האם מותר להתחיל חזרת הש"ץ או לומר קדיש וקדושה כשיש רק חמשה עונים?? הרב יצחק שלטי

האם מותר להתחיל חזרת הש"ץ או לומר קדיש וקדושה כשיש רק חמשה עונים?

הרב יצחק שלטי

ובמסקנת הדברים מתבאר, שלענין קדיש וקדושה יש להקל בפשיטות כשיש חמשה עונים לחזן. ולענין חזרת הש"ץ מעיקר הדין יש להקל בחמשה עונים, אולם לכתחילה ראוי לחוש (בהסכמת הציבור) להחמיר, ולא להתחיל החזרה עד שיהיו תשעה עונים בודאי. (ופעמים שיוצרכו להמתין עבור זה ליותר מעשרה שסיימו התפילה, כגון אם יודעים שכמה מאלו שסיימו אינם עונים). ומכל מקום, לענין ישן אין להקל ביותר מאחד.

ובכל ענין ראוי לחזן שיעשה תנאי דנדבה, בכדי שלא יהיו ברכותיו לבטלה.

כתב השלחן ערוך (קכד ד): כששליח ציבור חוזר התפילה, הקהל יש להם לשתוק, ולכוין לברכות שמברך החזן ולענות אמן, ואם אין תשעה מכוונים לברכותיו קרוב להיות ברכותיו לבטלה. לכן כל אדם יעשה עצמו כאילו אין תעשה זולתו ויכוין לברכות החזן. ע"כ. ומקורו מהרא"ש (שו"ת הרא"ש, כלל ד סי' יט).

ומבואר יוצא לכאורה דאין להתחיל חזרת הש"ץ כל שאין תשעה שסיימו התפילה, ולא זו בלבד אלא שאם יודע שאין כל התשעה עונים לא יתחיל עד שיהיו שם תשעה עונים בודאי.

ויש להבין, דבסימן נה לכאורה מבואר איפכא, שכתב השלחן ערוך (סעיף ו) וזו לשונו, ואם התחיל אחד מהעשרה להתפלל לבדו ואינו יכול לענות עמהם, או שהוא ישן, אפי' הכי מצטרף עמהם. ע"כ. ובפוסקים מצינו שנחלקו אם אחד דוקא או אפי' שלשה או ארבעה, ובשו"ת מהרלב"ח (סימן טו) כתב, שאולי הוא הדין בשלשה או ארבעה מתפללים כל שנשארו הרוב מכוונים לחזרת השליח ציבור. ע"כ. וכן דעת האליה רבה, הדרך החיים, המשנה ברורה ועוד. וכל זה לכאורה דלא כמבואר בסי' קכד הנ"ל.

ובקושיא זו עמדו הפוסקים, ובדבריהם מצינו מהלכים שונים בביאור הענין, וכדלהלן:

הפרי מגדים (במש"ז ססק"ד) כתב, דיש לחלק בין אמירת קדיש וקדושה בקול רם לבין חזרת התפילה, דדוקא בעניית קדיש וקדושה הקילו דברוב סגי, משא"כ בחזרת הש"ץ. (וכוונתו מבוארת דחזרת הש"ץ היא כתפילת הציבור, דנתקנה בכדי להוציא את האינם יודעים להתפלל, וע"כ כשאין תשעה אין ציבור, והוי ברכות לבטלה, משא"כ לענין קדיש וקדושה דכשאר דברים שבקדושה הם, וכל דאיכא רובא עונים סגי).

[ולפענ"ד צע"ק, דכיון שקדושה בתוך חזרת הש"ץ איך יתחיל החזרה, והלא אין לו תשעה עונים. ולפ"ז לכאורה אין לחלק בין קדיש וקדושה לחזרת הש"ץ. ואין ליישב דמיירי שהתחיל חזרת הש"ץ בהיתר ויצאו מקצתן, דבזה כבר כתב הש"ע לעיל (סעיף ב) דגומר אפי' קדושה, כיון דהתחיל בהיתר וקדושה לא חשיבא ענין אחר].

וכתירוץ הפמ"ג כתבו כמה אחרונים.

אולם בדברי מרן הבית יוסף קשה ליישב כך, שכתב בזה"ל, ומכאן למד מורי הרב הגדול מה"ר יעקב בי רב זללה"ה שאם היה אחד ישן מצטרף עם תשעה לקדיש ולקדושה, דכיון דאיכא עשרה דבני קדושה נינהו שפיר שריא שכינה עלייהו. ואח"כ מצאתי שכתב האגור וז"ל, נשאל גדול הדור מהר"י מולין על עשרה שהיו בבית הכנסת וישן אחד מהם אם יכולים להתפלל אע"פ שהוא ישן. והשיב, הא ר"ת צירף עם תינוק המוטל בעריסה, ונהי דכתב הרא"ש דצריכי עשרה דצייתי מ"מ חזינן דנהגו עלמא לצרף אע"פ שמשיחין שיחת חולין. עכת"ד.

מדבריו חזינן בהדיא דאיירי אף בענין חזרת הש"ץ, שהרי כתב להקל 'להתפלל' בענין זה, (וכ"כ הדרישה בסי' קכד אות א בביאור דעת הב"י), ותפילה היא תפילת שמו"ע וחזרת הש"ץ. וע"כ קשה לומר תירוץ זה בדעת מרן השלחן ערוך.

ומצינו שעמד בסתירה זו רבינו הפרישה (דרישה אות א), וכתב, ועל הא דאיתא ברא"ש דאם אין תשעה מכוונים לברכותיו קרוב להיות ברכותיו לבטלה,  כתב וז"ל, כתב ב"י 'קרוב' אבל לא ממש, כי כבר כתב לעיל ריש סימן נה דאם התחיל בעשרה ואפילו יצאו קצתן הש"ץ גומר. וגם נתבאר בב"י דאפילו קצת ישנים או מספרים שמועות אפ"ה הש"ץ מתפלל וגומר תפילתו. ע"כ.

