הנחת תפילין בשבעה

הנחת תפילין בשבעה

יום מיתה וקבורה

כבר ביארנו לעיל, שלאחר שקברו את המת, פסק דין אנינות וחוזר האבל להתחייב בכל המצוות, אך אסור לו להניח תפילין ביום הפטירה עד למחרת בבוקר לאחר הנץ החמה. ולכן, אם נפטר המת קודם שהספיק האבל להתפלל שחרית ולהניח תפילין, וכגון שנפטר בלילה או בשעות הבוקר המוקדמות, אינו מניח תפילין באותו יום כלל. (סימן שפח ס"א. ב רס)

מאחר והאבל ביום הראשון מצטער מאוד על מתו, ומר לו מאוד, לפיכך אין ראוי לו להתעטר בתפילין שנקראים "פאר", כמו שנאמר (יחזקאל כד יז): "פְּאֵרְךָ חֲבוֹשׁ עָלֶיךָ". אולם כיון שעיקר המרירות היא ביום הראשון, כמו שכתוב (עמוס ח י): "וְאַחֲרִיתָהּ כְּיוֹם מָר", לכך רק ביום הראשון לא מניח תפילין, אבל ביום השני שכבר הופחתה המרירות, אנו אומרים מקצת היום ככולו, ומניח לאחר הנץ החמה.

יום מיתה ויום קבורה

אם לא הספיק לקבור את מתו ביום הפטירה אלא למחרת, וכגון שנפטר ביום ראשון וקברוהו בלילה לאחר צאת הכוכבים שהוא כבר ליל שני, או שקברוהו למחרת ביום שני, אזי ביום שני, יניח תפילין בצינעה בלי ברכה, כי ספק ברכות להקל. (ב רס)

נקבר בבין השמשות

נפטר ביום ונקבר בבין השמשות, חייב בהנחת תפילין עם ברכה למחרת בבוקר לאחר הנץ החמה. (ב ער, צח)

הטעם בזה משום ספק ספיקא, שמא הלכה כדעת מהריט"ץ ועוד, שיום הקבורה שאינו יום המיתה חייב בתפילין, ואפילו תאמר שפטור, שמא בין השמשות יום גמור הוא ונמצא שנפטר ונקבר אתמול ביום, ועתה בבוקר הוא כבר היום השני של האבלות שחייב בתפילין. ובלאו הכי, בין השמשות שלנו, שהוא שלשת רבעי מיל אחר השקיעה אינו אלא לדעת רבי יהודה, אבל לרבי יוסי כל זמן זה יום גמור הוא כנ"ל (עמוד 176). וכתב המשנה ברורה (ביאור הלכה סימן תטו ס"ג), שמן הדין בודאי שהלכה כרבי יוסי, וכן מבואר בגמרא (מסכת פסחים ב ע"א) שעד צאת הכוכבים יום הוא, אלא שרק לענין שבת מחמירים כרבי יהודה. ולפי זה באבלות שהיא דרבנן, בודאי נפסוק כרבי יוסי שבין השמשות שלנו יום הוא, ובבוקר הוא היום השני של האבלות, וחייבים להניח בו תפילין לאחר הנץ החמה. וכיון שהספק ספיקא במצוה מן התורה, אף מברך. (ב צח)

מת בשבת ונקבר במוצאי שבת

אם נפטר בשבת וקברוהו במוצאי שבת, מן הדין לא מניח תפילין ביום ראשון. ואין זה דומה למה שכתבנו לעיל שאם מת ביום אחד ונקבר למחרתו, שיניח תפילין בצינעה בלי ברכה, כי שם סוף סוף היה אונן ונהג בענייני אבלות ביום המיתה, אבל כשמת בשבת, הרי אין אנינות בשבת. ובצירוף דעת רבים שאף ביום הקבורה לבד, לא מניח תפילין. ומכל מקום אם דוקא רוצה להניח תפילין ביום ראשון בלי ברכה, רשאי. (מעיין אומר רנד) ולמחרתו ביום שני בבוקר, יניח תפילין בברכה לאחר הנץ החמה. (ב ער, רעג)

רבנו תם

הרגיל להניח תפילין של רבנו תם, ברור שגם בימי השבעה מניחם. (ב רעז)