשכים לפתחו וכו' ועי' בכסף משנה בשם הר"ר מנוח לצאת לדרך אסור במנחה ומעריב אם הגיע זמנם הא לא הגיע מותר אף בבוקר והינו קודם עלות השחר יע"ש והביאו הפר"ח והאחרונים דייקו ברמב"ם שכ' בסתם לא יצא לדרך עד שיתפלל ולא כמו שכ' האורחות חיים שכ' לא יצא לדרך קודם תפילת שחרית . והא"ר שם אות ז כתב בשם פסקי תוס' שיש לחוש למעשה לאסור גם משהגיע זמן ק"ש או תפילה של ערבית אבל קודם מוסף או מנחה מותר .

ובשו"ת אור לציון חלק ב -  פרק ז - הלכות תפילה כתב אין לנסוע מעיר לעיר קודם תפילת שחרית אך קודם תפילת מנחה וערבית מותר לנסוע ואם משך הנסיעה פחות משעה וחומש מותר לנסוע אף קודם תפילת שחרית והנוסעים להתפלל בכותל המערבי רשאים לנסוע אף כשמשך הנסיעה הוא יותר משעה וחומש

ובהערה ו. כתב " בשו"ע בסימן פ"ט סעיף ג' כתב, אסור לו להתעסק בצרכיו או לילך לדרך עד שיתפלל תפילת י"ח. וכתבו הפרי מגדים שם והפרי חדש בס"ק ג' שהוא הדין קודם מנחה וערבית, וכן פסק במ"ב שם, אולם הגר"ז בשו"ע שלו שם סעיף ד' כתב דהיינו דוקא בשחרית, ולהלכה נקטינן כהגר"ז, דבדרבנן אזלינן להקל. ועוד, שדברי הפרמ"ג והפר"ח תמוהים, שהרי מקור דבריהם הוא ממש"כ הכס"מ בפרק ו' מהלכות תפילה הלכה ד' בשם הר' מנוח, והתם מיירי ביוצא לדרך ואינו מגיע למחוז חפצו, שבזה אין לחלק בין התפילות, אך כאשר עתיד להגיע למחוז חפצו, ועדיין תהא לו שהות להתפלל, והאיסור הוא רק משום שמתעסק בצרכיו לפני התפילה, וכמבואר בב"י, אין זה אלא בתפילת שחרית, אך בשאר התפילות אסורים רק דברים אחדים, כתספורת ובורסקי, וכמבואר בשו"ע סימן רל"ב סעיף ב'. ע"ש.

ונראה שכל זה בנוסע ביותר משעה וחומש, אבל בפחות מכאן אין הוא נחשב יוצא לדרך, וכמו שמצינו לענין ברכת הגומל, כמבואר בשו"ע בסימן רי"ט וכו' " ע"כ דברי האורל"צ

ואולם יש להעיר על דברי האור לציון כמה הערות  האחד שכדברי הפ"מ והפ"ח והמ"ב כ' במהריק"ש ערך לחם ס"ק ג' וכ' יש אומרים דהוא הדין לאיזה תפילה שתהיה דכיון שהגיע זמנה לא יצא לדרך עד שיתפלל ומקורו כסף משנה ומוכח שזה מצד העיסוק בחפציו שהרי כ' כיון שהגיע זמנה ולא חילק אם יספיק להגיע למחוז חפצו ,ועוד שגם לדברי האור לציון אם לא יספיק להתפלל קודם כניסתו לעיר אלא יצטרך להתפלל בדרך בזה גם לדעתו אסרו רבנו מנוח והכסף משנה וא"כ מדוע לא חילק בזה ,עוד יש להעיר לגבי מה שכ' שהשיעור של דרך הוא שעה וחומש שהרי מפורש בדברי רבנו הט"ז שהבין שלצאת לדרך הוא אף לדרך קצרה והוא משום שזה בכלל עשיית חפציו ולפי זה רצה לתרץ דברי הב"י ואף שהב"י כ' חילוק אחר וכן כ' בדרך החיים הובא לעיל וכן כ' הפ"מ במשב"ז ותמוה לחלוק על כל גדולי עולם ללא מקור .

