האם מותר לזרוע ולעבוד בעציץ שאינו נקוב בשביעית? הרב יצחק שלטי

שאלה: האם מותר לזרוע ולעבוד בעציץ שאינו נקוב בשביעית?

תשובה: מעיקר הדין יש להקל, בין בזריעה ובין בשאר מלאכות, בעציץ שאינו נקוב, אולם המחמיר לענין זריעה ומלאכות דאורייתא תבוא עליו ברכה, אבל לענין מלאכות דרבנן, כגון השקיה וכדו', אין להחמיר כלל.

ולפי זה, אלו הזורעים בעציצים בחצר מסעדות וכיו"ב, ומטרתם לתת הרגשה נעימה לאורחים או לחצוץ בין המסעדה לבין הרחוב, וכן עציצים הניתנים במקומות ציבוריים או פרטיים, לפי הענין, יש לחכם המורה לייעץ להם ליתן הזרעים והצמחים בעציץ שאינו נקוב, או על כל פנים ליתן מגש תחת העציץ, ובזה יצילם מאיסורי שביעית. [ולענין נוף נוטה על הקרקע אין לחוש, דכבר נתבאר במקום אחר שדעת רבים מן הפוסקים (שו"ת בית דוד, מרכבת המשנה ועוד רבים ועצומים) להקל, וכדבריהם נקטינן].

ביאורים ומקורות:

איתא בירושלמי (שביעית, פ"ד ה"ד), אין בודקין את הזרעים באדמה בעציץ, אבל בודקין אותן בגללים בעציץ. ע"כ. וכתב לבאר הרב פני משה, מפני שכן דרך לזרוע בעציץ מלא אדמה, ונראה כזורע בשביעית. אבל בודקין אותן בגללים בעציץ, שאין דרך לזרוע בעציץ מלא גללים. ע"כ. ומבואר יוצא מדברי הירושלמי שאסור לבדוק הזרעים בעציץ מלא אדמה אבל מותר לבדוק הזרעים בעציץ מלא גללים.

ומהות בדיקה זו ביאר מהר"י קורקוס (פ"א ה"ו), שרוצה לבדוק מעט לדעת אם יצלחו לזריעה. ובחזו"א (סי' כ סק"ה) מבואר דמיירי שנוטלן תוך ג' ימים ורואה אותן, והמומחים מכירין בפיתוחן אם יצמחו, ואף שאין בזה איסור תורה מ"מ אסור מדרבנן.

ובתוספתא (שביעית, פ"א הי"ב) איתא, אין בודקין את הזרעים בגללים, אבל בודקין אותן באדמה ובעציץ. ע"כ. ומבואר איפכא מהירושלמי, דבמלא עפר מותר ובמלא גללים אסור. וכבר עמדו בזה המפרשים, וז"ל הגאון מוהר"ד פארדו ז"ל בחסדי דוד שם, הגירסא מהופכת וכצ"ל, אין בודקים את הזרעים באדמה ובעציץ לראות אם יצמחו, דכיון שהוא באדמה היינו זריעה, ובשביעית גופיה מיירי, אבל בודקים אותם בגללים ובעציץ. עכת"ד. ומבואר כדברי הירושלמי.

וז"ל הרמב"ם (פ"א משמיטה ה"ו), ואין בודקין את הזרעים בעציץ מלא עפר, אבל בודקין אותן בעציץ מלא גללים. ע"כ. וכתב הרדב"ז, ובעי תרתי, בעציץ מלא גללים אבל גללים בקרקע או עפר בעציץ לא. ומסתברא דאפי' בעציץ נקוב, דלא החמירו כ"כ. ע"כ. ויש להבין כונת הרדב"ז במ"ש 'ובעי תרתי', אם עפ"ז יש להתיר בדיקה בעציץ שאינו נקוב המלא עפר או לא. ובחזו"א כתב שדעת הרדב"ז לאסור גם באינו נקוב, וכתב שאף שאין מקור לזה בגמ' חלילה להקל. ולפי"ז אין להקל לבדוק בעציץ מלא עפר כלל, ואף שהוא נקוב. [ולהלן נבאר דדעת הרדב"ז להקל, ודלא כהחזו"א].

