שוכר דירה בסמוך לאזור רצועת עזה שנאלץ לעזוב אם חייב לשלם שכירות? הרב משה יוסף

שוכר דירה בסמוך לאזור רצועת עזה שנאלץ לעזוב אם חייב לשלם שכירות

הרב משה יוסף - מחבר הספרים ראש יוסף – ריבית. ושו"ת.

שאלה

משפחת ישראלי גרים בדרום הארץ בשכירות ונתקפו חרדה מחמת מעשי הטבח שעשו חיות הטרף יושבי עזה, בישובים הסמוכים להם. ומחמת כן נאלצו לעזוב את הבית כפי שרצו לעשות רבים באותם ישובים. ובפרט שיש חשש סביר להתארכות המלחמה. האם יכול השוכר לקזז על כך מדמי השכירות.

תשובה

בעיקר דין זה אם נאלצו לעזוב את הבית מחמת החרדה, יש למשכיר לקזז להם מדמי השכירות על כל התקופה שצריכים לעזוב את הבית. ולקזז עד כדי מחיר השכירות הראוי לשמירת חפציהם שנותרו בדירה וכדמי שכירות בזול. ומכל מקום אין לשוכרים להחליט הדבר בעצמם שמקום שגרים בו הוא מקום סיכון, וכן על משך זמן עזיבתם את הבית, אלא על פי אומדנא של דיין ואנשי מקצוע.

נימוק התשובה

בגמ' ב"מ קה: תנינן המקבל שדה מחברו ואכלה חגב או נשדפה מנכה לו מחכורו. ושם בגמרא היכי דמי מכת מדינה. אמר רב יהודה כגון דאישדוף רובא דבאגא. וכן נפסק להלכה ברמב"ם (שכירות פ"ח ה"ה) ובשו"ע חו"מ (סי' שכב סעי' א) ושם בגמ' בדף קג: יבש המעיין אינו מנכה לו מחכורו, מקשה הגמ' אמאי מכת מדינה היא, ותירצה דיבש נהרא זוטא ולא יבש נהרא רבה. דמצי אמר ליה איבעי לך לאתויי בדוולא. כלומר ובענין זה אינו בכלל מכת מדינה כל שעדיין יש דרך שיכול לטרוח להשתמש בשדה ששכר. וכן נפסק בשו"ע ריש סי' שכ"א.

על פי המבואר כל שהנזק אירע לכל בני אותו המקום, יש להטיל את ההפסד על המשכיר ולא על השוכר. ובתנאי שהנזק הוא מוחלט באופן שאין דרך להשתמש בו בתנאי השכירות, אבל כל שאפשר להשתמש עדיין במושכר אינו בכלל מכה וממשיך להשתמש בשכירות כמות שהיא. ועל פי זה נראה דכל שהוא פחד של מלחמה שדרך בני אדם שלא לגור כך, הרי הנזק הוא מצד המשכיר. ואין המשכיר יכול לטעון לשוכר שיכול להמשיך לדור שם על ידי שישכור שומר שיעמוד על פתח הבית, לגרש מחבלים אם יבואו. כיון שאין דרך רוב השוכרים בכך, ואין זה דומה לאותו שטורח להביא מים מרחוק שהוא דבר שעשוי לקרוא לכל בעלי השדות אף אם הוא רק לעיתים רחוקות.

אף אמנם שעדיין הוא משתמש במושכר לשמירת הרהיטים שלו ושאר חפציו, מכל מקום הדבר ידוע שלא על דעת כן היה שוכר בית, כיון שזה דבר שאפשר לשמור במחסן, ולעת עתה הדבר מוסכם שאין מחיר השכירות שוה כאותו שהסכימו על כך תחילה, ואם ירצה השוכר לבטל השכירות הדבר ברור שלא ימצא המשכיר מי שיקח ממנו את הבית במחיר הרגיל.

אך הנה בשו"ת הראנ"ח סימן לח כתב דלא אמרו מכת מדינה אלא אם הקלקול בגוף הדבר וכשדה שאכלה חגב או שנפל הבית, אבל כאשר הקלקול הוא מצד דבר אחר אינו חשוב מכת מדינה ובספר פתחי חושן (שכירות פ"ו)הביא דבריו. ועל פי זה יש לומר דבמקרה זה שהבית עומד על תילו, ואין הנזק אלא מצד דבר אחר של פחד הבא שלא מחמת גוף הבית. יש לחלק כיון שעיקר הנידון שם הוא בחנות שיצא פיקוח על אותה סחורה ופחת הריוח מהמכירה. ואינו עניין לנידון הבית העומד בישוב, והשוכר שם אינו רוצה לדור במקום פחד וסכנה נמצא שהנזק הוא בעיקר הבית.

ועל כן יש להורות בזה שאם נאלץ השוכר לעזוב את הבית ללכת למקום אחר, שיש למשכיר לנכות לו מן השכירות, על כל פנים עד כדי השווי הראוי לתקופה כזו כיון שמשאיר שם את חפציו, ואם ירצה המשכיר לעזוב את הבית לגמרי לחזור בו מהשכירות ולפנות חפציו הרשות בידו, ואינו משלם עוד את השכירות שם.