מבואר מדבריו, דמעיקר הדין יכול הש"ץ להתחיל חזרת הש"ץ אפי' כשאין תשעה עונים (וכבר כתבנו לעיל שלענין הלכה נקטינן כהפוסקים דאף אם שלשה או ארבעה באמצע התפילה יכול לומר קדיש וקדושה, ולפי האמור כאן ה"ה לתפילה) אלא שאין זה ראוי כ"כ.

(וראיתי במפרשים שביארו שדעת הפרישה לבאר כן אף בדעת הרא"ש ולא רק בדעת השלחן ערוך. והיינו דאין כונתו ליישב הסתירה בלבד, אלא כתב את דעתו אף לולי הסתירה, דמעיקר הדין יכול להתחיל התפילה אף כשאין תשעה עונים).

והנה כתב הלבוש (קכד א), ואפילו הבקיאים ושהתפללו כבר, יש להם לשתוק ולכוין לברכות שמברך החזן כדי שיענו אחריהם אמן, שאם אין תשעה בבית הכנסת שמכונין לברכותיו של הש"ץ קרוב להיות ברכותיו לבטלה, שהרי לא נתקנה חזרת הש"ץ התפילה אלא בעשרה עם הש"ץ, לכך יעשה עצמו כל אדם כאילו אין תשעה זולתו ויכוין לברכת החזן ולא ישיח שיחת חולין, והשח גוערין בו. ע"כ. ובאליה רבה (אות ח) הביא דברי הפרישה דמעיקר הדין שרי ורק קרוב להיות ברכותיו לבטלה. והוסיף, ולפ"ז ה"ה מדבר ואינו שומע מצטרפין למנין. וכ"כ הב"י וש"ע ולבוש להדיא בסי' נה. ובב"י שם בשם האגור מפורש יותר, ודלא כט"ז.

וראיתי בשו"ת איש מצליח (ח"א סי' יא) שעמד בענין זה באורך ודעתו דמעיקר הדין מותר לחזור התפילה אף כשאין תשעה עונים, וע"כ בשעת הדחק יכול הש"ץ להתחיל אף אם אין תשעה עונים. ע"ש היטב ודו"ק.

ועי' ירחון אור תורה (תשכח) במאמר מהגר"ש הכהן שאף הוא כתב שדעת מרן הש"ע להקל בזה, וע"כ בשעת הדחק יש לסמוך על דבריו ולהתיר חזרת הש"ץ בלא תשעה עונים. (וכיו"ב עי' באו"ת תשסד סי' לז).

ושוב ראיתי שכן כתב רבינו המקור חיים (קכד ד), וז"ל, קרוב להיות ברכותיו לבטלה - בהג' יש נוחלין כתב דזה סותר למה דקי"ל (נה ו) דאפי' ישן מצטרף. ול"ק, דלא אמר רק קרוב להיות ונראה כברכה לבטלה. ע"כ. מבואר בהדיא דס"ל כהפרישה והאליה רבה. וכן דעת עוד פוסקים רבים ולא הבאתי אלא מעט מפאת קוצר הזמן.

והלום ראיתי בשו"ת לבושי מרדכי (או"ח, מהדו' חדשה סי' טו) שכתב להקל בפשיטות כהמג"א דסגי בששה. ועוד ראיתי בס' דברי ברכה (גשטטנר) שכתב בשם הרב מנחת יצחק והרב אז נדברו דסגי בששה. וכן דעת מרן גאון ישראל רבינו עובדיה יוסף זצ"ל (בכמה מקומות). ועי' עוד באול"צ (ח"ב, פ"ה ביאורים להלכה ו. ומשם נראה שהחמיר כל שאין אילם. (וחידושו צ"ע בפ"ע). אולם עי' גם בפ"ז סעיף לו ששם נראה דלא ברירא ליה מילתא ואדרבה נטה קצת להקל, ונראה יותר שמעיקר הדין היקל בזה כהמג"א, אלא שבמידת האפשר חש להחמיר). ובשו"ת שפתי דעת (חפוטא, ח"א סי' י) שאף הוא כתב להקל.

ולסיכום, לענין קדיש בערבית (או בשאר פעמים) פשיטא שיש להתיר לאומרו אף שיש רק חמשה עונים, דבזה אף לשיטת הפרי מגדים ודעמייהו יש להקל דהוי כשאר דברים שבקדושה, ופשוט. אולם אף בתפילת שחרית ומנחה, כיון שדעת מרן השלחן ערוך להקל בזה, וכמבואר בדברינו באורך, מעיקר הדין יש להקל, והיכא דאפשר ראוי להחמיר ולהמתין. ולמצוה מן המובחר יש להמתין (בהסכמת הציבור) עד שיהיו ודאי תשעה עונים, ובדרך כלל צריך לזה יותר מתשעה שסיימו התפילה, אולם אין זה מעיקר הדין. ולכה"פ בעינן חמשה עונים. ואם מסופק אם יענו וכדו' יעשה תנאי דנדבה בכדי שלא יהיו ברכותיו לבטלה.

(ולתוספת ביאור במה שכתוב 'קרוב להיות ברכותיו לבטלה', יש לבאר הענין בס"ד, דבדר"כ בעי' לכה"פ תשעה המכונין לברכות הש"ץ שמתוכם יהיו חמשה עונים. ואינו מוכרח כ"כ, אך אפשר לבאר כן. נלע"ד).