והכי חזינן לרבינו יונה נבון זיע"א בשו"ת נחפה בכסף (ח"א, יו"ד סי' ה), שהבין בפשיטות דמיירי בעציץ שאינו נקוב, דאי בעציץ נקוב היאך מותר במלא גללים והלא עכ"פ יונק מן הארץ. ע"כ. וכ"ד הרב שדה הארץ (ח"ג, יו"ד סי' כח). [והלום ראיתי שכ"ד הגאון רבי יוסף רחמים פראנקו זצ"ל בשו"ת שערי רחמים, (שער הדעת סי' ו), וע"ש במ"ש בשם הרב פחד יצחק].

אולם הנה הרב מעשה רוקח כתב ע"ד הנחפה בכסף וז"ל, ואין זה הכרח כלל, דיניקה מן הקרקע לא נאסרה ולאו עבודת קרקע היא, ואדרבה סתם עציץ נקוב הוא כדי שיצאו ממנו המים המיותרים כנוהג שבעולם, אלא דמשום היכר וזכרון לשביעית לא רצו להתיר במלא עפר והצריכו שינוי. ע"כ. ומדבריו נראה דשרי לבדוק הזרעים בעציץ שאינו נקוב ואף שהוא מלא עפר.

אולם מריש דבריו נראה איפכא, שכתב בזה"ל, ואין בודקין את הזרעים בעציץ וכו'. הכי איתא בירושלמי פ"ד. ומדלא חילקו משמע דבין נקוב בין שאינו נקוב קאמר. ע"כ. ומדכתב דבין בנקוב ובין באינו נקוב קאמר דאין בודקין אלא במלא גללים ש"מ דבמלא עפר אין להתיר כלל, ואף באינו נקוב.

אולם הנה מסוף דבריו נראה שצידד להקל, שהרי כתב דסתם עציץ נקוב הוא. ונראה עפ"ז דבעציץ שאינו נקוב יש להקל לבדוק הזרעים אף אם הוא מלא עפר. ויש לסייע ביאור זה מדכתב שטעם הירושלמי דאין בודקין וכו' הוא משום היכר וזכרון לשביעית בלבד ולא איסור עצמי, ולפי"ז נראה דבעציץ שאינו נקוב לא ראו לגזור ולהחמיר כ"כ. (ואף שראיתי מדייקים מסו"ד שאסר, אין זה נכון כלל לענ"ד, ואכמ"ל).

וראיתי להגאון מו"ה רבינו דוד פארדו ז"ל בחסדי דוד (תוספתא שביעית, פ"א הי"ב) שכתב וז"ל, אין בודקים את הזרעים באדמה ובעציץ לראות אם יצמחו, דכיון שהוא באדמה היינו זריעה, ובשביעית גופיה מיירי, אבל בודקין אותם בגללים ובעציץ, פי' בגללי בקר. ומ"מ נלע"ד דהיינו דוקא בעציץ שאינו נקוב, דאילו בעציץ נקוב הרי הוא יונק מן הארץ, ותנן בעלמא דהרי הוא כארץ. וכפי אשר הגהתי כ"ה בירושלמי פ"ד (ה"ד). וכ"פ הרמב"ם פ"ק דין ו. ואחר כותבי מצאתי להרדב"ז ז"ל שכתב וז"ל, ומסתברא דאפי' בעציץ נקוב, דלא החמירו כ"כ. עכ"ל. ומאחר שסברת הרב היא כן דעתי בטלה אצלו. ע"כ. ובהשקפה ראשונה היה נ"ל דבא להחמיר, שביאר הכל על עציץ שא"נ ואעפ"כ כתב לאסור במלא עפר. (ומה שכתב בריש דבריו לאסור באדמה ובעציץ וטעמו 'דכיון שהוא באדמה היינו זריעה', כונתו לאדמת העציץ, ודו"ק). אולם שוב בינותי דאי"ז מוכרח, דכתב לאחר מכן שכיון שראה להרדב"ז דמיירי בעציץ נקוב הריהו מבטל דעתו. ולכאורה כונתו לבאר כל דברי התוספתא בעציץ נקוב, דאי איתא דהרישא מיירי באינו נקוב והסיפא בנקוב היה לתוספתא לבאר, ומדלא ביארה ש"מ דבאותו סוג עציץ מיירי, וכיון שכתב דמיירי בעציץ נקוב, אין לאסור לבדוק את הזרעים בעציץ שאינו נקוב אף דהוא מלא עפר.

וראיתי שכן ביארו דעת הרדב"ז, להקל, הגאון רבי מרדכי אליהו ז"ל בשו"ת מאמר מרדכי (ח"ה, סי' ה עמ' קצד. ועוד לו בעמ' נב), והגאון רבי נתן געשטטנר ז"ל בשו"ת להורות נתן (ח"ו סי' צט). ולפי"ז יש לבאר כן גם דעת החסדי דוד. ועי' גם בס' כתבי מעדני ארץ (שביעית, עמ' רנה).

