האם צריך להיזהר שלא להשאיר בצל ירוק קלוף בלילה? - הרב אושרי אזולאי

שאלה: האם צריך להיזהר שלא להשאיר בצל ירוק קלוף בלילה? ומה הדין בכרתי?

תשובה: בגמרא נידה (יז.) אמר רשב"י חמשה דברים העושה אותם דמו בראשו האוכל שום קלוף ובצל קלוף וביצה קלופה וכו', שעבר עליהם הלילה, ואם שייר בהם קליפתן או עיקרן אין חשש. ע"ש. בספר גם אני אודך (תשובות הגר"ח קנייבסקי שליט"א, עמ' ח) כתב בשם הגר"ח קנייבסקי שליט"א שגם בצל ירוק קלוף יש להיזהר שלא להשאירו לילה שלם קלוף. וכ"כ בשו"ת דברך יאיר (ח"ג סי' כח). וכ"כ בקובץ בית הלל (אדר ב תשע"ד, עמ' תה), ושכן מדוקדק מד' הרב כה"ח (סי' קטז ס"ק צג). ואמנם ראיתי בספר בית הלוי (קובץ בענייני יורה דעה, עמ' צא) שכתב שהגאון רבי שמריהו גריינמן זצ"ל שמע מהחזו"א שאין חשש בבצל ירוק משום בצל שעבר עליו הלילה. וכן הסכים בעל שבט הלוי ואמר שמסתבר כן שהוא ירק וכעין שכתב בפתחי תשובה (סי' צו ס"ק ג) בשם ספר חמודי דניאל דבצלים קטנים אינם נחשבים דבר חריף. ע"ש. וראיתי שמביאים בשם הגר"ז מבריסק של"ע המחלה הידועה מגיעה מחמת שלא שומרים עצמם מאכילת שום, ביצה ובצל קלופים שעבר עליהם הלילה. ולאחר מכן ראיתי בשו"ת דברי יציב (חלק יורה דעה סימן לא) שכתב שם בענין ביצה וכו', קלופים שעבר עליהם הלילה, בשיחת קודש בסעודת ל"ג בעומר תשל"ו וז"ל: ישבתי והתבוננתי בסיבת הדבר של מקרים מזעזעים הנשמעים לדאבוננו, שאנשים נחלים במחלה הידועה ל"ע שאין לה רפואה, ובהתבונני בזה הגעתי למסקנא, ולבי אומר לי שזה ברור כשמש, שזה מחמת שאין נזהרים מאכילת ביצים קלופים שעברה עליהם הלילה, כפי שהיו נזהרים בזה מאז ותמיד. והגם שזקני הק' בשו"ת דברי חיים (ח"א אהע"ז סי' ח) קרא תגר על המפלפלים בכוונת צוואות רבינו יהודה החסיד שאין מבוא לשכלנו להשיג עיין שם, מ"מ שלא בדרך הלכה אולי הרשות ניתנה להתבונן בענין הסכנה שאמרו חז"ל, שהכוונה שעיל ידי זה באים לידי מחלה זו ל"ע, שכידוע התהוות המחלה היא ע"י גידולים רעים שבפנים שהולכים ומתפשטים ומערערים כל בסיס חיות האדם וקיומו, וד"ל. ודין גרמא להתפשטות מחלה זו בזמנינו, כיון שמקילים ראשם בזה במענות וסיבות שונות, וכן שאר מחלות ממאירות ל"ע שאין להם מזור ותרופה הם ע"י הרוח רעה שנשנו כאן. ואולי רמזו במה שכתבו ודמו בראשו, שמיד באכלו הריהו כבר מוחלט וכגברא קטילא ל"ע, כי מיד כשאוכל הם מקבלים כח לפגום באברים שלו ושקליה לחיותיה, יתכן שישהה ויאריך עוד ימים ושנים אבל סופו ללקות בזה, וכבר משעת אכילתו דמו בראשו. ובכגון זה אחד שוגג ואחד מזיד, שהרי זה דומה למי שאוכל מאכל שיש בה סם המות, ולפיכך חובה על כל אחד להקפיד על זה במשנה זהירות וכו'. ע"ש.

לענין הלוף (כרתי) הרמב"ם בכמה מקומות כתב שהוא מין בצל "ללא ספק". ראה פאה (ו, י), כלאים (ב, ה), שביעית (ה, ב), מעשרות (ה, ח) ועוד. והמקור הוא בירושלמי שביעית (פ"ה ה"ב). וכן ראה במדבר (יא, ה) "זכרנו את הדגה" וכו' "ואת החציר ואת הבצלים" ופירש התרגום "את הבצלים" - כרתי. ואם כן הוא תלוי במחלוקת הנ"ל.  

והנה אף שמרן הש"ע והרמב"ם לא העתיקו הגמ' הנ"ל להלכה, מ"מ הפרי חדש (סי' קטז ס"ק ט) הביא גמ' זאת להלכה, וידוע במקום שמרן הש"ע לא גילה דעתו קיבלנו הוראת הפרי חדש כי הוא היה מרא דאתרא אחרי מרן. וראה למרן בעל היביע אומר (ח"א חיו"ד סי' ג אות יא). ובהליכות עולם (ח"ז סי' ריד) כתב שלכתחילה צריך להיזהר שלא להשאיר שום וכו', קלוף ובדיעבד מותר לאכול שום וכו', שעבר עליהם הלילה אחר שיש את דעת ר"ת (הובא בתוס' חולין קז: יומא עז:) שבזה הזמן בטלה רוח רעה של שום וכו', קלוף וכמו שבטלה לענין זוגות. וכן דעת הרוקח ועוד. ולכן לכתחילה יש להיזהר מאוד בזה, ובפרט אחר הדברים הנ"ל שכתב השפע חיים. ולענין הלכה לכתחילה אין כדאי להשאיר בצל ירוק קלוף כל הלילה אלא אם כן ישאיר חלק מקליפתו עמו.

כתב וערך:

הרב אושרי אזולאי שליט"א

רב קהילה וראש כולל בגבעת זאב