האם אפשר לקבוע סעודה על פנקייק? הרב אושרי אזולאי

שאלה: האם אפשר לקבוע סעודה על פנקייק? (המוציא וברכת המזון)

תשובה: הגמרא במסכת ברכות (לז:) פוסקת שיש הבדל בין מאכל העשוי בצורת טריתא, למאכל העשוי בצורת כובא דארעא (טרוקנין), למרות ששני סוגי הבלילות רכות (וכמו של בלינצ'ס). בביאור ההבדל נחלקו הרמב''ם והטור. לדעת הרמב''ם (פ"ג מהל' ברכות ה"ט) כאשר אוכלים את ה'טריתא' תמיד מברכים 'מזונות', אפילו אם אוכלים שיעור של קביעת סעודה. כאשר אוכלים 'כובא דאערא' בשיעור קביעת סעודה, יש לברך 'המוציא' ולא 'מזונות', וכפי שאדם האוכל פת הבאה בכיסנין (בורקס, קרקר וכדומה) בשיעור קביעת סעודה, עליו לברך 'המוציא' ולא 'מזונות'. וראייה לדבריו מהמשך הסוגיה (לח.) המביאה את דברי מר זוטרא הפוסק, שכאשר אכל את אותו 'כובא דארעא' ללא קביעת סעודה בירך 'מזונות', אך אם הוא אכל בשיעור קביעות סעודה יברך 'המוציא'. לעומת זאת הגמרא לא ציינה שאם אדם אוכל 'טריתא' בשיעור קביעת סעודה עליו לברך 'המוציא', ומשמע שתמיד מברכים על אכילתה מזונות, וז"ל הגמ', מאי טרוקנין? אמר אביי, 'כובא דארעא'. מאי טריתא? גביל מרתח. אמר ליה אביי לרב יוסף, האי כובא דארעא מאי מברכין עלויה? אמר ליה, גובלא בעלמא הוא ומברכין עלויה בורא מיני מזונות. מר זוטרא קבע סעודתיה עלויה וברך עלויה 'המוציא לחם מן הארץ' וברכת המזון.  

ומה החילוק בין סוגי העיסות. ברש''י (שם ד''ה גביל) וכ"ב בעוד ראשונים, החילוק נובע מאופן הבישול. כאשר שמים את הבלילה במחבת (או בכלי בו עושים פנקייקים) יש שני שלבים בנתינת הבלילה. שלב ראשון בו הבלילה מתפשטת על פני שטח המחבת, ושלב שני בו לאחר שהבלילה סיימה להתפשט, היא מתחילה לעלות כלפי מעלה ולתפוס נפח. כאשר שמים את הבלילה ובעקבות כך ששמו הרבה היא מתפשטת וגם מתחילה לעלות כלפי מעלה, דינה ככובא דארעא, וכאשר אוכלים ממנה בשיעור קביעת סעודה יש לברך 'המוציא'. לעומת זאת, כאשר שמים מעט נוזל שרק מתפשט ולא עולה כלפי מעלה, דינה כ'טריתא'. וגם כאשר אוכלים ממנה כמות גדולה יש לברך 'מזונות'. גם אם לאחר האפייה נוצר פנקייק עבה.

ואמנם הטור (או''ח קסח) חלק על דברי הרמב''ם, וסובר שיש לחלק אחרת בין ה'כובא דארעא' ל'טריתא'. לשיטתו הכובא דארעא מעט עבה ונראה כמו לחם דינו כלחם, ותמיד יש לברך על אכילתו המוציא, ולא רק במקרה בו אוכלים ממנו בשיעור קביעת סעודה וכפי שטען הרמב''ם. כמו כן חלק על הרמב''ם בפסק הברכה על 'טריתא'. בעוד שהרמב''ם טען שעל 'טריתא' תמיד יש לברך מזונות, גם אם קובעים עליה סעודה מכיוון שכבר אין בה דמיון ללחם. הוא חלק וסבר שאמנם אין דינה כלחם ממש (וכמו כובא דארעא לשיטתם) אך עדיין היא דומה ללחם, ולכן דינה כמו פת הבאה בכיסנין, שאם אוכלים ממנה שיעור קביעת סעודה יש לברך 'המוציא' וברכת המזון.