גם בשו"ת דברי דוד (טהרני, ח"ג סי' נד) ראיתי שהבין בפשיטות שדעת הרדב"ז והחסדי דוד להתיר באינו נקוב. והוסיף שכן משמע ממהרי"ל דיסקין ומהרי"ח זוננפלד ועוד. (ובמ"ש ממהריל"ד ומהריח"ז, עי' שו"ת מנח"ש סי' סב אות ד, ובשביתת הארץ להגר"ב זילבר, ובמה שנכתוב להלן בסוף התשובה).

והנה אחר הודיע אלוקים אותנו את כל זאת, יש לברר ולבאר ענין עבודה בשביעית בעציץ שאינו נקוב (תחת כיפת השמים). והנה לדעת האוסרים לבדוק עציץ שאינו נקוב, פשיטא שיש לאסור הזריעה, מקל וחומר. אולם לדעת הפוסקים שהתירו הבדיקה, יש לדון אם כן הוא לענין זריעה בו.

והנה כתב הפני משה (הו"ד לעיל), שטעם איסור הבדיקה הוא מפני שכן דרך זריעה ונראה כזורע. ומשמע שאף לדעת המתירין אי"ז אלא לענין 'נראה' כזורע, ולא לענין זריעה ממש. ולפי"ז יש להחמיר בנ"ד לכאורה.

אולם מדברי החסדי דוד, שכתב דטעם איסור הבדיקה 'דכיון שהוא באדמה היינו זריעה', לדעת המתירין בעציץ שא"נ יש להקל אף בזריעה ממש, דאין לחלק בין בדיקה לבין זריעה. כנלע"ד.

ועוד יש להוסיף, שאף לדברי הפני משה יתכן להקל, דהנה הירושלמי והתוספתא איירי בשביעית האסורה מה"ת, אולם האידנא דשביעית מדרבנן, שמא אין להחמיר אף לענין זריעה ממש, וצ"ע. ויעויין נמי בשו"ת מהרי"ל דיסקין (סי' כז) שמבואר מדבריו דהיכא שמותר לבדוק מותר נמי לזרוע.

עוד יש להוסיף להיתר, דהנה ידוע ספק הירושלמי בענין זריעה בבית, אם הוא מותר בשביעית, ולענין הלכה נח' הפוסקים, ונקטינן כדעת הרב פאת השלחן ודעמיה, דמותר לזרוע בבית. וטעם ההיתר משום דבית אינו שדה. ולפי"ז יש להקל נמי בעציץ מטעם דאינו שדה. כן העיר הגר"מ אליהו (שם) וכן העירו עוד מהפוסקים.

ואין להקשות דע"פ הכרעת הירושלמי, דאסור לבדוק בעציץ מלא עפר, נראה שפשט ספיקו לחומרא. דיש לבאר שכתב כן דוקא על עציץ נקוב, וכפי שביארנו את דעת הרדב"ז והחס"ד והמער"ק. ואף שגם עציץ נקוב אינו שדה, מ"מ כיון שיונק מהשדה חשיב כהמשך השדה וכדו', וכדחזינן בדברי הפוסקים שכתבו שהעבודה בעציץ נקוב בשביעית אסורה מה"ת. ומשא"כ עציץ שאינו נקוב, דודאי אינו כשדה, יש להתיר העבודה בו דומיא דעבודה בבית. (ולדעת המתירין עבודה בחממות, כ"ש שיש להם להתיר עבודה בעציץ שאינו נקוב). [אולם אין האמור בעציצים גדולים תעשייתיים, דהתם יתכן לדון לחומרא, ואכמ"ל].

ושוב עיינתי בערוה"ש (העתיד, סי' טז ס"א), ונראה מדבריו שהתיר העבודה בעציץ שאינו נקוב. ע"ש.

והלום מצאתי להגאון מטשעבין, רבי דב בעריש וידנפלד זצ"ל, בשו"ת דובב מישרים (ח"א סי' קי), שהסכים בפשיטות לדברי הרב השואל שדימה עציץ שאינו נקוב לבית בהאי עניינא (לענין שביעית, והוא ממש כדברי הגאון ערוה"ש, ויש בזה סיוע גדול לדברינו, דמאן דמתיר בבית מתיר נמי בעציץ שאינו נקוב. והתם תורף השאלה לענין חדש, ע"ש).

