האם מותר לאישה נדה ללכת לקברות? ומה הדין בקברי צדיקים? הרב אושרי אזולאי

שאלה: האם מותר לאישה נדה ללכת לקברות? ומה הדין בקברי צדיקים?

תשובה: הנה הגר"א (באיגרתו) הזהיר לנשים שלא לילך על הקברות שיש חשש שיתאחזו בהם החיצוניים טפי מן האנשים. ובפרט אם הולכות בזמן ראייתם, ע"ש (ועי' בספר ציוני הלכה אבלות עמ' תרטו שכתב בשם הגרי"ש אלישיב דמי שלא נזהר בכל דבריו כהגר"א, לא חייב לנהוג בזה כהגר"א, ע"ש. וע"ע בהליכות שלמה, תפילה פי"ב ארחות הלכה 16). וכן הובא בספר סוגה בשושנים (פ"מ ס"ו) בשם החיד"א שלא לילך להשתטח על קבר הרשב"י בימי נדותה, ע"ש.

והנה נחלקו אם שרי לילך על קברות בימי ראייתן. הרמ"א (סי' פח ס"א) כתב בשם הגהות מימוני (פ"ד הל' תפילה אות ג) שאין לנדה בימי ראייתה להיכנס לבית הכנסת או להתפלל או להזכיר את השם או ליגע בספר. ויש אומרים (רש"י בספר האורה הלכות נדה ח"ב ס"א) התיר בכל. אבל המנהג במדינות אלו כסברא הראשונה. ובימי ליבון נהגו היתר. ואפילו במקום שנהגו להחמיר, בימים נוראים וכה"ג, שרבים מתאספים לילך לבית הכנסת, מותרין לילך לבהכ"נ כשאר נשים, כי הוא להן עצבון גדול שהכל מתאספים והן יעמדו חוץ (פסקי מהרא"י, תקומת הדשן ח"ב סי' קלב), ע"כ. והנה הגרי"ח בספר חוקי הנשים (פל"ט ד"ה האשה בימים) כתב שאישה לא תיכנס לבית הכנסת בימים שרואה בהם דם, ורק בימי חודש אלול ותשרי תלך לבית הכנסת, אף אם רואה דם, ע"ש (ויש להסתפק האם כוונתו רק על ימי הסליחות ותפילות בימים הנוראים, ר"ה וכיפור, או בכל הימים האלה, וי"ל). ובכה"ח (שם ס"ק י וי"א) כתב שמנהגינו הוא שהולכות הנשים לבית הכנסת, אף בימי ראייתן, ורק שיודעות ששותת מהם דם, לא יכנסו שם מפני הכבוד, ע"ש. גם המ"ב (שם ס"ק ז) כתב שבמדינותינו נוהגות היתר לעולם ומברכות ומתפללות, ע"ש. וכ"כ בב"י (סוס"י זה). ומרן זצ"ל בספרו שו"ת יביע אומר (ח"ט חיו"ד סי' יא) כתב שנשים הולכות לבית הכנסת בימי ראייתן והוסיף שאף רשאיות ללכת לכותל המערבי, ע"ש. וכ"כ בשו"ת יחו"ד (ח"ג סי' ח). וכ"כ עוד כמה וכמה מגדולי האחרונים.

והנה המ"ב (שם ס"ק ז) הביא ד' החיי אדם (ח"א כלל ג סי' לח. וכ"ה בפתחי תשובה יו"ד סי' קצה ס"ק יט בשם החמודי דניאל) שכתב דלא יכנסו לבית קברות עד שיטבלו, ע"ש. ומבואר מדבריו שאין ללכת לבית הקברות גם בשבעה נקיים היינו בימי ליבונה (ולפ"ז יצא שאין לאלמנות, גרושות ורווקות היתר להיכנס לעולם לבית הקברות כמו שהעיר בספר שלחן מלכים, דיני נדה ויולדת, שלום ואמת ס"ק ה. ואמנם עי' בספר ציוני הלכה אבלות עמ' תרטז שהחמיר בזה הגרי"ש אלישיב רק בימי ראייתה ולא בימי ליבונה, ע"ש). וצ"ל מה החילוק בין כניסה לבית הכנסת לבית הקברות. ובזה נשאל בשו"ת פרי השדה (ח"ד סי' צג אות ב) וכתב שטעמו הוא ע"פ מש"כ בספרים הק' שאפי' איש בעל קרי לא יכנס לשם לפי שהחיצונים מתבדקים בו ומשום הכי ס"ל להחיי אדם שאף בימי ליבונן לא יכנסו לבית הקברות משום שטומאתן עליהם, ע"ש. ובשיעורי שבט הלוי (סי' קצה סי"ז אות ה) כתב להסביר שלבית הכנסת אסרו עליה להיכנס משום גנאי וזה רק בשעת ראייתה, אבל לבית הקברות אסורה להיכנס משום חומרת צירוף טומאת נדה עם טומאת מת וזה שייך עד שתטבול, ע"כ. ובכה"ח (שם ס"ק יב) החמיר כד' החיי אדם. ומרן זצוק"ל בספר טהרת הבית (סי' יב סמ"ד) כתב דהוי חומרא יתירה. וכ"כ ביביע אומר (ח"ד חיו"ד סי' לה אות ה). ובמסקנתו בטהרת הבית (שם) להלכה כתב שהנוהגות ללכת בימי ראייתן לבית הכנסת רשאות גם לילך לבית הקברות, ע"ש. ולפי מש"כ לעיל שהתיר ללכת אף בימי ראייתן לבית הכנסת, א"כ ס"ל דשרי לילך לבית הקברות אף בימי ראייתן. וק"ו כאשר מדובר ביום השבעה, השלושים, פקודת השנה, הקמת מצבה, ובימים שרגילין ללכת על הקברות כגון בער"ח ניסן וער"ח אלול וכל כיוצ"ב, ע"ש שהביא כן מד' הפוסקים. ועי' בטהרת הבית (ח"ג עמ' ריב בבאו' ד"ה יש אומרים) שכתב בשם שו"ת באר מרדכי (דף ס סע"ב) בשם ספר אשר לדוד שכתב דלפי מש"כ הפוסקים להתיר לאישה נדה להיכנס ולהתפלל בבית הכנסת כ"ש שמותר לה להיכנס לקברי צדיקים ולבקש רחמים שבזה אין מי שאוסר, ע"ש. והוסיף הרב וכתב דלפי מה שכתב הגאון הנצי"ב (בספר העמק שאלה פ' חיי שאילתא יד אות ו) שמכיון שנהגו להעמיק הקבר יותר מעשרה טפחים, הוי רשות בפני עצמה, ה"ה בנדון דידן דאפשר להקל, ע"ש. ואם תתרחק ארבע אמות מהקבר, נראה דיהיה שרי לה לכל הדעות, עי' בספר מראה כהן (עמ' פז) מש"כ בשם הגר"ש וואזנר. וע"ע בספר נטעי גבריאל (אבלות, ח"ב עמ' תרמח).  הלכך להלכה, מותר לאישה נדה מן הדין ללכת לבית הקברות כגון ליארצייט וכדו', וכ"ש לקברות צדיקים. ובשבעה נקיים בודאי שיש להתיר לה. ואם רוצה להחמיר, יכולה לעמוד בריחוק ארבע אמות (כ - 2 מטר) מהקבר.