כיצד יישב הטור את דברי מר זוטרא שראינו לעיל הפוסק, שרק כאשר קובעים סעודה על 'כובא דארעא' יש לברך 'המוציא' וממנו הביא הרמב''ם ראייה לדבריו ולא בכל עניין.  

הרא''ה (שם) דחק וטען שכוונתו רק לתת המלצה בהלכות סעודה. אותו כובא דארעא חשוב ומשמעותי, ולכן ראוי לקבוע עליו סעודה, להגיש אותו לאורחים וכדומה, אך 'המוציא' יש לברך עליו בכל עניין. וז"ל, כאן פת גמור הוא, ובין קבע סעודתיה ובין לא קבע - חד דינא דפת אית ליה. ודאמרינן דמר זוטרא קבע סעודתיה עליה ומברך עליה שלוש ברכות, לא לעיכובא, דבכל מקרה מברך שלוש ברכות, אלא אגב אורחיה אמר תלמודא דאורחיה  של מר זוטרא למעבד הכי, ולומר שנכון דרכם של אינשי למיקבע סעודתייהו עליה (יש להוסיף שכאשר מדובר בעיסה של פנקייק, גם לדעת הטור יש בכל מקרה לברך על אכילתה מזונות ולא המוציא. והטעם לכך הוא כפי שפסק השלחן ערוך סי' קסח ס"ז דאחד התנאים של פת הבאה בכיסנין היא שהעיסה מתוקה, ומכיוון שבלילה של הפנקייק מתוקה מאוד לכולי עלמא יש לברך 'מזונות').

הש"ע (סי' קסח סט"ו)  כתב וז"ל, כובא דארעא, דהיינו שעושין גומא בכירה ונותנים בה קמח ומים ונאפה שם, מברך עליו 'מזונות' וברכת 'מעין שלוש'. ואם קבע סעודתו עליו, מברך 'המוציא' וברכת המזון. אבל טריתא, דהיינו שלוקחין קמח ומים ושופכים על הכירה והוא מתפשט ונאפה, אין עליו תורת לחם כלל ואין מברכים עליו אלא 'מזונות' וברכה אחת 'מעין שלוש', ואפילו קבע סעודתו עליו, ע"כ. ופסק כדעת הרמב''ם, שכאשר עושים בלילה רכה ושמים ממנה בכמות גדולה שגורמת לבלילה לעלות על דפנות המחבת (כובא דארעא) יש לברך 'המוציא', במקרה בו אוכלים ממנה בשיעור קביעות סעודה. לעומת זאת, אם שמים מעט בלילה שרק מתפשטת במחבת ולא עולה, 'טריתא', תמיד יש לברך 'מזונות' גם אם אוכלים כמות גדולה. ואמנם המ"א (שם ס"ק מא) חלק על השלחן ערוך, ושילב בין הדעות. כלומר, מצד אחד פסק כדעת הרמב''ם, שרק כאשר אדם קובע סעודה על 'כובא דארעא' יש לברך 'המוציא', ולא כטור שבכל עניין יש לברך 'המוציא'. מצד שני פסק כדעת הטור, שאם אדם קובע סעודה על טריתא עליו לברך המוציא, ולא כרמב''ם שבכל עניין יש לברך 'מזונות', ע"ש. והא"ר (שם ס"ק לא) הכריע דיש לאוכלו תוך הסעודה, וכ"כ כה"ח (שם ס"ק קלא), ע"ש.

וא"כ קם דינא שלדעת הש"ע יש לברך על פנקייק 'מזונות' וכן הקובע סעודה על 'פנקייק' יש לו לברך עליה ברכה 'מעין שלוש' ולא ברכת המזון.