גם בשו"ת אמרי משה (לרבינו אברהם יוסף משה פודהוצר, חי לפני כמאתיים וחמישים שנה. סי' כ) כתב לדמות עציץ שאינו נקוב לבית ולא לשדה. ע"ש.

אולם הנה יש שכתבו דאין להתיר העבודה בעציץ שאינו נקוב מטעם גזירה אטו נקוב. ולדבריהם אין לדמות בית לעציץ, ואף אם בבית מקילין מטעם דלאו שדה הוא, בעציץ אסרו מטעם גזירה הנ"ל.

ויעויי' בשו"ת מנחת שלמה (קמא, סי' נא סק"ד. והוב' גם בכתבי מעדני ארץ, עמ' רנה) שבתחילה כתב שאף שבכמה מקומות נתבאר דגזרינן אינו נקוב אטו נקוב, מ"מ אין לדמות גזירות חכמים זו לזו. ולאחר מכן כתב שבדברי רבים מן הראשונים (בגיטין ז:) מצינו שגזרו בעציץ שא"נ אטו נקוב. ותו"ד דאיתא בתוספתא (שביעית, פ"ד ה"א), הטומן את הלוף בשביעית, ר' מאיר אומר, דרך ארץ טומנו בעציץ כדי שלא יצמח. אף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר ונתתם בכלי חרש למען יעמדו ימים רבים. ע"כ. וכתב הריטב"א (גיטין ז:), וחרס דמפסיק מפורש הוא בתוספתא, דאמרינן התם הטומן את הלוף בשביעית כיצד יעשה. פירוש בשביעית שהוא אסור בזריעה. יניחנו בעציץ של חרס כדי שלא יצמח. פירוש, שאם היה טומן בעציץ של עץ היה צומח שהעץ אינו מפסיק יניקת הקרקע. ע"כ. וכיו"ב איתא בדברי רבים מן הראשונים. וכתב הגרשז"א, דאי הוי שרי לזרוע בעציץ שאינו נקוב הו"ל לאשמועינן רבותא טפי, דלאו דוקא לטמון שרי אלא ה"ה לזרוע, ומכך שלא התירו אלא לטמון מוכח דגזרינן אינו נקוב אטו נקוב. ומכח דברים אלו תמה על דברי מרן החזו"א שכתב דאין ראיה לאסור, ורק הרדב"ז אסר וכו'. ומרן החזו"א השיבו שאין להביא ראיה מתוספתא זו, דאין היא עוסקת בהיתר הטמנה בעציץ אלא באיסור הטמנה בלא עציץ. ע"כ. וראיתי מקשים ע"ד הגאון החזו"א, דאין כונת הגרשז"א להוכיח מדברי התוספתא גופה אלא מדברי הראשונים בגיטין ע"ד התוספתא. אולם הנה המעיין בדברי הראשונים שם יראה דאי"ז מוכרח כלל. ודברי החזו"א צודקים ומבוררים. (וידידי הרב הגאון מוהר"ר מרדכי אברהם שליט"א ביאר כונת הראשונים על נכון ודפח"ח). (ובר מן דין, הגע בעצמך, דידוע שהרב החזו"א אסר למעשה זריעה בעציץ שאינו נקוב (תחת אויר השמים), ואף על פי שלדבריו אין מקור מפורש לדבר זה, ואילו היה מסכים עם הגרש"ז זצ"ל שבדברי הראשונים מפורש דבר זה לאיסור ודאי שהיה כותב להסתמך גם על זה, אלא ודאי שהבין שאין ראיה מדבריהם לאיסור. ובעוד פוסקים ראיתי דלא אשגחו בראיית הגרשז"א מדברי הראשונים הנ"ל בגיטין. ואכמ"ל).

ועכ"פ ודאי דאף שבפשטות יש ללמוד מדברי הפאה"ש ודעמיה להתיר בעציץ שאינו נקוב, דאף הוא אינו שדה, מ"מ ודאי דיש שאינם סוברים כן להלכה מחמת הגזירה אטו נקוב. (וראיתי שיש מי שכתב שאין לדמות בית לעציץ, דדוקא בבית הדומה לשדה מחמת שהוא קרקע נסתפק הירושלמי, והכריעו הפאה"ש ודעמיה להקל, ומשא"כ עציץ שאינו קרקע יש לאסור דלא בעינן שידמה לשדה. עכ"ד. וברור שאין להשגיח בדבריו, שהרי המקור היחיד לאיסור עבודה נאמר בשדה, ומכאן נסתפק הירושלמי בכל מה שאינו שדה, וע"כ י"ל דבית יותר קשור לשדה, מחמת שהוא בקרקע כמו שדה, ומשא"כ עציץ שכלל אינו בקרקע, ואולי לא חשיב עבודת קרקע. (ויעוי' במעשה רוקח הנ"ל, ובשו"ת מנח"ש ח"א סי' מ). וכיון דנקטי הפוסקים הנ"ל להיתר בשדה פשיטא שיש להם להתיר בעציץ, אם לא מצד גזירה אטו נקוב, ונקוב חשיב כשדה מחמת היניקה מן הקרקע).

