דיני חודש אחד עשר

דיני חודש אחד עשר

אמירת הקדיש

המנהג שהאבלים מפסיקים לומר את הקדישים שבתפילה בתחילת חודש שנים עשר למשך שבוע אחד, אבל קדיש שאחר לימוד תורה וקריאת תהילים, ממשיכים לאומרו. (א שלו. ג קצו)

כתב הרמ"א (סימן שעו סוף סעיף ד): נהגו שאין אומרים קדיש רק י"א חודשים, כדי שלא יאמרו שעשו את אביהם ואמם רשעים, כי שנינו (מסכת עדויות סוף פ"ב), משפט רשעים בגהינם שנים עשר חודש. ואולם בשער הכוונות כתב, ושמעתי ממורי האר"י ז"ל שטוב לומר הקדיש על פטירת אביו ואמו כל השנה כולה, ואף בשבתות וימים טובים, לפי שאין טעם הקדיש כמו שחושבים המון העם, כדי להצילם מדינה של גהינם בלבד, אלא יש תועלת רבה מאוד להכניסם לגן עדן, ולהעלותם ממדרגה למדרגה בגן עדן. ולכן אף בשבתות וימים טובים יש לאומרו. ע"כ. ולפי זה יכולים לומר הקדישים כל שנים עשר חודש. וכן כתב הרב פחד יצחק, שמנהג בני איטליה לומר קדיש כל י"ב חודש. וכן כתב הרה"ג רבי אהרן בן שמעון שהמנהג בירושלים על פי האר"י ז"ל, לומר קדיש כל י"ב חודש. וכן נהגו במצרים. וכתב בספר כתר שם טוב שכן מנהג הספרדים בארץ ישראל, והוא המנהג הנכון. וכך ציוו הגאון רבי שלמה קלוגר, והגאון רבי אליהו רגולר, לבניהם, לומר קדיש אחריהם בכל י"ב חודש. ובשו"ת זקן אהרן וואלקין העיר על הרמ"א, שהרי לדעת האר"י אמירת קדיש מועילה להעלותו ממדרגה למדרגה בגן עדן, ובודאי שיוכל לומר קדיש כל השנים עשר חודש, ועל הראשונים אנו מצטערים שנהגו כהרמ"א להפסיק מאמירת הקדיש בסוף אחד עשר חודש, שהרי כל העניינים האלה התייסדו על יסוד דברי המקובלים שיודעים מה למעלה בעולם הנשמות, וכיון שאמרו שבאמירת הקדיש יש עילוי לנשמה, למה נפסיק לאומרו, והרי אנו תופסים כדבריהם שאומרים קדיש גם בשבתות וימים טובים. גם מרן החיד"א העיר כן, וסיים, שבשביל המון העם שחושבים שהקדיש רק להציל מדין גהינם, די לחסר שבוע אחד מחודש שנים עשר, וכמו שהנהיג הכנסת הגדולה. וכן כתב בשו"ת רב פעלים, שמנהגם שעושים הלימוד והאזכרה בסוף י"א חודש, ומפסיקים לומר קדיש בשבוע הראשון של חודש י"ב בלבד. ושכן ראוי לעשות על פי הסוד. וכתב הרב נתיבי עם שכן המנהג כעת בירושלים ת"ו. וכך פשט המנהג.

מי שבתוך שנה, ושוב מת לו מת ונעשה אבל שנית, לא יפסיק לומר קדיש בסיום י"א חודש של הראשון, הואיל והוא בתוך י"א חודש של השני. (ד תעט)

אזכרה

נוהגים בסוף אחד עשר חודש לעשות אזכרה ולימוד, ומביאים תלמידי חכמים לומר דברי תורה וחיזוק. ומכל מקום, יש לדעת שעיקר האזכרה היא בליל י"ב חודש שזהו יום השנה, ולא באחד עשר. (א שלו. ג רו) וטוב לעשות בשניהם, כדי להרבות חיזוק בתורה ובמעשים טובים. וכן עשה מרן הראשון לציון זצוק"ל בפטירת רעייתו הרבנית מרגלית ז"ל. ועיין לעיל (עמוד 232) היאך ההנהגה הנכונה בעשיית אזכרה. ושומע לנו ישכון בטח.