ובשבט הלוי ח"ח או"ח סימן י"ט כ' שיש שתי עניינים ביוצא לדרך האחד איסור עשית חפציו והוא רק בשחרית כמו שמוכח מהרמב"ם והטושו"ע והוא שייך רק בשחרית והשני דבדרך אינו יכול להתפלל בישוב הדעת והם דברי המ"ב סק"יט שדיבר רק באופן כזה שהדרך יגרום לו לביטול התפילה או למרוצה בלי ישוב הדעת וזה גם בשאר תפילות

והגר"ח קניבסקי שליט"א בדעת נוטה הלכות תפילה תשובה כו סובר שאין איסור עשית חפציו לפני תפילת מנחה וערבית אלא רק איסור יציאה לדרך ונראה שטעמו כמו השבט הלוי שמה שכ' במ"ב ס"ק כ' שאסור לצאת אפי' אם יכול להתפלל במנין במקום שיבוא הוא רק לענין שחרית ומה שכ' המ"ב שדינם כמו שחרית הוא באופן שיצטרך להתפלל בדרך ולא יהיה בישוב הדעת אמנם במסקנת בדברים לפי ביאורינו אין מוכרח בדברי הגר"ח שליט"א ביאור זה בדברי המ"ב .

אולם הג' ר' בן ציון פלמן בספרו שלמי תודה סימן ג' סובר שלדעת המ"ב יש איסור עשית חפציו קודם התפילה אף במנחה וערבית ולכן אסור אף לילך לדרך קודם התפילה ואף במקום שיכול לבוא ולהתפלל שם כדת ואף מדברי האור לציון משמע שהבין כך בדברי המ"ב רק שחולק בדבר .

וראיתי בס' שיח הלכה סימן פט יז שהביא דעת הגרש"ז אוירבך שביאר באופן שונה בדעת המ"ב וז"ל  בפשטות נראה דהאיסור לפני מנחה ומעריב היינו גבי כל המבואר כאן בשו"ע הן דאסור להתעסק בצרכיו הן דאסור לצאת לדרך והכי מסתברא דאיסור אחד לשניהם ונלמד מהא דצדק לפניו יהלך וכו' וכדאיתא בברכות י"ד ע"א וממו"ר הגרש"ז אויערבאך שליט"א שמעתי ליישב דנראה דכל האיסור של להתעסק בצרכיו לפני מנחה ומעריב זה רק בכה"ג שבדעתו כעת להתפלל ויש לפניו עשית מלאכה ותפילה בהא חייב להקדים תפילה לעשית מלאכה דכבוד שמים קודם אבל אם אין בדעתו כעת להתפלל ובפרט שרוצה להדר להתפלל בזמן מנחה קטנה או שרוצה להדר להתפלל בצבור או ביותר ישוב הדעת וכד' אזי כלפיו נחשב הדבר ללא הגיע זמנו ואפשר דשפיר שרי לצאת לדרך ולהתעסק בצרכיו לפני תפילתו דכלל הוא בכל דיני קדימה שהדין חל רק כשרוצה כעת בשניהם אבל אי אין בדעתו כעת בשניהם אין איסור בעשית מלאכה וע"ז סמכינן להקל ואין לתמוה ע"ז מדברי המ"ב בסק"כ דהתם מיירי שגם במקומו יש לו מנין וכלשונו ג"כ להתפלל עם הצבור וכו' וכ"מ במ"ב סי' צ' ס"ק נ"ג עיי"ש ולפ"ז אמר מו"ר הגאון שליט"א ליישב תמיהתנו הנ"ל דמשום החשש של שמא ימשך שפיר מהני שומר אבל אחר שהעמיר שומר אין כבר איסור מצד עוסק בצרכיו אי כעת עדיין לא רוצה להתפלל .עכ"ל, והנה חזינן דלדעת הגרש"ז לדעת המ"ב איסור עשית חפציו הוא גם בשאר תפילות .

ויש להקשות לדברי הגרש"ז שלדבריו אם אינו רוצה כעת להתפלל שחרית ג"כ יהיה מותר לצאת לדרך וכל הני דברים שהובא בשו"ע כגון ליתן שלום וזה ק' מכול הפוסקים ומלשונו של השו"ע ס"ב "כיון שהגיע זמן תפילה וכו' והרי לדברי הגרש"ז אין לחלק בין התפילות עוד יש להקשות שאם לא העמיד שומר מדוע אין חשש שמא יטרד ולא יתפלל וכדכ' הראשונים כדלקמן .

