האם יש איסור ריבית כשמחזיר רכב בתוספת דלק? הרב משה יוסף

האם ילדים צריכים לעשות פרוזבול על תכנית חיסכון לכל ילד

מחבר הספרים ראש יוסף – ריבית. ושו"ת.

שאלה

חבר נתן לי את האוטו שלו לנסיעה ואני רוצה להחזיר לו את האוטו מלא דלק, יותר ממה שהיה כשקיבלתי את האוטו. האם יש בזה איסור ריבית.

תשובה

בשכירות או בהשאלת רכב, אין איסור ריבית במה שמחזיר יותר ממה שקיבל. כיון שהשימוש ברכב מוסיף על הבלאי. ולכן מותר לשלם או להוסיף לבעל הרכב יותר ממה שהוא נתן לי, ואין בזה איסור ריבית. אך יש להיזהר שלא להתנות על הדלק שיחזיר לו בדיוק כפי מה שנתן תחילה, כיון שאם יוסיף לו יותר, אפשר שיבוא לידי איסור ריבית.

נימוק התשובה

איסור ריבית שייך בכל דבר הניתן בתורת הלואה, בין בכסף ובין בכלים. כל שיש רשות ללווה להוציאם ולהחזיר דבר אחר במקומו, וכמו בהלואת ממון שהוא ניתן להוצאה ומחזירים כסף אחר במקומו.

ובגמ' בבא מציעא (סט:) משמע שלא התירו להשכיר כלים, אלא כשיש שני תנאים, גם שהוא חוזר בעינו, וגם שיש בו פחת על ידי השימוש בו. מה שאין שייך בהלואת כסף שגם אינו חוזר בעינו וגם שאינו יורד מערכו על ידי השימוש בו. אך כתבו שם התוספות והרא"ש דעיקר הטעם תלוי רק אם הוא ניתן להוצאה ולא במה שהוא נפחת. וכיון שכך השכרת או השאלת רכב אינו בכלל איסור ריבית כיון שהוא מחוייב להחזיר דווקא את מה שקיבל ולא ניתנת להוצאה, ועל כן אף אם מקבל אחריות להביא רכב אחר במקרה של נזק, שהוא מותר.

מכל מקום לענין כמות הדלק הדבר שונה דברור שכשנתן לו עם הדלק שהיה שם, נתן לו בשביל להוציאו דלא יתכן שישתמש באוטו וישאר בו הדלק ושמא הוי כמעות, ועכשיו כשמחזיר לו בתוספת על מה שהיה שם הוי כתוספת ריבית, ורק אם מחזיר כפי מה שקיבל אלא שנשתנה המחיר בזה לא איכפת לנו דזה הוי כסאה בסאה, דבעינן או שיש לו מעט מאותו המין או שיצא השער, דאמנם לשיטת הרמ"א ביו"ד סימן קע"ה יש להחשיב שער הדלק כיצא השער, דאף שרגיל השער שלו להשתנות הרבה מ"מ הוי כיצא השער של עיירות, אבל לדעת השו"ע שם דבעינן תרעא חריפא ממש שיהיה קבוע לזמן רב ולא כמו שער הדלק שיכול להשתנות מידי חודש בחודשו, לכאורה אם אין לו מעט משלו הרי שיש כאן צד ריבית כשמוסיף לו יותר ממה שקיבל.

אך גם לזה לא צריך לחוש בענין זה שנותן לו דלק בתוך האוטו ולא מלוה לו דלק בפני עצמו, הרי שדין הדלק אינו שונה מנתן לו כלים דאף אם נתן לו רשות להוציאם והעיקר שיחזיר לו כלי אחר כמוהו פסקו הטור והשו"ע בסימן קע"ו שמותר, ואף שיש מקום לחלק דשאני כלים דבעיקרן אינן ניתנים להוצאה ולכן לא הוי ריבית אף כשמסכים עמו שיוציאם ויתן לו אחרים תמורתם, מ"מ בענין זה שעיקר האחריות נשאר ביד הנותן, כל זמן שלא השתמשו בזה יש להחשיבו ככלים, ולא כמעות דנותנם לו לגמרי, ולא נאמר דין הלואה אלא בנתינת מעות בלבד דלהוצאה הם עומדים ואחר שיצאו מידו של מלוה אין כלל אחריות על הנותן ולזה בלבד שם מילוה יקרא.

אך אם בשעה שהשאילו התנה עימו תחילה שיחזיר לו עם דלק כפי מה שנתן לו, בזה נראה יותר שלגבי הדלק מקפיד עימו ובזה ודאי הוי כהלואה אם אח"כ יוסיף לו עוד, לכן הטוב ביותר הוא שיחשוב שמוסיף דלק יותר ממה שהיה בשביל פחת שהיה באוטו על ידי שהשתמש בו ולא בגלל שנתן לו הדלק, וזה הוי כמרא דידיע פחתי שמותר להוסיף בשביל זה, וכמו שכתב הט"ז ריש סימן קע"ו, ומ"מ אם נתן לו תחילה ולא הזכיר לו כלום וזה עכשיו מחזיר לו יותר ואינו אומר כלום אין כאן צד מלוה ואין לו לחוש במה שנותן לו יותר. וביארנו דין זה בספר ראש יוסף על הלכות ריבית (סימן קע"ו סעיף ב).