ובדברי הגרשז"א הנ"ל (כתבי מעדני ארץ, עמ' רנה) מבואר שדעת הרז"ה בעל המאור להתיר בזה (ר"ה טו. ע"ש). [ודברי בעל המאור האלו מדברי 'רבינו משה', ויתכן דהוא הרמב"ם, דבספר 'חידושי הרמב"ם' (עם חידושים ומקורות מאת הגאון רבי יקותיאל ארי' קאמלהאר זצ"ל) הביא דברי הרז"ה הללו כחלק מדברי הרמב"ם, והאריך בביאור דבר זה שם. וז"ל הרז"ה בקיצור, ומצאתי מכתיבת ידי ה"ר משה ז"ל, ורבותינו נמנו באושא אתרוג אחר לקיטתו בין למעשר בין לשביעית פי' לחומרא כלומר אף אחר לקיטתו למעשר ואף לשביעית כגון בת ששית שנכנסת לשביעית וכל שכן דאזלינן בתר חנטה לחומרא כגון בת שביעית שנכנסת לשמינית ומוקמי לה אדינא בתר חנטה כדין אילן והם ה"נ אזלי רבותי' לגבי מעשר לחומרא ומחמרי אפי' בשביעית הנכנסת לשמינית ולא מיבעיא בששית הנכנסת לשביעית דמוקמינן לה אדינא ורבה ורב המנונא מסתייעי מרבותינו דמשכחי דמחמרי במעשר מיהא כוותייהו כדמחמרי רבנן בעלמא בכולהו עניני מעשר בירקות ובעציץ שאינו נקוב אלא בביעור לא ס"ל כוותייהו דמחמרי ולא כהני דמקילי דהיינו ר"ש בן יהודה משום ר"ש ומוקמי' לה אדינא ופטרי בת ששית הנכנסת לשביעית כל חד וחד כטעמיה ומחייבי בת שביעית הנכנסת לשמינית וכולהו הני תנאי ואמוראי מודו דבשנים דעלמא דהוו כולהו דחיובא כגון שניה ושלישית אזלינן בתר חנטה ולא נחמיר בשני עישורין פי' נכון וישר זה מצאתי בכתב ידי הרב ז"ל. ע"כ. ומבואר דלענין שביעית לא גזרו אינו נקוב אטו נקוב. ולפי האמור שאף דעת הרמב"ם כן היא, הרי ב' מאורי העולם דהכי סבירא להו, ואחר דבריהם לא ישנו].

שוב בא לידי ספר 'התורה והמדינה' (ט-י עמ' שלז), ושם מאמר מאת הגאון רבי חנוך זונדל גרוסברג זצ"ל, ובו האריך לברר היתר זריעה בעציץ שאינו נקוב, וע"ש שכתב הרבה כמו שכתבנו, וברוך שכיונתי לדעת גדולים. (ומ"מ בסוף דבריו כתב שאינו קובע מסמרות בזה רק בא לברר דעת הרמב"ם וכו', ע"ש).

עוד יש להוסיף להיתר בענין זה, דהנה כתב הרא"ש (שו"ת, כלל ב סי' ד) דהנוטע בגג חייב בתרומה ובערלה. ע"כ. ולפי"ז ה"ה לשביעית. וכאשר נתבאר במקום אחר באורך. וכ"ד הפוסקים. ובתשובתו כתב הרא"ש דאין לדמות עציץ שאינו נקוב לגג, דדרך לזרוע בגג. וכן דשאני גג מעציץ מכיון שהצמחים יונקים מן הארץ. ע"כ. ועי' בביאור הגר"א (יו"ד רצד כו) דפליג על הרא"ש. וכן בעוד פוסקים מצינו דאין דברי הרא"ש אליבא דכ"ע, דיש מקילין בגידולי גג בכ"ג. וע"כ, אף שלענין הלכה נקטינן כדברי הרא"ש, מ"מ יש לצרף דעת החולקים ומתירין בגידולי גג. ועוד, שבעציץ שאינו נקוב יתכן שאף הרא"ש מיקל, שהרי כתב דעציץ קיל טפי מגג, מב' טעמים, א. דדרך לזרוע בגג ומשא"כ בעציץ. ב. בגג הזרעים יונקים מן הארץ ומשא"כ בעציץ. ומן האמור בזה נראה דשפיר יש להקל לענין זריעה בעציץ שאינו נקוב.