והנה הבנו לעיל דברי האור לציון שהקשה על הפ"מ ופר"ח וכן הם דברי המהריקש  והמ"ב וכן משמע מדברי הכה"ח שמקור דבריהם הוא רבנו מנוח בכסף משנה וקשה ששם מוכח שהאיסור הוא מצד שלא יתפלל בדרך בלא דעת או שיגרם לו ביטול התפילה ואילו מהאחרונים הנ"ל נראה שאין חילוק בין שחרית לשאר תפילות שאפי' אם יכול לבוא לעיר להתפלל עם הציבור צריך להתפלל קודם שיוצא דהליכה כעוסק בצרכיו ועוד יש להקשות מדוע חילק השו"ע לשתי דברים שאסור לו להתעסק בצרכיו או לילך לדרך והרי דבר אחד הוא כדמוכח בב"י ומספיק לכתוב איסור עשית חפציו והליכה בדרך בכלל היא,

 ועלתה בליבי לבאר שהליכה בדרך יש בה גריעותא יותר מאיסור עשית חפציו ואבאר שבאיסור עשית חפציו מצאנו כמה טעמים האחד הובא בנימוקי יוסף {ברכות י"ד.}משום שמקדים חפציו קודם חפצי שמים וברשב"א ובשיטה מקובצת כתבו טעם אחר שימהר לבה"כ שלא יתיאש מן התפילה, פ' שכשמתעסק בדברים אחרים יכול להיגרר ולהיטרד ולא להתפלל {ואפי' אם יזכור כשיתפלל לאחר שהתחיל כבר את עניניו אין לבו פנוי לתפילה כדבעי } והנה הסיבה הראשונה יכול להיות שהיא רק בתפילת שחרית שתחילת מעשיו ביום ראוי שיתעסק בחפצי שמים קודם לחפציו אמנם אין זה ברור כלל ויכול להיות שזה בכול תפילה שהרי הנימוקי יוסף גרס בגמ' כגירסת הרא"ש והרי"ף שהבאנו לעיל ואף שלפי שיטתם גם אסור עשית חפציו כדכ' ראש יוסף יד. שלדעת הרי"ף אין נכלל דרך בעשיית חפציו אלא דין זה נלמד מאבא בנימין ה: ושם בשחרית אירי שסמוך למיטתו {חוץ מדעת הצל"ח שאף שהסכים לדינא כ' שאין מקור לאיסור עשיית חפציו לדבריהם ורק מלאכה נאסרה מדברי הגמ' ה: מאבא בנימין וכו'}ואף מדברי הרמב"ם נראה כך שלא הזכיר איסור עשיית חפציו בפ"ו ה"ד ובראשונים אלו לא גרסו ת' שחרית וא"כ יוצא לדרך הוא גם בשאר תפילות כדכ' רבנו מנוח בדעת הרמב"ם אולם הסיבה השניה בוודאי שייכת גם בשאר תפילות וגם אפשר לומר שאין זה מחלוקת אלא שהנמו"י דיבר מצד עינין אחד ולא התיחס לסיבה השניה ובזה אפשר לישב גם את דברי הראשונים שהערנו לעיל שמדברי האורחות חיים וכן הכול בו מוכח שיוצא לדרך הוא ענין בתפילת שחרית ואולי משום שדברו מצד הטעם שלא יקדים חפציו לחפצי שמים וסברו שזה יותר בשחרית ואולם יכולים להסכים גם לדברי הראשונים שמוכח שאיסור של יציאה לדרך הוא גם בשאר תפילות מהסיבה האחרת שלא יתיאש מן התפילה {אולם זה קצת ק' שמאחר שהזכירו שחרית בפרוש משמע שבשאר תפילות אין איסור כלל }וכן מוכח מדברי הרמב"ם ואכן בדברי רבנו מנוח מדויק היטב דבר זה שבהמשך דבריו כ' וז"ל "דלא דמי עשית מלאכה ליוצא לדרך דהתם כמה הרפתקי יכולים לעבור עליו שיפסיקוהו ויבטלוהו מן התפילה משא"כ במלאכה ודוקא שאר מלאכות בר מבורסקי ותספורת כדאיתא בסמוך " עכ"ל והנה מוכח מפורש שיוצא לדרך הוא יותר גרוע מעשית חפציו הרגיל שלאחר שיוצא לענין מסוים מתעכב בו או מסתבך  בו או נגרר מענין לענין כלשון רבנו מנוח כמה הרפתקי וכו' וכן אין ליבו מיושב וממש כדברי הרשב"א וסיעתו שלא יזכור ויתיאש מן התפילה ומצאתי בס' דברי יציב או"ח סי' נח שכ' גם כדברינו שיוצא לדרך הוא יותר גרוע מעשיית חפציו והוכיח מהגמ' עירובין סד: דאמר כל שכן דרך טורדתו ואפשר להוסיף שגם אם נומר שלא כל דרך טורדתו אולם חז"ל גזרו על דרך ולא חילקו ולכן כל דרך בכלל ואפי' קצרה וכדכ' הט"ז וכמו שנביא לקמן שכל שיוצא ממקומו הרגיל שהוא דרכו ויוצא לדרך אחרת לעיסוקיו אסור שאדם ההולך ממקומו הוא נמשך יותר ונטרד  ,ולשיטת הרשב"א שלא דיבר מצד הטעם שבשחרית צריך להקדים חפצי שמים אולי בשחרית חששו קצת יותר {דאפי' ישנה בדיבורו צפרא טבא } משום שהיא תחילת עינינו ואז יכול להגרר יותר משא"כ בשאר תפילות שהם לאחריה ולאחר שכבר זכר להתפלל שחרית יזכור שאר תפילות אם לא יעשה דבר מיוחד כיוצא לדרך ובורסקי ותספורת ודומה למצווה גוררת וכו' וכן מוכח ממש בדברי הרשב"א וז"ל "  כלומר אמר להו אנא אסור אמרי ואפילו במוצא חברו בשוק כדי שלא יפנה לבו לשום דבר עד שיתפלל וכתב הראב"ד ז"ל דהיינו שנהגו לומר בבקר צפרא דמרי טב כדי שיתן לב שהוא אסור להתעכב בדברים אחרים כלל עד שיתפלל ומפני שהוא משנה בלשונו יזכור " עכ"ל וזה דלא כהטעם שהובא במ"ב שם סק"יא והרי מוכח כדברינו ומצאתי בפלא יועץ בפ' דרך ארץ ע' קיט שכ' וז"ל " וידוע מאמר רבותינו זכרונם לברכה שאמרו ברכות יד א המתפלל ויוצא לדרך הקדוש ברוך הוא עושה לו חפציו ולכן אם יוצא לדרך אחר חצות יקדים להתפלל מנחה בבית, עכ"ל וחזינן שסובר שגם בשאר תפילות אין לצאת לדרך קודם שיתפלל, וכן ראיתי שגם בס' הלכה ברורה כ' להחמיר שלא לצאת לדרך לפני שאר תפילות ואפי' בדרך קצרה וכן הביא הגר"י זלברשטין בשם הגרי"ש אלישיב  אפי' שאר תפילות וכ"ק האדמו"ר מקאליב שליט"א הוסיף שמאחר וכל הדרכים בחזקת סכנה מסתבר שיש להקדים תפילה לפני הדרך כדי להנצל מהסכנה ולכן יתפלל אפילו ביחיד וביחוד היוצא באוירון לחו"ל אעפ"י שיוכל להגיע למחוז חפצו ולהתפלל שם בציבור בכל זאת עדיף שיתפלל טרם צאתו לדרך ביחידות דמי יודע כמה הרפתקאות עלולות לפגוע ,וידוע שאפי' בתוך העיר רבו סכנות בכבישים

ולאחר שהודיע אותנו השם כל זאת נראה שאסור לצאת לדרך לפני שמתפלל ובכל תפילה שהגיע זמנה, ויוצא לדרך הוא ואפי' לדרך קצרה פרוש שיוצא לדרך שאינה דרכו הרגילה ואפי' באותו העיר ואינו בכלל צרכיו הרגילים אלא א"כ בשחרית אמר ברכות השחר שאז יש להקל או בשאר תפילות שיש לו מנין קבוע או זמן קבוע להתפלל או שיעשה שומר ובשחרית יש להחמיר שלא מועיל שומר{והטעם שמועיל שומר הוא מכמה ס' הא' שלדעת שוע"ה והגרב"צ והגר"ש ווזנר והגרש"ז אוירבך כל אחד מטעמו מועיל שומר והב' שאפשר לבאר ברבנו מנוח שיתבטל מהתפילה וכן ברשב"א ובש"מ שיתייאש מהתפילה ע"י שישכח וא"כ שומר יועיל אולם לדעת הנמוק"י שלא יקדים חפצי שמים לא יועיל ואולם מכיון שלדעת כמה ראשונים דין זה הוא רק בשחרית בשאר תפילות אפשר להקל }ובאישה יש יותר להקל אם אמרה בבוקר ברכות השחר שיועיל לשאר תפילות שגם אם רגילה להתפלל יותר מתפילה אחת בתורת נדר אינו מן הדין לדעת השו"ע {עין סי' ק"ו } ואם יש לו הפסד שיירה או שאר הפסד אפשר להקל כדכ' המ"ב ס"ק כ'  וכן אם הולך למקום ע"מ להתפלל שם נראה שמותר וכן כל הולך לדבר מצווה מותר כדכ' הפר"ח וערוך השולחן פט כ"ב  .ע"כ בסייעתא דשמיא והשם הטוב יצילני משגיאות .