והנה כתב הגאון מהרי"ל דיסקין זיע"א (שו"ת מהריל"ד סי' כז, דיני שביעית בקצרה ס"א) וז"ל, גם להוי ידוע לכל מאן דאית ליה מיני זרעים או ירקות ודשאים, או מיני אילנות ושושנים הנטועים והנזרעים הן על הגנות ועל החצר שלפני הבתים, והן בכלי חרס, ואפילו בכלי עץ על החלונות, שאסור לנטוע וזלרוע בשביעית. ע"כ. ומשמעות דבריו דבעציץ העשוי ממתכת וזכוכית שפיר דמי לזרוע ולנטוע, ואע"פ שאינו תחת קורת גג. וראיתי שנשאל בזה הגאון מהר"ח זוננפלד (שו"ת שלמת חיים, סי' קפג), וז"ל השו"ת, מדיני עציצים בשביעית. במש"כ בשו"ת מהרי"ל דיסקין (בפרק קיצור דיני שביעית) להזהיר שלא לנטוע בשביעית השושנים בכלי חרס או בכלי עץ, אם יש ללמוד מזה היתר בפחים של מתכת שאין נקוב. גם אם יש ללמוד מזה דדוקא לנטוע מתחלה אסור אבל אותן שנטעו מקודם מותרים להשקות אותם, א"ד דגבי אוקמי אילנא יש הפסד חשוב משא"כ הכא. תשובה. מדברי רבינו זצללה"ה כל מה שיכול לדייק הוא הלכתא. ע"כ. וחזי' דאף הני תרי צנתרי דדהבא ס"ל להקל בענין זה. (וידעתי שיש חולקים בדבר זה, שיש מי שכתבו לדייק מדברי מהרי"ל דיסקין לאיסורא, מדכתב לאסור בגידולי מים, ולפי"ז כ"ש שיש לאסור בעציץ שאינו נקוב. ע"כ. ואחהמ"ר לק"מ, דמה שאסר בגידולי מים הוא משום שכך דרכן, ומשא"כ בעציץ שדרך זריעה בעציץ נקוב דוקא. ושוב ראיתי שכבר קדמוני בתירוץ זה.

וכמדומה שראיתי עוד מקשים שאין ראיה להיתר זריעה בעציץ ממתכת וזכוכית מכך שכתב לאסור רק בעץ וחרס, די"ל שדיבר בהוה. ואף זה אינו נראה כלל, דבשלמא אם לא היו פוסקים המתירין בכל ענין זה הו"א הכי, אבל לאחר שנתבאר הכא באורך דרבים ועצומים מתירים, א"כ אם היה סובר לאסור היה צריך לאסור איסר בכל מילי, ומדלא אסר ש"מ דהתיר. וכמו שכתב הרב שלמת חיים הנ"ל. (ודעת הגר"ח זוננפלד זצ"ל ודאי להיתר וע"ז ליכא פלוגתא). וראיתי בדברי כמ"פ דס"ל כמו שכתבנו, שדעת הגאון מהרי"ל דיסקין להיתר).

מעתה נבוא לענין הלכה בסיעתא דשמיא, והנה מעיקר הדין נראה בפשיטות דיש להתיר כל מלאכה בעציץ שאינו נקוב, ובפרט בזה"ז ששביעית לדעת רוב הפוסקים מדרבנן. אולם המחמיר וחש לדעת גאוני עולם, הנחפה בכסף, השדה הארץ, השערי רחמים והחזון איש, תבוא עליו ברכה. אולם בענין מלאכות דרבנן יש להתיר בפשיטות וכמבואר לעיל טובא, ובפרט שאף הגאון שערי רחמים שאסר לענין זריעה כתב להקל לענין השקיה, ושפתיו ברור מללו, שאף הגאונים האוסרים, לא אסרו אלא במידי דעיקרו מדברי תורה בלבד. (והסכים עמו רבנו הפחד יצחק, ע"ש). והנלע"ד בס"ד כתבתי, יצחק שלטי